לחם משנה/ממרים/ד

לחם משנה ‏ ממרים ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

אם היא ערוה אם לאו וכו'. היינו דאמרינן פרק אלו הנחנקין (דף פ"ז:) דין בתו מאנוסתו כו' ורצה לומר דאין זקן מודה בג"ש זו וסובר דמותרת:

אם מראה דם זה מטמא. היינו דאמרו שם דם הירוק עקביא בן מהללאל מטמא וחכמים מטהרים:

אם זו טמאה לידה. היינו דאמרו שם פלוגתא דרב ולוי רב אמר מעין אחד הוא וכו' ולוי אמר שני מעינות הן וכו' ואיכא בינייהו היכא דשופעת מתוך שבועים לאחר שבועים דלרב טהור וללוי עדיין היא טמאה עד שתפסוק שעה דנימא נסתם הטומאה וכו':

אם זו זבה וכו'. גם זה שם פלוגתא דר' אליעזר ורבי יהושע:

אם חלב זה אסור או מותר וכו'. התוספות הקשו שם גבי רשב"ל אומר עשירי כאחד עשר וכו' דאי אמרה זקן ממרא כר' יוחנן אמאי מיחייב הרי מחמיר הוא ואין כאן דבר שזדונו כרת כלומר אע"פ שאינה טמאה אם יאמר שהיא טמאה מאי איכפת לן בחומרא ותירצו דאי נגעה בככר של תרומה וקידש בו את האשה דאי טמא הוא אין בו שוה פרוטה דלא הוי אלא להסקה ואינה מקודשת ואי טהור הוא יש בו שוה פרוטה דחזי לאכילה ומקודשת ע"כ. וקושיא זו איתא על דברי רבינו במה שכתב כאן אם חלב זה אסור או מותר ואין כאן תירוץ התוס' דאפילו יאמר על מה שאינו חלב שהוא חלב מאי איכפת לן הרי מחמיר הוא והרי כתב רבינו לקמן דאפי' דהוא מחמיר חייב. וי"ל דאם קידש בו דאם היה שומן היה ראוי לאכילה והיה שוה פרוטה ומקודשת אבל אם הוא חלב אינו ראוי לאכילה אלא בהנאה ואם קידש בו לא תהיה מקודשת שאין באותה חתיכה דחלב שיעור כך שיהא בו שוה פרוטה אפילו אינו ראוי אלא ליהנות ממנו אלא אם הוא ראוי לאכילה שוה פרוטה:

כגון שנחלקו בעיבור השנה וכו'. היינו דאמרו שם כדתנן הן העידו שמעברים את השנה כל אדר וכו':

או במנין הדיינים וכו'. שם בפלוגתא דשמואל ור' אבהו דאמר שנים שדנו דיניהם דין וכו':

וכן אם נחלקו בדיני מכות וכו' או שחלק במנין הדיינים שלוקים וכו'. שם בפלוגתא דר' ישמעאל ורבנן דתנן מכות בשלשה משום ר' ישמעאל אמרו בעשרים ושלשה וכו' וכל אלו הטעמים שכתב כאן רבינו פירש שם רש"י כן:

בערכין או בחרמין וכו'. שם (דף פ"ח.) החרמים בפלוגתא דר' יהודה בן בתירא ורבנן דתנן ר' יהודה בן בתירא אומר סתם חרמים לבדק הבית וכו' וחכמים אומרים סתם חרמים לכהן ופירש"י ז"ל לבדק הבית ומועלין בהן לכהנים ואין מועלים בהם ע"כ וכוונתו דאם הזקן ממרא אמר שהוא חייב מעילה א"כ הנהנה ממנו ומביא אשם מעילות הרי אותו אשם קדש קדשים לר' יהודה בן בתירא דאית ליה דמועלין והאוכלו בטומאת הגוף חייב כרת וכיוצא בזה פירש"י ז"ל בלשון הקודם גבי ערכין וא"כ קשה על רבינו גבי חרמים דהוה ליה להביא מה שאמרו בגמ' אם הוא חרמים או לבדק הבית דהוא לענין המעילה כדכתיבנא ולא איירי בגמרא לענין אם חייב ליתן החרמים או לא דלעולם הוא חייב אלא איירי לענין המעילה דאם הוא לכהן אין בו מעילה ואולי שרבינו מפרש דהוא ג"כ לענין קידושין דאם הוא לכהן אם קידש בו הכהן אשה מקודשת דממונו הוא ואם הוא לבדק הבית אם קידש בו הכהן אשה אינה מקודשת דלאו ממונו הוא ומפני כן כתב הוא המשל בחרמין וג"כ בענין הקידושין דהיינו אם הוא חייב ליתן או לא אע"פ שלא שם ההפרש כמו ששמו אותו בגמ' מ"מ לענין קידושין מיהא הוי כדאמרו בגמרא:

וכן אם חלק עליהם בפדיון קדשים וכו'. גם זה פירש רש"י ז"ל בגמרא לענין מעילה שכתב שם אם אינה נפדית בפחות מעשרה בני אדם עדיין הקדש היא ומועלין בה ולרבנן אין מועלין בה אבל רבינו פירש לענין קידושין כמו שפי' ההיא דחרמין דלעיל:

אם מת הבעל קודם שתשתה הרי זו אסורה ליבמה וכו'. רש"י ז"ל פירש בגמרא לענין כתובה אבל לרבינו קשה כמו שהקשה הרב כ"מ שאין איסור הסוטה על יבמה להתחייב עליה כרת וכן נראה מדברי רבינו פרק י' מהלכות יבום וחליצה שכתב שם אבל סוטה שמת בעלה קודם שישקנה מי המרים או שאינה בת שתיה אלא בת גירושין הרי זו חולצת ולא מתיבמת ואם היתה לה צרה הרי צרה מתייבמת וכו' וכתב שם ה"ה והרי זו כצרת חייבי לאוין וכו' משמע דאין איסור ערוה בסוטה מספק:

ג

חוץ ממצות תפילין וכו'. דברי הר"א ז"ל בהשגות שדומים לדרכי דחק עצמו הרב כ"מ ז"ל בפירושם דסובר דמפרש הר"א ז"ל בגמ' פרק הנחנקין (דף פ"ח:) דמ"ש ויש בו להוסיף וכו' ר"ל אלו תניח בדעתך שיהיה כן אבל אין האמת כן ושקיל וטרי בגמ' לפי ההנחה בלתי אמיתית ואלו דברים רחוקים מאד. לכך נ"ל לומר דהר"א ז"ל הוקשה לו למה חייב בדבר שאם הוסיף גורע יותר מגרוע ועומד אדרבא ראוי לחייב הזקן ממרא יותר בגרוע ועומד שהרי מתחלה הוא גרוע מעיקרו לכך פירש הר"א ז"ל דמאי דנקט ר' אושעיא ויש בו להוסיף לרבותא נקטיה דאפילו גרוע מעיקרא אלא שאחר ההוספה גרעו חייב ומ"ש ואין לנו הוא פירוש דברי ר' אלעזר שאומר המימרא משם רבו ר' אושעיא ולשון המימרא שאמר לו רבו היה עד ואם הוסיף גורע ופירש הוא דברי רבו דמה שהוצרך רבו לומר דבר זה ויש בו להוסיף וכו' לא בא לרבות דבר אחר אלא תפילין שהיה בו זה שאינו גרוע מעיקרו אלא שאחר ההוספה גרעו וזהו שאמר הר"א ז"ל בהשגה ור' אושעיא שאמר השמועה ור' אלעזר הוא שאומר אין לנו כלומר ר' אלעזר תלמידו הוא שפירש דברי רבו ועל דא מקשה גמרא דהיכי אמרת דלא בא לרבות אלא זו הא איכא ציצית ולולב ולזה תירצו דלא בא לאלו דאי אין צריך אגד האי לחודיה קאי וכו' וא"כ לא פסל וכיון דלא פסל אינו חייב זקן ממרא בכך כיון דלא פסל ואי צריך אגד לא הוצרכה לרבות דגרוע ועומד הוא ולכך כתב הר"א ז"ל דה"ה לולב וציצית שהתוספת פוסל את העיקר כלומר אין טעם לומר דלא יהא חייב זקן ממרא דכיון דהתוספת פוסל את העיקר ודאי שראוי לומר דחייב זקן ממרא. ומה שהקשה הכ"מ ז"ל דליכא בלולב תעשה ולא מן העשוי במחילה מכבודו דבהדיא אמרו בפ"ק דסוכה (דף י"א) ואי בעית אימא אי סבירא לן דלולב צריך אגד כ"ע לא פליגי דילפינן לולב מסוכה כלומר דאמרינן ביה תעשה ולא מן העשוי והכא כיון דלמ"ד צריך אגד קיימינן איכא ביה תעשה ולא מן העשוי כמו בסוכה. וכ"ת הא דאמרינן בסוכה תעשה ולא מן העשוי היינו שלא יהא עשוי בפסול מעיקרו אבל הכא לא עשאו בפיסול מעיקרו שהרי מתחלה אגד השלשה מינים יחד וכדכתבו התוספות ז"ל בפרק הנחנקין דנעשה בכשרות ואח"כ אגד עמהן מין אחר י"ל דאנן בהוראה דזקן ממרא קיימינן וכיון דהוא מורה דצריך מין אחר א"כ עכ"פ צריך לדעתו להסיר האגד ראשון ולעשותו בהכשר דלדעתו הרי עשוי בפיסול הוא וכיון שחזר ואגדו פנים חדשות באו לכאן דהרי גרוע ועומד הוא. עוד כתב ויש אומרים דדוקא בתפילין וכו' הך יש אומרים בא לתרץ הקושיא שאמרתי שהוקשה להר"א ז"ל דאדרבא גרע טפי גרוע ועומד ואמאי אינו חייב זקן ממרא בהכי לזה נתן טעם מלשון הכתוב. וכתב עוד ואומר אני דמודה ר' יהודה בחייבי כריתות כו' קשה דכיון דהוא סובר דקרא דלא תסור לא איירי אלא במצות עשה דהכי משמע לא תסור אבל תעשה א"כ אמאי קאמר חייבי כריתות אפילו חייבי לאוין נמי כגון שחלק על נבלה וכיוצא בו לומר שאינה נבלה ראוי לחייב כיון דהך קרא דלא תסור לא איירי אלא בעשה דוקא ואם נאמר דמאי דנקט הר"א ז"ל דמודה בחייבי כריתות דה"ה בחייבי לאוין אתי שפיר מה שהוקשה לרב כ"מ ז"ל דאמאי כתב על רבינו ז"ל דהוא שבוש נימא דהוא מפרש כן דאי אפשר לומר כן דא"כ היה לו לרבינו ז"ל לומר חייבי לאוין ולמה כתב חייבי כריתות דוקא דכיון דהוא פסק כר' יהודה בתפילין ה"ה שאר חייבי לאוין דאין אותו הטעם דבעינן יש בו להוסיף ומוסיף גורע אלא בתפילין דוקא ולכך לא פירש הר"א ז"ל בדברי רבינו ז"ל כי האי סברא דיש אומרים אבל אם נאמר דחייבי כריתות דנקט הר"א ז"ל דוקא וטעמו דדוקא חייבי כריתות מרבינן משום דאית ליה לר' יהודה ג"ש דדבר דבר כמו ר' מאיר אלא שמוסיף אפילו תפילין משום דמשמע ליה קרא הכי ולכך לא מרבינן חייבי לאוין דלא אתא מג"ש דדבר דבר קשה הקושיא שהקשה הרב כ"מ ואין תירוצו מספיק דכיון שאינו מפורש בכתוב קראו רבינו ז"ל דברי קבלה כי כן דרכו. לכך נראה לי לתרץ דמ"מ לר' יהודה בעינן שיהא עיקר מדברי תורה ופירוש מדברי סופרים אפי' בחייבי כריתות וכדיליף בגמ' מקרא דתורה ויורוך אבל אם יחלקו בפירוש הכתוב והוא דבר שמפורש בכתוב לפי פירוש אחד והזקן ממרא עושה פירוש אחר משובש אין זה זקן ממרא לר' יהודה אבל לר' מאיר נקרא זקן ממרא אע"פ שיעשה הפירוש משובש לר' יהודה לא הוי אלא בדבר שמסר הכתוב לחכמים שלא פירשו בהדיא ומסרו להם וזה נקרא יורוך אבל דבר שמפורש בכתוב אלא שהזקן ממרא משתבש בהבנתו לר' יהודה פטור ולר' מאיר חייב ומדרבינו ז"ל סתם דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת ולא כתב שיהא הפי' מד"ס משמע דבכל גוונא חייב הזקן ממרא אע"פ שיפרש הכתוב בפירוש משובש וא"כ רבינו ודאי דלית ליה כפירוש הראב"ד ז"ל ולכך השיגו ואמר שהוא שבוש:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף