מגיד משנה/זכיה ומתנה/ו

מגיד משנה ‏ זכיה ומתנה ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

לעולם אומדין דעת הנותן וכו' כיצד מי שהלך וכו'. פרק יש נוחלין (בבא בתרא דף קל"ב) ברייתא ובפרק מי שמת (בבא בתרא דף קמ"ז:) נפסקה הלכה כר״ש בן מנסיא דאמר הכין ובכל נכסיו בדוקא:

לפיכך אם שייר וכו'. מפורש בברייתא כל נכסיו. ואל יקשה עליך מ"ש רב נחמן במי שמת (דף ק"כ:) חמשה עד שיכתבו כל נכסיהם ואינו מונה דין זה עמהם מפני שכבר מנה שכיב מרע דתנן שכ"מ שכתב כל נכסיו לאחרים ושייר קרקע כל שהוא מתנתו קיימת לא שייר קרקע כל שהוא אין מתנתו מתנה ועל אותה משנה אמרו בגמ' מאן תנא דאזיל בתר אומדנא אר"נ ר"ש ב"מ דתניא מי שהלך בנו למדינת הים וכו' אלמא דינן שוה וכי היכי דהתם הוי שיור אפילו מטלטלין ה"ה הכא וזה פשוט:

ב

וכן הכותב נכסיו מתנה לאחד וכו'. בפרק יש נוחלין (בבא בתרא דף קל"א:) אמר רב יהודה אמר שמואל הכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופא פשיטא בנו גדול לא עשאו אלא אפוטרופא בנו קטן מאי וכו' אמר שמואל אפילו קטן המוטל בעריסה לא עשאו אלא אפוטרופא פשיטא בנו ואחר אחר משום מתנה ובנו משום אפוטרופא אשתו ואחר אחר למתנה ואשתו אפוטרופא ואשתו ארוסה ואשתו גרושה דברי הכל קנו. איבעיא להו אשה אצל האחין ואשה אצל בני הבעל מהו אמר רבינא בכולהו לא קנו לבד מאשתו ארוסה ואשתו גרושה ואיכא מאן דפליג. ופסק בהלכות והלכתא כרבינא. ואיבעיא להו אם היה הנותן בריא מהו ולא איפשיט. וכתב אבן מיגש ז״ל הילכך לקולא עבדינן ולא עשאן אלא כאפוטרופא עכ״ל:

אפילו היה בן קטן וכו'. איכא מאן דאמר דדוקא איכא קטנים אחרים שצריכים לאפוטרופוס הא בגדולים שאין צריכין לאפוטרופוס קנה וליתא. וכן הסכימו ז"ל דבכל גוונא לא קנה:

ג

בד"א בשכתב וכו'. חילוק זה מבואר בהלכות מהכרח השמועות לפי שיטת הגאונים ז"ל ושאלו מה טעם לחילוק זה ואמרו הא מילתא כהלכתא בלא טעמא היא כדאיתא במי שמת ולית בה אלא מאי דאמרו רבנן. ושם בהלכות כתוב ופרשי רבנן דוקא כותב אבל שכ"מ שאמר יירשני פלוני בני קנה הכל דקי"ל כר"י בן ברוקה וכו' כדאיתא בהלכות והר"י ן' מיגש ז"ל נחלק עליהם ואמר דלא שנא כותב ול"ש אומר אלא ההיא דר"י בן ברוקה בשברר דבריו דלהקנאה גמורה איכוון ודרב יהודה כשלא ברר והמחבר הביא מימרא כפשטה. וכן יש מי שכתב שאם קנו מידו קנו שאין קניין לאפוטרופסות:

ד

וכן הכותב כל נכסיו לאשתו בין וכו'. כבר נתבאר:

ואם שייר כל שהוא וכו'. במי שמת בכלל החמשה וה"ה בבנו וכמ"ש. וכן כתבו ז"ל ופשוט הוא:

ה

בד"א באשתו וכו'. כבר נתבאר:

ו

הכותב כל נכסיו וכו'. כבר נתבאר:

ז

וכן אם כתב וכו'. כבר נתבאר:

ח

כל אשה שקנתה כל נכסי בעלה במתנה וכו'. פי' במתנה גמורה ולא במינוי אפוטרופסות דבמינוי אפוטרופסות לא אבדה כתובתה וזה שאמרו שם בשרצו להוכיח בעיין דבריא דלעיל מהא דהכותב כל נכסיו לאשתו אמרו במאי אילימא בשכ"מ והא אמרת לא עשאה אלא אפוטרופא פירוש ולא קנתה ולא תקנה ולא תקרע כתובתה וכן הסכימו ז"ל:

לפיכך אם יצא עליה חוב וכו'. מפורש שם הדין והטעם בהלכות:

ט

וכן הכותב כל נכסיו לבניו וכו'. שם ביש נוחלין הביאו המשנה שבמס' פאה ומסקנא דמילתא דא"ל רבא לרב נחמן מר כמאן ס"ל א"ל שאני אומר כיון שעשאה שותף בין הבנים אבדה כתובתה ופי' דוקא שמעה ולא מיחה הא לאו הכי לא אבדה כתובתה אבל לא בעינן שתקבל בפירוש ולשון המחבר בפירוש המשנה פ"ג ממס' פאה כך הוא, זה הענין הוא על שני תנאין. האחד מהן שכלל אותה בחילוק נכסיו עם בניו כגון שיכתוב להם לפלוני כך לפלוני כך ולפלונית כך והיא שומעת ושותקת ולא תערער כגון שתאמר כתובתי אני גובה והראיה על זה מה שאמרו אבדה כתובתה ולא אמר איבדה ר"ל כי בשתיקותא כשחלק לה עם הבנים אבדה מה שיש לה לקבל בכתובתה. ותנאי השני שיהיה שכ"מ אבל אם יהיה בריא תקח כל מה שיש בכתובתה אלא א"כ יוציא שטר (עליה) שהיא נתנה או קבלה עכ"ל. פירש דברי רב נחמן כת"ק ובשותקת ור' יוסי חולק אפילו לא כתבו בדבר צוואה. ור"ש ז"ל והר"י ן' מג"ש ז"ל פירשו ג"כ הא דרב נחמן בשותקת וכן משמע הלשון אבל בעל המאור ובעל העיטור ור"ח ז"ל פירשוה דוקא היתה שם וקבלה בתורת השותפות שאין קושרין שותפות אלא ברצון שניהם ודברי המחבר עיקר. אבל מ"ש כאן בין בריא הוא הפך דבריו שבפירוש המשנה והדין הוא בעיא דלא איפשיטא בגמרא ביש נוחלין ובפירוש המשנה סבר הרב ז"ל לומר דהעמד שטר על חזקתו ואינו נפסל אלא בראיה ברורה וכאן הסכים לאמת דאדרבה היא המוציאה דשטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי לדעת ב"ה כדאיתא ביבמות פרק החולץ וכן כתב ר"ש ז"ל וז"ל ובבריא אוקימנא בתיקו וכיון דמספקא לן המוציא מחבירו דהיינו אשה עליה להביא ראיה דבכל דין אמרי' מאן דתפיס תפיס ע"כ:

אבל מנכסים שיבאו לו וכו'. פשוט שם דאמרינן אילו הדר קני מי לית ליה וזה פשוט שלא כדברי אבן מיג"ש שפירשה דוקא בבריא דאי בשכ"מ אפי' קנה נכסים לאחר מכאן אינה גובה ובודאי שאין זה עיקר וכן פי' ר"פ ומוכרח בסוגיא:

י

כתב לה עמהן מטלטלין בלבד. מפורש שם:

או שייר לעצמו קרקע וכו'. כל זה מפורש שם (דף קל"ג) בההוא דשייר דיקלא דאסיקנא מגו דנחתא אחד דיקלא נחתא לכולהו נכסי:

ותקנת גאונים ז"ל. פירוש כבר נתבאר בהל' אישות פי"ו שאין האשה גובה כתובתה ממטלטלין אחר מיתת בעלה מדין הגמרא וכיון שכן כששייר מטלטלין לבד אבדה כתובתה דליכא למימר בהו מגו דלא טרפא להו. וזה נ"ל שהוא פירוש מה שאמרו פרק מי שמת בכולהו מטלטלי הוי שיור לבר מכתובת אשה במקרקעי תקינו לה רבנן במטלטלי לא תקינו לה רבנן. אבל הגאונים התקינו שתגבה אפי' מן המטלטלין כמו שנתבאר שם והילכך י"ל מגו דנחתא אמטלטלין ששייר נחתא אכולהו נכסי וזה פשוט:

יא

הכותב כל נכסיו וכו'. מעשה מפורש שם (דף קל"ב) ופירוש מלטרוף מהם מן היורשין וכתב ר"ש ז"ל בדין זה דלאו דוקא בניו דה"ה שאר יורשין ואורחא דמילתא נקט וכן אין דין זה אלא דוקא בכתובתה ומקולי כתובה אבל בב"ח ודאי לא אבד זכותו בשותק וכן כתבו ז"ל:

יב

הרוצה לינשא וכתבה כל וכו'. זהו דין מברחת ועיקרו בכתובות ר״פ האשה שנפלו לה נכסים (דף ע"ט) ואיתיה בפרק מי שמת (בבא בתרא דף קנ"א) וכבר הכריח שם הרב אבן מיג״ש ז״ל דאפי' לא אמרה לעדים דבר אלא נתנה מתנה סתם ואח״כ נשאת קרויה מברחת והתם מקשינן בפרק האשה [טעמא דכתבה לה הכי הא לא כתבה לה הכי קננהו לוקח פירוש לוקח מקבל המתנה ואקשינן תו] ואי לא קננהו לוקח פירוש לוקח [מקבל מתנה] ניקנהו בעל ופריק לה. וכתב הרשב״א מדמקשינן הכי ש״מ דיכולה לחזור בה אפילו בעומדת תחת בעלה דאי לא היכי אקשינן ניקנינהו בעל והא כל שעומדת תחתיו מתנתה קיימת וקנה לוקח ומדמשנינן עשאום כנכסים שאינן ידועים לבעל דקדק ר״ת ז״ל דדוקא מברחת דסגי לה בהכי אמרינן דלא קנה לוקח שלא היתה מתנה אלא כדי להבריחן מבעלה הא במבריח נכסיו מחמת שהוא רוצה ללוות או שרוצה לישא אשה כדי שלא ישתעבדו נכסיו להן קנה לוקח שהרי א״א שלא יקנה לוקח ולא ישתעבדו לבעל חוב של נותן עכ״ל:

לפיכך אם מתה בחיי בעלה וכו'. זה מוסכם ופשוט דלהכי כתבה השטר:

ואם שיירה וכו'. מפורש שם ובפ' מי שמת מבואר דאפי' מטלטלין וכתב אבן מיג"ש ז"ל במי שמת דדינא דמברחת דוקא בשלא כתבה לו מתנה גמורה מתנת עלמין אבל אם כתבה לו כן קנה לגמרי אלא א"כ גלתה דעתה דמשום דבעיא לאינסובי הוא דקא כתבה להו הא לאו הכי כיון שכתבה מתנת עלמין קנה, אלו דבריו. ועכשיו הורגלו לכתוב בכל שטרי מתנה, ונראין הדברים שהכל לפי ראות הדיינין שאי אפשר לומר באשה שתדע נוסח השטרות שכותבי השטרות מורגלין לכתוב ועד שיעידו שכך אמרה להם בפירוש לא קנה ואם רואין שידעה ולא מחתה אע"פ שלא אמרה להן בפירוש אפשר לומר שתהא מתנתה קיימת עכ"ל הרשב"א ז"ל:

יג

כל הנותנין וכו'. זהו פשוט כל זמן שאין המתנה בטעות שתהא בטילה מעיקרא וראיה מנותן בפירוש על מנת להחזיר ובודאי דלא עדיף סתמו מפירושו:

יד

מי ששלח וכו'. במי שמת (דף קמ"ג:) ההוא דשדר פסקי דשיראי לביתיה א"ר אמי הראויין לבנים לבנים הראויין לבנות לבנות ולא אמרן אלא דלית ליה כלתא אבל אית ליה כלתא לכלתא שדר ואי בנתיה לא אינסיבן לא שביק בנתיה ומשדר לכלתיה. ירושלמי פ' שני דייני גזרות הרי שהיה נתון במדינת הים ואמר תנו אלו לבני בנותיו בכלל ואם אמר בשעת מיתה אלו לבני אין הבנות בכלל ע"כ בהלכות. ודין המיתה יתבאר פי"ח.

ומ"ש המחבר היו ראויין לזכרים ונקבות יטלו אותן הזכרים. פשוט הוא שדעתו קרובה אצל בנו יותר מבתו שהרי אפילו באשת בנו דעתו קרובה יותר מבתו הנשואה והטעם מפני שעל בנו לפרנסה כ"ש בבנו ובבתו שדעתו קרובה יותר אצל הבן:

וכן המשלח וכו'. כבר ביארנו זה:

טז

(טו-טז)

המשיא בנו וכו'. שם במי שמת (דף קמ"ד) אר"ח המשיא אשה לבנו הגדול בבית קנאו ודוקא גדול ודוקא בתולה ודוקא אשתו ראשונה ודוקא שהשיאו ראשון פשיטא ייחד לו אביו בית ועלייה בית קנה עלייה לא קנה פי' כיון שאין העלייה משועבדת לבית בית ואכסדרה מהו מי אמרינן כיון דשייכא בהדי בית דדרך אכסדרה נכנסין לבית קנה אף האכסדרה שני בתים זה לפנים מזה מהו תיקו וכיון דמספקא לית ליה ואקשינן אדר"ח מדתני' ייחד לו אביו בית וכלי בית כלי בית קנה בית לא קנה וקשיא לרבי חנינא דאמר קנה בית ופריק רבי ירמיה כן כי אמרי' דבית לא קנה כגון שהיה אוצרו של אביו מונח שם ובה"ג קנה כלי בית לבד ולא הבית ומסקנא רב אשי אנסביה לבריה ותלא ליה אשישא דמשחא פירש פך שמן ותלהו בבית כדי שלא יקנה הבית ואמרי' התם תלת מילי שוינהו רבנן כהלכתא בלא טעמא חדא הא:

ייחד לו בית וכו'. כבר נתבאר זה ומלשון אף על פי שכתב נראה שאם לא שייר בבית כלי לעצמו וייחד לו בית וכלי בית קנה הכל ועיקר:

ייחד לו בית וכו'. כבר נתבאר:

וכן אם ייחד וכו'. כבר נתבאר:

יז

כבר ביארנו. פכ"ג מהל' אישות והדין הוא מימרא פ' הנושא בכתובות (דף ק"ב) ושם פכ"ג חילק הרב בין אם היה הבן הגדול או נשואין שניים:

וצריכין שיהיו וכו' כמו שביארנו. פכ"ב מהל' מכירה:

ודברים אלו לא ניתנו וכו'. הוא ז"ל מפרש לא ניתנו ליכתב האמור בהנושא אין כתיבתן עושה שטר לגבות מן המשועבדין שלא עלה על דעתם להשתעבד באמירה שלה משום הנאת איחתוני אלא אצל בני חורין ולא אצל משועבדין והילכך אפילו נכתב מהן שטר אינו טורף וכן נראית דעת הרי"ף ז"ל פירקא קמא דקידושין וכן דעת הרשב"א ז"ל ושיטה אחרת יש והוא הדעת הראשון הכתוב בהשגות וזה עיקר:

יח

המקדש את האשה וכו'. מפורש בגמ' פסק הלכה וכן בהלכות ואמרי' התם טעמא דאי הדרי גזרה שמא יאמרו קדושין תופסין באחותה. וכתב הרמב"ן ז"ל בשם גאון ז"ל דבממאנת הדרי דתנן הממאנת באיש הוא מותר בקרובותיה והיא מותרת בקרוביו ומוטב שיאמרו קדושין תופסין באחותה אבל קטנה יוצאה בגט כיון דאסור בקרובותיה איתיה להאי טעמא ע"כ בחידושי הרשב"א ז"ל :

יט

ואם וכו'. פירוש שהוא טועה וסבור שיהיו קדושין והוא דבר כדאי לטעות ומפורש בהא דמקדש אחותו דאמרינן אדם יודע וכו' הא לאו הכי הדרי ואמרינן בהדיא פרק המדיר אפילו למאן דאמר דלא הדרי הני מילי קדושין ודאי אבל קדושי טעות לא וזה מבואר:

כ

והמקדש אחותו וכו'. זה מחלוקת דרב ושמואל בהאיש מקדש (דף מ"ו:) ובפירקא קמא דמציעא (דף ט"ו:) דרב אמר מעות פקדון ופסק כשמואל דאמר מעות מתנה דהלכתא כוותיה בדיני:

כא

השולח סבלונות לבית חמיו וכו'. דעת הרב כדעת הרב רבו אבן מיגש ז"ל שפירש בהא דגרסינן במי שמת (דף קמ"ו:) יתיב רבין סבא קמיה דרב פפא ויתיב וקאמר בין שמתה היא בין שמת הוא הדר ביה הוא סבלונות הדרי מיכלא ומשתיא לא הדרי הדרא בה איהי הדרא אפילו כישא דירקא אמר רב הונא בריה דרב יהושע ושמין להם דמי בשר בזול, ופי' ז"ל דהא דרבין בין אכל ללא אכל היא ואדחיה מתני' מקמי הא דרבין והכריח הרב ז"ל לפי שיטתו שאפילו כשאכל הוא ועוד כתב דכי אמר דסבלונות הדרי דוקא היכא דלא בלו אבל בלו לא והן הן דברי המחבר ושם שיטה אחרת:

כד

הורו וכו'. אין בזה ראיה. ובהשגות א"א איני משוה עם רבותיו בזה שזאת הגרמה דומה למוכר זרעוני גנה ולא צמחו שאינו משלם לו ההוצאה וכללו של דבר וכו'. ויש לתרץ שאינו דומה לזריעה ששם היה מוציא בהן הוצאות כדי להרויח בהן ולפיכך אינו בדין שישלם זה מה שהוציא כדי להרויח אבל כאן לא היתה כוונתו להשתכר בדבר אלא להתנהג כמנהג העיר וכיון שהוא נסמך עליה והיא חזרה בה בדין הוא שתשלם וכ"נ שאינו דומה למה ששנינו בתוספתא הלוקח קנקנים מחבירו ונמצאו פטסאות ונשתברו חייב להעמיד לו דמי קנקנים אבל לא דמי יין דהתם היה מתכוין ליהנות בתשמישן. זה נראה דעת המחבר וצריך עיון:

---

---

שולי הגליון

---

---

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף