מאירי/חולין/קח/ב

מאירי חולין קח ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ואקשי ומי קסבר אפשר לסחטו אסור והא איתמר כזית בשר שנפל לתוך יורה רותחת אמר רב בשר אסור כלומר שהחלב נתן בו טעם חלב מותר שלא נתן בו הבשר טעם שסתם הדברים כזית לתוך יורה יותר מששים הוא ואי אמרת אפשר לסחטו אסור ולא חזר אותו הבלע לכמו שהיה אלא שנעשה איסור עולם אף החלב שנבלע בתוכו של אותו זית חזר ונפלט ונמצא חלב של איסור בתוך חלב של היתר ולדידיה מין במינו לא בטיל ותירץ התם מיעטיה קרא גדי ולא חלב כלומר שאף חלב שנפלט מן האיסור אינו אוסר הואיל וגוף החלב של היתר ואקשי ליה ואי גדי ולא חלב חצי זית בשר וחצי זית חלב היאך לוקה על אכילתו אלא ודאי אף חלב אוסר ואם אפשר לסחטו אסור לדידך מיהא היאך חלב מותר ופירשה שנפל לתוך יורה רותחת דמבלע בלע מפלט לא פליט כלומר דאע"ג דפליט לאלתר מדידיה ר"ל מלחות של עצמו ממה שבולע מיהא אינו חוזר ופולט עד שינוח מן הרתיחה ואע"ג דכי נייח הדר פליט מיירי דקדם וסלקו קודם שינוח מרתיחתו:

זהו פירוש קצת הסוגיא ומ"מ לעקר מה שפירשו משנתינו לדעת ר' יהודה אין הדברים נראין דהא סתמי כלהו כרבנן אתיין וכדתנן בפרקין דלעיל גיד הנשה שנתבשל עם הגידין בזמן שמכירו זורקו ואוכל את השאר אלמא מין במינו בטיל שהרי לדעת האומר יש בגידין בנותן טעם היא שנויה ואין לפרשה כשהיה ברוטב כדי לבטלו ומצד שאין הרוטב מינו דהא אמר בתר הכי ואם אין מכירו כלן אסורים כלומר מפני שהוא בריה ואינה בטלה והרוטב בנותן טעם אלמא עד השתא לא איירי ברוטב אם יש בו נותן טעם אם לאו ועוד דהא הכא מוקמינן ליה ברוטב עבה ואי לתנא דמתניתין קאמר הא קא תני ניער את הקדרה אם יש בה ליתן טעם וכו' ואי ברוטב עבה ואליבא דר' יהודה למה לי נתינת טעם הא מין במינו הוא ולא בטיל אלא ודאי רב אע"ג דעל כרחין אמתניתין קאי מ"מ יודע הוא דמתניתין אליבא דרבנן אתיא כשאר סתמי כלהו והכי קאמר חתיכה זו שהוזכרו במשנתנו הואיל וקבלה טעם היא עצמה נעשית נבלה ומשערין בכלה ואע"ג דלרבנן דמתניתין משערין ברוטב ובקיפה וחתיכות וכל שיש ששים כנגד כלה הותר הכל חוץ מאותה חתיכה עצמה מ"מ למאי דסבירא ליה כר' יהודה אוסרת כל החתיכות כלן ואפי' היה ברוטב כדי לבטל את כלו כל שהוא רוטב עבה ועקר אשמעתיה דרב לאו לאשמועינן דמין במינו לא בטיל דאם כן לקשי ליה הא אמרה רב חדא זימנא וממאי דאמר בפרקין דלעיל בענין וכן חתיכת נבלה כיון שנתנה טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשית נבלה ואוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה כלומר ואף בהוכרה ונזרקה אוסר הכל אע"פ שיש בו יותר מששים וכן דרב ושמואל דאמרי תרוייהו כל איסורין שבתורה במינן במשהו אלא עקר אשמעתיה דחתיכה הבלועה מחלב אין רואין אותה כענין מה שנאסרה ממנו ר"ל שנדונה כאלו כלה חלב עד שאם תפול לקדרה של בשר יהא נידון בשאינה מינה וכל שיש לשער בהיתר בכדי כל החתיכה שיהא הכל ניתר כדין מין בשאינו מינו אלא שרואין אותו כבשר האסור מצד עצמו והוה ליה מין במינו ודבר זה לא היינו שומעים אותו לא מדברי ר' יהודה במין במינו לא בטיל וכדקאמר רב גופיה בחתיכת נבלה שנתנה טעם בחתיכה שחתיכה עצמה נעשית נבלה ואוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה ושאמרו עליה כמאן אמרה לשמעתיה כר' יהודה כדאיתא בפרק גיד הנשה ולא למדנוה כן מדברי עצמו במה שאמרו הוא ושמואל כל איסורין שבתורה במינן במשהו ורבנן מודו ליה בחתיכה עצמה שנעשית כבשר האסור עצמו לשער בכלה אלא שאף במינה תבטל בששים ודוקא בבשר בחלב שאין בו איסור מעורב עם היתר אלא היתר והיתר נאסרין מחמת תערובתן ודנין אותה בהדי בשר מין במינו וכל שכן בהדי חלב אבל שאר איסורין אין רואין אותה אלא באיסור האוסרן ולא נשער בכלה אלא שאין אומרין בו חתיכה עצמה נעשית נבלה לשער בכלה אלא שמ"מ היא עצמה תיאסר לעולם דאפשר לסחטו אסור אף בשאר איסורין ולמדת שיש חלוק בין חתיכה עצמה נעשית נבלה לאפשר לסחטו אסור אלא שיש מפרשים בסוגית הגמ' אפשר לסחטו אסור ואוסר כל השאר ולפי זה הוא ענין אחד עם חתיכה עצמה נעשית נבלה אלא שלא יראה לפרש כן לפי הסוגיא ולא עוד אלא שיש אומרים דאפי' למאן דאמר בבשר בחלב אפשר לסחטו מותר בזו דוקא מפני שכל אחד מהם היתר בפני עצמו אבל באיסור אחר הכל מודים שאסור וכן כתבוהו קצת חכמי הדורות ואע"פ שאם כן נמצאו שאר איסורין חמורין יותר מבשר בחלב אומר אני שכבר מצינו כיוצא בה בנותן טעם בר נותן טעם כמו שיתבאר:

ונשוב לענין והוא שהדין כן בשאר האיסורין שאין רואין את הבלוע לענין מין ושאינו מינו אלא באיסור האוסרו ומכאן כתבו בתוספות שאף לדעת הפוסקים כר' יהודה מים ורוטב שנפלטו מן הנבלה ונפלו לתוך מים רותחין שבקדרה אין רואין את הרוטב של נבלה אלא כבשר האוסרו והוה ליה מין בשאינו מינו וכן במלח הנאסר מחמת דם כמו שביארנו ואחר כך נשאו ונתנו בחצי זית בשר וחצי זית חלב שלדעת לוי לוקה בין על אכילתו בין על בשולו ולרב אינו לוקה על בשולו ולא על אכילתו אלא בבאין מיורה גדולה שנתבשל שם משניהם כשיעור איסור ואחר כך אמרו אפשר לסחטו עצמו ר"ל לענין שתהא אותה חתיכה חוזרת להיתרה וכן שאחר שחזרה להיתרה לא ישוער התערובת אלא באיסור עד שיקרא מין בשאינו מינו תנאי היא דתניא טפת חלב שנפלה על חתיכה כיון שנתנה טעם בחתיכה חתיכה עצמה נעשית נבלה ואוסרת כל החתיכות אפי' באלף מפני שהן מינה וחכמים אומרים עד שיתן טעם ברוטב ובקיפה ובחתיכות ורבנן דהכא אף הם לדעת ר' יהודה אמרוה ר"ל דמין במינו לא בטיל אלא שהם אומרים שאינה אסורה אף אותה חתיכה עד שיהא האיסור והוא טפת החלב נותן טעם בכל מה שבקדרה ר"ל שאע"פ שכבר קבלה אותה חתיכה טעם האיסור הואיל וחזר ונתפשט בכל הקדרה הרי נסחט האיסור ממנה והיא עצמה מותרת ואין כאן אלא גוף האיסור והרי אינו מינו ואינו אוסר כל שיש בתוך הקדרה ששים וכדי לברר שבזו נחלקו סיים דבריו להוכיח מה שהעלו בה דבאפשר לסחטו פליגי ולא במין במינו אי בטיל אי לא בטיל דרבנן דהכא אף לדעת מין במינו לא בטיל אמרוה משום דסבירא להו אפשר לסחטו מותר וחזרה החתיכה היתר והוה ליה מין בשאינו מינו ולר' יהודה אפשר לסחטו אסור ונשארה החתיכה אסורה והוה ליה מין במינו ואע"ג דלענין מין במינו אין הלכה כאחד מהם אלא דבטיל לענין אפשר לסחטו הלכה דאסורה החתיכה ונשארה באיסור ובבשר בחלב משערין בכלה ומצריכין ששים מכנגד כל החתיכה והלכה כר' יהודה דהא קאי ר' כוותיה וכן דרב ור' חנינא ור' יוחנן אמרי הכי כדאיתא לעיל בסמוך ואע"ג דשמואל וריש לקיש פליגי בהדייהו הא רב ושמואל הלכה כרב ור' יוחנן וריש לקיש הלכה כר' יוחנן ומ"מ לענין הסוגיא אמר ר' נראין דברי ר' יהודה בלא ניער ולא כסה ודברי חכמים בניער וכסה ושאלו בה מאי לא ניער ולא כסה אילימא לא ניער ולא כסה כלל הא אפי' ר' יהודה היכי קאמר שתאסור כל החתיכות והא מבלע בלע מיפלט לא פליט שאע"פ שאותה חתיכה קבלה טעם החלב ונאסרה ונעשית היא עצמה כחתיכת נבלה מ"מ אחר שמגעה ביבש ואפי' שתיהן חמות אינה פולטת חלב הבלוע בתוכה אלא מלחות של עצמה ואף בנבלה עצמה כיוצא בה בנגיעת חם בחם אינה אוסרת אלא לקליפה כל שכן בזו שאינה פולטת כלל בדרך זה מן הבלוע ואף לקליפה יש (לחוך) להקל שאין הבלוע נפלט אלא על ידי רוטב שהוא מערב ומפליט ומוליך את הבלוע בכל הקדרה אלא שלא ניער בתחלה אלא בסוף ר"ל אחר שקבלה טעם החלב אכתי אמאי אוסרת האחרות בשיעור כלה הא בלע והא פליט וחלב האסור שיצא ממנה אין בו שיעור לאסור ותירץ משום דקסבר איפשר לסחטו אסור ר"ל ולא חזרה להיתרה שהיא עצמה נעשית נבלה ומקשי לה מדקאמר ר' נראין דברי ר' יהודה בלא ניער או כסה מתחלה אלא בסוף מכלל דאיהו גופיה ר"ל ר' יהודה אף בניער מתחלה ועד סוף אמרה ואמאי הא לא בלעה חתיכה זו יותר מן האחרות והרי אין בחלב זה שיעור לאסור את כלן ותירץ קסבר אימר לא ניער יפה וכבר קבלה הטעם ור' לא נראו לו דבריו בזו שכל שניער או כסה מתחלה אין חוששין שלא ניער או לא כסה יפה ואין הלכה בזו כר' יהודה שהרי לא ראה ר' את דבריו בזו ויש למדין מכאן שאם היתה מקצת החתיכה בתוך הרוטב ונפלה טפת החלב על מקצתה מחוץ לרוטב או איזה משאר איסורין כגון חלב או דם אין אומרין שאותו רוטב שבקצה האחר מוליך מה שבלעה החתיכה מן הצד האחר בכלה שאם כן אף בלא ניער יפה למה נאסרה הראשונה ולמה אוסרת אדרבה יצטרף הרוטב עם החתיכה בתחלת נפילתה ותבטל הטפה בששים ומ"מ לדעתי אין זו ראיה שלא אמרו אימור לא ניער אלא לחומרא ומ"מ בתוספות כתבו בכאן שחתיכה הנאסרת מחמת בליעה אינה אוסרת חברתה בנגיעה שלא על ידי רוטב ואפי' בחתיכת בשר שנפלה עליה טפת חלב ואפי' שתיהן חמות שאין הבליעה הולכת מחתיכה לחתיכה אלא על ידי רוטב וכמו שפירשנו למעלה במה שאמר אילימא לא ניער כלל ואף הם נסעדו בה מן הסברא כמו שביארנו:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף