לחם משנה/קרבן פסח/ה

לחם משנה ‏ קרבן פסח ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

מי ששגג או נאנס ולא הקריב וכו'. כתב הראב"ד ז"ל שנה זה במשנתו כרבי וכו'. כוונת הר"א ז"ל להשיגו דהיה לו לפסוק כרבי נתן דבחלוקה דפיטור מסייע ליה רבי חנינא ובחלוקה דחיוב מסייע ליה רבי: אבל מי שהיה טמא וכו'. בריש מי שהיה טמא אמרו במשנה א"כ למה נאמר טמא או שהיה בדרך רחוקה שאלו פטורים מהכרת ואלו חייבים בהכרת ומפרש רבינו ז"ל בפירוש המשנה מסכים למ"ש כאן כשהיה טמא או בדרך רחוקה ולא עשה את השני אינו חייב כרת לפי שנפטר מפסח ראשון שנאמר בו כרת ונדחה לפסח שני שלא נאמר בו כרת וכששגג או נאנס בפסח ראשון ולא עשה את השני חייב כרת כי לשון התורה כל מי שלא היה טמא או בדרך רחוקה ולא עשה פסח כלל חייב כרת. ונראה ביאור דבריו דאע"ג דקי"ל כרבי דאיכא כרת בשני משום דכתיב עונו ישא לא קאמר קרא כרת אלא לאיש שבדרך לא היה אבל לכל העולם לא נאמר כרת אלא בראשון והכתוב פטר לטמא ולדרך רחוקה ועונו ישא לא כתיב בזה אבל שגג ונאנס הרי בדרך לא היה וכתיב ביה כרת בשני ולכך חייב. וקשה טובא דהא בגמרא משמע דמאי דקאמר שאלו פטורין ואלו חייבים לא קאי אלא אמזיד ואונן לרב ששת וה"ק אלו פטורין ר"ל בשוגג או באונס ואלו חייבים קאי אמזיד ואונן ולרב נחמן למזיד לחודיה אבל פירוש זה שכתב רבינו ז"ל לא שמענו לא כרב ששת ולא כרב נחמן. וע"ק דכפי מה שפירש רש"י ז"ל בגמ' משמע דהך דרשה דאלו פטורין ואלו חייבין לא אתיא כרב ששת דאמר לא הורצה דלרב ששת איצטריך קרא לומר אי בעי לא עביד ומתניתין אתיא דלא כרב ששת ואפשר דרב ששת בברייתא דר"ע אבל רבינו ז"ל שפסק כרב ששת קשה איך פסק כברישא דמתני'. ונראה לתרץ לקושיא ראשונה דרב ששת ורב אשי דמוקי להו במזיד ואונס וכן רב נחמן דמוקי להו במזיד לחודיה הוא משום דבעו לאוקומי סתם מתני' כר' נתן ור' חנינא דאמרי לקמן דשגג בראשון אפילו הזיד בשני פטור ולכך קא מתמה בגמרא ואמר בני כרת נינהו כלומר אפילו דקאמר דמתני' איירי בהזיד בשני מ"מ קשה דהיכי נימא דמתני' אתיא דלא כרבי נתן ור' חנינא דלדידהו לאו בני כרת הם אפילו הזיד בשני ולא אשכח גוונא לאוקומי מתני' אלא במזיד ואונן אבל לדידן דקי"ל כרבי אתי דרשה בדרך רחוקה כפשטה וקרא אתא לומר דבדרך רחוקה אפי' הזיד בשני פטור מכרת מה שאין כן בשוגג ונאנס דלרבי חייב. ולקושיא שניה י"ל דסובר רבינו ז"ל דרב ששת דאמר לא הורצה מסתברא קאמר ליה דכיון דאינו ראוי לאכילה בעת עשיית הפסח דהוא בדרך רחוקה אפילו שחט אחר עליו לא הורצה ומה שהקשו בגמרא א"כ למה נאמר טמא דאי למיעבד בראשון לא שבקינן ליה לא הקשו דנימא דקרא להכי הוא דאתא אלא כדכתבו התוספות ז"ל דפריך מלישנא דמתני' דמשמע מכרת פטור אבל אי בעי למיעבד מצי עביד ואע"ג דר"ע דברייתא משמע דמפיק ליה הא דלא הורצה מהיקשא דטמא דקאמר מה טמא שספק בידו לעשות וכו'. וי"ל דרבינו ז"ל גריס כגירסת התוספות וקאמר מה טמא שאין ספוק בידו לעשות מפני הטומאה אף דרך רחוקה שאין ספוק בידו לעשות וכו' ומייתי רב ששת מדקאמר ואינו עושה ע"ש:

ח

נשים שנדחו לשני וכו'. הרב בעל כ"מ ז"ל הקשה לדברי רבינו ז"ל מדידיה לדידיה דבפ"ב כתב שעושין חבורה כולה נשים משמע דפסק כר"י דאמר נשים בשני חובה וכאן נראה דפסק כר' יהודה דאמר רשות ותירץ דאע"ג דלענין עושין חבורה בפסח שני פסק כר' יוסי דקי"ל דהלכתא כוותיה לגבי ר' יהודה מ"מ לענין דוחה את השבת לא ראה לפסוק כמותו מדמשמע שם דר"א סבר כוותיה דרבי יהודה בהא. וקשה דא"כ אמאי קאמר בגמרא דהא דר"א אתיא כר' יהודה לימא בגמ' דאתיא כר' יוסי ועד כאן לא פליג ר' יוסי עליה דר' יהודה אלא לענין אם עושין בפני עצמן אבל לענין דחיית שבת מודה דלא דחי דסבר ר' יוסי כי הא דסבר הרמב"ם ז"ל אלא ודאי דהם דברים תלויים זה בזה דאם עושין בפני עצמן דוחה את השבת ואם אין עושין אינו דוחה וצריך עיון:

ט

מי שהיה חבוש חוץ לחומת ירושלים וכו'. בפרק האשה אמרינן האונן והמפקח את הגל וכן מי שהבטיחוהו להוציאו מבית האסורין והחולה והזקן שהיו יכולים לאכול כזית שוחטים עליהם ועל כולן אין שוחטין עליהם בפני עצמן שמא יביאו את הפסח וכו' ובגמרא אמר רבה בר הונא אמר ר"י לא שנו אלא בבית האסורין דעכו"ם אבל בית האסורים דישראל שוחטין בפני עצמן כיון דאבטחינהו מפיק ליה וכו' אמר רב חסדא הא דאמרת בית אסורין דעכו"ם לא אמרינן אלא חוץ לחומת בית פאגי וכו'. והשתא קשה על רבינו ז"ל דחילוק הנאמר בגמרא בין עכו"ם לישראל לא הוי אלא לשחוט בפני עצמן אבל להיות נמנה עם אחרים ודאי דבכל אופן נמנה ומדברי רבינו ז"ל דחילוק הנאמר בגמרא בין עכו"ם לישראל לא הוי אלא לשחוט בפני עצמן אבל להיות נמנה עם אחרים ודאי דבכל אופן נמנה ומדברי רבינו ז"ל אינו נראה כן שכתב שוחטין עליו ומלשון זה משמע להמנות עם אחרים ובזה חילק בין העכו"ם לישראל ולא היה לו לומר אלא שוחטים עליו ואין שוחטים בפני עצמן במה דברים אמורים שהוא חבוש ביד עכו"ם אבל ביד ישראל אפילו בפני עצמן שוחטין וכפי שיטת הירושלמי שכתבו התוס' מוקי לה ר' יוסי בר בון בשם ר"י כשחבשוהו ישראל אבל חבשוהו עכו"ם אין שוחטין עליהם אפי' עם אחרים אשר פיהם דבר שוא ודאי שרבינו ז"ל אתי שפיר כפי זה. אבל תימה לומר דשביק הגמרא דידן ונקט דברי הירושלמי לכך צריך לדחוק ולומר דמאי דכתב רבינו ז"ל שוחטין עליו היינו בפני עצמן אבל דין שוחטין להיות נמנה עם אחרים לא כתב רבינו ז"ל וכן אנו מוכרחים לומר בפ"ו גבי חופר את הגל שכתב רבינו ז"ל שוחטין עליו שמא ימצא מת כו' וע"כ איירי מאי דכתב רבינו ז"ל עליו בפני עצמן דאם אינו כן ודאי דשוחטין כדקאמר במתני':

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף