מגדל עוז/שכירות/יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגדל עוז ‏ שכירות יב

א

הפועלים שהן עושין בדבר עד לרשות בעלים לעבודה תאכל. במציעא פרק השוכר את הפועלים (דף צ"א) משנה שם:

ב

מה בין העושה בתלוש וכו' עד אחר שימלא הסל: כתב הראב"ד ז"ל לא ידעתי מאין זה וכו': ואני אומר לא זו הדרך ולא זו העיר שאנחנו רואין בספריו שבמשנה תורה אלא כמו שכתבתי וסדרתי כמה פעמים שהוא לקח דרך התלמוד המשנה והגמרא מארוכה לקצרה וכן עשה בדין הזה כי זה הפסק דמה בין תלוש למחובר שנסחתי הוא משנה פרק השוכר את הפועלים דתנן ואלו אוכלים מן התורה העושה במחובר לקרקע בשעת גמר מלאכה ובתלוש מן הקרקע עד שלא נגמרה מלאכתו ע"כ ור"מ ז"ל פירש זה הגמר מה היא עד שימלא את הסל ולקח דרך הכלל מה בין העושה בתלוש לעושה במחובר כו' דרך חכמי המחברים שמסדרין דבריהם בכללים חלוקים מתוקים ומ"ש אח"כ מפני השב אבידה לבעלים עד כשהן מהלכין בטלין הוא מה שאמרו בברייתא לפנינו גמ' מתני' דהיה עושה בתאנים כו' דאתי למיפשט בעיין על דהיה עושה בגפן זה מהו שאוכל בגפן אחר ושקיל וטרי עלה עד דאתי למיפשט מהא ת"ש וכולן לא אמרו אלא בשעת גמר מלאכה אלא מפני השב אבידה לבעלים אמרו פועלים אוכלין בהליכתן מאומן לאומן ובחזירתן מן הגת ע"כ ומדקא פשיט מינה שמעינן דהלכתא היא וזו היא דרך ישרה בדרך הגמרא שוב מצאתי לו ז"ל בספר המצות שגילה דעתו בזה:

ג

המבטל ממלאכתו ואכל וכו' מפי השמועה למדו שכל זמן עד וכן כל כיוצא בזה: כתב הראב"ד ז"ל דברים הללו אין להם שורש וכו': ואני אומר תמה אני אם יצא לשון זה מתחת ידו שהרי שרשים ושרשי שרשים ומהם כמה ענפים יש לדברים הללו במציעא פרק השוכר את הפועלים גמרא מתניתין דאלו אוכלין מן התורה כו' גרסינן מנא לן דכתיב כי תבא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שבעך וחרמש לא תניף על קמת רעך אשכחן כרם כל מילי מנלן גמרינן מכרם מה כרם מיוחד דבר שגידולו קרקע ובשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו אף כל דבר שגידולו קרקע פועל אוכל בו וגרסינן נמי התם וקמה גופה מנלן וכו' ושקיל וטרי עד הצד השוה שבהן דבר שגידולו מן הקרקע פועל אוכל בו אף כל שגידולו מן הקרקע פועל אוכל בו ועוד גרסינן התם גבי הא דאמר שמואל וחרמש לא תניף לרבות כל בעלי חרמש והאי מיבעי ליה בשעת חרמש אתה אוכל שלא בשעת חרמש אי אתה אוכל ופרקינן ההיא מואל כליך לא תתן נפקא ועוד גרסינן התם ואל כליך לא תתן בשעה שאתה נותן לכליו של בעל הבית אתה אוכל ובשעה שאי אתה נותן לכליו של בעל הבית אי אתה אוכל אלמא פשיטא ליה לתלמודא שלא יאכל אלא בשעת מלאכה וכמו שכתבנו ובר מהני מייתי התם כמה ברייתות להוכיח כי זה הפסוק בפועל הכתוב מדבר וכן פי' ר"מ ז"ל בספר המצות כי מכאן למד וחיבר דבר זה וזה פשוט ונכון וגם מה שחילק הראב"ד ז"ל בטעם אכילת קבע או ביטול מלאכה נראה דדא ודא אחת היא כי בהיותו קובע אכילתו מתבטל ממלאכתו ור"מ ז"ל דקדק בלשונו לכלול הכל כלשון הגמרא כמנהגו בזה החיבור על משנה תורה שכתבתי כמה פעמים ועוד דהא לקמן בגמרא דאמרינן מהבהבין אשתו ובניו קמיבעיא לן ובעי למפשט מדתניא לא יהבהב באור כו' פריק התם נמי משום ביטול מלאכה אלמא מדקאמר נמי מכלל דעד השתא נמי טעמא משום ביטול מלאכה דאם לא כן הוה ליה למימר התם משום ביטול מלאכה:

וכן פועל שהוליך בידו עד מפני שנגמרה מלאכתן למעשר. פרק השוכר את הפועלים:

העושה בחטים וכיוצא בהן וכו' עד למעשר ולחלה: כתב הראב"ד ז"ל טעה הוא וכל האומר כן וכו': ואני אומר לבי אומר לי גם בזה שאינו מדעת הראב"ד ז"ל שהרי זה מפורש פרק השוכר את הפועלים מלבד כרוך ותני גמ' מתני' דאלו אוכלין מן התורה דגרסינן תנו רבנן דיש מה דייש מיוחד דבר שגידולו מן הקרקע כו' תניא אידך מה דייש כו' תניא אידך דייש מה דייש מיוחד דבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר פועל אוכל בו כו' תניא אידך דייש מה דייש מיוחד דבר שלא נגמרה מלאכתו לחלה ופועל אוכל בו אף כל דבר שלא נגמרה מלאכתו לחלה פועל אוכל בו יצא הלש והמקטף והאופה שנגמרה מלאכתו לחלה שאין פועל אוכל בו ואקשינן הלא נגמרה מלאכתן למעשר וגר"ח ז"ל להדיא ותיפוק ליה משום מעשר ופרקינן הכא בחוצה לארץ עסקינן דליכא מעשר והדר אקשינן אי בחוצה לארץ חלה נמי ליכא אלא לעולם בארץ ובשבע שכבשו ובז' שחלקו נתחייבו בחלה ולא נתחייבו במעשר והדר אקשינן מידי מעשר קא גריס מלאכה קא גרמה אלא אמר רבא כרוך ותני דייש מה דייש מיוחד דבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר ולחלה ופועל אוכל אף כל דבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר ולחלה פועל אוכל בו יצא הבודל וכו' הלש והמקטף והאופה שנגמרה מלאכתן למעשר ולחלה שאין פועל אוכל בהן ע"כ הנה עיניך רואות שהן ארבע ברייתות והן הלכות פסוקות והא קמן חלה ומעשר בשתיהן אחת בכל אחת מן הברייתות ומה שהוצרך לתרץ כרוך ותני מפני הקושיא דמעשר ועושה משתי ברייתות האחרונות כאילו היו אחת ומ"מ הוזכרו מקודם וידענום אבל צריכין אנו ללמוד על המסקנא דכרוך ותני דכיון דאמר תלמודא אלא סותר כל המסקנות הראשונות ונשארה זאת מעתה דברי ר"מ ז"ל יפים ונאותים:

נתפרסו עגולין כו' עד אוכל בגפן אחרת. פרק השוכר את הפועלים:

ולא יאכל ענבים ודבר אחר וכו' עד שירצה: כתב הראב"ד ז"ל דוקא אחת אחת וכו': ואני אומר עיקר הלכה זאת פרק השוכר את הפועלים ומשום דכתיב ואכלת ענבים כנפשך שבעך ולשון הגמ' כן לפנינו פרק השוכר את הפועלים כר"מ ז"ל ומ"ש הראב"ד ז"ל הוא מפני שהספיתה קובעת למעשר בשתים ולא באחת ג"כ הוא שם כלשון הגמרא וכבר פסקה ר"ם ז"ל פרק שמיני מהלכות מעשר ראשון אבל חילוק בין מליחה מועטת לא מצינו בגמרא והראב"ד ז"ל מסברא אמרה ואנחנו צריכין ראייה דאי מסברא יש לשאול אם כן נתת דבריך לשיעורין ותורת כל אחד ואחד בידו כי יש מי שרוצה לספות במלח הרבה ויש מי שרוצה במלח מועט ולא ידעינן מליחה גמורה כמה היא ואף כי סברתו לפי גדולתו קבלה היא אצלו לפי מיעוט דעתנו הואיל והתלמוד לא אמרה הבו דלא לוסיף עלה:

אסור לפועל למוץ בענבים שנאמר ואכלת ענבים ולא יהיו בניו ואשתו מהבהבין לו באור ואוכל שנאמר ואכלת ענבים כנפשך ענבים כמות שהן וכן כל כיוצא בזה: כתב הראב"ד ז"ל בעיא הוא ולא איפשיטא עכ"ל: ואני אומר אמת הוא והוה ליה כתיקו דאיסורא לחומרא וכן פסק ר"י אלפס ז"ל ולא איפשיטא הילכך לא יהבהבו לו עכ"ל וא"כ דברי ר"מ ז"ל נכונים ועל כן אני תמה מה בא לחדש בלשון ההשגות בזה:

ד

המבטל ממלאכתו ואכל וכו' מפי השמועה למדו שכל זמן עד וכן כל כיוצא בזה: כתב הראב"ד ז"ל דברים הללו אין להם שורש וכו': ואני אומר תמה אני אם יצא לשון זה מתחת ידו שהרי שרשים ושרשי שרשים ומהם כמה ענפים יש לדברים הללו במציעא פרק השוכר את הפועלים גמרא מתניתין דאלו אוכלין מן התורה כו' גרסינן מנא לן דכתיב כי תבא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שבעך וחרמש לא תניף על קמת רעך אשכחן כרם כל מילי מנלן גמרינן מכרם מה כרם מיוחד דבר שגידולו קרקע ובשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו אף כל דבר שגידולו קרקע פועל אוכל בו וגרסינן נמי התם וקמה גופה מנלן וכו' ושקיל וטרי עד הצד השוה שבהן דבר שגידולו מן הקרקע פועל אוכל בו אף כל שגידולו מן הקרקע פועל אוכל בו ועוד גרסינן התם גבי הא דאמר שמואל וחרמש לא תניף לרבות כל בעלי חרמש והאי מיבעי ליה בשעת חרמש אתה אוכל שלא בשעת חרמש אי אתה אוכל ופרקינן ההיא מואל כליך לא תתן נפקא ועוד גרסינן התם ואל כליך לא תתן בשעה שאתה נותן לכליו של בעל הבית אתה אוכל ובשעה שאי אתה נותן לכליו של בעל הבית אי אתה אוכל אלמא פשיטא ליה לתלמודא שלא יאכל אלא בשעת מלאכה וכמו שכתבנו ובר מהני מייתי התם כמה ברייתות להוכיח כי זה הפסוק בפועל הכתוב מדבר וכן פי' ר"מ ז"ל בספר המצות כי מכאן למד וחיבר דבר זה וזה פשוט ונכון וגם מה שחילק הראב"ד ז"ל בטעם אכילת קבע או ביטול מלאכה נראה דדא ודא אחת היא כי בהיותו קובע אכילתו מתבטל ממלאכתו ור"מ ז"ל דקדק בלשונו לכלול הכל כלשון הגמרא כמנהגו בזה החיבור על משנה תורה שכתבתי כמה פעמים ועוד דהא לקמן בגמרא דאמרינן מהבהבין אשתו ובניו קמיבעיא לן ובעי למפשט מדתניא לא יהבהב באור כו' פריק התם נמי משום ביטול מלאכה אלמא מדקאמר נמי מכלל דעד השתא נמי טעמא משום ביטול מלאכה דאם לא כן הוה ליה למימר התם משום ביטול מלאכה:

וכן פועל שהוליך בידו עד מפני שנגמרה מלאכתן למעשר. פרק השוכר את הפועלים:

העושה בחטים וכיוצא בהן וכו' עד למעשר ולחלה: כתב הראב"ד ז"ל טעה הוא וכל האומר כן וכו': ואני אומר לבי אומר לי גם בזה שאינו מדעת הראב"ד ז"ל שהרי זה מפורש פרק השוכר את הפועלים מלבד כרוך ותני גמ' מתני' דאלו אוכלין מן התורה דגרסינן תנו רבנן דיש מה דייש מיוחד דבר שגידולו מן הקרקע כו' תניא אידך מה דייש כו' תניא אידך דייש מה דייש מיוחד דבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר פועל אוכל בו כו' תניא אידך דייש מה דייש מיוחד דבר שלא נגמרה מלאכתו לחלה ופועל אוכל בו אף כל דבר שלא נגמרה מלאכתו לחלה פועל אוכל בו יצא הלש והמקטף והאופה שנגמרה מלאכתו לחלה שאין פועל אוכל בו ואקשינן הלא נגמרה מלאכתן למעשר וגר"ח ז"ל להדיא ותיפוק ליה משום מעשר ופרקינן הכא בחוצה לארץ עסקינן דליכא מעשר והדר אקשינן אי בחוצה לארץ חלה נמי ליכא אלא לעולם בארץ ובשבע שכבשו ובז' שחלקו נתחייבו בחלה ולא נתחייבו במעשר והדר אקשינן מידי מעשר קא גריס מלאכה קא גרמה אלא אמר רבא כרוך ותני דייש מה דייש מיוחד דבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר ולחלה ופועל אוכל אף כל דבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר ולחלה פועל אוכל בו יצא הבודל וכו' הלש והמקטף והאופה שנגמרה מלאכתן למעשר ולחלה שאין פועל אוכל בהן ע"כ הנה עיניך רואות שהן ארבע ברייתות והן הלכות פסוקות והא קמן חלה ומעשר בשתיהן אחת בכל אחת מן הברייתות ומה שהוצרך לתרץ כרוך ותני מפני הקושיא דמעשר ועושה משתי ברייתות האחרונות כאילו היו אחת ומ"מ הוזכרו מקודם וידענום אבל צריכין אנו ללמוד על המסקנא דכרוך ותני דכיון דאמר תלמודא אלא סותר כל המסקנות הראשונות ונשארה זאת מעתה דברי ר"מ ז"ל יפים ונאותים:

נתפרסו עגולין כו' עד אוכל בגפן אחרת. פרק השוכר את הפועלים:

ולא יאכל ענבים ודבר אחר וכו' עד שירצה: כתב הראב"ד ז"ל דוקא אחת אחת וכו': ואני אומר עיקר הלכה זאת פרק השוכר את הפועלים ומשום דכתיב ואכלת ענבים כנפשך שבעך ולשון הגמ' כן לפנינו פרק השוכר את הפועלים כר"מ ז"ל ומ"ש הראב"ד ז"ל הוא מפני שהספיתה קובעת למעשר בשתים ולא באחת ג"כ הוא שם כלשון הגמרא וכבר פסקה ר"ם ז"ל פרק שמיני מהלכות מעשר ראשון אבל חילוק בין מליחה מועטת לא מצינו בגמרא והראב"ד ז"ל מסברא אמרה ואנחנו צריכין ראייה דאי מסברא יש לשאול אם כן נתת דבריך לשיעורין ותורת כל אחד ואחד בידו כי יש מי שרוצה לספות במלח הרבה ויש מי שרוצה במלח מועט ולא ידעינן מליחה גמורה כמה היא ואף כי סברתו לפי גדולתו קבלה היא אצלו לפי מיעוט דעתנו הואיל והתלמוד לא אמרה הבו דלא לוסיף עלה:

אסור לפועל למוץ בענבים שנאמר ואכלת ענבים ולא יהיו בניו ואשתו מהבהבין לו באור ואוכל שנאמר ואכלת ענבים כנפשך ענבים כמות שהן וכן כל כיוצא בזה: כתב הראב"ד ז"ל בעיא הוא ולא איפשיטא עכ"ל: ואני אומר אמת הוא והוה ליה כתיקו דאיסורא לחומרא וכן פסק ר"י אלפס ז"ל ולא איפשיטא הילכך לא יהבהבו לו עכ"ל וא"כ דברי ר"מ ז"ל נכונים ועל כן אני תמה מה בא לחדש בלשון ההשגות בזה:

ה

המבטל ממלאכתו ואכל וכו' מפי השמועה למדו שכל זמן עד וכן כל כיוצא בזה: כתב הראב"ד ז"ל דברים הללו אין להם שורש וכו': ואני אומר תמה אני אם יצא לשון זה מתחת ידו שהרי שרשים ושרשי שרשים ומהם כמה ענפים יש לדברים הללו במציעא פרק השוכר את הפועלים גמרא מתניתין דאלו אוכלין מן התורה כו' גרסינן מנא לן דכתיב כי תבא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שבעך וחרמש לא תניף על קמת רעך אשכחן כרם כל מילי מנלן גמרינן מכרם מה כרם מיוחד דבר שגידולו קרקע ובשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו אף כל דבר שגידולו קרקע פועל אוכל בו וגרסינן נמי התם וקמה גופה מנלן וכו' ושקיל וטרי עד הצד השוה שבהן דבר שגידולו מן הקרקע פועל אוכל בו אף כל שגידולו מן הקרקע פועל אוכל בו ועוד גרסינן התם גבי הא דאמר שמואל וחרמש לא תניף לרבות כל בעלי חרמש והאי מיבעי ליה בשעת חרמש אתה אוכל שלא בשעת חרמש אי אתה אוכל ופרקינן ההיא מואל כליך לא תתן נפקא ועוד גרסינן התם ואל כליך לא תתן בשעה שאתה נותן לכליו של בעל הבית אתה אוכל ובשעה שאי אתה נותן לכליו של בעל הבית אי אתה אוכל אלמא פשיטא ליה לתלמודא שלא יאכל אלא בשעת מלאכה וכמו שכתבנו ובר מהני מייתי התם כמה ברייתות להוכיח כי זה הפסוק בפועל הכתוב מדבר וכן פי' ר"מ ז"ל בספר המצות כי מכאן למד וחיבר דבר זה וזה פשוט ונכון וגם מה שחילק הראב"ד ז"ל בטעם אכילת קבע או ביטול מלאכה נראה דדא ודא אחת היא כי בהיותו קובע אכילתו מתבטל ממלאכתו ור"מ ז"ל דקדק בלשונו לכלול הכל כלשון הגמרא כמנהגו בזה החיבור על משנה תורה שכתבתי כמה פעמים ועוד דהא לקמן בגמרא דאמרינן מהבהבין אשתו ובניו קמיבעיא לן ובעי למפשט מדתניא לא יהבהב באור כו' פריק התם נמי משום ביטול מלאכה אלמא מדקאמר נמי מכלל דעד השתא נמי טעמא משום ביטול מלאכה דאם לא כן הוה ליה למימר התם משום ביטול מלאכה:

וכן פועל שהוליך בידו עד מפני שנגמרה מלאכתן למעשר. פרק השוכר את הפועלים:

העושה בחטים וכיוצא בהן וכו' עד למעשר ולחלה: כתב הראב"ד ז"ל טעה הוא וכל האומר כן וכו': ואני אומר לבי אומר לי גם בזה שאינו מדעת הראב"ד ז"ל שהרי זה מפורש פרק השוכר את הפועלים מלבד כרוך ותני גמ' מתני' דאלו אוכלין מן התורה דגרסינן תנו רבנן דיש מה דייש מיוחד דבר שגידולו מן הקרקע כו' תניא אידך מה דייש כו' תניא אידך דייש מה דייש מיוחד דבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר פועל אוכל בו כו' תניא אידך דייש מה דייש מיוחד דבר שלא נגמרה מלאכתו לחלה ופועל אוכל בו אף כל דבר שלא נגמרה מלאכתו לחלה פועל אוכל בו יצא הלש והמקטף והאופה שנגמרה מלאכתו לחלה שאין פועל אוכל בו ואקשינן הלא נגמרה מלאכתן למעשר וגר"ח ז"ל להדיא ותיפוק ליה משום מעשר ופרקינן הכא בחוצה לארץ עסקינן דליכא מעשר והדר אקשינן אי בחוצה לארץ חלה נמי ליכא אלא לעולם בארץ ובשבע שכבשו ובז' שחלקו נתחייבו בחלה ולא נתחייבו במעשר והדר אקשינן מידי מעשר קא גריס מלאכה קא גרמה אלא אמר רבא כרוך ותני דייש מה דייש מיוחד דבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר ולחלה ופועל אוכל אף כל דבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר ולחלה פועל אוכל בו יצא הבודל וכו' הלש והמקטף והאופה שנגמרה מלאכתן למעשר ולחלה שאין פועל אוכל בהן ע"כ הנה עיניך רואות שהן ארבע ברייתות והן הלכות פסוקות והא קמן חלה ומעשר בשתיהן אחת בכל אחת מן הברייתות ומה שהוצרך לתרץ כרוך ותני מפני הקושיא דמעשר ועושה משתי ברייתות האחרונות כאילו היו אחת ומ"מ הוזכרו מקודם וידענום אבל צריכין אנו ללמוד על המסקנא דכרוך ותני דכיון דאמר תלמודא אלא סותר כל המסקנות הראשונות ונשארה זאת מעתה דברי ר"מ ז"ל יפים ונאותים:

נתפרסו עגולין כו' עד אוכל בגפן אחרת. פרק השוכר את הפועלים:

ולא יאכל ענבים ודבר אחר וכו' עד שירצה: כתב הראב"ד ז"ל דוקא אחת אחת וכו': ואני אומר עיקר הלכה זאת פרק השוכר את הפועלים ומשום דכתיב ואכלת ענבים כנפשך שבעך ולשון הגמ' כן לפנינו פרק השוכר את הפועלים כר"מ ז"ל ומ"ש הראב"ד ז"ל הוא מפני שהספיתה קובעת למעשר בשתים ולא באחת ג"כ הוא שם כלשון הגמרא וכבר פסקה ר"ם ז"ל פרק שמיני מהלכות מעשר ראשון אבל חילוק בין מליחה מועטת לא מצינו בגמרא והראב"ד ז"ל מסברא אמרה ואנחנו צריכין ראייה דאי מסברא יש לשאול אם כן נתת דבריך לשיעורין ותורת כל אחד ואחד בידו כי יש מי שרוצה לספות במלח הרבה ויש מי שרוצה במלח מועט ולא ידעינן מליחה גמורה כמה היא ואף כי סברתו לפי גדולתו קבלה היא אצלו לפי מיעוט דעתנו הואיל והתלמוד לא אמרה הבו דלא לוסיף עלה:

אסור לפועל למוץ בענבים שנאמר ואכלת ענבים ולא יהיו בניו ואשתו מהבהבין לו באור ואוכל שנאמר ואכלת ענבים כנפשך ענבים כמות שהן וכן כל כיוצא בזה: כתב הראב"ד ז"ל בעיא הוא ולא איפשיטא עכ"ל: ואני אומר אמת הוא והוה ליה כתיקו דאיסורא לחומרא וכן פסק ר"י אלפס ז"ל ולא איפשיטא הילכך לא יהבהבו לו עכ"ל וא"כ דברי ר"מ ז"ל נכונים ועל כן אני תמה מה בא לחדש בלשון ההשגות בזה:

ו

המבטל ממלאכתו ואכל וכו' מפי השמועה למדו שכל זמן עד וכן כל כיוצא בזה: כתב הראב"ד ז"ל דברים הללו אין להם שורש וכו': ואני אומר תמה אני אם יצא לשון זה מתחת ידו שהרי שרשים ושרשי שרשים ומהם כמה ענפים יש לדברים הללו במציעא פרק השוכר את הפועלים גמרא מתניתין דאלו אוכלין מן התורה כו' גרסינן מנא לן דכתיב כי תבא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שבעך וחרמש לא תניף על קמת רעך אשכחן כרם כל מילי מנלן גמרינן מכרם מה כרם מיוחד דבר שגידולו קרקע ובשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו אף כל דבר שגידולו קרקע פועל אוכל בו וגרסינן נמי התם וקמה גופה מנלן וכו' ושקיל וטרי עד הצד השוה שבהן דבר שגידולו מן הקרקע פועל אוכל בו אף כל שגידולו מן הקרקע פועל אוכל בו ועוד גרסינן התם גבי הא דאמר שמואל וחרמש לא תניף לרבות כל בעלי חרמש והאי מיבעי ליה בשעת חרמש אתה אוכל שלא בשעת חרמש אי אתה אוכל ופרקינן ההיא מואל כליך לא תתן נפקא ועוד גרסינן התם ואל כליך לא תתן בשעה שאתה נותן לכליו של בעל הבית אתה אוכל ובשעה שאי אתה נותן לכליו של בעל הבית אי אתה אוכל אלמא פשיטא ליה לתלמודא שלא יאכל אלא בשעת מלאכה וכמו שכתבנו ובר מהני מייתי התם כמה ברייתות להוכיח כי זה הפסוק בפועל הכתוב מדבר וכן פי' ר"מ ז"ל בספר המצות כי מכאן למד וחיבר דבר זה וזה פשוט ונכון וגם מה שחילק הראב"ד ז"ל בטעם אכילת קבע או ביטול מלאכה נראה דדא ודא אחת היא כי בהיותו קובע אכילתו מתבטל ממלאכתו ור"מ ז"ל דקדק בלשונו לכלול הכל כלשון הגמרא כמנהגו בזה החיבור על משנה תורה שכתבתי כמה פעמים ועוד דהא לקמן בגמרא דאמרינן מהבהבין אשתו ובניו קמיבעיא לן ובעי למפשט מדתניא לא יהבהב באור כו' פריק התם נמי משום ביטול מלאכה אלמא מדקאמר נמי מכלל דעד השתא נמי טעמא משום ביטול מלאכה דאם לא כן הוה ליה למימר התם משום ביטול מלאכה:

וכן פועל שהוליך בידו עד מפני שנגמרה מלאכתן למעשר. פרק השוכר את הפועלים:

העושה בחטים וכיוצא בהן וכו' עד למעשר ולחלה: כתב הראב"ד ז"ל טעה הוא וכל האומר כן וכו': ואני אומר לבי אומר לי גם בזה שאינו מדעת הראב"ד ז"ל שהרי זה מפורש פרק השוכר את הפועלים מלבד כרוך ותני גמ' מתני' דאלו אוכלין מן התורה דגרסינן תנו רבנן דיש מה דייש מיוחד דבר שגידולו מן הקרקע כו' תניא אידך מה דייש כו' תניא אידך דייש מה דייש מיוחד דבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר פועל אוכל בו כו' תניא אידך דייש מה דייש מיוחד דבר שלא נגמרה מלאכתו לחלה ופועל אוכל בו אף כל דבר שלא נגמרה מלאכתו לחלה פועל אוכל בו יצא הלש והמקטף והאופה שנגמרה מלאכתו לחלה שאין פועל אוכל בו ואקשינן הלא נגמרה מלאכתן למעשר וגר"ח ז"ל להדיא ותיפוק ליה משום מעשר ופרקינן הכא בחוצה לארץ עסקינן דליכא מעשר והדר אקשינן אי בחוצה לארץ חלה נמי ליכא אלא לעולם בארץ ובשבע שכבשו ובז' שחלקו נתחייבו בחלה ולא נתחייבו במעשר והדר אקשינן מידי מעשר קא גריס מלאכה קא גרמה אלא אמר רבא כרוך ותני דייש מה דייש מיוחד דבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר ולחלה ופועל אוכל אף כל דבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר ולחלה פועל אוכל בו יצא הבודל וכו' הלש והמקטף והאופה שנגמרה מלאכתן למעשר ולחלה שאין פועל אוכל בהן ע"כ הנה עיניך רואות שהן ארבע ברייתות והן הלכות פסוקות והא קמן חלה ומעשר בשתיהן אחת בכל אחת מן הברייתות ומה שהוצרך לתרץ כרוך ותני מפני הקושיא דמעשר ועושה משתי ברייתות האחרונות כאילו היו אחת ומ"מ הוזכרו מקודם וידענום אבל צריכין אנו ללמוד על המסקנא דכרוך ותני דכיון דאמר תלמודא אלא סותר כל המסקנות הראשונות ונשארה זאת מעתה דברי ר"מ ז"ל יפים ונאותים:

נתפרסו עגולין כו' עד אוכל בגפן אחרת. פרק השוכר את הפועלים:

ולא יאכל ענבים ודבר אחר וכו' עד שירצה: כתב הראב"ד ז"ל דוקא אחת אחת וכו': ואני אומר עיקר הלכה זאת פרק השוכר את הפועלים ומשום דכתיב ואכלת ענבים כנפשך שבעך ולשון הגמ' כן לפנינו פרק השוכר את הפועלים כר"מ ז"ל ומ"ש הראב"ד ז"ל הוא מפני שהספיתה קובעת למעשר בשתים ולא באחת ג"כ הוא שם כלשון הגמרא וכבר פסקה ר"ם ז"ל פרק שמיני מהלכות מעשר ראשון אבל חילוק בין מליחה מועטת לא מצינו בגמרא והראב"ד ז"ל מסברא אמרה ואנחנו צריכין ראייה דאי מסברא יש לשאול אם כן נתת דבריך לשיעורין ותורת כל אחד ואחד בידו כי יש מי שרוצה לספות במלח הרבה ויש מי שרוצה במלח מועט ולא ידעינן מליחה גמורה כמה היא ואף כי סברתו לפי גדולתו קבלה היא אצלו לפי מיעוט דעתנו הואיל והתלמוד לא אמרה הבו דלא לוסיף עלה:

אסור לפועל למוץ בענבים שנאמר ואכלת ענבים ולא יהיו בניו ואשתו מהבהבין לו באור ואוכל שנאמר ואכלת ענבים כנפשך ענבים כמות שהן וכן כל כיוצא בזה: כתב הראב"ד ז"ל בעיא הוא ולא איפשיטא עכ"ל: ואני אומר אמת הוא והוה ליה כתיקו דאיסורא לחומרא וכן פסק ר"י אלפס ז"ל ולא איפשיטא הילכך לא יהבהבו לו עכ"ל וא"כ דברי ר"מ ז"ל נכונים ועל כן אני תמה מה בא לחדש בלשון ההשגות בזה:

ז

המבטל ממלאכתו ואכל וכו' מפי השמועה למדו שכל זמן עד וכן כל כיוצא בזה: כתב הראב"ד ז"ל דברים הללו אין להם שורש וכו': ואני אומר תמה אני אם יצא לשון זה מתחת ידו שהרי שרשים ושרשי שרשים ומהם כמה ענפים יש לדברים הללו במציעא פרק השוכר את הפועלים גמרא מתניתין דאלו אוכלין מן התורה כו' גרסינן מנא לן דכתיב כי תבא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שבעך וחרמש לא תניף על קמת רעך אשכחן כרם כל מילי מנלן גמרינן מכרם מה כרם מיוחד דבר שגידולו קרקע ובשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו אף כל דבר שגידולו קרקע פועל אוכל בו וגרסינן נמי התם וקמה גופה מנלן וכו' ושקיל וטרי עד הצד השוה שבהן דבר שגידולו מן הקרקע פועל אוכל בו אף כל שגידולו מן הקרקע פועל אוכל בו ועוד גרסינן התם גבי הא דאמר שמואל וחרמש לא תניף לרבות כל בעלי חרמש והאי מיבעי ליה בשעת חרמש אתה אוכל שלא בשעת חרמש אי אתה אוכל ופרקינן ההיא מואל כליך לא תתן נפקא ועוד גרסינן התם ואל כליך לא תתן בשעה שאתה נותן לכליו של בעל הבית אתה אוכל ובשעה שאי אתה נותן לכליו של בעל הבית אי אתה אוכל אלמא פשיטא ליה לתלמודא שלא יאכל אלא בשעת מלאכה וכמו שכתבנו ובר מהני מייתי התם כמה ברייתות להוכיח כי זה הפסוק בפועל הכתוב מדבר וכן פי' ר"מ ז"ל בספר המצות כי מכאן למד וחיבר דבר זה וזה פשוט ונכון וגם מה שחילק הראב"ד ז"ל בטעם אכילת קבע או ביטול מלאכה נראה דדא ודא אחת היא כי בהיותו קובע אכילתו מתבטל ממלאכתו ור"מ ז"ל דקדק בלשונו לכלול הכל כלשון הגמרא כמנהגו בזה החיבור על משנה תורה שכתבתי כמה פעמים ועוד דהא לקמן בגמרא דאמרינן מהבהבין אשתו ובניו קמיבעיא לן ובעי למפשט מדתניא לא יהבהב באור כו' פריק התם נמי משום ביטול מלאכה אלמא מדקאמר נמי מכלל דעד השתא נמי טעמא משום ביטול מלאכה דאם לא כן הוה ליה למימר התם משום ביטול מלאכה:

וכן פועל שהוליך בידו עד מפני שנגמרה מלאכתן למעשר. פרק השוכר את הפועלים:

העושה בחטים וכיוצא בהן וכו' עד למעשר ולחלה: כתב הראב"ד ז"ל טעה הוא וכל האומר כן וכו': ואני אומר לבי אומר לי גם בזה שאינו מדעת הראב"ד ז"ל שהרי זה מפורש פרק השוכר את הפועלים מלבד כרוך ותני גמ' מתני' דאלו אוכלין מן התורה דגרסינן תנו רבנן דיש מה דייש מיוחד דבר שגידולו מן הקרקע כו' תניא אידך מה דייש כו' תניא אידך דייש מה דייש מיוחד דבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר פועל אוכל בו כו' תניא אידך דייש מה דייש מיוחד דבר שלא נגמרה מלאכתו לחלה ופועל אוכל בו אף כל דבר שלא נגמרה מלאכתו לחלה פועל אוכל בו יצא הלש והמקטף והאופה שנגמרה מלאכתו לחלה שאין פועל אוכל בו ואקשינן הלא נגמרה מלאכתן למעשר וגר"ח ז"ל להדיא ותיפוק ליה משום מעשר ופרקינן הכא בחוצה לארץ עסקינן דליכא מעשר והדר אקשינן אי בחוצה לארץ חלה נמי ליכא אלא לעולם בארץ ובשבע שכבשו ובז' שחלקו נתחייבו בחלה ולא נתחייבו במעשר והדר אקשינן מידי מעשר קא גריס מלאכה קא גרמה אלא אמר רבא כרוך ותני דייש מה דייש מיוחד דבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר ולחלה ופועל אוכל אף כל דבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר ולחלה פועל אוכל בו יצא הבודל וכו' הלש והמקטף והאופה שנגמרה מלאכתן למעשר ולחלה שאין פועל אוכל בהן ע"כ הנה עיניך רואות שהן ארבע ברייתות והן הלכות פסוקות והא קמן חלה ומעשר בשתיהן אחת בכל אחת מן הברייתות ומה שהוצרך לתרץ כרוך ותני מפני הקושיא דמעשר ועושה משתי ברייתות האחרונות כאילו היו אחת ומ"מ הוזכרו מקודם וידענום אבל צריכין אנו ללמוד על המסקנא דכרוך ותני דכיון דאמר תלמודא אלא סותר כל המסקנות הראשונות ונשארה זאת מעתה דברי ר"מ ז"ל יפים ונאותים:

נתפרסו עגולין כו' עד אוכל בגפן אחרת. פרק השוכר את הפועלים:

ולא יאכל ענבים ודבר אחר וכו' עד שירצה: כתב הראב"ד ז"ל דוקא אחת אחת וכו': ואני אומר עיקר הלכה זאת פרק השוכר את הפועלים ומשום דכתיב ואכלת ענבים כנפשך שבעך ולשון הגמ' כן לפנינו פרק השוכר את הפועלים כר"מ ז"ל ומ"ש הראב"ד ז"ל הוא מפני שהספיתה קובעת למעשר בשתים ולא באחת ג"כ הוא שם כלשון הגמרא וכבר פסקה ר"ם ז"ל פרק שמיני מהלכות מעשר ראשון אבל חילוק בין מליחה מועטת לא מצינו בגמרא והראב"ד ז"ל מסברא אמרה ואנחנו צריכין ראייה דאי מסברא יש לשאול אם כן נתת דבריך לשיעורין ותורת כל אחד ואחד בידו כי יש מי שרוצה לספות במלח הרבה ויש מי שרוצה במלח מועט ולא ידעינן מליחה גמורה כמה היא ואף כי סברתו לפי גדולתו קבלה היא אצלו לפי מיעוט דעתנו הואיל והתלמוד לא אמרה הבו דלא לוסיף עלה:

אסור לפועל למוץ בענבים שנאמר ואכלת ענבים ולא יהיו בניו ואשתו מהבהבין לו באור ואוכל שנאמר ואכלת ענבים כנפשך ענבים כמות שהן וכן כל כיוצא בזה: כתב הראב"ד ז"ל בעיא הוא ולא איפשיטא עכ"ל: ואני אומר אמת הוא והוה ליה כתיקו דאיסורא לחומרא וכן פסק ר"י אלפס ז"ל ולא איפשיטא הילכך לא יהבהבו לו עכ"ל וא"כ דברי ר"מ ז"ל נכונים ועל כן אני תמה מה בא לחדש בלשון ההשגות בזה:

ח

המבטל ממלאכתו ואכל וכו' מפי השמועה למדו שכל זמן עד וכן כל כיוצא בזה: כתב הראב"ד ז"ל דברים הללו אין להם שורש וכו': ואני אומר תמה אני אם יצא לשון זה מתחת ידו שהרי שרשים ושרשי שרשים ומהם כמה ענפים יש לדברים הללו במציעא פרק השוכר את הפועלים גמרא מתניתין דאלו אוכלין מן התורה כו' גרסינן מנא לן דכתיב כי תבא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שבעך וחרמש לא תניף על קמת רעך אשכחן כרם כל מילי מנלן גמרינן מכרם מה כרם מיוחד דבר שגידולו קרקע ובשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו אף כל דבר שגידולו קרקע פועל אוכל בו וגרסינן נמי התם וקמה גופה מנלן וכו' ושקיל וטרי עד הצד השוה שבהן דבר שגידולו מן הקרקע פועל אוכל בו אף כל שגידולו מן הקרקע פועל אוכל בו ועוד גרסינן התם גבי הא דאמר שמואל וחרמש לא תניף לרבות כל בעלי חרמש והאי מיבעי ליה בשעת חרמש אתה אוכל שלא בשעת חרמש אי אתה אוכל ופרקינן ההיא מואל כליך לא תתן נפקא ועוד גרסינן התם ואל כליך לא תתן בשעה שאתה נותן לכליו של בעל הבית אתה אוכל ובשעה שאי אתה נותן לכליו של בעל הבית אי אתה אוכל אלמא פשיטא ליה לתלמודא שלא יאכל אלא בשעת מלאכה וכמו שכתבנו ובר מהני מייתי התם כמה ברייתות להוכיח כי זה הפסוק בפועל הכתוב מדבר וכן פי' ר"מ ז"ל בספר המצות כי מכאן למד וחיבר דבר זה וזה פשוט ונכון וגם מה שחילק הראב"ד ז"ל בטעם אכילת קבע או ביטול מלאכה נראה דדא ודא אחת היא כי בהיותו קובע אכילתו מתבטל ממלאכתו ור"מ ז"ל דקדק בלשונו לכלול הכל כלשון הגמרא כמנהגו בזה החיבור על משנה תורה שכתבתי כמה פעמים ועוד דהא לקמן בגמרא דאמרינן מהבהבין אשתו ובניו קמיבעיא לן ובעי למפשט מדתניא לא יהבהב באור כו' פריק התם נמי משום ביטול מלאכה אלמא מדקאמר נמי מכלל דעד השתא נמי טעמא משום ביטול מלאכה דאם לא כן הוה ליה למימר התם משום ביטול מלאכה:

וכן פועל שהוליך בידו עד מפני שנגמרה מלאכתן למעשר. פרק השוכר את הפועלים:

העושה בחטים וכיוצא בהן וכו' עד למעשר ולחלה: כתב הראב"ד ז"ל טעה הוא וכל האומר כן וכו': ואני אומר לבי אומר לי גם בזה שאינו מדעת הראב"ד ז"ל שהרי זה מפורש פרק השוכר את הפועלים מלבד כרוך ותני גמ' מתני' דאלו אוכלין מן התורה דגרסינן תנו רבנן דיש מה דייש מיוחד דבר שגידולו מן הקרקע כו' תניא אידך מה דייש כו' תניא אידך דייש מה דייש מיוחד דבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר פועל אוכל בו כו' תניא אידך דייש מה דייש מיוחד דבר שלא נגמרה מלאכתו לחלה ופועל אוכל בו אף כל דבר שלא נגמרה מלאכתו לחלה פועל אוכל בו יצא הלש והמקטף והאופה שנגמרה מלאכתו לחלה שאין פועל אוכל בו ואקשינן הלא נגמרה מלאכתן למעשר וגר"ח ז"ל להדיא ותיפוק ליה משום מעשר ופרקינן הכא בחוצה לארץ עסקינן דליכא מעשר והדר אקשינן אי בחוצה לארץ חלה נמי ליכא אלא לעולם בארץ ובשבע שכבשו ובז' שחלקו נתחייבו בחלה ולא נתחייבו במעשר והדר אקשינן מידי מעשר קא גריס מלאכה קא גרמה אלא אמר רבא כרוך ותני דייש מה דייש מיוחד דבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר ולחלה ופועל אוכל אף כל דבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר ולחלה פועל אוכל בו יצא הבודל וכו' הלש והמקטף והאופה שנגמרה מלאכתן למעשר ולחלה שאין פועל אוכל בהן ע"כ הנה עיניך רואות שהן ארבע ברייתות והן הלכות פסוקות והא קמן חלה ומעשר בשתיהן אחת בכל אחת מן הברייתות ומה שהוצרך לתרץ כרוך ותני מפני הקושיא דמעשר ועושה משתי ברייתות האחרונות כאילו היו אחת ומ"מ הוזכרו מקודם וידענום אבל צריכין אנו ללמוד על המסקנא דכרוך ותני דכיון דאמר תלמודא אלא סותר כל המסקנות הראשונות ונשארה זאת מעתה דברי ר"מ ז"ל יפים ונאותים:

נתפרסו עגולין כו' עד אוכל בגפן אחרת. פרק השוכר את הפועלים:

ולא יאכל ענבים ודבר אחר וכו' עד שירצה: כתב הראב"ד ז"ל דוקא אחת אחת וכו': ואני אומר עיקר הלכה זאת פרק השוכר את הפועלים ומשום דכתיב ואכלת ענבים כנפשך שבעך ולשון הגמ' כן לפנינו פרק השוכר את הפועלים כר"מ ז"ל ומ"ש הראב"ד ז"ל הוא מפני שהספיתה קובעת למעשר בשתים ולא באחת ג"כ הוא שם כלשון הגמרא וכבר פסקה ר"ם ז"ל פרק שמיני מהלכות מעשר ראשון אבל חילוק בין מליחה מועטת לא מצינו בגמרא והראב"ד ז"ל מסברא אמרה ואנחנו צריכין ראייה דאי מסברא יש לשאול אם כן נתת דבריך לשיעורין ותורת כל אחד ואחד בידו כי יש מי שרוצה לספות במלח הרבה ויש מי שרוצה במלח מועט ולא ידעינן מליחה גמורה כמה היא ואף כי סברתו לפי גדולתו קבלה היא אצלו לפי מיעוט דעתנו הואיל והתלמוד לא אמרה הבו דלא לוסיף עלה:

אסור לפועל למוץ בענבים שנאמר ואכלת ענבים ולא יהיו בניו ואשתו מהבהבין לו באור ואוכל שנאמר ואכלת ענבים כנפשך ענבים כמות שהן וכן כל כיוצא בזה: כתב הראב"ד ז"ל בעיא הוא ולא איפשיטא עכ"ל: ואני אומר אמת הוא והוה ליה כתיקו דאיסורא לחומרא וכן פסק ר"י אלפס ז"ל ולא איפשיטא הילכך לא יהבהבו לו עכ"ל וא"כ דברי ר"מ ז"ל נכונים ועל כן אני תמה מה בא לחדש בלשון ההשגות בזה:

ט

המבטל ממלאכתו ואכל וכו' מפי השמועה למדו שכל זמן עד וכן כל כיוצא בזה: כתב הראב"ד ז"ל דברים הללו אין להם שורש וכו': ואני אומר תמה אני אם יצא לשון זה מתחת ידו שהרי שרשים ושרשי שרשים ומהם כמה ענפים יש לדברים הללו במציעא פרק השוכר את הפועלים גמרא מתניתין דאלו אוכלין מן התורה כו' גרסינן מנא לן דכתיב כי תבא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שבעך וחרמש לא תניף על קמת רעך אשכחן כרם כל מילי מנלן גמרינן מכרם מה כרם מיוחד דבר שגידולו קרקע ובשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו אף כל דבר שגידולו קרקע פועל אוכל בו וגרסינן נמי התם וקמה גופה מנלן וכו' ושקיל וטרי עד הצד השוה שבהן דבר שגידולו מן הקרקע פועל אוכל בו אף כל שגידולו מן הקרקע פועל אוכל בו ועוד גרסינן התם גבי הא דאמר שמואל וחרמש לא תניף לרבות כל בעלי חרמש והאי מיבעי ליה בשעת חרמש אתה אוכל שלא בשעת חרמש אי אתה אוכל ופרקינן ההיא מואל כליך לא תתן נפקא ועוד גרסינן התם ואל כליך לא תתן בשעה שאתה נותן לכליו של בעל הבית אתה אוכל ובשעה שאי אתה נותן לכליו של בעל הבית אי אתה אוכל אלמא פשיטא ליה לתלמודא שלא יאכל אלא בשעת מלאכה וכמו שכתבנו ובר מהני מייתי התם כמה ברייתות להוכיח כי זה הפסוק בפועל הכתוב מדבר וכן פי' ר"מ ז"ל בספר המצות כי מכאן למד וחיבר דבר זה וזה פשוט ונכון וגם מה שחילק הראב"ד ז"ל בטעם אכילת קבע או ביטול מלאכה נראה דדא ודא אחת היא כי בהיותו קובע אכילתו מתבטל ממלאכתו ור"מ ז"ל דקדק בלשונו לכלול הכל כלשון הגמרא כמנהגו בזה החיבור על משנה תורה שכתבתי כמה פעמים ועוד דהא לקמן בגמרא דאמרינן מהבהבין אשתו ובניו קמיבעיא לן ובעי למפשט מדתניא לא יהבהב באור כו' פריק התם נמי משום ביטול מלאכה אלמא מדקאמר נמי מכלל דעד השתא נמי טעמא משום ביטול מלאכה דאם לא כן הוה ליה למימר התם משום ביטול מלאכה:

וכן פועל שהוליך בידו עד מפני שנגמרה מלאכתן למעשר. פרק השוכר את הפועלים:

העושה בחטים וכיוצא בהן וכו' עד למעשר ולחלה: כתב הראב"ד ז"ל טעה הוא וכל האומר כן וכו': ואני אומר לבי אומר לי גם בזה שאינו מדעת הראב"ד ז"ל שהרי זה מפורש פרק השוכר את הפועלים מלבד כרוך ותני גמ' מתני' דאלו אוכלין מן התורה דגרסינן תנו רבנן דיש מה דייש מיוחד דבר שגידולו מן הקרקע כו' תניא אידך מה דייש כו' תניא אידך דייש מה דייש מיוחד דבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר פועל אוכל בו כו' תניא אידך דייש מה דייש מיוחד דבר שלא נגמרה מלאכתו לחלה ופועל אוכל בו אף כל דבר שלא נגמרה מלאכתו לחלה פועל אוכל בו יצא הלש והמקטף והאופה שנגמרה מלאכתו לחלה שאין פועל אוכל בו ואקשינן הלא נגמרה מלאכתן למעשר וגר"ח ז"ל להדיא ותיפוק ליה משום מעשר ופרקינן הכא בחוצה לארץ עסקינן דליכא מעשר והדר אקשינן אי בחוצה לארץ חלה נמי ליכא אלא לעולם בארץ ובשבע שכבשו ובז' שחלקו נתחייבו בחלה ולא נתחייבו במעשר והדר אקשינן מידי מעשר קא גריס מלאכה קא גרמה אלא אמר רבא כרוך ותני דייש מה דייש מיוחד דבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר ולחלה ופועל אוכל אף כל דבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר ולחלה פועל אוכל בו יצא הבודל וכו' הלש והמקטף והאופה שנגמרה מלאכתן למעשר ולחלה שאין פועל אוכל בהן ע"כ הנה עיניך רואות שהן ארבע ברייתות והן הלכות פסוקות והא קמן חלה ומעשר בשתיהן אחת בכל אחת מן הברייתות ומה שהוצרך לתרץ כרוך ותני מפני הקושיא דמעשר ועושה משתי ברייתות האחרונות כאילו היו אחת ומ"מ הוזכרו מקודם וידענום אבל צריכין אנו ללמוד על המסקנא דכרוך ותני דכיון דאמר תלמודא אלא סותר כל המסקנות הראשונות ונשארה זאת מעתה דברי ר"מ ז"ל יפים ונאותים:

נתפרסו עגולין כו' עד אוכל בגפן אחרת. פרק השוכר את הפועלים:

ולא יאכל ענבים ודבר אחר וכו' עד שירצה: כתב הראב"ד ז"ל דוקא אחת אחת וכו': ואני אומר עיקר הלכה זאת פרק השוכר את הפועלים ומשום דכתיב ואכלת ענבים כנפשך שבעך ולשון הגמ' כן לפנינו פרק השוכר את הפועלים כר"מ ז"ל ומ"ש הראב"ד ז"ל הוא מפני שהספיתה קובעת למעשר בשתים ולא באחת ג"כ הוא שם כלשון הגמרא וכבר פסקה ר"ם ז"ל פרק שמיני מהלכות מעשר ראשון אבל חילוק בין מליחה מועטת לא מצינו בגמרא והראב"ד ז"ל מסברא אמרה ואנחנו צריכין ראייה דאי מסברא יש לשאול אם כן נתת דבריך לשיעורין ותורת כל אחד ואחד בידו כי יש מי שרוצה לספות במלח הרבה ויש מי שרוצה במלח מועט ולא ידעינן מליחה גמורה כמה היא ואף כי סברתו לפי גדולתו קבלה היא אצלו לפי מיעוט דעתנו הואיל והתלמוד לא אמרה הבו דלא לוסיף עלה:

אסור לפועל למוץ בענבים שנאמר ואכלת ענבים ולא יהיו בניו ואשתו מהבהבין לו באור ואוכל שנאמר ואכלת ענבים כנפשך ענבים כמות שהן וכן כל כיוצא בזה: כתב הראב"ד ז"ל בעיא הוא ולא איפשיטא עכ"ל: ואני אומר אמת הוא והוה ליה כתיקו דאיסורא לחומרא וכן פסק ר"י אלפס ז"ל ולא איפשיטא הילכך לא יהבהבו לו עכ"ל וא"כ דברי ר"מ ז"ל נכונים ועל כן אני תמה מה בא לחדש בלשון ההשגות בזה:

י

המבטל ממלאכתו ואכל וכו' מפי השמועה למדו שכל זמן עד וכן כל כיוצא בזה: כתב הראב"ד ז"ל דברים הללו אין להם שורש וכו': ואני אומר תמה אני אם יצא לשון זה מתחת ידו שהרי שרשים ושרשי שרשים ומהם כמה ענפים יש לדברים הללו במציעא פרק השוכר את הפועלים גמרא מתניתין דאלו אוכלין מן התורה כו' גרסינן מנא לן דכתיב כי תבא בכרם רעך ואכלת ענבים כנפשך שבעך וחרמש לא תניף על קמת רעך אשכחן כרם כל מילי מנלן גמרינן מכרם מה כרם מיוחד דבר שגידולו קרקע ובשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו אף כל דבר שגידולו קרקע פועל אוכל בו וגרסינן נמי התם וקמה גופה מנלן וכו' ושקיל וטרי עד הצד השוה שבהן דבר שגידולו מן הקרקע פועל אוכל בו אף כל שגידולו מן הקרקע פועל אוכל בו ועוד גרסינן התם גבי הא דאמר שמואל וחרמש לא תניף לרבות כל בעלי חרמש והאי מיבעי ליה בשעת חרמש אתה אוכל שלא בשעת חרמש אי אתה אוכל ופרקינן ההיא מואל כליך לא תתן נפקא ועוד גרסינן התם ואל כליך לא תתן בשעה שאתה נותן לכליו של בעל הבית אתה אוכל ובשעה שאי אתה נותן לכליו של בעל הבית אי אתה אוכל אלמא פשיטא ליה לתלמודא שלא יאכל אלא בשעת מלאכה וכמו שכתבנו ובר מהני מייתי התם כמה ברייתות להוכיח כי זה הפסוק בפועל הכתוב מדבר וכן פי' ר"מ ז"ל בספר המצות כי מכאן למד וחיבר דבר זה וזה פשוט ונכון וגם מה שחילק הראב"ד ז"ל בטעם אכילת קבע או ביטול מלאכה נראה דדא ודא אחת היא כי בהיותו קובע אכילתו מתבטל ממלאכתו ור"מ ז"ל דקדק בלשונו לכלול הכל כלשון הגמרא כמנהגו בזה החיבור על משנה תורה שכתבתי כמה פעמים ועוד דהא לקמן בגמרא דאמרינן מהבהבין אשתו ובניו קמיבעיא לן ובעי למפשט מדתניא לא יהבהב באור כו' פריק התם נמי משום ביטול מלאכה אלמא מדקאמר נמי מכלל דעד השתא נמי טעמא משום ביטול מלאכה דאם לא כן הוה ליה למימר התם משום ביטול מלאכה:

וכן פועל שהוליך בידו עד מפני שנגמרה מלאכתן למעשר. פרק השוכר את הפועלים:

העושה בחטים וכיוצא בהן וכו' עד למעשר ולחלה: כתב הראב"ד ז"ל טעה הוא וכל האומר כן וכו': ואני אומר לבי אומר לי גם בזה שאינו מדעת הראב"ד ז"ל שהרי זה מפורש פרק השוכר את הפועלים מלבד כרוך ותני גמ' מתני' דאלו אוכלין מן התורה דגרסינן תנו רבנן דיש מה דייש מיוחד דבר שגידולו מן הקרקע כו' תניא אידך מה דייש כו' תניא אידך דייש מה דייש מיוחד דבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר פועל אוכל בו כו' תניא אידך דייש מה דייש מיוחד דבר שלא נגמרה מלאכתו לחלה ופועל אוכל בו אף כל דבר שלא נגמרה מלאכתו לחלה פועל אוכל בו יצא הלש והמקטף והאופה שנגמרה מלאכתו לחלה שאין פועל אוכל בו ואקשינן הלא נגמרה מלאכתן למעשר וגר"ח ז"ל להדיא ותיפוק ליה משום מעשר ופרקינן הכא בחוצה לארץ עסקינן דליכא מעשר והדר אקשינן אי בחוצה לארץ חלה נמי ליכא אלא לעולם בארץ ובשבע שכבשו ובז' שחלקו נתחייבו בחלה ולא נתחייבו במעשר והדר אקשינן מידי מעשר קא גריס מלאכה קא גרמה אלא אמר רבא כרוך ותני דייש מה דייש מיוחד דבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר ולחלה ופועל אוכל אף כל דבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר ולחלה פועל אוכל בו יצא הבודל וכו' הלש והמקטף והאופה שנגמרה מלאכתן למעשר ולחלה שאין פועל אוכל בהן ע"כ הנה עיניך רואות שהן ארבע ברייתות והן הלכות פסוקות והא קמן חלה ומעשר בשתיהן אחת בכל אחת מן הברייתות ומה שהוצרך לתרץ כרוך ותני מפני הקושיא דמעשר ועושה משתי ברייתות האחרונות כאילו היו אחת ומ"מ הוזכרו מקודם וידענום אבל צריכין אנו ללמוד על המסקנא דכרוך ותני דכיון דאמר תלמודא אלא סותר כל המסקנות הראשונות ונשארה זאת מעתה דברי ר"מ ז"ל יפים ונאותים:

נתפרסו עגולין כו' עד אוכל בגפן אחרת. פרק השוכר את הפועלים:

ולא יאכל ענבים ודבר אחר וכו' עד שירצה: כתב הראב"ד ז"ל דוקא אחת אחת וכו': ואני אומר עיקר הלכה זאת פרק השוכר את הפועלים ומשום דכתיב ואכלת ענבים כנפשך שבעך ולשון הגמ' כן לפנינו פרק השוכר את הפועלים כר"מ ז"ל ומ"ש הראב"ד ז"ל הוא מפני שהספיתה קובעת למעשר בשתים ולא באחת ג"כ הוא שם כלשון הגמרא וכבר פסקה ר"ם ז"ל פרק שמיני מהלכות מעשר ראשון אבל חילוק בין מליחה מועטת לא מצינו בגמרא והראב"ד ז"ל מסברא אמרה ואנחנו צריכין ראייה דאי מסברא יש לשאול אם כן נתת דבריך לשיעורין ותורת כל אחד ואחד בידו כי יש מי שרוצה לספות במלח הרבה ויש מי שרוצה במלח מועט ולא ידעינן מליחה גמורה כמה היא ואף כי סברתו לפי גדולתו קבלה היא אצלו לפי מיעוט דעתנו הואיל והתלמוד לא אמרה הבו דלא לוסיף עלה:

אסור לפועל למוץ בענבים שנאמר ואכלת ענבים ולא יהיו בניו ואשתו מהבהבין לו באור ואוכל שנאמר ואכלת ענבים כנפשך ענבים כמות שהן וכן כל כיוצא בזה: כתב הראב"ד ז"ל בעיא הוא ולא איפשיטא עכ"ל: ואני אומר אמת הוא והוה ליה כתיקו דאיסורא לחומרא וכן פסק ר"י אלפס ז"ל ולא איפשיטא הילכך לא יהבהבו לו עכ"ל וא"כ דברי ר"מ ז"ל נכונים ועל כן אני תמה מה בא לחדש בלשון ההשגות בזה:

יא

אסור לפועל וכו' עד סוף הפרק. הכל במציעא פרק השוכר את הפועלים:

יב

אסור לפועל וכו' עד סוף הפרק. הכל במציעא פרק השוכר את הפועלים:

יג

אסור לפועל וכו' עד סוף הפרק. הכל במציעא פרק השוכר את הפועלים:

יד

אסור לפועל וכו' עד סוף הפרק. הכל במציעא פרק השוכר את הפועלים:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.