לחם משנה/שכירות/יב

לחם משנה ‏ שכירות יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

הפועלים שהן עושין בדבר שגידולו וכו'. ק"ק דאיך שייך עדיין לא נגמרה מלאכתו למעשר במחובר דודאי כיון שהוא מחובר א"א שיגמר מלאכתו למעשר ואיך התנה במחובר שלא יגמר מלאכתו למעשר ושמא יש לפרש כך לשון רבינו דדבר שגדולו מן הקרקע ועדיין לא נגמרה מלאכתו בין בתלוש כלומר דבתלוש כיון שלא נגמרה מלאכתו למעשר סגי ובין במחובר ובתנאי שיהיו מעשיהם גמירת מלאכה ר"ל שלא יהיה מנכש בבצלים כמ"ש לקמן והשתא יהיה ויהיו מעשיהם גמירת מלאכה הוא נקשר עם מ"ש בין במחובר ולשון ועדיין לא נגמרה מלאכתו הוא נקשר עם מ"ש בין בתלוש:

ויהיו מעשיהן גמירת המלאכה וכו'. כוונת רבינו לאפוקי מנכש ועודר דעדיין באותו מעשה לא נעשה גמר המלאכה בכך ואע"ג דרבינו בתלוש נמי איירי שכן כתב בין בתלוש וכו' ובתלוש לא בעינן שיגמר למעשר באותה המלאכה מ"מ אפשר דמאי דקאמר בתלוש גמר מלאכה הוא לאפוקי דאחר שנגמרה מלאכתו דאינו יכול לאכול כדקאמר לקמן:

שנאמר כי תבא בכרם רעך וגו'. אמרו שם בברייתא כי תבא נאמר כאן ביאה ונאמר להלן לא תבא עליו השמש מה להלן בפועל אף כאן בפועל הכתוב מדבר וזו היא הברייתא שהזכיר ה"ה ז"ל ברייתא שם. ומה שאמר

וכי אילו לא שכרו וכו'. אפשר דנפקא ליה מהא דאמרינן התם איסי בן יהודה אומר כי תבא בכרם רעך בביאת כל אדם הכתוב מדבר ואמרו שם לא שבק איסי חיי לכל בריה ואע"פ שכבר כתב דברי הברייתא באומרו מפי השמועה וכו' כתב ג"כ טעמא דאמר רב:

מפי השמועה למדו שאין הכתוב מדבר אלא בשכיר וכי אילו לא שכרו וכו'. בפרק השוכר את הפועלים מפיק ליה מג"ש בברייתא נאמר כאן כי תבא ונאמר להלן כי תבא עליו השמש מה להלן בפועל הכתוב מדבר וכו' וקצת תימה הוא איך רבינו לא מפיק ליה מהכא אלא מסברא:

ב

מה בין העושה וכו' שהעושה בתלוש אוכל בדבר עד שלא יגמר ומשתגמר וכו'. לא ידענא מאין הוציא זה:

מה בין העושה וכו'. דיש ב' חילוקים בין עושה בתלוש לעושה במחובר דעושה במחובר צריך שיהיו מעשיו גמר המלאכה כגון קוצר אבל לא מנכש בבצלים ועודר אבל עושה בתלוש אוכל בכל עת שלא נגמר מלאכתו אף ע"פ שלא יהיו מעשיו גמר המלאכה למעשר וזהו החילוק הנזכר במשנה דואלו אוכלין מן התורה בפרק השוכר את הפועלים דאמרו שם העושה במחובר לקרקע בשעת גמר מלאכה ובתלוש מן הקרקע שלא בשעת גמר מלאכה ופי' גמר מלאכה הוא לאפוקי מנכש בבצלים כדאמרו בגמרא בברייתא מה דיש וכו' וחילוק אחר יש לדעת רבינו שמפרש אידך מתני' דאיתא התם דקאמרה וכולן לא אמרו אלא בשעת מלאכה והוא גורס בשעת גמר מלאכה ומפרש דההוא גמר מלאכה ר"ל אחר שימלא הסל. וקצת קשה דכשהזכיר החילוק מה בין תלוש למחובר לא הזכיר אלא החילוק הנזכר במשנה דוכולן לא אמרו וכו' אבל החילוק האחר הנזכר במשנה דואלו אוכלין מן התורה לא הזכירו בהדיא אע"פ שהוא כלול בדבריו שכתב בתלוש אוכל בדבר עד שלא נגמר מלאכתו מ"מ היה לו לבאר:

והעושה במחובר כגון בוצר וקוצר. בהשגות א"א לא ידעתי מאין זה ואולי זהו שאמרו וכו' וסוף דבריו ומה שאמר מפני השב אבדה כו' פי' הוא למה שאמר ע"כ. וצ"ע להבין כוונתו במ"ש שפירש למה שאמר ואולי ר"ל דלפי דברי המחבר פי' המשנה הוא כך וכולן לא אמרו חכמים שיאכל אלא בשעת המלאכה דהיינו בהליכתן מאומן לאומן וכו' ולא אמרו כן מן הדין אבל משום השבת אבידה אמרו מה שאמרו שהפועלים אוכלים וכו' ולפ"ז הך דקאמר אבל משום השבת אבדה אמרו פועלים אוכלים וכו' הוא מפרש מאי דקאמר וכולן לא אמרו אלא בשעת מלאכה דבשעת מלאכה ר"ל בחזירתו מן הגת וכו' אמר שבמשנה עצמה מפורש אח"כ. ומ"ש ומה שאמר וכו' כלומר מה שאמר במשנה אבל משום השבת אבדה וכו' פועלים אוכלים וכו' הוא פירוש למה שאמר קודם בשעת מלאכה והוכרח הכא לומר כן בדברי רבינו שגירסתו במשנה היא בשעת מלאכה ולא בשעת גמר מלאכה כגירסת ההלכות ורבינו שבשעת מלאכה יאכלו שכן כתב אלא אוכלין בתוך המלאכה שהוא כדין מ"ש במשנה וכולן לא אמרו אלא בשעת מלאכה לכן השבת אבדה שאמרו וכו' הוא פי' למה שאמר קודם כמו שכתבתי ועוד שלפירוש זה מתיישב לשון וכולן לא אמרו וכו' דלפירוש רש"י ז"ל היה צ"ל וכולן מן התורה בשעת מלאכה מ"מ פי' זה דחוק מ"מ נראה שזו היא כוונת הר"א ז"ל:

והעושה במחובר וכו'. נראה מדבריו שאחר שימלא הסל שהוא גמר מלאכה יאכל אבל בעודו עושה המלאכה לא יאכל וא"כ קשה בפ' הפועלים גבי בעיא דעושה בגפן זה מהו שיאכל בגפן אחר ת"ש וכולן לא אמרו אלא בשעת מלאכה אבל מפני השב אבדה וכו' סברוה דמהלך כעושה מעשה דמי וכו' איכא דאמרי מהלך לאו כעושה מעשה דמי וכו' הא עושה מעשה אכיל מדאורייתא אלמא עושה בגפן זה וכו' משמע בין ללישנא קמא בין ללישנא בתרא דאי מהלך כעושה מעשה דמי אכיל מדאורייתא ואי לאו כעושה מעשה לא אכיל מדאורייתא ולסברת רבינו הוי איפכא דכשהוא עושה לא אכיל ולאחר המעשה כשאינו עושה אכיל. וי"ל דלדעת רבינו יש ג' חילוקים היכא דעושה מעשה ממש כגון שבוצר לא אכיל והיכא דאינו עושה מעשה כלל ג"כ לא אכיל אבל היכא דעשה מעשה ועדיין עסוק קצת כגון אחר שמילא הסל דכבר עשה המעשה אלא שעדיין עסוק קצת בהולכת הענבים לגת אכיל ולהכי אמרינן בגמרא דאי מהלך כעושה מעשה אע"ג דעושה מעשה ממש לא אכיל מ"מ כיון שהוא קצת מעשה אכיל דהוי כמו אחר שמילא הסל דעסוק בהולכת הענבים לגת ואי מהלך לאו כעושה מעשה דמי לא אכיל דהיכא דאינו עושה כלל לא אכיל וה"ט דבחזרתן מן הגת לא אכיל מדאורייתא אי אמרינן מהלך לאו כעושה. וא"ת הא משמע בגמרא דהוא מוכרח לומר ליישב מתניתין דאכיל מפני השבת אבדה אי אמרי' בעושה בגפן זה אינו אוכל בגפן אחר דמהלך כעושה דמי וא"כ כיון דרבינו פסק לקמן דעושה בגפן זה אינו אוכל בגפן אחר כמ"ש בפ' זה א"כ ע"כ מהלך כעושה מעשה ומדאורייתא הוה אכיל אי לאו טעמא דעושה בגפן זה אינו אוכל בגפן אחר וא"כ קשה דרבינו נראה דאית ליה דמשום דמהלך לאו כעושה מעשה לא אכיל מן התורה שהרי כתב שמן התורה אינו אוכל אלא אחר שימלא סל אבל מפני השבת אבדה התירו במהלך משמע דמן הדין לא היה אוכל במהלך וזה אינו דמהלך היה אוכל אי לאו דעושה בגפן זה אינו אוכל בגפן אחר דמהלך כעושה מעשה דמי לרבינו דאית ליה דעושה בגפן זה אינו אוכל בגפן אחר דהא בהא תליא כדכתיבנא דאי לא לא מתיישבה מתני' דפרק השוכר את הפועלים. וי"ל דבפי' מתני' מספקא לן אי מהלך לאו כעושה מעשה ועושה בגפן זה אוכל בגפן אחר או מהלך כעושה ועושה בגפן זה אינו אוכל בגפן אחר וכיון דהוי בעיא דלא איפשיטא נקטינן לחומרא בפועל דלא אכיל דהוא בא להוציא ועושה בגפן זה אינו יכול לאכול בגפן אחר ומהלך לאו כעושה ובהליכה אינו אוכל מן התורה אלא מדרבנן אכיל אע"ג דמתני' אי אפשר דסברה שני הדברים יחד כדמשמע בגמרא מ"מ נקטינן בתרוייהו משום חומרא דפועל וכן משמע מדברי הרב הנמוקי ז"ל שכתב שני הטעמים דלא אכיל מדאורייתא משום דמהלך לאו כעושה ועוד דעושה בגפן זה אינו אוכל בגפן אחר משמע דנקטינן כתרוייהו. ועוד י"ל דבהליכתו מאומן לאומן לפי' רבינו הוי כשממלא הסל ובהא אפילו מהלך כעושה לא אכיל מן התורה כיון שלא מילא הסל וכי עביד גמרא פשיטותא בפרק השוכר דעושה בגפן זה אינו אוכל בגפן אחר אי מהלך כעושה מחלוקה דבחזרתן לגת עביד וכיון שכן מאי דמשמע כאן מדברי רבינו דלא הוה אכיל מן התורה מטעמא דלאו גמר עבודה הוא בחלוקה דבהליכה מאומן לאומן אבל בחלוקה דחזרתן לגת לא הוי אלא מטעם דעושה בגפן זה אינו אוכל בגפן אחר והראב"ד ז"ל כתב בהשגות דמה שכתב רבינו בתחילת דבריו ואינו אוכל אלא עד שימלא הסל הוי מדרבנן אבל מדאורייתא לא אכיל אלא בשעת מעשה ומ"ש אח"כ אבל מפני השב אבידה הוא פי' דבריו הראשונים עם היות שזה דחוק בדברי רבינו ז"ל מצד הלשון שכתב אחר שימלא הסל ולפי הפירוש שפירש הר"א בדבריו הוי אחר שימלא ונפץ הסל ויחזור לגת ועוד שכתב אח"כ אבל מפני השב אבידה ומאי לשון אבל. ומלבד זה קשה טובא דרבינו ז"ל כתב לקמן בהיפך דכשאוכל שלא בשעת גמר מלאכה עובר משום וחרמש לא תניף שכל זמן שהוא עוסק לא מצי אכיל היפך ממה שהבין הר"א ז"ל בדבריו ולא ידעתי איך עלה על דעתו ז"ל לפרש כן בדברי רבינו וצ"ע:

ג

המבטל ממלאכתו ואכל וכו'. פי' ההשגות ודברי ה"ה ז"ל ק"ל:

המבטל ממלאכתו ואכל או שאכל שלא בשעת גמר מלאכה. כך היא הגירסא בדברי רבינו ז"ל בקצת ספריו ולפ"ז פי' המבטל ממלאכתו הוי אחר שעשה מעשה הקצירה שלא יאמר אשב ואוכל דאם התירה התורה אחר שימלא הסל לא שישב ויבטל ממלאכתו אלא דרך עראי, או שאכל בעת העשייה והיינו או שאכל שלא בשעת גמר מלאכה ואע"ג דמקרא דמייתי לא משמע אלא שלא יאכל בעת העשייה דהיינו הקצירה מ"מ כיון שאחר שמילא הסל עדיין עתיד לנפצו לגת ולחזור למלאות אותו א"כ הרי מתבטל ממלאכה ועוסק בקצירה מיקרי. ובקצת ספרים ליתיה בדברי רבינו חלוקה דאו שאכל שלא בשעת גמר מלאכה אלא המתבטל ממלאכתו לבד ואפשר לפרשו דהיינו כשעושה המעשה שנתבטל ממלאכתו והיינו דמייתי מקרא דכל זמן שעושה בקציר לא יניף חרמש לאכילתו, והא דכתב רבינו ז"ל כאן נפקא ליה ממאי דאמר בספרי וחרמש לא תניף בשעה שאתה מניף חרמש על קמת בע"ה והוי כאילו אמר הכתוב בשעת חרמש לא תיכול וקשה דבפרק השוכר את הפועלים אמרו אלא אמר שמואל אמר קרא וחרמש לרבות כל בעלי חרמש והקשו שם והאי חרמש מיבעי ליה בשעת חרמש אכול שלא בשעת חרמש לא תיכול ההוא מואל כליך לא תתן נפקא תינח דבר חרמש דלאו בר חרמש מנא לן אלא א"ר יצחק אמר קרא קמה לרבות כל בעלי קמה והא אמרת קמה דמיחייב בחלה ה"מ מקמי דניתי חרמש השתא דאתא חרמש איתרבי ליה כל דבר חרמש ואע"ג דלא מיחייב בחלה קמה למה לי לרבות כל בעלי קמה ע"כ וא"כ כיון דלא ילפינן אכילת פועל בכל הדברים אלא מקמה ויתורא דחרמש לרבות כל בעלי חרמש לרבינו ז"ל דנפקא ליה מקרא דחרמש דבשעת חרמש לא תיכול כדדריש בסיפא קשיא ליה מאי דאקשי בגמרא דאיצטריך להך דרשא ומהיכא נפק לן לרבות כל בעלי חרמש ולקושיא זו ליכא תירוצא דתריץ בגמרא ההוא מואל כליך לא תתן נפקא וכו' וגם להרמב"ן ז"ל שכתב ה"ה ז"ל בשמו דמפרש ברייתא דספרי להוציא עודר ומקשקש א"כ היינו דרשא דבשעת חרמש אכול ולא נפיק לה לברייתא מואל כליך לא תתן כדקאמר גמרא דידן א"כ אכילת פועל בכל הדברים מנא ליה להא ברייתא. מיהו לקושיא זו י"ל דאע"ג דברייתא דספרי מפיק הך דרשא דבשעת חרמש אכול מקרא דואל כליך לא תתן כדקאמר גמרא דידן מ"מ ברייתא קאמרה להך דרשא גבי קרא דחרמש משום דהוא פשוט יותר מפורש בפסוק זה אבל לדברי רבינו ז"ל קשה וי"ל תירוץ השוה לשניהם דיש להקשות בגמרא דידן דקאמר אלא א"ר יצחק וכו' דלא הדר ממאי דקאמר לעיל חרמש לרבות כל בעלי חרמש אלא מוסיף דבעינן נמי קמה ואיך אמר אלא דמשמע דהדר ממאי דקאמר לעיל לכך נראה דרבינו ז"ל והרמב"ן ז"ל מפרשי דר' יצחק הדר ממאי דקאמר לעיל דאיצטריך קרא דחרמש לרבות כל בעלי חרמש אלא אע"ג דחרמש אתי לדרשא דבשעת חרמש אכול או לדרשת רבינו ז"ל דסובר דבשעת חרמש לא תיכול דהיינו שלא יאכל בשעת הקצירה מ"מ כיון דאית לן קמה לרבות כל בעלי קמה אע"ג דליתי חרמש לדרשא אחרינא מ"מ מהני משמעותא דחרמש לרבות כל בעלי חרמש אף ע"ג דלא ליהוי מיותר ואתי לדרשא שכתב רבינו ז"ל או לדרשא דבשעת חרמש אכול וממשמעותיה דחרמש נפקי תרי דרשות ההיא דבשעת חרמש והך דמרבה כל בעלי חרמש כיון דהשתא אית לן קמה בגילוי מילתא בעלמא סגי: כתב ה"ה ז"ל והרמב"ן ז"ל פי' הברייתא וכו'. נראה דהר"א ז"ל נמי יפרש הך סיפא דברייתא דקאמר בשעת חרמש וכו' כדפריש לה הרמב"ן ואע"ג דלשון ה' המגיד ז"ל שכתב והרמב"ן ז"ל פי' הברייתא וכו' משמע דהראב"ד ז"ל אינו מפרש כן אין ראוי להבין כן מלשונו אלא משום דהר"א לא ביאר דעתו בהדיא בסיפא דברייתא לכך כתב הדבר בשם הרמב"ן. עוד כתב ה"ה על דברי רש"י ז"ל דדבריו קרובין לדברי רבינו ובאמת נראין רחוקים שכתב לא אמרו שיאכל אלא בשעה שהוא עוסק במלאכה וכו'. ונראה דמאי דכתב קרובים הוא שנראה מדברי רש"י ז"ל דאפילו אחר גמר עבודה אינו אסור אלא אם ישב ויאכל אבל אם יאכל עראי מותר וכן הוא דברי רבינו ז"ל דלשאר המפרשים אחר גמר עבודה לא יאכל אפילו עראי איברא דפליג במאי דקאמר רש"י ז"ל שיאכל בשעה שהוא עסוק אבל לרבינו לא אכיל אלא אחר הגמר ומש"ה כתב קרובים כלומר קצת דומים זה לזה:

ה

נתפרסו עגוליו וכו' ואם לא הודיען מעשר ומאכילן. בפרק השוכר אוקמוה למ"ד משל שמים הוא אוכל משום דמיחזי כמקח טעות ובאתרא דההוא דשריק הוא משלי ולכך יש מקום לטעות וק"ק על רבינו ז"ל למה לא הזכירו:

שנאמר בכרם רעך וכו'. בפרק השוכר אמרו בכרם רעך ולא בכרם עכו"ם כלומר דבכרם עכו"ם אפילו אל כליך תתן והקשו שם הניחא למ"ד גזל העכו"ם אסור איצטריך קרא למישרי פועל אלא למ"ד גזל עכו"ם מותר השתא גזילה מותר פועל מיבעי' מוקי לה בכרם רעך ולא של הקדש ע"כ והשתא קשה דבריש הלכות גזילה פסק רבינו דגזל העכו"ם אסור א"כ אמאי מוקי להאי רעך רעך ולא של הקדש לשל עכו"ם הו"ל לאוקומי וי"ל דאפילו מ"ד לשל עכו"ם אינו מכחיש דבשל הקדש אסור דמסתמא לא פליג על סתם מתני' דפרק ולד חטאת דאמרה דהפועלים לא יאכלו כרשיני הקדש אלא דמפיק ליה מרעך אחרינא דאיכא מיותר כדהקשו התוס' ז"ל שם דאיכא רעך אחר מיותר והניחו הדבר בקושיא ומ"ד גזל העכו"ם אסור מפיק מההוא רעך אי נמי מדישו מפיק לה כדאמרינן בפרק ולד חטאת אע"פ שרבינו הביא הדרשא דרעך אין לחוש שדרכו להביא הדרשה הפשוטה אע"פ שאינה הלכה כיון דלא איכפת לן לענין הדין ומ"מ ק"ק דהיה לו להזכיר דבכרם עכו"ם מותר ליתן לכליו כיון דאית ליה דרשא דכרם רעך ולא של עכו"ם וכל זה הפלפול ג"כ צריך לפלפל בדברי הרי"ף דאיהו כתב רעך ולא של הקדש ובפרק הגוזל משמע דאית ליה דגזל העכו"ם אסור:

י

ולא יהיו בניו או אשתו וכו'. בהשגות א"א בעיא דלא איפשיטא. וקשה דאמאי לא השיגו בדין העושה בגפן זה אינו אוכל בגפן אחר והוא בעיא דלא איפשיטא ואולי מפני שבמסקנא אמרו שם לעולם עושה בגפן זה וכו' דכיון דבמסקנא אמרו לעולם ראוי לפשוט כן ומ"מ קשה על רבינו בין הכא ובין התם אמאי לא כתב דאם אכל הפועל אין מוציא ממנו כדרכו בכל תיקו האמור בגמרא דאפשר למטעי בדבריו ולומר דאם אכל חייב לשלם דומיא דמבטל ממלאכתו ואכל בשעת מלאכה שכתב רבינו למעלה חייב לשלם:

ולא יהיו בניו ואשתו וכו'. כתב עליו הר"א בעיא דלא איפשיטא. וקשה דאם כוונתו להשיג לו דלמה לא כתב דהוא ספק ואם אכל הפועל בהבהוב הרבה לא מפקינן מיניה וכמו שכתב הטור בסימן של"ז גבי בעיא דעושה בגפן זה אינו אוכל בגפן אחר א"כ למה לא השיג על רבינו ז"ל גבי דין העושה בגפן זה שכתב סתמא אינו אוכל בגפן אחר ויפול שם הקושיא בעצמה דהיא בעיא דלא איפשיטא וגם על הטור תימה קצת וזה למה בסימן הנזכר כשהזכיר דין הפועל לא יהבהב למה לא כתב דאם הבהב ואכל הרבה לא מפקינן מיניה המותר ע"י הבהוב כדכתב גבי עושה בגפן זה וכו' וכן הרא"ש ז"ל בפסקיו שכתב כן בעושה בגפן זה כדכתב הטור למה לא כתב כן למעלה מיניה גבי בעיא דהבהוב מיהו אין זו כ"כ קושיא דפשיטא דאין מוציאין המותר שאכל דכיון דמן הדין יש לו לאכול אלא שאכל מעט יותר לא מפקינן אבל עושה בגפן זה שאין לו לאכול כלל בגפן אחר הוה ס"ד דמפקינן ומנכינן מאגריה לכך איצטריך:

יג

אפילו נזיר שהיה עושה בענבים. קשה דבפרק השוכר אמר ת"ש תנו לאשתו ובניו אין שומעין לו ואי אמרת משלו הוא אוכל אמאי אין שומעין לו התם משום לך לך אמרינן נזירא סחור סחור לכרמא וכו' משמע דבנזיר ראוי לו יותר שלא יאכל משאר פועל משום דלך לך וא"כ איך כתב רבינו אפילו נזיר וי"ל דהוקשה לו לרבינו דלטעמא דמקשה דאית ליה משל שמים אמאי נקיט נזיר יותר משאר פועל אלא ודאי אית לך למימר דלרבותא נקטיה ואפילו נזיר שאינו יכול לאכול דס"ד אמינא כיון דאינו יכול לאכול יתן לאשתו ובניו קמ"ל וא"כ רבינו ז"ל דפסק כסברת המקשה דמשל שמים הוא אוכל כתב אפילו נזיר כסברת המקשה:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף