אבן האזל/ממרים/ד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אבן האזלTriangleArrow-Left.png ממרים TriangleArrow-Left.png ד

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
קרית ספר


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


ב[עריכה]

אם חלב זה אסור או מותר וכל כיוצא באלו הרי זה חולק בדבר שחייבין על זדונו כרת ושגגתו חטאת.

הלח"מ הביא כאן דברי התוס' בסנהדרין דף פ"ז גבי הך דינא שהביאו הגמ' פלוגתא דר' יוחנן ור"ל בדין אם עשירי כאחד עשר לדין שומרת יום כנגד יום שהקשו לר"ל דאמר עשירי כאחד עשר דלא בעי שימור אי אמר זקן ממרא כר' יוחנן אמאי חייב הרי מחמיר הוא ואין כאן דבר שזדונו כרת ותירצו דמשכחת לה אם נגעה בככר של תרומה וקידש בו את האשה, ולפי"ז הקשה הלח"מ במה שכתב הרמב"ם אם חלב זה אסור או מותר, ואין כאן תירוץ התוס' דאפי' יאמר על מה שאינו חלב שהוא חלב, מאי איכפת לן הרי מחמיר הוא והרי כתב רבינו לקמן דאפי' אם הוא מחמיר חייב, וכתב בזה דאם קידש בו אשה דאם היה שומן היה ראוי לאכילה והיה שו"פ ומקודשת, אבל אם הוא חלב ואין באותה חתיכה שיעור שו"פ על ליהנות ממנה אינה מקודשת עכ"ל, ודבריו תמוהין שהרי הרמב"ם האריך כאן בהלכה זו, והביא כל האופנים שאפשר לצאת הנ"מ מהוראת הזקן ממרא לדין דבר שזדונו כרת, ובכל מקום שהוצרך לומר דהנ"מ יהיה אם קידש אשה כתב מפורש, וא"כ למה לא כתב כאן בתחלת ההלכה בדין אם חלב זה אסור או מותר דנ"מ אם קידש בזה אשה, והרמב"ם סתם דבריו בסוף ההלכה וכתב בין שהיה הזקן מיקל והן מחמירין, בין שהיה הוא מחמיר והן מקילין, ומבואר להדיא בדבריו דאינו סובר כדברי התוס', ובכל מקום שבעיקר ההלכה חולקין בדבר שזדונו כרת, אפי' הזקן מחמיר והן מקילין חייב, וראיתי אח"כ שכן כתב הרדב"ז בפירושו לפרש שיטת הרמב"ם, וכתב משום דעיקר החיוב הוא כדי שלא ירבו מחלוקת בישראל כדתניא בברייתא בדף פ"ח.

ויש להוסיף בזה כיון דילפינן דהמחלוקת בין הזקן ממרא והב"ד הגדול צריך שיהיה בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, ואם הזקן היה מחמיר אין מכשול לענין זדונו כרת, אבל לענין שגגתו חטאת הא יהיה מכשול, שאם ישמע לו אחד שנזדמן ששגג בזה ויקריב חטאת הא יקריב חולין בעזרה, ואף דאין לאו מפורש בזה, אבל אסור מדאורייתא לשחוט ולהקריב חולין בעזרה והם אסורין כדתנן בקדושין דף נ"ז וילפינן שם מקרא והוא ברמב"ם פ"ב מהל' שחיטה הל' א' ויש להוכיח זה מעיקר זה דלמדו חכמים שהמחלוקת תהיה בדבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, ואיזה מכשול יצא בזה ששגגתו חטאת גם אם הזקן מיקל, וע"כ בזה שאם אכל השומע מהזקן שהתיר שע"פ דין הוא חייב קרבן דאינו פטור אלא כשהתירו ב"ד הגדול, וזהו מכשול מה שלא יקריב קרבן שהוא מחוייב להקריב, וה"נ זהו מכשול מה שיקריבו ע"י הוראת הזקן מה שאין צריך להקריב.

וכן אם נחלקו בהשקאת סוטה אם זו צריכה לשתות או אינה צריכה, הרי זה חייב שהרי לדברי האומר צריכה אם מת הבעל קודם שתשתה הרי זו אסורה ליבמה, ולדברי האומר אינה צריכה מתייבמת.

שהרי לדברי האומר צריכה וכו' כתב על זה הכ"מ וז"ל אך קשה במש"כ וכן אם נחלקו בהשקאת סוטה וכו' שאין איסור הסוטה על יבמה להתחייב עליה כרת, וצ"ע מנ"ל הא, ורש"י פי' בענין אחר עכ"ל, וכן כתב הלח"מ וז"ל רש"י פירש בגמ' לענין כתובה, אבל לרבינו קשה כמו שהקשה הכ"מ שאין איסור הסוטה על יבמה להתחייב עליה כרת, וכן נראה מדברי רבינו פרק י' מהל' יבום וחליצה שכתב שם אבל סוטה שמת בעלה קודם שישקנה מי המרים, או שאינה בת שתיה אלא בת גירושין הרי זו חולצת ולא מתייבמת, ואם היתה לה צרה הרי צרה מתייבמת וכו', וכתב שם המ"מ והרי זו כצרת חייבי לאוין וכו' משמע דאין איסור ערוה בסוטה מספק עכ"ל, ומה שכתב הלח"מ משמע, הוא תימה דאם היתה איסור ערוה על היבם בודאי היתה צרתה אסורה.

ונראה דביבמות ריש פ"ו תנן הבא על יבמתו בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון וכו' קנה, והרמב"ם הביא המשנה בפ"ב מהל' יבום וחליצה, וכתב על זה המ"מ ופי' קנה שזכה ויוצאה בגט אם בא להוציאה, ונראה דזה דוקא אם אינה אסורה על יבמה כמו סוטה בת שתיה, דאם אסורה ליבום אינה יבמתו, ולא קנה בביאת שוגג, א"כ החילוק פשוט בין צריכה לשתות, או אינה צריכה לדין אם בא עליה היבם בביאת שוגג אם קנה אותה ונעשית אשת איש או לא קנה אותה והבא עליה אינו חייב מיתה.

-השמטות ומלואים-

לעיל כתבתי דסוטה ספק ביאת שוגג אינה קונה אותה כיון דאינה ראויה לביאה דהא טומאה כתיב בה והנה אף שלא בארתי זה בסברא מ"מ נראה דלא דמי לחייבי לאוין דהתם הוא רק איסור אבל הכא כיון שהוא דין טומאה דהרי גם ליבם נאסרה מק"ו דלמותר לה נאסרה לאסור לה לא כל שכן, והיינו שיש בה דין טומאה ולכן לא מהני ביאת שוגג, ושוב העירוני שכתב כן הגאון העמודי אור בתשובה צ"ו להוכיח כן מדברי הרמב"ם אלו.

ג[עריכה]

זה אומר טהור וזה אומר שני לטומאה ה"ז פטור מן המיתה וכן כל כיו"ב.

וכתב הכס"מ הוא ממה שנתבאר בדברי רבינו פר' שלישי מהל' ביאת מקדש ששני לטומאה שנכנס למקדש אין חייבין עליו כרת ע"כ, ודברי תימה הם דבאדם לא משכחת שני לטומאה דהא אדם אינו מקבל טומאה אלא מאב הטומאה ולא משכחת אלא בטומאה דרבנן כגון שאכל אוכלין טמאין ולא משמע דכן הוא כונת הרמב"ם ואם לגבי אוכלין יש לעיין מאי נ"מ בין ראשון לטומאה לשני.


·
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.