מאירי/חולין/קט/א

מאירי חולין קט א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ונשוב לביאור הסוגיא והוא שאמר ונראין לי דברי חכמים בניער וכסה אבל בשלא ניער לא כלומר אע"פ שהם מתירין בלא ניער והשתא מאי ניער דקאמר אילימא דוקא בסוף אבל מתחלה לא דאפי' בקבלה הטעם נראה לו להתר והא קאמר דנראין לו דברי ר' יהודה בהא אלא בניער מתחלה ואלמא דרבנן שרו אף בניער בסוף ולא מתחלה ומשום דסבירא להו אפשר לסחטו מותר ר"ל שחוזר להיתר אלמא אפשר לסחטו תנאי היא ואמר ליה רב אחא וממאי דבאפשר לסחטו פליגי והאי עד שיתן דקאמרי רבנן אטיפה קיימי ולמישרי אף אותה חתיכה דילמא אותה חתיכה לעולם אסורה ורבנן אסופא דר' יהודה קיימי דקאמר אוסרת את כל החתיכות אפי' היו אלף כיוצא בה מפני שהן מינה ואמרי רבנן דאע"ג דהיא אסורה אינה אוסרת השאר אלא בכדי נתינת טעם בכלן ותריץ ליה היכי השתא בשלמא אי אמרת רבנן דהכא במין במינו כר' יהודה סבירא להו ובאפשר לסחטו פליגי אם אותה חתיכה חוזרת להתרה אם לאו היינו דקאמר נראין דברי ר' יהודה בהא ודברי חכמים בהא כלומר נראין דברי חכמים בהא דהא לא בלעה יותר מן האחרות והוה ליה איסור שמשערין בו מין בשאינו מינו אלא אי אמרת אפשר לסחטו אסור והאי דשרו רבנן אף בלא ניער מתחלה אשאר חתיכות הוא ומשום דמין בשאינו מינו הוא ועד שתתן דקאמר אחתיכה קאי נראין דברי ר' יהודה ואין נראין הוה ליה למימר כלומר נראין בשלא ניער דכיון דקבלה טעם נאסרה ואוסרת חברותיה מדין מין במינו ואין נראין בניער מתחלה דלא חיישינן ללא ניער יפה ואין כאן נתינת טעם בחתיכה והוה ליה מין בשאינו מינו דסברא דמין במינו לא בטיל מפורסמת היא לר' יהודה אלא ודאי באפשר לסחטו פליגי:

זו היא שטתנו בביאור הסוגיא וכבר כתבנו הראוי לברר ממנה דרך פסק כמו שכתבנו:

זה שכתבנו שלענין חתיכה שנפל בה טפת חלב דקאמר רב חתיכה עצמה נעשית נבלה ואוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה שבא ללמדנו מה שלא היינו למדים לא מדברי ר' יהודה במין במינו לא בטיל ולא מדברי עצמו בכל איסורין שבתורה במינו במשהו וזהו שלא הקשה הא אמרה חדא זימנא וכו' כמו שכתבנו אני תמה בחתיכת נבלה מהא שאמר בפרק גיד הנשה שכשנתנה טעם בחתיכה נעשית חתיכה עצמה נבלה היאך לא הקשה הא אמרה רב חדא זימנא דהא רב ושמואל דאמרי תרויהו כל איסורין שבתורה במינן במשהו ומפני מה אמרו עליה כמאן אמרה לשמעתיה כר' יהודה והא איהו נמי אמרה ומה בין דברי רב ושמואל לדברי ר' יהודה ונראה לי מתוך הדחק ומתוך סוגיא זו שאין ביניהם לענין האיסור כלום אלא שלר' יהודה כל מין במינו ובשאינו מינו סלק את מינו וכו' ולרב ושמואל לא נתברר דעתם בזו כלל וזה שאמר מכדי רב כמאן אמרה לשמעתיה וכו' פירושה אעקר שמעתיה דרב כלומר רב דקאמר אוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה ומפני שהוא סובר כל איסורין שבתורה במינן במשהו כמאן אמרה לעקר שמעתיה ודאי כר' יהודה שהיה קודם לו ואי סבר כר' יהודה הרי הוא סובר במין במינו ובשאינו מינו וכו' הא מ"מ רב ושמואל לא דברו כלל במין במינו ובשאינו מינו מה דינו ובאמת שדברים דחוקים הם שמ"מ הרי העלו בה שאף הוא סובר כן והוא שהעמידה ברוטב עבה ועוד שאף לעקר האיסור היאך עשו ממנו שמועה בפני עצמה יאמרו הלכה כר' יהודה ומ"מ גדולי הרבנים ראיתי שכתבו בקרוב לזה שפסקו כר' יהודה משום דרב ושמואל קיימי כשטתיה אלמא אין ביניהם לענין הדין כלום והוא תמה והרבה נשאתי ונתתי בה עם קצת רבנים עד שאחד מהם אמר לי שלר' יהודה אף בפוגם אמרה ולרב ושמואל בפוגם מיהא מותר ולא נתישבו לי הדברים כלל ויש מפרשים שבודאי אין ביניהם כלום אלא שמתוך שר' יהודה עקר שמעתיה בקדשים בדם הפר ובדם השעיר חששו שמא יהו סוברים עליו שיאמר כן בשאר איסורין או שמא בדומה לו שהוא לח בלח ואף זו אין הדברים מתישבין בה שבכל התלמוד אנו אומרין בכל איסורין ר' יהודה היא דאמר מין במינו לא בטיל ויש מפרשים שמדברי ר' יהודה הייתי אומר דוקא בשיש שם שיעור איסור דהיינו כזית אבל במשהו ממש לא ורב ושמואל אומרים בה אף במשהו ממש:

המשנה הרביעית והכונה לבאר בה דין כחל ויתגלגל בתוכו דין דם הכנוס בתוך הלב ועל ידי כן יתגלגל בגמ' שלה דין מליחת בשר להפליט דם הכנוס בבשר הכחל קורעו ומוציא את חלבו לא קרעו אינו עובר עליו הלב קורעו ומוציא את דמו לא קרעו אינו עובר עליו אמר הר"מ פי' כחל ידוע ודינו כפי שאומר לך והוא שכל זמן שקרעו שתי וערב וטחו בכותל מותר לבשלו לכתחלה עם הבשר ואם עבר ובשלו בלא קרע לבדו גם כן הוא מותר והוא מה שאמר לא קרעו אינו עובר עליו ומותר ואם בשלו בלא קרע עם בשר אחר משערין אותו בששים אמרו כחל בששים וכחל מן המנין וכחל עצמו אסור וידוע שהבשר בחלב מין בשאינו מינו ולפיכך משערין אותו בנותן טעם ואם אין גוי מצוי הרי אפשר לבדוק כגון הכחל עם הבשר ולפיכך משערין אותו בששים כפי העקרים שביארנו בסוף ע"ז ומה שאמרנו בלב לא קרעו אינו עובר עליו אבל אסור באכילה ואין מותר לאכלו עד שיקרענו ויוציא מה שבתוכו מן הדם ומה שאינו עובר עליו בלא תעשה ר"ל אינו בא לידי לא תעשה לפי שבשר עוף בחלב עצמו דרבנן הוא שיתבאר:

אמר המאירי הכחל קורעו ומוציא את חלבו צריך שתדע שלא אסרה תורה בשר בחלב אלא בחלב היוצא מן הבהמה בחייה דרך דדיה הא חלב היוצא מן השד לאחר שחיטתה לא נאסרה מן התורה בבשר ומ"מ חכמים אסרוה לפי' הכחל אסור לבשלו בקדרה אפי' בפני עצמו בלא שום בשר מפני שבשר הכחל בולע מן החלב שבו אלא אם רצה לבשלו קורעו ופירשו בגמ' על קריעה זו שהיא שתי וערב וטחו בכותל או כובשו תחת איזה דבר הסוחטו כדי שיצא חלבו ואחר כך מבשלו וטיחה זו ענינה הכאה בכותל מלשון הטיח ראשו בקרקע ולא דברו במשנה זו לבשלו עם בשר אלא בפני עצמו ובגמ' יתבארו שאר דינין שבו:

לא קרעו ובשלו בפני עצמו בקדרה אינו עובר עליו ופרשו בגמ' שאף לכתחלה מותר לאכלו אחר שעבר ובשלו שלא נאמר דין קריעה וטיחה בכותל אלא מדברי סופרים ולכתחלה שכך אמרו בבריתא כחל שבשלו בחלבו מותר ובשלו בחלבו היינו שלא קרעו וכן בשלו בקדרה משמע ובפני עצמו וקאמר מותר ואין צריך לקרעו אחר בשולו אלא שהדבר נאה וזהו שאמרו בגמ' אינו עובר עליו ומותר ואע"ג דבלישנא בתרא קאמר אינו עובר עליו ואסור הלכה כלישנא קמא דתניא כותיה:

הלב קורעו ומוציא את דמו וכו' פי' התבאר במסכת כריתות שהלב יש בו שני מיני דמים אחד דם של עצמו כשאר הבשר והשני דם המתקבץ בתוכו בשעת שחיטה שהנשחט מתאנח ומושך הלב מדם שחוצה לו ומתמלא הימנו ופירשו שם על דם עצמו שהוא יוצא במליחה כשאר הדמים שבאיברים אבל דם הכנוס בתוכו אינו יוצא במליחה ומתוך כך אמרו עליו שקודם מליחתו צריך לקרעו שאין המליחה מפלטת דם הכנוס אלא דם הבלוע ואמר על זה שקורעו ומוציא את דמו ואחר כך מולחו ואוכלו אפי' לקדרה:

לא קרעו ר"ל שמלחו ולא קרעו קורעו לאחר מליחתו ומוציא את הדם שבתוכו ומותר ואינו צריך מליחה אחרת שאם תאמר שכבר בלע הלב מדם שבתוכו הרי מה שבלע פלטו בכח המליחה ולא עוד אלא מתוך שהלב חלק ביותר אמרו עליו בפסח שני שאינו בולע מדם שבתוכו ומתוך כך אפי' נתבשל בקדרה בלא קריעה קורעו ומותר אחר שנמלח וזהו שאמרו בגמ' לא קרעו קורעו לאחר בשולו ומותר ואם בשלו בלא מליחה אוסר מצד דם הנבלע בו (כשר) [כשאר] בשר ומשערין בכלו:

לא קרעו אינו עובר עליו פירשו דבר זה בכריתות אינו חייב עליו כרת ודוקא בדם עוף שאין שם דם כזית אבל בבהמה חייב כרת ומגדולי המחברים פירשו שאף בבהמה אין בו כרת אלא מלקות בדם המתכנס בשעת שחיטה אבל דם הכנוס לתוכו חייבין עליו כרת ואף בשל עוף עצמו אע"פ שאין בו כרת מ"מ אסור הוא כדין חצי שיעור שבכל איסורין ויש אומרים שאף בבהמה אינו חייב כרת אלא אם אכלו חי אבל מבושל אין בו כרת שהדם שבשלו או שמלחו אין בו כרת וכן יראה ממסכת מנחות פרק הקומץ רבה אע"פ שגדולי המפרשים והמחברים לא פסקוה:

זהו ביאור המשנה וכלה על הצדדין שביארנוה הלכה היא אלא שיש דברים אחרים מתבארים בגמ' שאתה צריך לידע להשלמת ביאור ענינים הנכללים בה ואלו הן:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף