הר המוריה/קרבן פסח/ה

הר המוריה ‏ קרבן פסח ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

בי"ד

לחדש וכו'. פסחים צ"ב ב' צ"ג ב' תוספתא פ"ח ספרי בהעלותך פיסקא ס"ט יעו"ש היטב.

בין

הערבים. עי' מל"מ לעיל פ"א ה"ד שהביא בשם התוס' להסתפק אם היה נשחט קודם התמיד של בין הערבים או אח"כ יעו"ש ועי' בצל"ח רפ"ה יעו"ש.

ודוחה

את וכו'. פסחים צ"ה א' יומא נ"א א' תוספתא דפסחים פ"ח ספרי שם פיסקא ס"ה ופיסקא ע'.

רגל

בפ"ע. פסחים צ"ג א' ופסק כרבי ועיין בתוספתא פ"ח ובירושלמי פרק ט' הלכה ג'.

ב

ששגג

או וכו'. כ"ה שם צ"ג ב' דלרבי חייב ולר' נתן ולר' חנניא בן עקביא פטור ורבינו פוסק כרבי דשני הוא רגל בפ"ע וחייב כרת על השני כדאיתא בהלכה א' והראב"ד השיגו ודעתו בזה לפטור משום דלר"נ ולרחב"ע הוא פטור ואין הלכה כרבי מחביריו ועיין מש"כ מרן בשם הר"א בנו של רבינו יעו"ש היטב ונכון הוא וכדומה לזה כתבתי לעיל פ"ח מהל' תמידין ומוספין הט"ו ד"ה מעכבין ועיין בספר ברכת אברהם (לבנו של רבינו סי' ד'). ומרן כתב בעצמו לפי שרבי סובר דמגדף היינו מברך את השם ואיתא בכריתות ז' ב' דהכי ס"ל לרבנן דפליגי אר' עקיבא ועיי"ש שכתב שלפי' רש"י מבואר להיפך יעו"ש היטב ובאמת לכאורה גם ללשון שלפנינו דהכי איתא שם והכי קאמר ר"ע לרבנן אמריתו מגדף לית ביה מעשה מהו מגדף מברך את השם אלא כרת דכתיב למאי אתא אמרו ליה ליתן כרת למקלל דכתיב וכו' ולכאורה הא גם לגירסא זו מבואר דלר"ע הוא מגדף מברך את השם ולא לרבנן ומלשון אמרי ליה ליתן כרת למקלל וכו' מבואר דהם ס"ל דכרת אתי לפסח ראשון, אבל באמת לכאורה אין שום הבנה לזו הגי' דמאי מסקו ליתן כרת למקלל משמע דס"ל לרבנן דמגדף היינו מברך את השם וקמ"ל אצל מגדף דמקלל חייב כרת וא"כ אמאי איצטריך תו למילף גז"ש חטאו ישא מפסח ראשון.

והנה בתחלה עלה על דעתי דלא כמרן וחיליה דרבינו משום דשם בכריתות מייתי עוד ברייתא דראב"ע ס"ל דמגדף מיירי בעובד עכו"ם וחכמים ס"ל דמיירי במברך את השם והיינו כרבי דס"ל כחכמים ופסק רבינו כאן כן ומטעם זה פסק רבינו בפ"ב מהל' ע"ז כדעה זו דמגדף היינו מברך השם והיינו כרבי (ואף דבתו"כ אמור פי"ט איתא שם דלא כרבי מ"מ לא פסק רבינו כן) וע"ע בסנהדרין ס"ד ב' ברש"י ותוס' שם דלר"ע מגדף היינו מברך את השם וזה דלא כמרן (וע"ע בתוס' שבת ס"ט א' ד"ה מה וכו' וע"ע סנהדרין ס"ה א' ובכריתות ג' ב') שוב נ"ל כי מרן הכי מפרש דר"ע ס"ל דמדכתיב כרת במגדף במקום קרבן אלמא חייבין עליו ולרבנן פטורין עליו והנה הכרח ר"ע דאי כרת דמגדף לגופיה אתי א"כ ל"ל הא כיון דמגדף הוא מקלל ובמקלל כתיב חטאו ישא וילפינן מפסח דיש בו כרת ולמאי כתיב כרת במגדף אלא ודאי לאשמעינן דחייבין עליו קרבן. וזהו כוונת הש"ס ה"ק ר"ע לרבנן אמריתו מגדף לית ביה מעשה מהו מגדף מברך את השם אלא כרת דכתיב למאי אתי והבן ובזה תבין דברי התוס' שם ח' ב' ד"ה אתאן וכו' (ובדפוס זיטאמיר הוא ח' א') יעו"ש היטב ודוק ואמרי רבנן אדרבה איפכא מסתברא דבאמת מגדף היינו מברך את השם והא דכתיב כרת גבי מגדף כדי ללמוד מזה דחטאו ישא דכתיב גבי מברך את השם היינו כרת ומינה ילפינן לפסח שני דיש בו כרת וכדעת רבי וזהו כוונת הש"ס וז"ל אמרי ליה ליתן כרת למקלל דכתיב במקלל (ונשא חטאו) וכתיב בפסח שני חטאו ישא מה להלן (ר"ל במקלל) כרת אף כאן (ר"ל בפסח שני) כרת עכ"ל דוק והבן וזהו כוונת מרן וע"ע בלח"מ לקמן פ"א מהל' שגגות ה"ב והנה לפי מה שכתב לכו"ע מגדף היינו מברך השם כרבי ועתה אתי שפיר פסקי רבינו כמין חומר לדעת מרן וע"ע בירושלמי ה"ג ובש"ק שם שכתב דמ"ד דבראשון אינו חייב בשני חייב כרת אתיא כרבי וא"כ אית ליה לרבי תנא דמסייע ליה יעו"ש וע"ע היטב בילקוט שמעוני פרשת שלח והכי איתא שם וקאמר להו ר"ע לרבנן אמריתו מגדף לית ביה מעשה מהו מגדף אמרו ליה מברך את השם אלא כרת דכתיב במגדף ל"ל אמרו ליה ליתן כרת במקלל דכתיב במקלל חטאו ישא וכתיב בפסח שני חטאו ישא מה להלן כרת אף כאן כרת עכ"ל ומשמע כדעת מרן ומשמע שם דלר"ע מגדף היינו עובד ע"ז ודוק וע"ע בתוס' חגיגה ט' ב' ד"ה שני וכו' מוכח ג"כ דהלכה כרבי ועיין בתוס' פסחים צ"א ב' ד"ה איש וכו' וברש"א שם וע"ע לקמן מש"כ בהלכה ח' ובהלכה ט' יעו"ש היטב.

הזיד

ולא וכו'. בזה מודה הראב"ד דכאן לכו"ע חייב רק לר' חנניא בן עקביא פטור ולית הלכתא כוותיה לגביה דרבי ור"נ ופשוט. אבל אם הקריב בשני פטור ודלא כר"נ עיין רש"י שם צ"ג א' ד"ה תשלומין דראשון וכו' יעו"ש היטב ודעת הצל"ח דרש"י פליג ארבינו יעו"ש אבל ראיתי בספר אור חדש שכתב כמש"כ דרק לר' נתן חייב אף דעשה השני ולא אליבא דרבי יעו"ש היטב ועיין בזבחים ק"ו ב' דמבואר שם דיש תקנה לפסח יעו"ש ודוחק לומר דאתיא רק כרחב"ע יעו"ש היטב.

מי

שהיה וכו'. שם צ"ב ב' ומפרש לה רבינו כפשוטה דטמא ודרך רחוקה אם שגג בראשון והזיד בשני פטור מכרת משא"כ בשגג ונאנס בראשון והזיד בשני חייב וכרבי ועיין בלח"מ שהקשה הא שם אמרינן דהא דחייב בכרת מיירי במזיד ובאונן ולא בשגג ונאנס יעו"ש שתירץ דהתם קאי אליבא דר' נתן ור' חנניא בן עקביא אמנם לרבי אין הדין כן יעו"ש היטב ועיין בצל"ח שכ"כ בשם ברה"ז ג"כ הכי ועיי"ש בצל"ח מש"כ ע"ז והנה כתב ע"ז שני דרכים דרך ראשונה דעל כרחך ר"נ דס"ל דזרק הורצה ס"ל על כרחך כר"ע דס"ל דדרך רחוקה היא מן המודיעים ולחוץ דאל"כ מאי הוכיח דאי בעי עביד ואי נימא כר' אליעזר דרחוק מאסקופת העזרה ולחוץ ודאי דאי בעי עביד אלא ודאי אליבא דר"ע ומטעם דבעי לאוקמה מתניתין ככו"ע יעו"ש א"כ על כרחך אתיא נמי כר"נ וכרחב"ע יעו"ש היטב ועיי"ש עוד דרך אחר קרוב לאופן זה יעו"ש היטב ולכאורה נסתר זה מהירושלמי דאיתא שם לפשוט דגם מזיד בראשון עושה בשני ומדייק מדנקט שאלו חייבים בה כרת יעו"ש היטב והתם ליכא הכרח זה וזה יעו"ש היטב וע"ע בספר אור חדש מה שהאריך טובא בזה.

אמנם לענ"ד ע"ד הפשוט נ"ל ליישב קצת דברי רבינו דבאמת במשנתנו לכאורה מוכרח לפרש כרבינו דלפירוש רש"י קשה מאוד להלום לשון המשנה למה נאמר טמא ודרך רחוקה אלא שאלו פטורין מהכרת וכו' ואם נימא דקאי נמי אשגג ונאנס א"כ הו"ל לכתוב בתורה שגג ונאנס דפטורין מהכרת (וגם בקרא מבואר דכל שלא היה טמא ובדרך רחוקה לא היה חייב כרת) אלא ודאי כפי' רבינו וה"פ דסוגיא דלכאורה משמע קצת דכל שנאנס ושגג בראשון ולא עשה חייב כרת ומשמע לכאורה דאפי' שגג ג"כ בשני חייב וזה ודאי ליתא דהא שגג בזה ובזה פטור לכו"ע וע"כ מוכרח אתה לפרש לכל הפחות דמיירי בהזיד בב' וכרבי (וזהו כוונת הש"ס אלא לאו אמזיד ואאונן ור"ל על כרחך מוכרח אתה להודות דחסר בבא אחת במשנתנו וצ"ל הזיד לכל הפחות וא"כ כיון שאתה מוכרח להוסיף במשנתנו דמיירי בהזיד א"כ יכול אתה להוסיף דמיירי בהזיד בראשון ושגג בשני דבזה חייב כרת וא"כ שוב ליכא סייעתא לרב נחמן כלל וא"כ כיון דמסקינן דהמשנה מיירי בהזיד בראשון ושגג בשני דחייב כרת א"כ ה"ה להיפך דאם שגג בראשון והזיד בשני לרבי דשוים המה פסח שני לפסח ראשון ג"כ חייב כרת ואכתי צ"ע בזה. וע"ע לקמן הלכה ט' יעו"ש היטב. וע"ע בחי' אבן העוזר מש"כ בזה.

ועוד י"ל דאפ"ל דלכאורה קשה דהא דיקא נמי אמאי לא אמרו רב ששת ולמה אמרו רב אשי לכן אפ"ל דבאמת רב ששת ס"ל דבשגג ונאנס והזיד בשני חייב כרת ולכן לא הוכיח מהא דאלו חייבים בהכרת דשפיר ניחא לדידיה משא"כ רב אשי הוכיח זה לשיטת ר' נחמן דס"ל אם זרק הורצה ודומה לכאורה להא דהלכה ד' ומ"מ פטור מכרת וכ"ש בשגג ונאנס דלא היה בידו לעשות ודאי דפטור אלא ודאי דמיירי במזיד ולא בשוגג ונמצא רב אשי הוכיח זה לרב נחמן אבל אליבא דרב ששת מילתא כפשוטו ולכן רבינו דפסק בהלכה ג' כרב ששת לכן תפס לשון המשנה כפשוטה.

ג

לא

הורצה וכו'. כרב ששת שם צ"ב ב' דהלכתא כוותיה לגביה דרב נחמן באיסורי וכמש"כ מרן ועוד כיון דס"ל לרבינו לקמן בפ"ו ה"א דאין שוחטין וזורקין על טמא שרץ ממילא מוכח דלא הורצה (ועיי"ש בתוס' ד"ה דאי בעי וכו' ויש שם ט"ס וכצ"ל ומ"ד הורצה אסיקנא לעיל דסבר שוחטין וזורקין וכו' וכוונתו לעיל באותו עמוד. אמנם הרמב"ן בפי' התורה בפרשת בהעלותך פסק כרב נחמן יעו"ש. ועיין בלח"מ הלכה ב' שהקשה כיון דרבינו ס"ל דלא הורצה א"כ על כרחך לא ס"ל כמשנתנו דס"ל למה נאמר טמא ודרך רחוקה למיפטר מהיכרת כיון דאיצטריך לגופיה דלא הורצה יעו"ש היטב מה שנדחק בזה ועיין תוס' שם ד"ה דאי בעי וכו' ובמאור שם ויתיישב לך וע"ע בצל"ח ובאור חדש שהאריכו למעניתם בזה).

ד

מזיד

בראשון וכו'. פסחים ס"ט ב' צ"ד ב' ועיין תוס' שם צ"ב ב' בד"ה אלו פטורין וכו' ועיין בצל"ח ואור חדש שהאריכו בדבור התוס' זה יעו"ש היטב.

ה

כך

מילת בניו וכו'. פסחים צ"ו א' יבמות ע' ב' תוספתא פ"ח דפסחים ומכילתא בא פרשה ט"ו יעו"ש וע"ע ברכות י"ט ב' ברש"י ד"ה אמרת וכו' נזיר מ"ח ב' ברש"י ד"ה לכדתניא וזבחים ק' א' ד"ה ולמול וכו' יעו"ש (ועי' תוס' יבמות שם ד"ה אי מה וכו' דר' אליעזר ס"ל אין מילת עבדיו מעכבת יעו"ש וכ"ה ברש"י פרשת בא וכ"ה במכילתא ור' עקיבא ס"ל דמעכב לפי גירסת האיפת צדק ובילקוט פרשת בא איתא בטעות יעו"ש היטב).

טבילת

אמהותיו וכו'. עי' בהשגת הראב"ד ובמרן ובהגה"ה שם. ועיי"ש במפרש לתוספתא שפי' דגם ראב"י מודה בזה דטבילת אמהותיו ומילת עבדיו מעכבים יעו"ש ולפ"ז אין מקום להשגת הראב"ד כלל אבל פירושו צ"ע דאין זה במשמע כלל יעו"ש היטב וע"ע במדרש רבה פרשת בא פי"ט יעו"ש היטב.

ו

אין

מילת וכו'. עיין מרן מה שתמה ע"ז ממכילתא שם פרשת בא פ' ט"ו. ומש"כ ואולי הוא גורס ולא של אשה וקטן יעו"ש ולכאורה זה נגד הש"ס דיבמות מ"ח א' וגיטין ל"ח א' וקדושין ע"ד ב' יעו"ש היטב וצ"ע שוב ראיתי כי המל"מ הרגיש בזה יעו"ש והנה רבינו אינו פוסק כשמואל שם דס"ל לרבינו דצריך גט שחרור וג"כ ס"ל כרבנן דרשב"א ועי' בפ"ד דיבמות קרבן נתנאל אות ל"ט [בסימני הרא"ש] יעו"ש היטב.

ז

בין

פר וכו'. פסחים צ"ג א' וכרבי ואזיל לשיטתו לעיל הלכה ב' ועי' בתוספתא שם פ"ח ועי' במכילתא פרשת בא פט"ו ובספרי בהעלותך פיסקא ע"א יעו"ש.

פטור. עי' מרן ולכאורה יש להביא ראיה מהך דפסחים ע"ט ב' ובסנהדרין י"ב ב' דהו"ל למשכח שם כגון דהגדילו הרבה קטנים ונעשו אח"כ רוב יעו"ש היטב (אבל צע"ק א"כ לימא דמשכחת לה בגרים שנתגיירו בנתים) ועי' לעיל פ"ד ה"ט דקרבן שמקדיש הקטן קודם הבאת שני שערות מיקרו דחוי יעו"ש ויש לחלק דהתם כי בא שעת חיובו לא חזי כיון שנתקדש בעודו לאו בר חיובא משא"כ הכא שנקרב בעודנו קטן ואז היה נחשב לו לקרבן פסח לכן עלה לו אף לאחר שהגדיל ויש לעיין עוד בזה בתוספות צ"א ב' בדבור המתחיל איש וכו' יעו"ש היטב דיש לומר דרבינו גורס התם דפטור וקמ"ל דאם עשה בראשון והגדיל אחר כך פטור משני ומיושב שם קושיית הרש"א ודוק.

ח

רשות. כרבי יהודה בפסחים צ"א ב' צ"ג א' וע"ע שם ע"ט ב' וסנהדרין י"ב ב' תוספתא דפסחים פ"ח ובספרי בהעלותך פיסקא ע' יעוין שם.

בשבת

בפסח שני וכו'. שם צ"א ב' ועיין מרן מש"כ בזה ובלח"מ יעו"ש היטב וע"ע במל"מ פ"ב הי"ג.

והנה לענ"ד נראה פשוט דכיון דר' יהודה ס"ל דבשני רשות א"כ מה לי אם עושין טפילה אם עושין בפ"ע אלא ודאי דבשבת מיירי וה"ק דבראשון שהוא חובה דוחה שבת על חבורה שכולה נשים אבל בשני דהיא רשות לכן אין דוחין עליהן שבת בפ"ע רק כשנעשית טפילה ניתן שבת לדחות מפני האנשים ור' יוסי ס"ל דגם בשני חובה א"כ ניתנה שבת לדחות בשביל הנשים עצמן ור' שמעון ס"ל דבראשון ג"כ רשות ואין שוחטין עליהן בפ"ע אבל בשני אין שוחטין עליהן כלל ור"א פוסק כרבי יהודה ולכן שפיר פסק רבינו דהיא בשני רשות ומ"מ שוחטין עליהן בפ"ע רק דאינה דוחה שבת כ"א בטפילה ומיושב הכל והנה פקח ה' עיני וראיתי כי גם הצל"ח והאור חדש כ"כ יעו"ש היטב ונתתי שמחה בלבי שזכיתי לכוין לדעתם הגדולה בעזר ה' ועיין לקמן פ"ו ה"א יעו"ש היטב. והנה מבואר מרש"י פסחים צ"א ב' דר' יהודה ור' יוסי ס"ל בדרשא דקרא כרבי דוחטאו ישא קאי כרת על השני וכדעת רבי שם צ"ג א' (ויש לעיין דהא ר' יהודה ס"ל בתו"כ אמור פי"ט דמגדף היינו עובד ע"ז יעו"ש היטב) והא דס"ל לר"י דדוחה טומאה שם צ"ה ב' לאו מבמועדו יליף רק מחוקת הפסח וכדאיתא ביומא נ"א א' ועיי"ש בתוס' ד"ה דוחה וכו' ועיין ברש"י פסחים צ"ה ב' בד"ה דוחה וכו' שלא כ"כ ועיי"ש בתוס' ד"ה טעון וכו' שכתב דשני תשלומין דראשון הוא לרבי יהודה יעו"ש היטב).

והנה מה שמבואר מכאן דדחיית שבת תלוי בחיוב כרת וא"כ כיון שפסח שני דוחה שבת א"כ גם חיוב כרת יש בו ולכן אתי שפיר פסק רבינו לעיל הלכה ב' דפסק כר' (ועיין בשער המלך לעיל פ"ג ה"ט יעו"ש היטב והבן בכל זה היטב).

ט"ו

מיל וכו'. פסחים צ"ג ב' (וע"ע שם צ"ג א' בתוס' ד"ה ה"ג וכו') ותוספתא שם פ"ח ובספרי בהעלותך פיסקא ס"ט ע' יעו"ש היטב והלכה כר"ע.

ט

עם

עליית וכו'. דעת רש"י שם וכ"ה דעת התוס' שצריך שיהיה בשעת התחלת זמן השחיטה שהוא חצות היום חוץ למודיעים אמנם אי בשעת שחיטה היה לפנים מן המודיעים לא מיקרי דרך רחוקה אמנם דעת רבינו הוא שכל שהיה בשעת הנץ חוץ למודיעים מיקרי זה דרך רחוקה ובירושלמי ה"ב איתא וז"ל היה נתון מן המודיעים ולפנים קודם שש שעות יצא לו קודם לשש שעות יכול יהא חייב ת"ל וחדל לעשות החדל בשעת עשייה חייב שלא בשעת עשייה פטור (ומכאן לכאורה ראיה למש"כ התוס' צ"ג א' ד"ה אלא וכו' דאין לומר דפסוק דרך רחוקה אתי לפוטרו על שהרחיק עצמו יעו"ש דזה מבואר מפסוק וחדל לעשות והבן ועיין בצל"ח צ"ב ב' בד"ה מכלל דאי בעי וכו' יעו"ש היטב וצ"ע) עכ"ל ומבואר מזה דעיקר לכאורה כרש"י ותוס' דבעינן שיהיה בחצות היום חוץ מן המודיעים. ואולי אפ"ל שדחקו לרבינו קושיית התוס' שם צ"ג ב' בד"ה רב יהודה וכו' דאיך אפשר שנחלקו בפלוגתא כזו דיוכל להתברר בחוש אמנם לפי דעת רבינו ניחא דבזה פליגי עולא ס"ל דבתחלת השחיטה יהא בירושלים ולרב יהודה בעינן דבתחלת אכילה יהא בירושלים ועל כרחך מיירי דבתחלת אכילה כמבואר שם בירושלמי והובא שם בתוס' ומה דאיתא שם דאם הלך קודם שש לחוץ מן המודיעים וכו' היינו למ"ד שבשעת אכילה (ובדברי רבינו מיושב מה שהקשו התוס' שם בד"ה עולא וכו' וכמש"כ בחי' בריש ברכות יעו"ש) והבן היטב ודברי מרן אינם מבוררים לענ"ד יעו"ש היטב ודוק וע"ע פסחים ה' א' דזמן שחיטה הוא חצות.

הבהמות

בדחקם וכו'. צ"ד א' ומפרש לה דחייב היינו אם לא הקריב בשני ודינו כדין אנוס וכמש"כ מרן.

חולה

ברגליו וכו'. כ"ה בירושלמי שם ה"ב ועיין מרן שפי' דה"ק יכול יהא חייב ר"ל אף בשגג בשני יעו"ש וכן פירש הקרבן העדה. אך לכאורה דחוק קצת דבש"ס על עכבוהו הקרונות איתא יכול לא יהא חייב ופי' רבינו דה"ק אם הזיד בשני וכאן איתא יכול יהא חייב ופי' בשגג בשני וא"כ הכל חד דינא להו ולמה שינה בלשונו. ואולי לשון הבבלי לחוד ולשון הירושלמי לחוד אבל באמת חד דינא להו. ושם איתא דר' אליעזר ס"ל דכל שהוא מאסקופת העזרה ולחוץ ה"ז דרך רחוקה וכתב שם רבינו בפי' המשניות וז"ל ור"א אומר אפי' היה תוך ירושלים וחלה או נשתבש הלוכו ולא יכול להכנס בעזרה בשעת הקרבן אלא שהיה בסוף השעה כשהגיע לאסקופת העזרה דינו כדין מי שהיה בדרך רחוקה ור' עקיבא אומר כי מאחר שהיה לפנים מן המודיעים ולא יכול להגיע שדינו כדין אנוס עכ"ל ולכאורה אמאי לא פי' כפשוטו שכל שהיה חוץ לאסקופת העזרה אפילו היה בריא דינו כמו דרך רחוקה ופטור ונ"ל כי זה אין הדעת סובל כלל להאמר כן דא"כ איך שוחטין את הפסח על שלשה כתות והא הכתות אחרונות הו"ל בדרך רחוקה כיון שאין נכנסים בעת התחלת השחיטה לאסקופת העזרה ועוד דא"כ יפטרו כל ישראל מלעשות פסח שלא יכנסו לעזרה ויפטרו אלא ודאי מיירי באונס שאירע לו וס"ל כל שאירע לו אונס ולא יכול ליכנס בעזרה ה"ז בדרך רחוקה מיקרי ולכן ס"ל לר"א דבכה"ג פטור מכרת אפי' שהזיד בשני ולר"ע זה לא מיקרי דרך רחוקה רק אנוס מיקרי והא דפריך הש"ס צ"ד ב' ואע"ג דמצי עייל ולא אמרינן קום עול וכו' על כרחך ה"ק דאע"פ שחלה מ"מ כיון שמחמת דרך רחוקה מצי עייל ואי משום דנאנס א"כ הו"ל כאנוס ואם לא עשה בשני בזדון חייב דומיא דערל דהו"ל מזיד ואם לא עשה בשני באונס חייב כדלעיל הלכה ד' א"כ לכל הפחות הו"ל הכא כאנוס דמה שהוא חוץ לעזרה לא מעלה ולא מוריד דהא גם בערל הוא חוץ לעזרה ומ"מ הוא חייב ולא נשאר רק מה שהוא אנוס והבן (ובזה מיושב מה שהקשו התוס' שם ד"ה ואין וכו' יעו"ש היטב ודוק) ועיין תוס' פסחים פ' א' בד"ה עקר וכו' דלא ס"ל כרבינו יעו"ש וע"ע בצל"ח (ולפי דברי רבינו כאן מיושב קצת מה שהעירותי לעיל ה"ב ד"ה מי שהיה).

חוץ

לחומת וכו'. אבל אם היה בפנים מחומת ירושלים שוחטין עליו בכל ענין כמבואר בפסחים צ"א א' מימרא דר"ח ובירושלמי שם ה"ו יעו"ש.

שוחטין

עליו וכו'. היינו בפני עצמו וכמבואר שם בש"ס ודלא כשיטת הירושלמי.

אין

שוחטין וכו'. ר"ל עליו בפ"ע אבל עם אחרים שוחטין עליו דלמאי ניחוש לה דהא מדאורייתא שוחטין עליו אף בפ"ע כמו דמסיק דבדיעבד יצא אף ששחטו עליו בפ"ע וכ"ש דעם אחרים שוחטין עליו לכתחלה כנ"ל בזה ודלא כמש"כ הלח"מ והמל"מ (והתימה על המל"מ שלא הזכיר שכבר קדמו הלח"מ) ועי' בצל"ח שדעתו ג"כ שרבינו נמשך אחר שיטת הירושלמי ומה שנראה לענ"ד כתבתי.

האונן

והחולה וכו'. הכא מיירי ג"כ ששחטו עליהן בפ"ע ועיין לעיל פ"ב ה"ד יעו"ש היטב.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.