לחם משנה/נזקי ממון/ב

לחם משנה ‏ נזקי ממון ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

משלם מן היפה שבנכסיו כרגל וכו'. כתב ה"ה דפסק כרב פפא דפשיטא ליה בעיא דצרורות דגובין מן העליה וכ"כ הרא"ש. ותימה על זה דסוגיא בגמרא פ"ק הכי איתא דאמר התם רב פפא על מתניתין דד' אבות תולדותיהן לאו כיוצא בהן ומהדר בגמרא לאשכוחי אהייא אמר רב פפא הכי ואמרו במסקנא דאתולדה דרגל דהיינו צרורות דאינו משלם כאב נזק שלם אלא חצי נזק והקשו ואמאי קרי ליה תולדה דרגל ותירצו לשלם מן העליה והקשו והא מיבעי בעו ליה לרבא וכו' ותירצו לרב פפא פשיטא ליה והקשו ולרבא דמבעיא ליה אמאי קרי ליה תולדה דרגל לפטרה בר"ה. ומשמע לכאורה דלא בעי בגמרא דליפלוג רבא על רב פפא דאלת"ה מאי פריך אמאי קרי ליה תולדה הא לא קרי ליה הכי אלא רב פפא ונימא דרבא פליג עליה ולא קרי ליה תולדה דרגל אלא ודאי דוחק לומר דפליג רבא על מימרא דרב פפא וכיון שכן לפי המסקנא דקאמר לפוטרו בר"ה נימא נמי דלא פליג רב פפא על רבא ולמה נדחוק עצמנו ונאמר דלר"פ פשיטא ליה בעיא דרבא ופליג עליה כיון דמצינן למימר דכולהו אית להו דקרי ליה תולדה לפוטרו בר"ה וליכא פלוגתא בינייהו וא"כ כבר אמר בגמרא לפוטרו בר"ה הדר ממאי דאמר מעיקרא דלרב פפא פשיטא ליה ואע"ג דלא קאמר אלא בכמה מקומות איכא בגמרא דלא אמר אלא אע"ג דהדר ממאי דקאמר מעיקרא ואפילו אמרת דמה שהכריחן לפרש כן הוא מפני שלא אמר בגמ' אלא דמשמע דלא הדר מ"מ קשה לפי פירוש זה על הגמרא גופה מי דחקו בכך כיון דמצי למימר דליכא בהו פלוגתא כדכתיבנא לאוקמי דהוה פלוגתא וצ"ע:

ה

היתה מהלכת. להבין מה שהשיג הרב ר"א על רבינו ז"ל דנראה לכאורה דברי הרב המגיד ז"ל פשוטים ואין טעם למ"ש דאי לא שינוי דצרורות לרביע נזק היכי משכחת לה דאי אינו שינוי לא הוי אלא חצי נזק ובעיא דיש שנוי ואין שנוי הוי הך גופה או צרורות כי הני חייבים ברה"ר או לא. ונ"ל לומר דהראב"ד ז"ל ס"ל דודאי צרורות בביעוט בר"ה חייב כיון דהוא שינוי ודאי דאינו תולדה דרגל ובעיא דיש שינוי ואין שינוי היא דאע"ג דהביעוט הוי שינוי מ"מ מעלי ההוא שינוי לחייבו רביע בלבד או דילמא לא אהני להכי דלא אשכחן בתם דמשלם בציר מפלגא כדכתב רש"י בבעיא דרב אשי אבל לעולם שינוי הוא וכיון דשינוי הוא פשיטא לן דהוי כקרן ומשלם ברה"ר לפחות רביע ובהא ליכא בעיא כלל ולא הוי הבעיא אלא בצרורות כי אורחייהו לבדו וזהו שכתב ובעיא דר' ירמיה מר' זירא לא בביעוט הוא אלא בצרורות כי אורחייהו כלומר בצרורות כי אורחייהו לבד היא הבעיא אם פטורים ברה"ר אבל בצרורות מחמת ביעוט ודאי דחייבים ברה"ר וכך היא עיקר הנוסחא בהשגת הר"א ז"ל לאפוקי מהגה"ה אחת שראיתי שהגיה בהשגתו אפילו בצרורות כי אורחיה דמשמע ליה למי שהגיה כן דכוונת הראב"ד היא דהבעיא נמי בצרורות מחמת ביעוט ואין נ"ל כן אלא כמ"ש והשיג עליו דודאי דהוא שינוי ומפני כן אמרינן דמשלם רביע נזק דאי לא הוי שינוי איך היה משלם רביע ואין הבעיא דיש שינוי לומר אי הוי שינוי או לא אלא אם מועיל השינוי או אינו מועיל כדכתיבנא זו היא השגתו לפי דעתו, ובסוף דבריו משיג עליו הפך מזה שכתב ולדידיה נמי דגריס בעיטה הא פשט ליה כלומר דלפי הנחתו היה לו לפטור לגמרי דהרי פשט ליה דהוי תולדה דרגל וזהו כפי הנחתו של רבינו אבל לפי האמת סובר הראב"ד הפך מזה דודאי בר"ה חייב לפחות (חצי) [רביע] נזק דליכא בעיא אי הוי שינוי או לא כדכתב רבינו אלא לעולם היא שינוי וצדדי הבעיא הם אם מועיל השינוי או לא ודייקא לישנא דבעיא דקאמר יש שינוי לרביע נזק כלומר מועיל השינוי לענין הרביע או לא דאם כדברי רבינו ז"ל לא היה לו לומר לענין הרביע אלא היה לו לשאול ביעוט בצרורות הוי שינוי או לא הוי שינוי והיתה הבעיא לתרי מילי לקולא וחומרא כמו שפירש ה"ה ז"ל ומדקאמר הך לישנא משמע דלא הוי הבעיא אלא לענין רביע בלבד:

ט

תרנגול שהושיט ראשו וכו'. כתב ה"ה דדעת רבינו דכי אקשינן והא משונה הוא לסומכוס בלבד הוא דאקשו דאי לרבנן מאן לימא לן וכו'. באמת אין הכרח זה מספיק לאפוקי שמעתתא מפשטה דמשמע דפריך לרבנן ואי משום דהוי בעיא אי יש שינוי לצרורות אי לא נימא דלתרתי קא פריך לסומכוס אמאי חייב נזק שלם דע"כ לא קאמר סומכוס אלא בצרורות כי אורחייהו אבל בצרורות משונים ודאי דלא הוי אלא חצי נזק וכדאמר בבעיא התם או דילמא היתה מבעטת והזיקה בביעוטה או צרורות מחמת ביעוט חצי נזק הא כי אורחיה נזק שלם ומני סומכוס הוא וכו' משמע דלסומכוס בצרורות משונים חצי נזק וכן נמי פריך לרבנן דתפשוט בעיין דאין שינוי לצרורות דאי יש שנוי לצרורות א"כ אמאי משלם חצי נזק והך פירושא עדיפא דהוי דומיא דפירכא דלעיל דפריך גבי ברייתא דבהמה שהטילה גללים לעיסה והא משונה היא ומשני דדחיק לה עלמא דהתם ודאי פירושא כדכתיבנא דפריך לסומכוס ולרבנן דליכא לפרושי התם מאי דפריש הכא ה"ה ואם כן מי הכריחו לרבינו שלא לפרש כאן כמו שהוא צריך לפרש ע"כ בההיא דלעיל:

י

היה חוט ורצועה קשור ברגליהם. בחידושי לפרק כיצד הרגל כתבתי שם פירוש הסוגיא לדעת רבינו:

יד

והוא שנתגלגל הדלי וכו'. הרב בעל המאירי הקשה על הרי"ף דפסק תרתי דסתרן לפי הנראה מהסוגיא דהוא פסק כרבא דזרק כלים מראש הגג בא אחר ושבר במקל פטור וכתב שינויא דרב ביבי דקא אזיל מיניה וכו' ושם תירץ הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות וכן הרא"ש בפסקיו תירץ בשם הראב"ד ורבינו הלך בשיטת ההלכות:

טו

הכלב והגדי שקפצו וכו'. רבינו גורס כגירסת ההלכות דגריס והתניא הכלב והגדי שקפצו בין מלמעלה למטה בין מלמטה למעלה חייבין תרגמה רב פפא באפיך מיפך לפי זה תרגמה רב פפא קאי אברייתא קמייתא וה"ק מאי דאמר אברייתא קמייתא דמלמטה למעלה פטורין הוא דאפיך מיפך ולכך פטורים מנזק שלם וחייבין בחצי נזק אבל רש"י ובעלי התוספות ז"ל גרסי הכלב והגדי שדלגו בין מלמעלה וכו' פטורים תרגמה רב פפא וכו' ומשום דגרסי בברייתא דמייתי פטורים לכך צריך עכ"פ לפרש דתרגמה רב פפא קאי אההיא ברייתא דתני פטורים. ולגרסת רבינו והרי"ף ז"ל ניחא מאי דהקשו התוס' ז"ל דאמאי לא פריך מהאי ברייתא אמתניתין דלעיל דקאמר הכלב והגדי שקפצו מראש הגג וכו' משלמים נזק שלם והך ברייתא קאמרה דבין מלמעלה למטה בין מלמטה למעלה פטורין והוצרכו לתרץ דנטר עד הכא למיפרך אברייתא ואמתני' אבל לגרסת הרי"ף ורבינו ז"ל דגרסי חייבין ליכא פירכא אמתניתין אלא אברייתא:

יז

ועל מקום הגחלת חצי נזק ועל שאר הגדיש פטור. הרב"י ז"ל כתב בח"מ סימן שצ"ב דרבינו ז"ל איירי בשמתחלה היה מגרר והיינו אדייה אדויי דאמרו בגמרא וטעמו של רבינו ז"ל במ"ש על הגדיש פטור הוא משום מאי דכתבו התוס' וז"ל ור"י בדאנחה אנוחי וכו' לא מצי למימר בדאדייה אדויי ועל כל הגדיש חצי נזק דאי כח כחו לאו ככחו דמי על כל שאר הגדיש פטור עכ"ל. נמצא טעמו של רבינו ז"ל משום דכח כחו לאו ככחו דמי ולכך על כל שאר הגדיש פטור ובזה נסתלקה השגת הראב"ד ז"ל. ועדיין קשה דהתוס' ז"ל לא כתבו כאן אלא לצד אחד מן הבעיא דרב אשי בעא לעיל כח כחו לסומכוס ככחו דמי או לא מי גמיר הלכה ומוקי לה בכח כחו או דילמא לא גמיר הלכה כלל וכו' וא"כ דהוי בעיא כן אפילו נאמר כדברי התוס' ז"ל דאליבא דרבנן נמי מספקא לן מכל מקום למה כתב רבינו ז"ל בפשיטות דעל שאר הגדיש פטור היה לו לכתוב דאם תפס לא מפקינן מיניה דהוא ספק כמ"ש בשאר הבעיות וזהו לפי דעתו של הרב"י ז"ל שרוצה להסכים דברי רבינו ז"ל עם דברי התוס' ז"ל אבל לפי האמת דעת התוס' ז"ל נראה דחוק דכיון דלא בעי בגמרא הבעיא אלא לסומכוס משמע דלרבנן כח כחו ככחו דמי דאי לא תבעי לרבנן וכ"כ הרא"ש ז"ל בפסקיו דלא כתוס' ז"ל. וכבר הארכתי בחידושי ליישב דעתו ומ"מ דעת הרא"ש ז"ל נראה עיקר:

יח

בד"א כששמר בעל הגחלת וכו'. כתב ה"ה ויש בה פירוש אחר וגורסין וליחייב בעל הגחלת משמע דאית ליה דרבינו לא גריס נמי אלא וליחייב בעל הגחלת וקשה עליו דא"כ למה חייב לבעל הכלב על מקום החררה אלא ודאי דגורס נמי ולכך קאמר דראוי לחייב לבעל הכלב על אכילת החררה ועל מקומה אשר בה הגחלת וכ"כ הרב כ"מ בכ"מ ובב"י סי' שצ"ב:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף