לחם משנה/נזקי ממון/ג

לחם משנה ‏ נזקי ממון ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

או עמיר וכו'. כתב ה"ה דרבינו מפרש עמיר אגודה של שבלים ודלא כפירש"י ז"ל שמפרש תבן או קש. וכתב הרב ב"י בסי' שצ"א שלא מצא לו הכרח לה"ה ז"ל למה תלה פירוש זה בהרמב"ם ז"ל. ונראה טעמו דלפי מה שפירש הוא דכוונתו הוא לומר איזה משניהם שיהיה קל יתן הנתבע אי עמיר הוי תבן פשיטא דתבן הוי קל משעורים ולכתוב רבינו ז"ל תבן אלא ודאי שהוא בא לפרש אגודת שבלים ואפשר לפעמים שהם יקרים יותר משעורים או אפשר שיהיה בהפך לכך כתב או זה או זה להקל על הנתבע:

ד

בהמה שהיתה עומדת וכו'. לפי גירסתנו דגרסינן כגון דקיימא עמיר ברה"י ואתי מרה"י לרה"ר קשה שהקשו התוס' לפירוש רש"י ז"ל דהא לקמן גבי כלב שנטל חררה והלך לגדיש פשיטא לן דאי אכלה בגדיש דעלמא פטור א"כ מאי קא מבעיא ליה אבל לגירסתו של רבינו ז"ל שהיא הפוכה וגריס ה"נ כגון דקיימא עמיר ברה"ר וקא מיגלגל ואתי מרה"ר לרה"י ניחא דמ"ש גבי חררה הוא להקל על המזיק דכיון דהאכילה היתה במקום של פטור פטור ולכך אזלינן בתר מקום האכילה לפוטרו אבל הבעיא אי אזלינן ג"כ בתר האכילה לחייבו או דילמא דלעולם אזלינן לפוטרו ואי מקום האכילה מחייבו אזלינן בתר מקום הלקיחה והא הוי בעיא דלא איפשיטא ולכך כתב הראב"ד ז"ל בהשגות דגירסא זו מיושרת מן הגירסא שלנו מפני דניחא קושיא דכתיבנא:

ח

סל שיש בו לחם וכו'. בפ' כיצד הרגל מקשינן להך עובדא ופת הוא אורחיה ורמינהי אכלה פת ותבשיל משלם חצי נזק מאי לאו בבהמה לא בחיה חיה בשר אורחיה הוא דמטוי ואי בעית אימא בטביא ואיבעית אימא לעולם בבהמה ובפתורא ע"כ. וכתב הטור ז"ל בסימן שס"ה אכלה פת הוי אורחיה אבל חיה לאו אורחה לא בפת ולא בתבשיל ע"כ. משמע דבבשר הוי אורחיה בחיה וקשה דלמה לא כתב דצלויה אינו אורחיה וכן צבי אין דרכו בבשר וכדאמרו בגמרא, ואולי שהוא מפרש דכשאמר ואי בעית אימא בבהמה ובפתורא הדר מההיא וס"ל כדמעיקרא דכל בשר הוי אורחיה בחיה אבל תבשיל ופת אינו אורחיה בחיה מדלא מתמה בגמרא אלא אבשר לחודיה וכיון שכן פסק כלישנא בתרא דאין לחלק בבשר בחיה דכל חיה הוי אורחיה בכל בשר ובבהמה כתב דאין אורחיה בבשר ותבשיל משום דללישנא בתרא דמוקי לה בבהמה הרי בשר ותבשיל לאו אורחה בבהמה ואפילו לישנא קמא לא פליג אהא עם לישנא בתרא אלא דמאי דמוקי לה בחיה משום קושיא דפת ומ"מ היה לו לטור לכתוב דאם לקחה הבהמה הפת מהשלחן דהוי שינוי ורבינו ז"ל לא חילק כלל בין בהמה לחיה ולא הזכיר דין תבשיל ולא ידעתי למה:

י

היתה מהלכת ברה"ר וכו'. כשיטת ההלכות דאית ליה דר' אושעיא ואילפא פליגי ופסק כר' אושעיא וכבר האריכו על זה בספר המאור ובספר מלחמות ה' ע"ש:

יב

הוחלקה ונפלה. וכתב ה"ה וסובר רבינו ז"ל שכל שנעל בפניה כראוי וכו' פטור מלשלם. וכתב הרב"י בח"מ סימן שצ"ד שאינו רואה גלוי בדברי הרמב"ם לומר מה שפירש בו הרה"מ, ונראה שיש קצת גלוי מפני שכתב מפני שהיה לו לשומרה וסתם שמירה הוי נעילה כראוי:

יד

ואם הכניסן ברשות וכו'. כלומר הכא גרע כניסתן ברשות משלא ברשות דהיכא דהכניס שלא ברשות אמרינן היה לה שלא תאכל אבל הכא ה"ל כאילו הניחו לו הבעלים השמירה שהרי היו שם וסלקו את עצמן מחמתו מפני הצניעות:

טו

המגדיש בתוך שדה חבירו וכו'. ודאי דלשון רבינו ז"ל אינו מתוקן כראוי דמשמע דבעל השדה הוא חייב ומה לו לבעל השדה אלא השומר חייב וכ"כ הטור ז"ל והשומר חייב בנזקי פירותיו אע"פ שלא קיבל עליו שמירתן, מפני כן השיג הר"א ז"ל, אלא שסמך על מ"ש בסוף דבריו שהשומר בית הגרנות וכו' דמשמע דעליה רמי חיובי:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף