לחם משנה/מלכים/ה

לחם משנה ‏ מלכים ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

זו מלחמת שבעה עממין כו'. תמה הרב כ"מ דלמה לא קרא רבינו לזו מלחמת חובה ולא ידעתי מקום לתמיהתו דרבינו פסק כרבנן ולדידהו ליכא אלא תרי דינים מצוה ורשות דמלחמת בית דוד לרווחא ולמעוטי עכו"ם דלא ליתו עלוייהו הוי רשות ומלחמת יהושע הוי מצוה ובמלחמת יהושע הכל יוצאין שהיא מצוה אבל בשאר אין יוצאין הכל וכיון שכן אין צריך לומר לדבריהם אלא מצוה לעלויי מעלה אחת מינה לרשות וכמו שפירש שם רש"י ז"ל בסוף משוח מלחמה דבשלמא לר' יהודה איצטריך לומר חובה דתלתא דינים הוי חובה ומצוה ורשות חובה הוי מלחמת שבעה עממין דהכל יוצאין לה מצוה הוי למעוטי עכו"ם דלא ליתו עלייהו דקרינן לה מצוה משום דלא הוי כחובה שהכל יוצאין אבל מ"מ לא הוי כרשות שהעוסק בה פטור ממצוה אחרת מה שאין כן ברשות ומלחמת בית דוד לרוחא רשות דלא הוי עוסק במצוה לפטור ממצוה אחרת אבל לרבנן ליכא אלא תרי דינים ולדידהו לא איכפת להו לקרות חובה וכמבואר בדברי רש"י ז"ל שם אבל מ"מ קשה למה לא כתב רבינו דהא דלמעוטי עכו"ם דלא ליתו עלייהו הוי רשות כרבנן דאמרי למעוטי עכו"ם דלא ליתו עלייהו דהוי רשות ולא כתב אלא שנלחם עם שאר העם להרחיב גבול ישראל דהיינו מלחמת בית דוד לרווחא דאמרו בגמרא דהכל מודים בה וחלוקה דפלוגתא לא הוזכרו בדבריו כלל. וי"ל דהוזכרה במה שאמר ולהרבות בגדולתו ושמעו דהכוונה שיראו ממנו ולא יבאו עליו והיינו למעוטי עכו"ם דלא ליתו עלייהו:

ג

ופורץ לעשות לו דרך ואין ממחין בידו כו'. פירש"י בפ"ב דסנהדרין (דף כ':) ופורץ גדרות אחרים לעשות לו דרך לשדהו ולכרמו וכן פירש"י בפ' הערל (דף ע"ו:) ומשמע מדבריו דבכל עת וזמן אפי' שלא לצורך מלחמה אלא לצורכו בלבד עושה כן ומדברי רבינו שכתב ודרך המלך אין לה שיעור וכו' וסוף דבריו אלא הולך בשוה ועושה מלחמתו משמע דמפרש דמתני' לענין מלחמה אתמרה דהיכא דצריך המלך למלחמתו כן הוא עושה אבל לא לצורכו ובפרק הכונס (דף ס') הביאו הא דפורץ לעשות לו דרך גבי קרא דויבקעו שלשת הגבורים וכו' דהיינו שעת מלחמה ולא מצינו שלא בשעת מלחמה שלצורכו יוכל המלך לעשות כן זה דעתו ז"ל:

ט

עד שנעשה שוה דינר חטין בשני דינרים וכו'. כתב הרב כ"מ דנפקא ליה לרבינו משום דאמרו בכיצד משתתפין (דף פ"ב:) מככר בפונדיון מארבע סאים בסלע א"כ משמע דברייתא איירי שהיו מתחלה ארבע סאים והוקרו ועמדו על סאתים. וקשה לי דר' יוחנן אמר התם לא שנו אלא מעות בזול וכו' אבל מעות ביוקר אפילו עמדו ארבע סאין בסלע יוצאין ור' יוחנן קאי על הברייתא ואי ברייתא איירי שעמדו ארבע סאין מאי אפילו דקאמר דמשמע דאתא לאוסופי שאפילו הפירות בזול יותר יוצאין הא ברייתא בהכי איירי גבי פירות ביוקר ועוד קשה דאמרו שם א"ר יוחנן נהירנא כד הוו קיימן ארבע סאין בסלע והוו נפיחי כפן בטבריה וכו' משמע דיצא לומר דאע"פ דהיו בזול יותר מ"מ היו מתים מחסרון מעות משמע דברוב השנים לא היו ארבע סאים בסלע אלא פחות מהא הוי. עוד אמרו שם בברייתא אמר ר"ש אימתי בזמן שאינו מוצא ליקח וכו' וכתב הרב כ"מ דמשום דר' יוחנן אמר אבל מעות ביוקר וכו' ואפילו מוצא ליקח יוצאין משמע דלית ליה דרשב"א וקשה דלמה היה צריך להזכיר ואפי' מוצא ליקח כיון דאמר ואפי' עמדו ארבע סאין בסלע ודאי דמוצא ליקח הוא. לכך נראה לי טעם רבינו דהוקשה לו מה שהקשו שם בתוספות וז"ל תימה אם אינו מוצא ליקח אפילו אלף סאה בסלע מה יעשה כיון שאינו מוצא ליקח ע"כ, ולכך מפרש רבינו דלא קאי אדברי ת"ק דאמר סאתים בסלע והוי פירושו אימתי אמרינן דבסאתים בסלע יוצא כשאינו מוצא דהא אם אינו מוצא אפילו אלף סאה בסלע נמי אלא כוונתו לחלוק על ת"ק וה"ק אין הדבר תלוי בסאתים בסלע אלא הדבר תלוי אם מוצא ליקח או לא והכי קאמר אימתי יצא כשאינו מוצא ליקח ואז יצא אפילו אלף סאה בסלע אבל מוצא ליקח אפילו עמדו ארבע סאין בסלע לא יצא ופליג רשב"א ות"ק דלת"ק אפי' מוצא ליקח אם עמדו סאתים בסלע יוצא ופסק רבינו כת"ק דלא כרשב"א. זה נראה דעת רבינו ומ"מ אין קושית התוספות קושיא בעיני דאפשר דמאי דאמר רשב"א אינו מוצא ליקח לאו אינו מוצא ליקח כלל אלא בטורח לכך קאמר דיצא כיון דהוקר עד סאתים בסלע וגם יש טורח לקנותו דאיכא ביה תרתי לריעותא יצא אבל בשאין שם טורח אלא מוצא ליקח אע"פ שעמדו עד סאה בסלע לא יצא:

ואע"פ שמותר לצאת אינה מדת חסידות וכו'. קשה דשם בברייתא אמרו וכן היה ר"ש בן יוחאי אומר אלימלך ומחלון וכליון גדולי הדור ופרנסי הדור היו ומפני מה נענשו וכו' ומדמייתו הא דר"ש בן יוחאי עלה דאמר ר"ש אימתי בזמן שאינו מוצא ליקח וכו' משמע דסייעתא הוא דמייתי ליה וכיון שכן ודאי מחלון וכליון מפני שהיו מוצאים ליקח ויצאו נענשו דהיינו סייעתא דמייתי לר"ש בן יוחאי דאי לא ליכא סייעתא כלל וא"כ היכי קאמר רבינו דאע"פ שמותר לצאת אינה מדת חסידות והביא ראיה ממחלון וכליון שאני מחלון וכליון דשלא כדין יצאו וכי תימא הרי אמרו בגמ' בשם ר' יהושע בן קרחה דלא נתחייבו כליה אלא מפני שלא בקשו רחמים על בני דורם אבל הם לא היו מוצאים ליקח וכדכתב הרב כסף משנה מ"מ קשה דע"כ ברייתא דר"ש בן יוחאי פליגא אהא כדכתיבנא דודאי ההיא ברייתא סברה דהיו מוצאים ליקח מדמייתי סייעתא ואפי' נימא דרבינו דחאה מהלכה מ"מ הרי ר' יהושע בן קרחה נתן טעם דנענשו מפני שלא בקשו רחמים וא"כ מאי ראיה מייתי מהתם היכא דיוצא בדין דאינו מדת חסידות. ויש לומר דה"ק כיון דהחטא הוא חמור כל כך דהיכא דיוצאים שלא כדין כמחלון וכליון דהיו מוצאים ליקח ויצאו שלא כדין כר"ש בן יוחאי אפילו שהיו גדולי הדור וחסידים זכותם לא הגינה עליהם וענשו להם עונש גדול שהיא כליה א"כ כיון שהדבר חמור כל כך ודאי שאפי' שמן הדין הוא מותר לצאת ראוי לחוש להחמיר ממדת החסידות:

י

היו מנשקין על תחומי ארץ ישראל וכו'. דהיינו ר' אבא בסוף כתובות (דף קי"ב) דמנשק כיפי דעכו וסובר רבינו דהיה מנשק שם שהוא תחלת תחום א"י:

ומנשקין אבניה וכו'. שם בפרק בתרא דכתובות ומפרש כדברי ר' תנחומא בפרשת שלח לך כשעלה ר' חנינא הגדול מבבל בקש לידע אם נכנס לא"י וכו' וכיון שמצאן כבדות אמר אין אלו אלא אבני א"י והיה מנשקן וקרא עליהם את הפסוק הזה כי רצו עבדיך את אבניה וכו':

יא

עונותיו מחולין וכו'. שם אמרו בפרק בתרא דכתובות אמר ליה רבא לרב אשי אנן בסובלי חולאים מתנינן לה כלומר דהאי קרא דבל יאמר שכן חליתי דמשמע דהוא מכופר מעון לא אמרינן ליה לענין דר בא"י אלא למי שסובל יסורין ורבינו פסק כר' אלעזר אע"ג דרבא בא להרבות שבחה דא"י דכל אמוראי דהוזכרו שם בפרק בתרא מפליגים בשבחה הרבה:

יב

כשם שאסור לצאת מהארץ וכו'. בסוף פ' בתרא דכתובות אמר רב יהודה אמר שמואל כשם שאסור לצאת מא"י לבבל כך אסור לצאת מבבל לשאר ארצות ופירש"י ז"ל לפי שיש שם ישיבות המרביצות תורה תמיד ע"כ, משמע דלית ליה כדברי רבינו דטעמא משום דכתיב בבלה יובאו דסבירא ליה לרש"י ז"ל דהאי קרא דבבלה יובאו לא הוי אלא דלא יעלו לא"י דוקא כדקאמר קרא עד יום פקדי אותם דלא יעלו מאליהם אבל לארצות אחרות ילכו אי לאו טעמא דיש שם ישיבות הרבה וכן נראה עוד שם בגמ' דטעמו של רש"י ז"ל עיקר דאמר שם הדר בבבל כאלו דר בא"י עוד אמרו שם כשרין שבשאר ארצות בבל קולטתן לקבורה דיש שם זכות תורה אבל רבינו סובר דטעמא דאסור יציאה מבבל לשאר ארצות הוי מטעמא דקרא דבבלה יובאו וכו' וקשה דרב יהודה אמרינהו לתרי מימרי דאיהו אמר לעיל כל העולה מבבל לא"י עובר בעשה ואיהו אמר נמי להאי מימרא בשם שמואל ואי טעמא דאסור לצאת מבבל לשאר ארצות הוי משום בבלה יובאו כדקאמר רבינו למה לא אמר לעיל כל היוצא מבבל עובר בעשה סתם ולמה אמר כל העולה מבבל לא"י עובר בעשה דמשמע דלשאר ארצות לא וכי תימא לרבותא נקטיה דאפילו לא"י עובר וכל שכן לשאר ארצות א"כ למה הוצרך תו למימרא לומר דאסור לצאת מבבל לשאר ארצות ועוד מאי כשם שאסור לצאת וכו' דלפירוש רש"י ז"ל ניחא דכיון דבבל קדושה מחמת התורה אשר בה כא"י כי היכי דמא"י אסור לצאת מפני קדושתה גם מבבל אסור לצאת מפני קדושתה אבל לפירוש רבינו קשה דאין הטעם לאיסור יציאה מבבל מפני הקדושה אלא מפני דאמר קרא בבלה יובאו והשמועה מוכחת כדברי רש"י ז"ל:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף