לחם משנה/נדרים/י

לחם משנה ‏ נדרים י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

גזירה שמא ישבע פעם אחרת וכו'. הטור ז"ל בסימן ר"כ כתב ומיהו אם היה הנדר של מצוה כגון ללמוד או לקיים שום מצוה א"צ התרה וטעמו משום דאמרי' בפ' קונם יין (נדרים דף ס') כמאן אזלא הא שמעתתא דרב ירמיה בר אבא כר' נתן דתניא ר' נתן אומר כל הנודר כאילו בנה במה וכו' ומש"ה קנסוהו רבנן דצריך שאלה וכיון שכן בנדר של מצוה שאין ראוי לקונסו א"צ שאלה אבל רבינו ז"ל לא חילק בכך ואולי שהוא סובר דרבינא לא בא להוסיף על טעמו של רב יוסף שאמר לעיל מינה דצריך שאלה גזירה היום אטו יום אחר כדפירשו הר"ן והרא"ש ז"ל אלא הוא מפרש כפירש"י ז"ל שפירש שם דרבינא פליג ארב יוסף ולית ליה גזירה אלא משום דהיכא דאמר היום איכא למימר דמעת לעת קאמר קנסוהו רבנן בנדר זה יותר מבשאר נדרים משום דעבד איסורא דר' נתן דכיון דאיכא למיתלי ולומר יום אחד מעת לעת קאמר לכך קנסוהו משא"כ בשאר נדרים דליכא שום צד לספוקי בנדרו. וכיון שרבינו ז"ל מפרש כן פסק כרב יוסף דפליג עליה דרבינא משום דלטעמו דרב יוסף מתני' איירי בכל גוונא בין בנדר רשות בין בנדר מצוה אבל לטעמו של רבינא מתני' לא הוי בנדר של מצוה וכיון דרב יוסף אוקי מתני' כולל משמע כוותיה דבסתמא מיתניא ולכך פסק כוותיה:

ד

שאני אוכל שנה אחת ה"ז אסור שנה תמימה וכו' ואם נתעברה וכו'. כ"כ הרא"ש ז"ל אע"ג דהר"ן ז"ל לא כתב כן בפ' קונם יין, ובהל' שכירות כתבתי ליישב הסוגיא של פרק קונם יין (נדרים דף ס"ג) לדברי רבינו:

ו

ואם נדר עד סוף אדר ה"ז אסור עד סוף אדר שני וכו'. כך היא גירסת רבינו ז"ל והרא"ש ז"ל והר"ן ז"ל הקשה על גירסא זו דכיון דמוקמינן למתניתין בדלא ידע דמיתעברא שתא אמאי מתסר עד סוף אדר ב' ע"כ. וקושיא אלימתא היא ונ"ל לתרץ דכיון דלהאי גירסא תרי אדר כחדש אחד חשיבי כדכתב שם הר"ן א"כ כשאומר עד סוף אדר אע"ג דנאמר דכיון לאדר ראשון וסוף אדר ראשון קאמר עדיין אינו סוף אדר ראשון בהחלט דהרי אדר שני הוא תשלום אדר ראשון דכשהוא מונה באדר שני יכול למנות לאדר ראשון כדכתב שם הר"ן ז"ל וכיון שהוא גלה דעתו שרוצה שיעבור אדר משמע דרוצה דבכל גוונא שיהא אדר בין חדש אחד בין שני חדשים יעבור כל אדר ולא עבר כל אדר אפי' ראשון אם לא עד סוף אדר שני דכולהו חדש אחד הוו אבל כשאומר ראש אדר כשאנו אומרים דהוא ראש אדר ראשון הרי נתקיימו דבריו וראש אדר הוא ומיהו אמר בהדיא סוף אדר ראשון ודאי דלא נאמר דעד סוף אדר שני קאמר כיון דכחדש אחד דמי דכיון דהזכיר ראשון ודאי למיעוטא דשני אבל כל כמה דלא הזכיר סוף חדש אדר ראשון נאמר דסוף חדש אדר שני קאמר כיון דאז עובר אדר ראשון בהחלט ובסוף אדר ראשון עדיין לא עבר אדר ראשון בהחלט. זה נ"ל טעם לגירסתם:

ט

עד שיתחילו העם לקצור קציר חטים וכו'. כתב הטור ז"ל בסי' ר"כ ואם המקום שנדר בו רובו קציר שעורים הולכים אחריו וכ"כ הרא"ש ז"ל בפירושו וקשה דמ"ש מהיכא דנדר מן השמן דאמרי' לעיל דרובן מסתפקין באותו המקום משמן שומשמין או זית ומיעוטן באחר דאסר נפשיה בתרוייהו ולא אזלינן בתר רובא י"ל דכבר כתבתי לעיל דהתם אפשר לומר דעל תרוייהו כיון שכן נעמיד דבריו כולל בכל גוונא מכח הסתם אבל הכא דחד קציר אמר דאי אמר קציר שעורים ודאי דלא אמר חטים ואי אמר חטים ודאי דלא אמר שעורים דכיון דאסר נפשיה עד קציר של חטים שהוא מאוחר מכ"ש שאסר נפשו מקציר שעורים דבכלל מאתים מנה ומה לו להזכיר קציר שעורים וכיון דחד קציר אמר ודאי אמרינן דלשעורים כיון שבאותו המקום רובו קציר שעורים:

שמייבשין עליהם תאנים וענבים וכו'. ודאי דא"צ להמתין אלא שיוכפלו רוב המקצועות של תאנים וא"צ להמתין לענבים וכת"ק ומה שהזכיר רבינו ז"ל ענבים הוא להודיענו דהמחצלאות ההן דרכן לייבש עליהם התאנים וענבים:

יא

האוסר עצמו בדבר עד הגשם וכו'. נ"ל דטעמו של רבינו ז"ל שהוי כל כך ירידה של גשם ברביעה ראשונה כמו הגיע זמן רביעה ג' וירדו ממש משום דשם (דף ס"ב:) אמרינן מחלוקת דאמר עד הגשמים אבל אמר עד הגשם עד זמן גשמים קאמר דמשמע פשטה דהחילוק בין הגשמים לגשם דגשמים צריך ירידה ממש ובגשם לא בעי אלא זמן ירידה וכפירוש ראשון שפירש הר"ן ז"ל דלפירוש בתרא דהר"ן ז"ל דאתא לומר דעד הגשם הוי עד זמן רביעה ראשונה לא היה לו לומר עד זמן גשמים קאמר אלא עד זמן רביעה ראשונה אלא ודאי פירוקא קמא עיקר וכיון שכן הוקשה לו לרבינו ז"ל מה שהקשה הר"ן ז"ל דהיכי משתמע עד הגשם טפי ירידה ממש מהיכא דאמר עד הגשמים ולתרץ זה סובר רבינו ז"ל דמשמע ליה לגמרא דכיון דזה לא הקפיד אלא לירידת גשם בעולם שהרי הוא הזכיר גשם לשון יחיד ומשמע אפי' ברביעה ראשונה א"כ אין דעתו של זה להחמיר על עצמו אלא להקל על עצמו וכיון שכן דינא דעבר כל זמן ירידת הגשמים ראוי להקל עליו ונאמר שדי בכך אבל כשאמר גשמים שרצה להחמיר על עצמו והזכיר בלשון רבים דבעי רביעה שניה א"כ אנו נחמיר עליו דבעינן ירידה ממש, זה נראה קצת טעם לרבינו ז"ל. ומה שפסק כאן כר' יוסי ברביעיות ובהלכות תעניות פסק בהפך שם הארכתי:

עד שיעבור הפסח בא"י וכו'. מחלוקת ר"מ ור' יהודה בפ' קונם (שם) דלר"מ בעינן עד שיעבור ניסן ואם נאמר דתלי פלוגתייהו במאי דקאמר ר"מ במס' תעניות (דף ה') עד מתי שואלים את הגשמים ר"מ אומר עד שיצא ניסן ומפני כך א"ר מאיר ג"כ כאן דבעינן עד שיצא ניסן וכדפירש"י ז"ל בפ' קונם יין וכ"נ לכאורה קשה על רבינו ז"ל דהוא פסק בהל' תעניות דעד שיעבור ניסן שואלים את הגשמים וכאן למה פסק עד שיעבור הפסח אלא צ"ל לרבינו ז"ל דלא תליא הא בהא:

יב

ואם הלכה לפני הפסח וכו'. דברי רבינו ז"ל תמוהים כמו שתמה עליו הטור והר"א ז"ל, והרב כ"מ דחק עצמו ליישב דברי רבינו ז"ל ופירש שני דרכים והדרך הראשון דחאו ופירש עצמו לדרך אחרת וגם הוא דחוק וכמ"ש הוא עצמו בסימן ר"כ שכתב דנ"ל לדחוק ליישב דבריו. ונ"ל לתרץ על דרך זה ליישב דברי רבינו ז"ל דבפ' ואלו מותרין (נדרים דף ט"ו) כשהקשו לרב יהודה אמר שם אימא סיפא אחר הפסח בבל יחל דברו ואי לא איתהני לפני הפסח מי איכא בל יחל אלא פשיטא דאיתהני אלמא מתהני ותיובתא דרב יהודה תירצו כי קתני דאי איתהני ה"ז בבל יחל דברו והקשו שם בתוס' פשיטא דאי איתהני קודם הפסח והלך אחר הפסח דעובר בבל יחל ותירצו שם קושיא זו. עוד הקשה הר"ן ז"ל כי האי גוונא בסיפא דמתני' דקאמרה הלכה לפני הפסח אסורה בהנאתו עד החג ומותרת לילך אחר הפסח פשיטא דמותרת לילך מאי קמ"ל ותירץ שם הר"ן ז"ל דסד"א כיון דאי הלכה קודם הפסח ועברה על תנאה אי שרית לה להלך אחר הפסח לא תזכור שעברה על התנאי וניחוש דילמא אתיא לאתהנויי ונגזור ההליכה אטו ההנאה קמ"ל וכי האי גוונא נ"ל שמתרץ רבינו ז"ל ברישא דמתני' למה שהקשו התוס' ז"ל פשיטא דקמ"ל מתני' דאם היא נתהנית קודם הפסח אסורה ליהנות אחר הפסח דאי שרית לה ההנאה אתא לילך ולא תזכור הנאה ואם תלך נמצא שעברה למפרע על מה שנהנית קודם הפסח ואית לן למעוטי ההנאה אטו ההליכה אע"ג דבסיפא לא גזרינן ההליכה אטו ההנאה כדכתב הר"ן ז"ל היינו משום דההנאה הוא האיסור ומזדהר איניש טפי כדרב יהודה אבל ההליכה שהיא התנאי לא זהיר כולי האי ואי שרית ליה ההנאה אתי למשרי ההליכה ולהכי שרי ליהנות אחר הפסח ומתרצה קושיא דהקשו התוס' ז"ל פשיטא דטובא אשמעינן דאחר הפסח אסור אפילו ההנאה משום ההליכה והשתא מאי דקאמר רבינו ז"ל עבר הפסח שאסור לילך וליהנות הוא היכא שנהנית קודם הפסח דאם תלך אחר הפסח נמצא דעובר למפרע בבל יחל וגזרו ההנאה אטו ההליכה אבל היכא שלא נהנית קודם הפסח ודאי דמותר לילך וליהנות אחר הפסח דאין כאן איסור כלל אפי' שתלך וליכא למגזר הנאה אטו ההליכה. ומ"ש רבינו ז"ל ואם הלכה אינה אסורה ליהנות לו הוא משום דכיון דאנו גוזרים ההנאה אטו ההליכה כיון דכבר הלכה ועברה ודאי דמותרת ליהנות דאין כאן גזירה כלל ובאו כל דברי רבינו ז"ל על נכון. ועל מ"ש הר"ן ז"ל דרבינו ז"ל סובר דהיכא דהלכה לפני הפסח והוא מהנה אותה דהוא לוקה ולא היא כתב הרב כ"מ ז"ל דאינו כן דרבינו ז"ל סבור דאף היא לוקה ורבותא אשמעינן שאם ההנה בידים אף הוא לוקה. ואין נ"ל כן דבהדיא כתב רבינו ז"ל לעיל בריש פ"ה דהיכא שראובן אוסר נכסיו על שמעון ונהנה שמעון לוקה שמעון וכבר הארכתי על זה שם:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף