לחם משנה/מלכים/ד

לחם משנה ‏ מלכים ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ג

וכן לוקח מן בעלי אומניות וכו' ונותן שכרן. אי קאי אבעלי אומניות דוקא קשה קצת למה בבחורים ושמשים העומדים לפניו לא יתן שכרם. ואולי יש לומר דשאני בעלי אומניות דאינם מתפרנסים מבית המלך אבל אלו השמשים מתפרנסים מבית המלך והיינו שכרן:

ד

נשים בכתובה וקידושין פלגשים בלא כתובה וקידושין וכו'. מדברי רש"י ז"ל בפירוש החומש בפרשת חיי שרה נראה דגורס פלגשים קידושין בלא כתובה והקשה לו הרמב"ן ז"ל דאינו כן אלא דפלגש הוי בלא קדושין וכגירסת רבינו דכתובה הוי מדרבנן. וא"ת לגירסת רבינו למה הוזכרו כתובה אם אינו נקרא פלגש אלא בלא קידושין אבל בקידושין הוי אשה א"כ למה לי כתובה ועוד דהא רבינו פסק בהלכות אישות פ"י דכתובה דרבנן וא"כ היכי קאמר דהוי בלא קידושין וכתובה דכתובה אינה מעלה ומוריד כיון דהוי מדרבנן. וי"ל דאין הכי נמי דלגירסת רבינו והרמב"ן ז"ל קידושין הם עיקר ומה שהוזכרו כתובה הוא משום דכן דרך דרבנן תיקנו לנשואה כתובה הזכירוה אבל אין הכי נמי דאינה מעלה ואינה מוריד כלל. והרב מהר"ר אליה מזרחי ז"ל הקשה שם בפירושו על רש"י ז"ל על גירסת רבינו דהיכי אמרו במדרש דאחיתופל התיר ג"ע במה שעשה לאבשלום שישכב עם פלגשי אביו הא כיון דאין כאן קידושין אינו גילוי עריות. וי"ל דכיון שפילגש של מלך אסורה להדיוט וכדכתב שם רד"ק ועוד דהוא פלגש אביו ומכוער הדבר ככתוב שם אע"ג דלא הוי גילוי עריות ממש הוי אביזרייהו דג"ע ודמי להו. ותדע לך דהרי אמרו (סנהדרין ע"ה.) בההוא שהעלה טינא בלבו על אשה פנויה ואמרו שתדבר עמו אחורי הגדר ולא רצו חכמים מפני שהוא גילוי עריות וכמו שאמרו ביומא פרק יוה"כ א"כ ודאי כל דהוי אביזרייהו דגילוי עריות נקרא ג"ע:

אבל ההדיוט אסור בפלגש וכו'. נראה דרבינו אזיל לטעמיה דאמר בפ' י"א מהלכות אישות דהבועל אשה לשם זנות לוקה ולכך אסר כאן הפלגש. וקשה על זה מה שהקשה הרב מהר"ר אליה מזרחי ז"ל בפרשת ויהיו חיי שרה מברייתא דקאמרינן יכול על מעשה יחידי בספרי פרשת קדושים דמשמע יחידי דהיינו שנתייחדה עצמה לאיש אחד ומיעט שם דאינו חייב מלקות ולפירוש רש"י ז"ל תירץ שם הרב הנזכר דמלקות ליכא אבל עשה איכא אבל לרבינו דאיכא מלקות ליכא לתרוצי הכי. מיהו ההוא פירושא דפירש ההיא ברייתא אינו מוכרח דלפירוש הרמב"ן ז"ל שפירש דשלא לשם אישות דאמרו שם בברייתא הוי שנבעלה לעכו"ם או לעבד וכמו בפרשת קדושים לא יתיישב כלל אותו הפירוש שפירש הרב הנזכר במעשה יחידי אלא צריך לפרשו באופן אחר ור"ל יכול שאפי' בשביל חטא של יחיד שתזנה הארץ ולא תעשה פירות לזה אמר שאינו כן אלא אם חטאו רבים בדבר וז"א ומלאה הארץ זמה. ומ"מ אני תמה על רבינו שיאמר שכל הבועל אשה לשם זנות לוקה משום לא תהיה קדשה שהרי בהלכות נערה בתולה פ"ב כתב דהאי דקאמר קרא אל תחלל את בתך וכו' הוא לעשותה קדשה וכתב שם דהמכין בתו לכך הרי היא קדשה ולוקה הבועל והנבעלת משום לא תהיה קדשה ומה שאינו לוקה המפתה ומשלם קנס מפני שאירע הדבר במקרה משמע דדעת רבינו לוקה משום לא תהיה קדשה אלא המופקרת לכל וכן כתב בפרק י"ח מהל' איסורי ביאה וכן הבא על הפנויה אפילו היתה קדשה שהפקירה עצמה לכל אע"פ שהיא במלקות לא נעשית זונה משמע דהמלקות אינו חייב אלא על המופקרת ואע"פ שאינו כמ"ש בהל' איסורי ביאה מ"מ הדבר מבואר בהל' נערה בתולה ואני תמה מאד על ה"ה שהבין בפ"א מהל' אישות בדברי רבינו שהבא על הפנויה באקראי לוקה משום לא תהיה קדשה והביא ראיות לזה דהא בהלכות נערה בתולה קאמר איפכא כדכתיבנא אלא דוקא במופקרת לבד חייב. גם על הר"א ז"ל בהשגות שהבין בדבריו כך אני תמה איך לא הקשה לרבינו מדבריו על דבריו בהל' נערה בתולה. מיהו יש לתרץ להר"א ז"ל דהבין בדברי רבינו שהוא סבור דבין המיוחדת לאיש אחד בין המופקרת לכל לוקה משום לא תהיה קדשה ובהל' נערה בתולה לא מיעט אלא כשהיא באקראי בעלמא ואינה מיוחדת לאיש אחד ואינה מופקרת לכל ולכך הקשה לו דהמיוחדת לאיש אחד אין לדמותה למופקרת לכל אבל מ"מ קשה מה הקשה לו ממפותה דאיך משלם ממון הרי כבר תירץ רבינו בהל' נערה ועוד דברי ה"ה קשים להולמם וכמ"ש וצריכים לי עיון. והרב בעל כ"מ כתב בהלכות נערה דרבינו בהל' אישות סובר דלא מקרי קדשה אלא מופקרת וסמך בהלכות אישות על מ"ש בהלכות נערה והרב מהר"ר אליה מזרחי ז"ל בפרשת תצא בפסוק לא תהיה קדשה הביא דברי הרמב"ן ז"ל שכתב בפרק א' מהלכות אישות והבין משם דעל בעילה של זנות לבד במקרה לקי וגם שם הביא מה שכתב רבינו בהל' נערה בתולה ותמהתי איך לא הרגיש בסתירתם:

ו

ולוקח השדות וכו'. נראה דכוונת רבינו היא כמו שפירש שם הרד"ק ז"ל בפירוש הכתוב שלא התיר הכתוב למלך ליטול הכרמים והשדות בחנם אלא פירותיהם לבד ליתן לעבדיו אם יצטרכו למלחמה ולהכי הוצרך אחאב למשכן עצמו ליקח כרם נבות שגוף הכרם אין לו למלך ליקח בשום צד ודקדק מקרא דונתן לעבדיו דמשמע לעבדיו דוקא יקח הפירות וקשה דגם במעשר כתוב ונתן לסריסיו ולעבדיו וע"כ המעשר הוא שלו וכמ"ש הרד"ק שם. וי"ל דהרי כתוב שם צאנכם יעשור סתם משמע דהוי לעצמו אם ירצה:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף