לחם משנה/שגגות/ד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

לחם משנהTriangleArrow-Left.png שגגות TriangleArrow-Left.png ד

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

לחם משנה
כסף משנה
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אור שמח
הר המוריה
יד דוד
מעשה רקח
קרית ספר


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א[עריכה]

אפילו עשה כל אלו שמנינו וכו'. תימה הא בפ"ק דכריתות הקשו תנא במאי קא חשיב אי בגברי דל האשה הנרבעת ובצרא לה חדא אי בנשי קא חשיב דל מנהון הבא על הזכור וכו' כלומר היכי משכחת ליה לכולהו דעביד להו חד בהעלם אחת כדי שתאמר שעשאן כולם בהעלם אחת. וגם אני מקשה לדברי רבינו ז"ל קושיא זו ואין לה תירוץ שכתב שעשאן כל המ"ג בהעלם אחת דאי באשה אי אפשר דהא מני רבינו ז"ל לעיל הבא על הזכור ואי באיש הא מני רבינו ז"ל לעיל האשה המביאה הבהמה עליה א"כ היכי משכחת להו בחד. ואולי י"ל דרבינו ז"ל בגברי או בנשי קאמר ואע"ג דבציר חדא לא דק רבינו ז"ל אבל התנא ראוי לו לדקדק ולכך הקשו בגמ' על המשנה. (ולי נראה כיון דהתנא לא דק איהו נמי לא דק):

כיצד השוחט בהמת קדשים וכו'. אע"ג דרבינו ז"ל פסק בהל' ע"א פ"ח כר"ג דאמר בפ"ב דחולין דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו של חטאת דבר שלו מיקרי משום דכיון דקניא ליה לכפרה כדידיה דמיא וכדאמרו שם:

ב[עריכה]

יש בועל בעילה אחת וכו' כיצד יעקב וכו'. זהו שאמרו בכריתות פ' אמרו לו הבא על בת בתו חייב עליה משום בת בתו כו' ומשכחת להו דבא על בת בתו שיש עמו כל אלו הקרבנות וכלן באו לו בהיתר. ומ"ש ואין ללבן בת אלא רחל לבדה זה קשה בעיני דאע"ג שיהיה ללבן בנות אחרות מאי איכפת לו הא סרח זו היא אחות רחל אשת יעקב וכשבאה לעולם סרח ב' האיסורים באו עמה יחד שהיא אחות אשה ובת בתו ואע"פ שהיה לו ליעקב איסור אחות אשה בשאר הבנות של לבן שהם אחיות של רחל אשתו מ"מ בסרח זו לא היה לו איסור אחות אשה אלא כשבאה לעולם ותיכף בא איסור בת בתו. ודוחק לומר דכיון דהיה לו איסור אחות אשה בשאר אחיות של רחל אע"פ שאין איסור אחות אשה בסרח אלא כשבאה לעולם מ"מ כיון דאיכא גבי יעקב איסור אחות אשה קודם מ"מ מקרי איסור אחות אשה קדום, דכל זה ודאי דוחק ולא ראיתי לרבינו ז"ל בפירוש המשנה כששם משל זה שהצריך תנאי זה שהצריך כאן שלא יהיה ללבן בת אחרת וצ"ע. אח"כ ראיתי בתוספות בפ"ג דכריתות גבי מתני' הבא על בת בתו דלא גרסינן אחות אשתו והקשו דאמאי לא מני אחות אשתו וכגון שיעקב נתן בתו ללבן וילדה לו בת ואח"כ נשא יעקב רחל בת לבן וחייל איסור אחות אשה על בת בתו מגו דחייל איסור אחות אשה על שאר אחיות של רחל ותירצו דמתני' לא איירי באיסור כולל אח"כ הקשו דמ"מ ליתני אחות אשתו וכגון שנשא תחלה יעקב בת לבן ואח"כ נתן לו בתו ללבן וילדה בתו ללבן בת דהשתא הוי איסור בת בתו ואחות אשה דאין ליעקב אלא בת אחת והוי כמשל ששם רבינו ז"ל, ועם זה למדתי תירוץ לדברי רבינו ז"ל במ"ש ואין ללבן בת אלא רחל לבד דלרבותא נקטיה דכיון דיעקב נשא רחל תחלה לא צריכנא למימר דיש ללבן בנות אחרות וחייל איסור אחות אשתו על יעקב כשילדה לו בת ללבן מגו דחייל אשאר אחיות של רחל שאין אנו צריכין לכך אלא אם היינו אומרים שנשא יעקב רחל אחר שילדה סרח אבל כיון שנשא יעקב רחל בת לבן קודם שילדה סרח אפילו שלא יהיה ללבן אלא רחל לבדה חייל איסור אחות אשה על יעקב משום דהוי איסור בת אחת וכדכתבו התוספות בקושיא שניה שהקשו כדכתיבנא ודוק:

ה[עריכה]

אבל הבא על אחותו וכו' שנאמר ערות אחותו גלה כו'. אע"ג דבפ"ק דכריתות לא אמר פסוק זה אלא לר' יצחק דאמר דחייבי כריתות בכלל וכו' ואית ליה דחייבי כריתות בכרת ולא במלקות ולית הלכתא כוותיה וכדפסק רבינו ז"ל בפ"י מהל' סנהדרין ולדידהו מפיק להו הך דרשא מדכתיב כרת גבי אחותו מ"מ נקט רבינו ז"ל פסוק זה משום דבסוגיא דפ' אמרו לו הביאוהו והתוס' הקשו שם דאמאי לא הביא דרשה דרבנן ותירצו דזה פשוט יותר וכן עשה רבינו ז"ל ונמשך אחר לשון הגמ'. וא"ת למה לי הך קרא הא מדאיצטריך קרא גבי שארה הנה זמה היא לאשמועינן דאע"ג דהם ג' שמות כחד חשיבי מכלל דבעלמא ג' שמות כתלתא חשיבי וכיון דכאן גבי אחותו הוי ג' שמות ודאי דחייב על כל אחד ואחד ואי הסברא מבחוץ הוי דשלשה שמות כתלתא חשיבי ולכך איצטריך קרא דשארה הנה למעט הסברא והשתא איצטריך קרא דערות אחותו דלא נילף מהתם דלהוו כחד א"כ לשתוק קרא משארה הנה ואנא ידענא דהתם כחד חשיבי מדאיצטריך קרא גבי אחותו לומר דכתלתא חשיבי דלמאי איצטריך כיון דהסברא היא כך אלא למעט בעלמא דדוקא הכא כתלתא חשיבי אבל בעלמא כחד חשיבי. ואולי י"ל דהסברא היא מסופקת אי אזלינן בתר שמות אי בתר גופין כמו שנסתפקו בגמ' ואי לא הוה אלא חד קרא ה"א דגלי לן קרא דהסברא היא כן וגמרינן מההוא קרא. אבל מ"מ קשה על רבינו ז"ל דמשמע דאית ליה דקרא דשארה הנה גלה לן דכחד חשיבי והוי גזירת הכתוב אבל הך קרא דאחותו דקאמר דכתלתא חשיבי לא הוי גזירת הכתוב אלא גמרינן מיניה שכן כתב גבי אחותו וכן כל כיוצא בזה ולעיל גבי מי שהיה נשוי ג' נשים לא כתב כן משמע דאית ליה דהך קרא דאחותו הוי עיקר ומיניה ילפינן ולא מקרא דשארה הנה ומנא ליה הא אדרבה נימא דהך קרא דאחותו הוי גזירת הכתוב אבל הך קרא דשארה הנה הוי עיקר ונילף מינה:

Information.svg

מהדורה זמנית - הבהרה
אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות

הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף