אור שמח/שגגות/ד

אור שמח ‏ שגגות ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אפילו עשה המ"ג אלו שמנינו בהעלם אחת חייב מ"ג חטאות.

פירוש דהכל בגברא מיירי דאילו באיתתא חסר הבא על הזכור והבא על הבהמה והבא על אביו והבא על אחי אביו רק בגברי מיירי רבינו ואיכא כולהו מ"ב חטאות אך חסר האשה שמביאה בהמה עליה, ולזה הא מנה בא על אביו ועל אחי אביו שנכלל בהן גם חיובא דהבא על הזכור כמבואר להלן בהלכה זו ובזה הא הוי שני גופין מחולקין שאביו אינו אחי אביו והוי שוכב על הזכור בשני גופין מחולקין דחייב שתים לשיטת רבינו לקמן פ"ה ה"ג וא"כ חייב מ"ג חטאות נמצא לשון רבינו מזוקק כזהב ודו"ק:

והנה מפורש בדברי רבינו כאן דעל אוב וידעוני חייב שתים וזה בעי ר"ז מרבה ריש כריתות ופשיט ליה דתליא בפלוגתא דר"י ור"ל יעוי"ש, ויעויין משל"מ שהעיר בזה דפסק דלא כר' יוחנן, ודברי הכס"מ בפ"ו מהלכות עו"ג תמוהין חדא דרבינו הלא פסק כר"ל דעל אוב וידעוני חייב שתים ור"ל ג"כ לא מחייב לרבנן חטאת בידעוני דלית ביה מעשה ובאופן שכתב רבינו בידעוני במקטיר ועושה מעשים כו' לכו"ע חייב חטאת, וכן דייק רבינו בפ"א ידעוני במעשה ועיין תוי"ט בכריתות שביאר כ"ז בדברי רבינו יעוי"ש. אמנם מצאנו בירושלמי פרק ד' מיתות ה"ז בשוכב ונשכב עם בהמה דיליף שם לר' עקיבא אזהרה לשוכב ונשכב מקרא דובכל בהמה לא תתן שכבתך וקרי שכיבתך, ובכ"ז לר"ע אמר שם ג"כ דחייב שתים משום דעונש דנשכב יליף מקרא אחרינא דכתיב כל שוכב עם בהמה מות יומת ועל נשכב קאי, ועל שוכב כתיב בקדושים ואיש אשר יתן שכבתו כו' יעוין בירושלמי שם וחייב שתים משום דמיתות מחלקות יעו"ש דכן מוכרח מהירושלמי שם ודוק, ואי קשיא הא דאמר בירושלמי ולמה לן תנינן ידעוני בכריתות ר' חזקיה בשם ר"ל מפני שנכללו כולם בלאו אחד, הא בירושלמי אמר דחלוקה דמיתות שמיה חלוקה. ונראה דהא דנקיט שנכללו בלאו אחד פירושו במובן אחר דכתיב אל תפנו אל האובות ואל הידעונים וכתיב אל תבקשו לטמאה בהם הרי נכללו שניהן בלאו דאל תבקשו לטמאה בהם לכן אין נחלקין לחטאות, גדולה מזו מצאנו בירושלמי פרק ג' מינים אפילו דיסבור כן לא יהא חייב אלא אחת שניא הא שחזר וכלל [פירוש אף דלאו דטריפה ידע מנבילה ולאו דאבר מן החי יליף מקרא דלא תאכל הנפש עם הבשר בכ"ז לא לקי רק חדא שחזר וכלל] התיבון חלב לא תאכלו ודם לא תאכלו וכתיב כל חלב ודם ל"ת מעתה כיון שחזר וכלל לא יהא חייב אלא אחת יעוי"ש ואכמ"ל בענין עמוק:

אמנם המעיין בפירוש המשנה לרבינו בריש כריתות נראה דפירש דלפום מסקנא דשני ר"ב בר אביי דתנא שם שבת חשיב ושם עו"ג וכן הוכיח מדלא תנא בת בת אשתו ובת בנה דהתנא חשיב ראש הענין ובכללו ושרשו לא פרטים, כן אמר ר' יוחנן דחשיב רישא דקרא אוב ושביק ידעוני דכתוב בהך לאו אבל באמת סבר ר' יוחנן דחלוקין לחטאות הואיל דמיתות מחלקות וכן נראה שכוון לזה הרע"ב יעו"ש, ולפ"ז א"ש פסק רבינו היטב:

ודע דלפי פסק רבינו דמיתות מחלקות יתכן לפרש דברי הגמ' סוף פרק ד' אחין למאי דמוקי שבעלו ושנו ואלא הא דתנא ר"ח הרי כאן י"ו חטאות תלתין ותרי הוי, ויפלא דהא בהעלם אחד אינו חייב אלא אחד ורש"י נדחק בזה, ולפ"ז א"ש דרבינו פסק פ"י מהלכות אישות דאם היתה נדה אף שנכנסה לחופה כו' לא גמרו הנשואין והרי היא כארוסה עדיין דחופת נדה לא קניא וגריעה מחופה דפסולות כיון דהיא כעת אינה ראויה וכניס לאשה על דעת שתהא טהורה יעוי"ש היטב, וא"כ במשנתינו דתני ואם היו נדות משום נדה הרי דעדיין דינם כארוסות וא"כ במזיד הן בסקילה וכי נבעלו כדרכן תו הן בעולות ומיתתן בחנק וא"כ הן מיתות חלוקות וחייב שתי חטאות חדא משום ארוסה וחדא משום אשת איש וא"כ תלתין ותרתי הוי. ולפ"ז מתבאר דאם בא על ארוסה וחזר ובא עליה כשנכנסה לחופה יהא חייב שתים דמיתות מחלקות ודוק. ובהגהות הגר"א מחק להך כולא מלתא, ואם ניתן רשות להגיה נראה לגרוס במקום (ולטעמיך לר"א דמחייב על כל כח וכח) דתמוה איפוא נזכר זה בדברי ר"א ואטו נחלק הביאה פוק חזי לרבינו בהלכות איסורי ביאה פי"ט לפיכך כהן שבא על זקוקה ליבם כו' מביאה ראשונה הולד כשר ולא אמרינן דמכח ראשון נעשית זונה ומכח שני חללה רק גבי פרישה אשכחן ויעויין סוף פ"ה בדברי רבינו, ובמש"כ צריך לגרוס [ולטעמיך לר"א דמחייב על כל ביאה וביאה] פירוש וכאן בביאה ראשונה נותנין לב"ה כל הלילה וטובא הווין אלא דביאה ראשונה חשיב ה"נ ביאה ראשונה חשיב ודוק. אולם דברי הגמרא מחוור טובא לפסק רבינו ונכון מאוד בס"ד:

בד"א באומר בגמר זביחה הוא עובד כו'.

הלח"מ כתב דרבינו פסק כמ"ד דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו אפילו ע"י מעשה עיין בהלכות עו"ג. ובמחכ"ת הלא הוא בעצמו פירש כמרן בכס"מ דסמך רבינו על מה שפסק בהלכות שחיטה דעו"ג מצי אסיר של חבירו רק ישראל לא אסר משום דלצעורי מכוון, ולפ"ז כאן בשוגג ובחטאת דאיהו מפסיד ממון עצמו ולמאן מצער ובפרט דשחיט בחוץ דבלא מחשבתו לעו"ג נאסרה בהנייה ותקבר ודאי דמצי אסר. ואף לפי מה שפרשתי בהלכות עו"ג בשיטת רבינו דבלא לצעורי ג"כ אין אדם אוסר דבר שאינו שלו לק"מ לפי שיטת רבינו בהלכות איסורי מזבח כהירושלמי דלגבוה נאסר נעבד אף בשל חבירו ופשוט דהוא הדין בתקרובות עו"ג ג"כ אסור אף לאחר הקדש וכיון דנאסר לגבוה הוי דבר שאינו ראוי לבוא לפנים ופטור משום שחוטי חוץ ועיין תוס' ב"ק (דף ע"א) ופשוט:

ובמאי דאמר אי הכי מאי אריא חטאת לשמועינן זבח דנתקשו רש"י ותוס' דלדידיה דאין אדם אוסר של חבירו מי ניחא. נראה פשוט עפ"י מש"כ רבינו דאתנן חל אף על מוקדשין בעוף א"כ לדידיה נקיט שפיר רבותא לא מבעי קרבן בהמה דאין אדם אוסר בתחלת שחיטה שכן אתנן אינו חלה עליהם, אבל בעוף סד"א הואיל ואתנן ומחיר חלה עלייהו לאוסרן לגבוה סד"א דמצי אסיר בתחלת שחיטה וא"כ שוב אינו ראוי לגבוה בפנים ופטור קמ"ל דחייב דעו"ג לא דמי לאתנן ומחיר ודוק:

ב

ואין ללבן בת.

נ"ב פירוש מנשי בני יעקב:

מתוך שנאסרה על שאר אחיו.

נ"ב פירוש אחי יצחק מאמו, ויתכן דעל אחי יעקב בני יצחק קאי ואע"ג דאסורה עליהם משום אשת אחי האב כיון דרחמנא גלי דלא יגלה כנף אביו אע"ג דאסורה משום אשת אחי אביו לעבור עליה משום שומרת יבם של אביו, כן כשיבמה אביו חייל עליו משום לא יקח אשת אביו ועיין פירוש המשנה לרבינו ובתוי"ט:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.