לחם משנה/שבועות/א

לחם משנה ‏ שבועות א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

(א-ב)

ארבעה מיני שבועות הן וכו' ואין שבועת ביטוי נוהגת וכו'. בפרק שבועות שתים תניין (דף כ') איפליגו רב דימי ורבין רב דימי אמר אוכל ולא אוכל שקר ואזהרתיה מלא תשבעו בשמי וכו' אכלתי ולא אכלתי שוא ואזהרתיה מלא תשא את שם וכו' ורבין (דף כ"א) אמר אכלתי ולא אכלתי שקר ואזהרתיה מלא תשבעו בשמי לשקר אוכל ולא אוכל עובר בבל יחל דברו ע"כ. והשתא יש לתמוה על רבינו ז"ל דפסק דלא כמאן דהוא ז"ל כרב דימי ודאי לא פסק שהרי אמר שאכלתי ולא אכלתי שקר דלא כוותיה וכרבין נמי לא פסק שהרי רבין אמר אוכל ולא אוכל אזהרתיה בלא יחל דברו והוא ז"ל כתב כגון שנשבע שלא יאכל ואכל או אכלתי והוא לא אכל הרי זו שבועת שקר ועל זה וכיוצא בו נאמר לא תשבעו בשמי וכו' הרי שאמר שלא אוכל ואכל אזהרתיה מלא תשבעו ורבין אמר דאזהרתיה הוא מבל יחל דברו וצריך עיון:

ג

ואם נשבע לשקר במזיד לוקה. לא קאי אכל ארבע שהרי בגמרא אמרו בפירוש דאשאוכל ולא אכל לא לקי וכ"פ רבינו ז"ל בביאור בסוף פרק חמישי שאמר ומפני מה אם נשבע לוקה וכו', אלא שמ"ש כאן ואם נשבע אג' חלוקות לבד קאי, ומ"ש נשבע א' מד' וכו' הוא לומר שהכל הוא שבועת שקר אבל מ"ש לוקה לא קאי אאוכל ולא אכל:

ד

שבועת שוא נחלקת לד' מחלוקות וכו'. שם במשנה (דף כ"ט) פ' שבועות שתים תניין הזכירו אלו הג' שבועות בגמ' אמר עולא שנשבע בדבר הידוע לג' בני אדם ע"כ, והביאו רבינו ז"ל בסוף פ"ה ופירש"י ז"ל בגמ' דמ"ש עולא והוא שניכר לג' הוא לומר דלקי משום שוא אבל אם אינו ניכר לג' עובר משום שקר. וכן משמע מן הגמ' (דף כ"ה) שהקשו שם לשמואל דאמר שבועה שזרק פלוני לים (דאמר) פטור משום דליתיה להבא הקשו שם מהא דעולא דאמר והוא שניכר וכו' ואמרו טעמא דניכר הא לא ניכר עובר משום שבועת ביטוי ותירצו שם בגמ' אליבא דשמואל דאפילו בשבועת ביטוי אינו עובר משמע דלרב דקי"ל כוותיה עובר משום שבועת ביטוי ובסוף פ"ה נראה מדברי רבינו ז"ל כמו שהבין ה' מהרר"י קארו ז"ל שאינו לוקה כלל. ולא ידעתי איך יישב רבינו ז"ל דברי הגמרא דבין לרב בין לשמואל משמע דלוקה אלא דלרב חייב קרבן ולשמואל פטור מקרבן כמבואר שם וצ"ע:

ה

השניה שנשבע על דבר וכו'. אעפ"י שלא נזכר זה במשנה תרין הוזכר בירושלמי (שם) שאמרו שם ההוא דאישתבע על דאינון תרין:

ט

בין שהיה מזיד בין שהיה שוגג. שם פרק שבועת העדות (שבועות דף ל"ד) אמר עליה דר"ש אומר חייב כאן וכו' מחכו עליה במערבא ואמרו בגמרא אלא חוכא אמזיד כשוגג וכו' מכדי מזיד גבי עדות מנא ליה דלא כתיב ביה ונעלם ה"נ לא כתיב ביה ונעלם וכו' ומבואר בגמרא דנדחה זה. והטעם אינו אלא משום דילפינן תחטא תחטא בפקדון משבועת העדות וכן אמרו בריש ד' מחוסרי כפרה (דף פ"א שהוא ט') בכריתות על מתניתין דואלו מביאין על הזדון כשוגג וכו' ופירשו שם הטעם בשבועת העדות משום דלא כתיב ביה ונעלם ובשבועת הפקדון משום ג"ש דתחטא תחטא. והשתא יש לתמוה על רבינו ז"ל למה כתב בשניהם הטעם משום דלא כתיב בהו ונעלם. ונראה לומר דהג"ש דתחטא תחטא איצטריך לן כדי דלא נילף ממעילה אבל עיקר הילפותא משום דלא כתיב ביה ונעלם הוא אלא משום דלא נילף ממעילה איצטריך תחטא תחטא:

י

והוא שיזיד בפקדון וכו'. במשנה ריש פרק שבועת הפקדון (שבועות דף ל"ו) וחייב על זדון השבועה וכו' (עיין בכ"מ) וכן אמרו שם במשנה גבי שבועת העדות בפ' שבועת העדות (שבועות דף ל') ופירשו שם בגמ' (דף ל"א) כדברי רבינו ז"ל:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף