מעשה רקח/נזקי ממון/ב

מעשה רקח ‏ נזקי ממון ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק ב מהלכות נזקי ממון

א

אחד אבות נזיקין וכו'. פי' דשלשה הם כמ"ש בפ' הקודם, ב', "שן" ו"רגל" הם מועדין מתחילתן, ותולדותיהן דהיינו חיכוך בכותל להנאתה והזיקה בשערה וכו' כמ"ש שם, והקרן הוא התם ותולדותיהן נגיפה וכו'. יעו"ש. ואם הועדה לאב לא הועדה לתולדה כמ"ש הרב המגיד ז"ל, נמצא שרבינו לא דימה התולדה של תם לאב אלא בהיותו תם דוקא, והראב"ד ז"ל הבין באופן אחר ולכך השיג עליו, ועיין במגדל עוז.

ב

מן היפה שבנכסיו כרגל וכו'. וכ"כ הרא"ש ז"ל. כתב הרב המגיד [ז"ל], לשלם מן העליה בעי לה רבא בפ"ק דף ג', [ע"ב] ולר' פפא פשיטא ליה וכו'. ו[ה]כסף משנה ז"ל כתב, ועוד דר"פ בתרא הוא, וכ"כ הרא"ש. וקצת קשה דזה לא אמרו רב פפא אלא סתמא [ד]תלמודא דבעי אמאי קרי ליה תולדה דרגל ומתרץ לשלם מן [העליה.] ומעיקרא נמי מהיכי [בעי] תלמודא לשים מחלוקת בין ר"פ ורבא בהא, לימא בין ר"פ לרבא דקרי לה תולדה דרגל לפוטרו ברשות הרבים. וכן הקשה הרב לחם משנה, ומכ"ש לפי מ"ש התוס' שם. דאתא הלכתא להקל ולא להחמיר, וראיתי להרשב"א ז"ל בשטתו שכתב דהכי הוה קים להו דחצי נזק צרורות דהוי תולדה דרגל לשלם מן העליה, ולהכי אוקמה כר"פ עיי"ש.

ה

ובעטה והתיזה צרורות וכו'. עיין מ"ש הרב המגיד על דברי הראב"ד, עיין להרב לחם משנה [שהסביר] דברי הראב"ד ז"ל, ועיין להמשנה למלך ז"ל שנראה שלא ראה דברי הרב לחם משנה.

ח

אבל המודה בכל קנס וכו'. ופרטי דין זה נתבארו בדברי רבינו [בהלכות] גניבה פרק ג' דין ז' ח' ט'.

ט

הרי זה משונה ומשלם וכו'. לא איתבריר לן מהיכן נ"ל לרבינו דלהיותו [מ]שונה ישלם חצי נזק, דמן הדין לא היה לנו לחייבו אלא [רביעי לרבנן] כדאיתא בגמרא דף (ט"ו) [י"ט ע"א]. והרב המגיד ז"ל פירש ד[מה] דפריך תלמודא והא משונה הוא לא פריך אלא לסומכוס ולא לרבנן, ובאור זה הוא תמוה, חדא, מי הכריחו לרבינו לפרש כן, ועוד, דלעיל מיניה פריך כי הא [גבי בהמה] דהטילה גללים בעיסה, ומוקי לה בפלוגתא דסומכוס ורבנן, ובחד זמנא, ופריך והא משונה הוא, ומתרץ דדחיק ליה עלמא, וההיא ודאי דהקושיא דהא משונה הוא הוי בין לסומכוס בין לרבנן, ועיין להרב לח"מ ז"ל, אך לענ"ד נראה דעם מ"ש הרב המגיד דכשאין שינוי בגוף המעשה כגון תקיעת התרנגול אע"פ שאין דרכו להכניס ראשו לאויר הכלי אין זה שינוי [בצרורות אלא תולדה דקרן הוא], [הנה] מההיא [דהטלת] גללים ע"ג [עיסה] כיון דבגוף המעשה אין שינוי אע"פ שאין דרכה לעשות כן על גבי העיסה לא הוי שינוי ולעולם דגם בההיא [יקשה] [ל]רבינו דלסומכוס לחוד הוא דפריך. והרב ב"ח חו"מ סי' ש"צ, כתב על דברי הרב המגיד ז"ל, דהוה מצי לאוקמיה כן בגמרא בין לסומכוס ובין לרבנן למר כדאית ליה ולמר וכו', לפי פירושו ז"ל עיי"ש.

י

בד"א כשקשרו אדם וכו'. משמע דאותו שקשרו לא היה החוט שלו, דאם [היה החוט] שלו הרי נתחייב הקושר ולא בעל התרנגולת, וזה נלמד ממ"ש סוף סעיף זה, דאם לחוט בעלים בעל החוט חייב. אך קשה דלמה [לא] יתחייב הקושר כיון דקנייה בהגבהה וכמ"ש רש"י ז"ל דף י"ט, ומהסוגיא שם משמע ג"כ דבנקשר מאליו אם היה החוט של [בעל התרנגולת] חייב, וכיון שכן מאי איריא שקשרו אדם לחייב בעל התרנגולת, ותו קשה במה שחייבו חצי נזק כבור המתגלגל [לא נמצא] בגמרא התם דף ו' [ע"א] ולא בדברי רבינו לקמן ריש פי"ג דבבור המתגלגל יתחייב חצי נזק ותו לא, דעיקרו של בור הוא נזק שלם כמ"ש רבינו ז"ל , וכבר הראב"ד ז"ל האריך על דברי רבינו, ונראה שגירסא אחרת היתה לו, ועיין להטור והרב בית יוסף חו"מ סי' ש"צ.

יא

פטור שהרי אנוס הוא וכו'. כן אמרו בגמרא להדיא אי דאצנעיה אנוס הוא, ואחרי המחילה הראויה מהראב"ד ז"ל עיין עליו, שהרי רבינו העתיק דברי הגמרא.

טז

ונסרך וקפץ הכלב וכו'. הרב כסף משנה נתקשה בדברי הטור ז"ל שחלק על רבינו, וכ"כ בבית יוסף חו"מ סו"ס ש"צ, אמנם הרב בית חדש והדרישה ז"ל בקשו להליץ בעד הטור ז"ל שיש טעות סופר בדבריו וישבום ועיין עליהם.

יז

כלב שנטל את החררה וכו'. צ"ל דהחררה היא של בעל הגדיש דהא ברשות ניזק בעינן, וכ"כ הטור והרב בית יוסף חו"מ סי' שצ"ב, ורבינו העתיק לשון המשנה ולא חש לבאר מפני שסמך על מ"ש בריש פרק [ג']. ועל מה שכתב הרב כסף משנה דרבינו ז"ל [איירי בשמתחלה היה מגרר וכו'], כבר השיגו [עליו] הרב לח"מ והרב ב"ח ז"ל שם, ומה שכתוב [בלשון רבינו]

ועל מקום החררה בדפוס מגדל עוז כתוב, "ועל מקום הגחלת", ונראה שהיא גירסא נכונה, ומה שכתוב "על הגדיש והולך" כתוב שם "ואוכל והולך".

יח

בד"א בששמר וכו'. מדין זה נסתייע מהרי"ק ז"ל שורש קנ"ב למי שהניח ביד חבירו חטים וירדו עליהם גשמים ונרקבו שחייב אף אם הוא שומר חינם דפשיעה גדולה היא טפי מחתירת הכלב עיי"ש.

יט

המשסה כלבו של חבירו וכו'. כתב הרב כסף משנה ז"ל דאע"ג דבפרק כיצד הרגל דחי ואמר פטור אף משסה, ההוא לאוקמי דפי פרה כחצר המזיק אתמר ולא קי"ל הכי ע"כ, נראה דלא היה צריך [לזה] דכיון דרבא שהוא בתרא אמרה התם [בדרך אם תימצי לומר] [וידוע] דדרכו של רבינו לפסוק [כאת"ל], וכן מצאתי בכנסת הגדולה חו"מ סי' שצ"ה בשם תשובה כת"י [ממהר"ם די בוטון].

ובעל הכלב חייב חצי נזק וכו'. הראב"ד ז"ל השיג דאם מועד הוא נזק שלם משלם, והרב המגיד ז"ל כתב עליו דאפילו מועד אינו משלם אלא חצי נזק וכו'. וכדאמרינן בשור האיצטדין כי יגח ולא שיגיחוהו וכו' ע"כ, אף דבשור האיצטדין הוא פטור לגמרי, מ"מ למדנו ממנו דכשאין כוונתו להזיק אם לא היו מנגחין אותו יש להקיל בו, הכי נמי כיון [שמשוסה] הוא יש להקיל שלא ישלם נזק שלם אלא חצי נזק, ואפי' מועד. וכ"כ רבינו להדיא לקמן פרק ו' דין ה', ושם השיגו ג"כ הראב"ד ז"ל דמועד לא שמענו, והקשה עליו עוד דכאן חייב למועד, אך הרואה יראה דאין זה השגה, דכיון דרבינו השוה כאן ושם מועד לתם, מעתה אין להם עליו דלעולם דכשמלמדין או מכריחין אותו להזיק יש להקיל בו, ולכך שם שהוא הכרח גמור פטור לעולם דאנוס הוא, כמ"ש בגמרא דף מ"א, [ע"א] ופסקו רבינו בפ"י, משא"כ גבי שיסוי דאינו מוכרח דאנוס הוא, ואעפ"כ כיון דלאו מדעתיה עבד דשיסוי גרמא לו הו"ל שינוי ואינו משלם אלא חצי נזק, ונראה שזאת היא תמיהת הרב המגיד ז"ל שם.

כ

שתי פרות ברה"ר וכו'. מימרא דריש לקיש דף כ"ד [ע"ב] בעטה מהלכת ברבוצה פטור, רבוצה במהלכת חייב, רבא מחייב [גם] במהלכת ברבוצה, מהטעם שכתב רבינו ונראה דהו"ל לרבינו להוכיח גם דין רבוצה במהלכת דבהא (לפרש) [לא פליג] רבא ויש לומר [דאתיא מכל שכן וכן משמע] להטור חו"מ סו"ס שפ"ט ולרבינו לעיל פרק א' דין ח'.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---