לחם משנה/שכירות/יא

לחם משנה ‏ שכירות יא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מצות עשה ליתן שכר וכו'. לפי דברי ה"ה שכתב שדעת רבינו לומר שיעבור בלילה אף בשל יום ובשל יום אף בשל לילה קשה טובא דאמאי לא כתב כאן עובר משום לא תבא עליו השמש ומשום לא תלין פעולת שכיר. ועוד באומן שכתב נתנה בחצי היום וכו' עובר משום בל תלין אמאי לא כתב ומשום לא תבא עליו השמש ועוד למטה שכתב שניהם אינם עוברים משום בל תלין אמאי לא כתב ולא משום לא תבא עליו השמש ועוד למטה שכתב עובר בעשה ובלא תעשה אמאי לא כתב עובר בעשה ובשני לאוין. ואפשר לתרץ ולומר דרבינו ז"ל קיצר מפני שע"כ כן הוא מובן מדבריו דכיון שהוא כתב השכיר סתם כולל בין של יום בין של לילה שעבר על לא תבא עליו השמש א"כ על כרחין אתה אומר שלפחות בשכיר יום עובר בשני לאוין דהיינו לאו דידיה דהוא לא תלין והך דולא תבא שכתב רבינו ז"ל וכיון שלמדנו דשכיר יום עובר בשני לאוין בשל יום ובשל לילה ה"ה דשל לילה עובר בשל יום ובשל לילה ובשאר הפרק לא הוצרך רבינו ז"ל להזכיר זה דסמך על מ"ש בראשו דמוכרח להבין מדבריו כן כמו שכתבתי ומפני כן לא חשש בשאר המקומות להזכיר כלל:

ב

ועובר בד' אזהרות ועשה. גירסתו כגירסת הרי"ף ז"ל דגורס בה' שמות לבד ולא חשיב תרי לא תעשוק כיון דבחד לישנא אפקינהו קרא כדכתב שם הרב נמוקי יוסף ז"ל ע"ש: כתב ה"ה ז"ל בדעת רבינו שבשל יום עובר על של לילה וכן בשל לילה על של יום וסובר דמאי דאמרינן בגמרא שם שכירות וכו' דכיון דכולהו לאוין בשכירות עובר בכולן ובגמרא אמרו שם איזהו עושק ואיזהו גזל וחלקו בין עושק לגזל וכ"ת א"כ לדעת רבינו דסובר דהברייתא דקאמרה עובר בד' אזהרות ועשה הוי בענין אחד יעבור בכולן א"כ עושק וגזל היכי עובר על שניהם בענין אחד דכיון דהנושאים חלוקים ואולי יתרץ ג"כ דכיון דהלאוין בשכירות יעבור על כולן על הגזל משום עושק ועל עושק משום גזל דשם שכירות חד הוא:

ג

נתנה לו בחצי היום עובר משום בל תלין וכו'. אלו הם דברי הברייתא ומדלא הזכיר לא תבא עליו השמש סיוע מכאן לדברי רבינו ז"ל דבשל יום עובר אף בשל לילה ובשל לילה אף על של יום וכיון שכן הזכיר אחד מהם והזכיר המחודש שהוא לא תלין וכ"ש לא תבא:

ו

אם הודה במקצת כשאר הטענות וכו'. הטור בח"מ סי' פ"ט כתב בשם ר"י דהיכא דהודה מקצת נשבע השכיר ונוטל דליכא שם מיגו דלא שכרתיך דאיכא העזה אבל רבינו ז"ל כתב דישבע שבועת התורה משום דאית ליה דאמרינן מגו דהעזה כנראה מדברי הר"ן בפרק כל הנשבעים וקשה דאי אמרינן מיגו דהעזה א"כ בשבועת היסת יהא פטור במיגו דלא שכרתיך דבשכרתיך אינו חייב אלא שבועת היסת ולמה לי שבועת התורה ואי איכא שום גריעותא בהך מיגו אמאי נאמן במיגו דלא שכרתיך הא מיגו כי האי לא אמרינן וי"ל דאמרי' מיגו לאוקמי מילתא אדין תורה דישבע בע"ה ולא שכיר אבל לא אמרינן מיגו לאפוקי דינא מדין תורה דמודה במקצת דין הוא דישבע ונאמר דלא ישבע:

שהיה תובע והולך עד יום ה' וכו'. אם פירוש דברי רבינו שכתב עד יום ה' הוא שתבעו בליל חמישי אתי שפיר דכיון דתבעו בליל חמישי נותנין לו כל היום של ה' לבד אבל אם פירוש דברי רבינו הוא שתבעו בסוף יום ד' וכנראה מדברי הטור בח"מ סי' פ"ח שכתב בדברי רבינו עד סוף יום ד' דנראה שהבין מדבריו שתבעו סוף יום ד' למה נותנין לו כל יום חמישי שהוא לילה ויום הא לרבינו אין נותנים אלא או יום אחד או לילה אחד כדכתב לעיל שכשתבעו ביום ג' אין נותנים לו אלא יום ג' ולא ליל ד' ויש לומר דשאני התם כיון דליל ד' הוא מיום אחר אין נותנים לו אבל כשנותנים לו ליל ה' שהוא קצת מהיום ה' נותנים לו כולו לכך נותנים לו היום ג"כ שהיום הולך אחר הלילה והשתא אתי שפיר שהוצרך רבינו לומר חלוקה זו של וכן שהוא מודיע חידוש זה כן נ"ל ליישב מה שהבין הטור בדברי רבינו. עד סוף הפרק עדיין יש מקום לעיין ולא היה לי שעת הכושר:

ט

אפילו היה שכרו פרוטה וכו'. כתב ה"ה ודע שרבינו נחלק וכו' או שהוא מחלק וכו'. תירוץ זה קשה עד מאד דאיך כתב דרבינו מודה בשאר הנשבעין ונוטלין שצריך שתי כסף הא בהדיא כתב כאן וכן כל הנשבע ונוטל וכו' ודבר זה הוא מתמיה עד מאד עד שהיה ראוי לומר בעבור כן שחלוקה זאת לא היה בדברי רבינו בספר הרב המגיד אבל בכל ספרינו איתא והוא דבר תימה ושמא י"ל דאיכא נשבע ונוטל אפילו בשוה פרוטה כגון דא' מהנשבעין ונוטלין טענו פרוטה ויש לו עד אחד שמסייעו דאפשר לומר דכיון דאם היו שנים היו מחייבין לו ממון גם כשיש לו אחד שמסייעו ונשבע על כך שחייב האחר לשלם דומיא דעד אחד מסייע לתובע אפילו לא טענו אלא פרוטה שהנתבע נשבע כמ"ש רבינו קודם באותו הפרק עצמו אבל אין לדין זה הכרח אדרבה ראוי להכחישו דשאני נתבע שנשבע ונפטר מנשבע ונוטל ואינו נוטל אלא בתקנת חכמים ודי לנו שנחייב כשיתבע ב' כסף ועוד יש חילוק אחר לכך יש לתרץ בדוחק דהך אפילו לא יטעון אלא שוה פרוטה קאי אשכיר עצמו ובא להודיענו דהשכיר עצמו שבועתו הוא כעין של תורה ושיעור לשונו כן וכן כל הנשבע ונוטל אפילו הנשבע ונוטל שאינו טוען אלא שוה פרוטה שהוא השכיר לא יטול אא"כ השבועה היא של תורה ולשון וכן אינו מתיישב לפ"ז דהכוונה לומר וכן י"ל עוד דין אחר אדין השכיר ולהשוותו עם שאר הנשבעים ונוטלים שלא ישבע אלא כעין של תורה וכל זה דוחק ועדיין צ"ע. ומה שקשה בפרק ג' מהלכות טוען עיין שם במה שכתבתי:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף