חתם סופר/חולין/קח/ב

חתם סופר חולין קח ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

חלב אמאי מותר חלב נבלה היא. עיין שיטת רשב"ם וק' תוס'. ותי' הר"ן כיון דחנ"נ בשארי איסורים משום לתא דבב"ח הוא. א"כ להס"ד דגדי אסרה תורה ולא חלב לא מצינו בב"ח חנ"נ א"כ בשארי איסורים לא אמרינן במים דנעשו נבלה א"ש למסקנא דגם החלב אסורה ונעשית נבלה א"כ בשארי איסורים גם המים נעשין נבלה ולק"מ אהרשב"ם. ומיהו לפמ"ש לעיל שיטת רמב"ן דאפ"י אי לא ידעינן מבב"ח מ"מ בשארי איסורים חנ"נ אדרבא בב"ח ה"א אין לך בו אלא חדושו קמ"ל רב עיין לעיל א"כ לא א"ש תי' הר"ן ומ"מ נ"ל דא"ש עפ"י מ"ש ד"מ בשם או"ה דלא אמרינן חנ"נ אלא אחר שכבר נודע לו שנתערב איסור בהיתר אבל אם נתוסף עליו קודם שנודע לו מצטרף ההיתר האחרון לבטל האיסור והש"ך הקשה דבב"ח דחנ"נ דאורייתא בודאי ליכא לחלק בין נודע ללא נודע וכדמוכח בשמעתין דפריך חלב נבלה היא ומאי קושי' דלמא קודם שנודע לו נסתלק הבשר מן היורה. ואפי' בשארי איסורי דרבנן נמי א"א כדמוכח במס' ע"ז בסוגיא דיין ביין ע"ש. ואומר אני בודאי אי לאו בב"ח נמי הוה אמרינן בכל האיסורים חנ"נ כמ"ש רמב"ן אך הוה מחלקין בין קודם שנודע לאחר שנודע. אמנם כיון דמצינו בב"ח דחנ"נ מן התורה והתם ליכא לאפלוגי בין נודע ללא נודע משו"ה לא פלוג רבנן בכולהו איסורין לומר חנ"נ אפי' בלא נודע. והא"ש כדהוה ס"ד גדי אסרה תורה ולא חלב ה"א דחלב לא נעשה נבלה כלל והשתא נהי אפי' במים בעלמא נ"נ היינו בנודע אבל לא בלא נודע והוה מוקמינן הך דכזית בשר בלא נודע וכנ"ל וק"ל:

גדי אסרה תורה ולא חלב היינו מדלא כתיב גדי וחלב אמו לא תבשלו יחד כמו לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו הוה סד"א אגדי קפיד רחמנא ולא אחלב מיהו למסקנא נ"ל היינו טעמא דתלאו תורה בבשול גדי לומר שלא נעשה בב"ח דאורייתא עד שנתבשל הגדי כ"כ שאחרים אוכלים אותו אבל בבישול החלב לא סגי אעפ"י שממהרת להתבשל. אלא דלפ"ז התם בפסחים קאמר חידושא אי תרו לי' כולי' יומא בחלבא וכו' ה"ל למימר חידושא טפי אי בשיל לי' וסילקו קודם שנתבשל כבן דרוסאי דודאי בלעו זה מזה הרבה ואפ"ה עדיין מותר וכמדומה לי שק' זו רמוזה בפלתי סי' צ"ב. והנה לפי משמעות הסוגיא משערין החלב בכזית ולא ברביעית וצריך טעם מנ"ל דלא לשער ככל משקין עיין רמב"ם פי"ד ממ"א הל' ט'. וצ"ל מהאי טעמא אלו הוה כתיב לא תבשל בשר וחלב יחדיו ואמרינן אם אינו ענין לבשול תנהו ענין לאכילה עכ"פ אכילה אינו מפורש בפסוק וה"א הא כדאיתא והא כדאיתא בשר בשיעור אכילה וחלב בשיעור שתי' קמ"ל קרא לא תבשל גדי בחלב כאלו כתיב לא תאכל גדי בחלב אמו ותלה העיקר בגדי א"כ גם חלב בשיעור גדי דהיינו כזית כנ"ל וא"כ אין הכרח לדינו של ברייתא דלוי דבעינן שיעור בשול דאחרים אוכלים אותו. אלא לכאורה זה תלי' בפלוגתת ר"ע ורבנן בנזיר פ' ג' מינין אסורים בנזיר דכתיב מחרצנים ועד זג לא יאכל ומשרת ענבים לא ישתה דרבנן ס"ל חרצנים וזג בשיעור אכילה ויין בשיעור שתי' זהו שיטת ר"ת שם בתוס' ופ"ק דסוכה והכי קיי"ל אמנם ר"ע ס"ל מדכתיב ומשרת ענבים וי"ו מוסיף דאפי' השותה יין שיעורו בכזית כשיעור אכילה ע"ש וא"כ לר"ע שפיר מוכח הכא דהקפידא בשיעור בשול דגדי במאכל בן דרוסאי דמשו"ה כתיב לא תבשל גדי ולא כתיב לא תבשלו גדי וחלב אמו יחדיו דאי משום ליתן שיעור לחלב בכזית הוה סגי בוי"ו מוסיף גדי וחלב אמו ומדכתב לא תבשל גדי בחלב אמו ש"מ תרתי וא"ש ברייתא דלוי כר"ע אמנם ש"ס דפ' אלו עוברין קאי אפלוגתא דרבנן ור"ע דהיתר מצטרף לאיסור וטע"כ ובעי לומר חידוש בב"ח גם לרבנן לא הוה בעי למימר חידושא דאפי' בשלו זע"ז כל זמן שלא נתרכך הבשר כמאכל ב"ד לא מחייבו דדין זה אינו מוכרח לרבנן דר"ע דלית להו וי"ו מוסיף ע"כ קאמר אי תרו לי' כולי' יומא ולפ"ז לפי מאי דפסק רמב"ם לענין נזיר כרבנן דר"ע שתיית נזיר ברביעית א"כ אצטריך הכא לא תבשל גדי ליתן שיעור חלב בכזית. א"כ משו"ה לא מייתי רמב"ם ולא שום פוסק הך דלוי ופלתי בסי' צ"ב נדחק בזה:

ולכאורה משמע דמשערין כזית חלב דהיינו שנותנים זית בחלב והיוצא ממנו הוא שיעור זית זית וכן פי' תוס' פ"ק דסוכה לענין כזית יין דנזיר ולפ"ז חמירא חלב מגדי דגדי בעינן כזית ואי ממחה לי' הוה לי' ג' זיתים שהוא רביעית. ואלו חלב שיעור זית איקריש לי' ה"ל שליש זית. וק' איך יצטרפו חצי זית גדי עם חצי זית חלב דלא שוו בשיעוריהן:

בשקדם וסלקו מ"ש תוס' דכלי מדין הכניסו כלים קטנים לתוך יורה גדולה כבר כתבתי לעיל פג"ה צ"ח ע"ב דאין הכוונה דהכי הוה מעשה בכלי מדין וכלים גדולים לא הגעילו ולא הוכשרו כלל. אין הכוונה כן דהרי הך דחנ"נ בשארי איסורים לכ"ע לאו דאורייתא ובכלי מדין דאורייתא שפיר הגעילו כל הכלים אלא דעיקר ק' מכלי מדין כיון דלכאורה מפורש בתורה דלא אמרינן חנ"נ מדצוה להגעיל וכיון שמפורש אמרה תורה דלא אמרינן חנ"נ לא יכלו חכמים להחמיר על זה כ' תוס' דאין זה מפורש בתורה דהא אפשר למצוא הכשר בקטנים לתוך גדולים דאיכא ס' אע"ג דבאמת הגעילו אפי' גדולים מ"מ אינו מפורש בתורה משו"ה מצי חז"ל להחמיר וק"ל:

גופא אכל חצי זית בשר וכו' מ"מ בין לרב בין ללוי שיעור בשול ושיעור אכילה א' הוא אע"ג דלא יעלה על הדעת לומר דבעינן בזריעת כלאים הכרם כזית כיון דשיעור אכילתו בכזית ז"א דמי תלאן זה בזה והכא צ"ל כמ"ש רמב"ם והוא ממדרש רבה כמ"ש ה"ה דלא אסר הכתוב בשול אלא משום שהוא התחלת אכילה שמבשל לצורך אכילה והחמירה תורה אפי' בהכנת המאכל מכ"ש דאכילה גופי' אסורה אבל בכלאי כרם ליכא למימר שאסרה תורה זריעה משום אכילה דהא חזינן כלאי זרעים ובהמה מותרים באכילה ואפ"ה אסורים בזריעה והרבעה. וכיון שכן ראוי שלא לאסור הבשול אלא בשיעור שלוקה על אכילתו וא"ש:

אמנם בס' המצות לרמב"ם לאו קפ"ז כ' מדכ' ג"פ לא תבשל אם אינו ענין לבשול תנהו ענין חד לאכילה וחד להנאה ואפ"ה לא נחשב לאו בפ"ע משום דאכילה כולל הנאה בכל התורה ואכילה והנאה הכל לאו א' בשארי איסורים ואלו הוה כתיב לא תאכל בשר בחלב היו כולל הנאה אלא דלא מצי למיכתב לא תאכל משום דלא יבוא להתיר שלא כד"א ע"כ הוצרך להחליף לשון אכילה בלשון בשול לאסור אפי' שלא כד"א ואכתי מלשון בשול לא הוה ידעינן הנאה הוצרך לכתוב לא תבשל פעם שלישית לרמז שבבשול השני כבר נאסר הנאה כאלו הוה כתיב לא תאכל ולעולם אין לאו מיוחד להנאה אלו תוכן דבריו שם ובזה יובנו דבריו בנקודה נפלאה שבמס' כריתות ע"ש:

והלח"מ פ"ט במ"א כ' דתרוויהו צריכי דברי מדרש רבה הנ"ל ודבריו שבס' המצות הנ"ל דמלא תבשל באם אינו ענין לא הוה לקי ומק"ו דבשול מכ"ש אכילה נמי לא הוה לקי ומצירוף שניהם לקינן ומ"ש אחרונים אלהח"מ מר"פ איזה נשך ומס' מכות דלקינן אאם ענין כבר הארכתי שם. ואמנם דברי הלח"מ פה בנוים אדברי ה"ה פ"ב ממ"א שכ' כל שיש שום לאו אפי' שאין לוקין עליו מ"מ אי יש גם ק"ו עונשין מן הדין:

ומשום כן ק' אכה"ג שהקשה למה לי ג"פ לא תבשל פ"א סגי ושוב אסור באכילה והנאה מלא תאכל כל תועבה ותי' דלא הוה לקי אלאו שבכללות ע"ש עיין פלתי רס"י פ"ז. ולהנ"ל צ"ע כיון דאיכא ק"ו השתא אבישול לקי אאכילה לא כ"ש ממילא סגי בלאו שבכללות ללקות עליו וא"כ הדרי ק' לדוכתא ג' לא תבשל למה לי וי"ל לפי הנ"ל דאי מלא תאכל כל תועבה לא ידעינן אכילה שלא כד"א והנאה שלא כדרך הנאתו ואצטריך בפי' לא תבשל א' לאכילה שלא כד"א וא' הנאה שלא כד"ה ועוד לפמ"ש בתחלת דברינו דעי"ז ידעינן דאכילה ובישול חד שיעורא אית להו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף