לחם משנה/מלכים/ו

From אוצר הספרים היהודי השיתופי
Jump to navigation Jump to search

לחם משנהTriangleArrow-Left.png מלכים TriangleArrow-Left.png ו

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף

משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אור שמח
חידושים ומקורים מנחת חינוך
יצחק ירנן
כבוד מלכים
מהר"צ חיות
מקורי הרמב"ם לרש"ש
ציוני מהר"ן
קרית ספר


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א[edit]

אחד מלחמת הרשות וכו'. בספרי בפרשת שופטים אמרו על פסוק כי תקרב אל עיר וכו' במלחמת הרשות הכתוב מדבר ופשוטה של ברייתא זו היא שלא כדברי רבינו דמשמע מינה דבמלחמת מצוה אין קוראים אליה לשלום וכן נראה דעת רש"י ז"ל בפירוש החומש והרמב"ן ז"ל השיב עליו ופירוש הברייתא מוסכמת לדעת רבינו, והרב מוהר"ר אליה מזרחי ז"ל בפרשת פרה ובפרשת שופטים הליץ בעד רש"י, ולבאר דעת רבינו צריך אני להאריך ולישא וליתן בדבריהם. רש"י ז"ל כתב במלחמת הרשות וכו' כמו שמפרש בענין כן תעשה לכל הערים הרחוקות וכו' ומשמע ליה לרב אליה הנזכר ז"ל דאית ליה לרש"י ז"ל דאין קריאת שלום אלא במלחמות רשות ולא במלחמות מצוה וכתב בפרשת פרה דלפיכך אתי שפיר ההיא עובדא דיושבי גבעון דאמר קרא דהוצרכו להערים כדי שיקבלם יהושע וכן אתי שפיר שהוקשה הדבר לנשיאים וראו שראוי להכותם לפי חרב לולי השבועה דטעמא מפני שאין ראוי לעשות שלום עמהם ולקבלם בשלום וכיון שכן עשו שלא כדין במה שעשו שלום עמהם ולכך הוקשה הדבר בעיניהם וכן הם הערימו משום דלא היו מקבלים אותם מפני שאין עושים שלום עמהם ודחה תירוץ רבינו שתירץ בפרק זה לעובדא דיושבי גבעון כמו שדחאו הרמב"ן ז"ל וכן דחה שם תירוץ של הרמב"ן וכתב שדעת רש"י הוא נכון ודבריו תמוהים בעיני דבסוף דבריו הוכרח לתרץ לקושיא שהקשה הרמב"ן מקרא דלא היתה עיר אשר השלימה וכו' דמכלל דהיו יכולים להשלים והיא ראית רבינו שכתב לקמן בפ' זה דשאני אותו השלום משלום דקרא דבשלום דקרא לא בעי אלא תרתי מס ועבדות והכי דייק לישנא דקרא יהיו לך למס ועבדוך אבל שלום דיושבי גבעון איכא ביה קבלת מצות ושלום זה אפילו לשבעת עממין הותר ובמין שלום ההוא אמר קרא דלא היתה עיר אשר השלימה וכו'. ומה שהוצרכו להערים יושבי גבעון הוא מפני שראו ששבעת עממין קבלו המס והשעבוד ובכל זאת הרגו אותם חשבו שאין ראוי להשלים עם שבעת עממים בשום צד ולא ידעו שהטעם שהרגום הוא מפני שלא קבלו עליהם שלא לעבוד ע"ז הרגום דאם היו יודעים זה לא היו באים בערמה כי אלה כבר קבלו עליהם שלא לעבוד ע"ז כמו שאמרו באו עבדיך וכו' ותלונות ישראל על הנשיאים על השבועה שנשבעו להם שלולא זה היו רוצים להורגם היתה על שרמו אותם וכו' וכיון שהוצרך לתרץ כן לדברי רש"י ז"מ מאי ניחותא איכא לפירושו וניחותא קמייתא אזלה לה ונפל פתא בבירא דלהרמב"ן ורבינו ז"ל ג"כ יכולים לתרץ לפי פירושם דאע"פ שיכולים לקבלם הוקשה הדבר בעיני הנשיאים מפני שרמו אותם וכן הם הוצרכו להערים כמו שתירץ רבינו דסבורים היו דכיון דלא השלימו בפעם הראשונה שוב אין פותחים להם לשלום דסוף סוף הא אמרת דהם טעו בדין שחשבו דאין מקבלים משבעה אומות בשום צד אפי' שיקבלו שבע מצות ולכך הערימו ותו קשיא לי על דבריו כיון שבא לידי כך למה הוצרך לתרץ בההיא דשלח יהושע כל מי שרוצה להשלים ישלים דהיינו קודם שיכנסו לארץ אבל אחר שיכנסו לארץ לא לימא דשאני שלום דיהושע משלום דקרא דקרא איירי במס ועבדות לבד כדקאמר קרא יהיו לך למס ועבדוך ושלום זה אין פותחין בשבעת עממין אבל שלום דיהושע היא שלום דקבלת שבע מצות ג"כ דומיא דמאי דקאמר קרא לא היתה עיר אשר השלימה וכו' ותו קשיא לי עליו מי דחקו לתרץ בעד רש"י ז"ל דשלום דקרא לא הוי כשלום דיושבי גבעון כיון דרש"י ז"ל מפרש בפרק ואלו נאמרין וכמו שפירש הרב מהר"ר אליה מזרחי ז"ל עצמו דאין מקבלין בתשובה אפי' בקבלת שבע מצות אלא לשבעה אומות היושבים רחוקים מגבולי א"י אבל לא למי שהם בתוך גבולי ישראל דאלה מחמת יראה היו עושים ואין תשובתן תשובה א"כ שפיר אתי עובדא דיושבי גבעון דהוצרכו להערים דאפי' שיקבלו שבע מצות לא הוה סגי להו מפני שלא היו מקבלים אותם בתשובה שהם מעיירות קרובות ומפני כך הוקשה הדבר לנשיאים מפני שאין מקבלין אותם בתשובה שמחמת יראה הם עושים וזהו שאמרו ישראל ליושבי גבעון אולי בקרבי אתה יושב ואיך אכרות לך ברית וכו' והא דאמר קרא לא היתה עיר אשר השלימה יש לתרץ כמו שתירץ הרב ז"ל מה שתירצו התוס' בפ' השולח דיהושע שלח הכתב דמי שירצה להשלים ישלים קודם שנכנסו לארץ אבל אחר שנכנסו לא ואתי שפיר לפי טעמו של רש"י ז"ל דאחר שנכנסו מחמת יראה הם עושים ולכך אפי' מקבלים שבע מצות לא אהני להו כלל דאין תשובתן תשובה אבל קודם שנכנסו אין זו תשובה מחמת יראה כל כך ולכך מקבלים אותם ועל זה אמר הכתוב לא השלימה כלומר קודם כניסתם לארץ דאין שם יראה ודבר זה נכון בעיני לפי דרכו של רש"י ז"ל יותר ממה שפירש בו הרב ז"ל וכן ראיתי לסמ"ג בלאוין מ"ט שכתב שלא להושיב אחד משבעת עממין וכו' מכאן אמרו במסכת סוטה שאם נתגיירו מקבלין אותן שאין לחוש עוד ללמוד ממעשיהם בד"א בכנענים הדרים בח"ל אבל הדרים בא"י אין מקבלים אותם שהרי בגבעונים שמלו בימי יהושע כתיב ולא הכום בני ישראל כי נשבעו להם נשיאי העדה ע"כ, משמע דמסכים לכל מה שכתבתי דטעמא דגבעונים הוי משום דאין מקבלים אותם בתשובה שהם דרים בא"י וכדכתיבנא. איברא דקשיא לי טובא דהסמ"ג עצמו בעשין קי"ח כתב בטעם עובדא דגבעון דברי רבינו שכתב שם ולמה הוקשה הדבר לנשיאים וראו שראויים להכותם לפי חרב לולי השבועה מפני שכרתו להם ברית וכו' והרי הכתוב אומר לא תכרות להם ברית אלא היה דינם שיהיו להם עבדים ויהיו למס וכו' הרי כתב טעם רבינו ולפי מ"ש בלאוין מ"ט אין זה הטעם אלא כטעמו של רש"י ז"ל שכתבתי למעלה ואולי י"ל דרצה לכתוב הטעמים ואע"ג דבלאוין מ"ט הביא ראיה מעובדא דגבעון ולפי הטעם שכתב בעשין קי"ח אין ראיה כלל מההיא עובדא מ"מ אין זו ראיה גמורה אלא כוונתו לומר בסימן מ"ט דלפי זה דהדרים בא"י מקבלים אותם יש עוד טעם אחר לההיא עובדא דגבעון ממ"ש בסי' קי"ח. ומ"מ דברי הרב מוהר"ר אליה מזרחי במ"ש לפירוש דברי רש"י ז"ל תמוהים מכמה אנפי כדכתיבנא. עוד כתב לסתור דעת הרמב"ן ורבינו שהם סבורים דקרא איירי אפי' במלחמת מצוה ולתרץ ברייתא דספרי לדעתם ז"ל כתב שם הרמב"ן והכוונה לרז"ל שאמרו בספרי במלחמת הרשות וכו' שהפרשה הזאת בסופה תחלק וכו' והרב מהר"ר אליה מזרחי ז"ל בפרשת חקת נסתפק בפירושו ובאמת הפירוש האחרון שפירש אין לו שחר כמ"ש הוא בעצמו וזה דבר תמוה מאד אבל פירוש דבריו הוא כפירוש הראשון אבל מה שהקשה עליו דא"כ מאי אשמעינן בברייתא פשיטא דבהדיא הם דברי הכתוב כך יש לתרץ משום דשלום דקרא לא הזכיר אלא מס ועבדות ולא קבלת שבע מצות כדכתיב יהיו לך למס ועבדוך לכך קאמר דענין השלום הכולל ודאי דהוי במלחמת רשות ומלחמת מצוה וזהו שהתחיל הכתוב וקראת אליה לשלום אבל שלום זה שפירש דמס ועבדות הוי במלחמת הרשות דשם ליכא קבלת מצוה ומשום דהפרשה איירי בהא כמו שתחלק אח"כ כן תעשה וכו' פירוש מין שלום זה אבל לא יתכן תירוץ זה אלא לפי פירוש הרמב"ן ז"ל שפירש דיש הפרש בין שלום לשלום דבשלום דשבעת עממין בעינן קבלת מצות מה שאין כן במלחמת הרשות אבל לדעת רבינו דסובר דבמלחמת הרשות נמי ג"כ בעי קבלת מצות וכמ"ש כאן בהדיא ונבאר טעמו בהלכות אין כאן תירוץ זה. וי"ל דכוונת הברייתא הוא דעיקר קרא במלחמת הרשות איירי כדקאמר בתר הכי כל העם הנמצא בה ואמרינן התם דלרבות כנענים שבתוכה מכלל דאיירי במלחמת הרשות דהיינו שאר אומות. עוד הקשה הרב הנזכר לפירוש רבינו והרמב"ן ז"ל ממאי דאמרינן בספרי כל העם הנמצא בה לרבות כנענים שבתוכה וכתב בפרשת שופטים דזו היא תשובה על הרמב"ן ז"ל דבשלמא לרש"י ז"ל דס"ל דבמלחמת מצוה ליכא קריאת שלום איצטריך לומר דאע"ג דהכנענים שהם משבעה אומות לא שרי לקיים בקריאת שלום מ"מ כיון שנמצאו בתוך עיר של שאר אומות נצולו בתוכם אבל להרמב"ן ז"ל דאית ליה דבקריאת שלום אפי' במלחמת מצוה רשאים אנו לקיימם א"כ מאי רבותייהו דכנענים הנמצאים בתוכה אפי' הם בפני עצמם מותר לקיימם בקריאת שלום וקרא בקריאת שלום איירי. וגם בקושיא זאת לא ירדתי לסוף דעת הרב ז"ל דאין חילוק בין רש"י להרמב"ן ז"ל בענין ההיתר לקיימם דאם קבלו שלום של שבע מצות ומס ועבדות אפי' לרש"י ז"ל מותר לקיימם בפני עצמם וכדכתב הרב עצמו בפרשת פרה דהיינו מאי דקאמר קרא לא היתה עיר אשר השלימה וכו' דאיירי קרא כמין שלום זה ואי קבלת שלום של מס ועבדות ולא שבע מצות הרי כתב הרמב"ן בהדיא ונראה שיש הפרש עוד בשאלת השלום שבערים הרחוקות נשאל להם לשלום ושיהיו לנו למס ויעבדונו וכו' אבל בערי העמים האלה נשאל להם לשלום וכו' על מנת שיקבלו עליהם שלא לעבוד ע"א וכו' א"כ משמע דלא סגי מס ועבדות לחוד אפי' להרמב"ן ז"ל בשבעה אומות אלא ג"כ קבלת שבע מצות ואין הפרש בין רש"י ז"ל להרמב"ן ז"ל אלא דלרש"י אין קוראים להם בתחילה דמיון השלום הזה של שבע מצות ומס ועבדות גבי שבעה אומות אבל אם באין מאליהן ועשו כן מקבלים אותם ולהרמב"ן פותחין להם בשלום זה תחלה אפילו לשבעה אומות כלומר מין של שלום זה דשבע מצות ומס ועבדות וא"כ בהיתר הקיום אין כאן הפרש בין רש"י להרמב"ן ז"ל. ולעיקר קושיתו יש לתרץ דהודיענו הכתוב דאע"פ שאותם הכנענים שבתוכה לא קבלו שבע מצות אלא מס ועבדות לבד דהיינו שלום של העיר שהם בתוכה בכך כיון שהם בעיירות רחוקות של שבעה אומות מותר לקיימם דליכא בהו טעמא דלא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי כיון דאין יושבים בארצנו אבל מ"מ לרבינו דסובר דאפי' בשאר אומות בעינן קבלת שבע מצות ומס ועבדות קשה דא"כ כיון שכל העיר קבלו שבע מצות ומס ועבדות פשיטא דניצולו כנענים שבתוכה שאפי' כנענים לבדם שקבלו כן מותר לקיימם ואולי י"ל לדעת רבינו דהכי קאמר לרבות כנענים שבתוכה שאם לא השלימו עמהם אינם בכלל לא תחיה אלא נדונים בכלל העיר והנשים והטף יבוזו להם ולא איצטריך לומר והיה כל העם הנמצא בה לרבות הכנענים אלא לחלוקה אחרת דאם לא תשלים וכו' ודוחק. ומ"מ קשה על רבינו למה לא הזכיר דין זה דברייתא דלרבות הכנענים שבתוכה והעיקר הדין שכתב רבינו שצריך קבלת שבע מצות אפי' בשאר אומות כבר השיגו הר"א ז"ל והרמב"ן ז"ל אית ליה כדעת הר"א ז"ל וכמ"ש לשונו לעיל דסובר דיש הפרש בין שלום שאר אומות לשלום שבעה אומות ועל דברי רבינו קשה דקרא דלא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי וכן קרא דלא תכרות להם ולאלהיהם ברית דכתיבי בפרשת ואלה המשפטים בשבעה אומות כתיבי וכן כתב סמ"ג בלאוין מ"ז וז"ל שלא לכרות ברית לשבעה עממים שנאמר לא תכרות להם ולאלהיהם ברית אבל בשאר אומות לא נאסרה כריתת ברית כמו שמצינו בגבעונים שאמרו להם אולי בקרבי אתה יושב ואיך אכרות לך ברית, גם בסימן מ"ט כתב שלא להושיב אחד משבעת עממין עובדי ע"ז בארצנו שנאמר לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי למען אשר לא ילמדו וכו' הרי כתב בהדיא דאלו הלאוין אינם אלא בשבעה אומות, מיהו רבינו ז"ל אזיל לטעמיה שכתב בפ"י מהלכות ע"א אין כורתין ברית לעובדי ע"ז כדי שנעשה עמהם שלום ונניח אותם לעובדם שנאמר לא תכרות להם ברית אלא יחזרו מעבודתם או יהרגו וכו' גם בסוף הפרק כתב אסור לנו להניח עובדי ע"ז בארצנו וכו' שנאמר לא ישבו בארצך וכו' והר"א ז"ל השיגו שם דקרא דלא ישבו וכו' איירי בשבעה אומות משמע דרבינו אית ליה דקרא איירי אפי' בשאר אומות וכן קרא דכריתת ברית משמע דאית ליה דהוי בכל האומות מדכתב סתם אין כורתין ברית לעובדי ע"ז ולא פירש דדוקא בשבעה אומות משמע דלית ליה כסמ"ג וא"כ קשה עליו הראיות שהביא סמ"ג לדבריו מקרא דאולי בקרבי וכו' דאמרו ישראל ליושבי גבעון וכן משלמה שכרת ברית עם חירם מלך צור. ועוד קשה מה שאמר רבינו דקשה לנשיאים מפני שכרתו ברית עמם דלענין כריתת ברית מה לי שיהיו משבעה אומות מה לי שיהיו מארץ רחוקה לדעת רבינו דהכל שוה ואסור לכרות להם ברית. ואולי י"ל לדעת רבינו דלא אסר הכתוב לכרות להם ברית לישראל אלא כשבאים עליהם למלחמה דכיון דכבר צרו ישראל עליהם אין להניח להם אלא אם קבלו שבע מצות כיון שכבר ערכו עמהם מלחמה אבל כל זמן שלא ערכו עמהם מלחמה אלא שהם רוצים לישב בשלוה עם ישראל עושים עמהם כריתת ברית ומטעם זה כרת שלמה ברית עם חירם מלך צור דלא ערך שלמה עליו מלחמה ועוד יש שם טעם משום דהיה נותן ברושים וארזים לבית אלהינו ומחמת זה כרת ברית עמו אבל ישראל שאמר ליושבי גבעון אולי בקרבי אתה יושב כו' אמר להם כן מפני שכבר ערכו עליהם המלחמה ולכך אמרו אולי אתה יושב בקרבי וכבר באתי עליך למלחמה ואין לי לכרות עמך ברית וזהו שכתב רבינו שקשה הדבר לנשיאים מפני שכרתו ברית כלומר שהרי ערכו עליהם מלחמה ולא היה להם לכרות עמהם ברית אבל קשה מה שהקשה עליו הרמב"ן ז"ל לפירוש התורה דהרי כבר קבלו שלא לעבוד ע"ז ולא נאסר כריתת הברית אלא מפני שעובדים ע"ז וכמ"ש רבינו עצמו בפרק י' מהל' ע"ז וכמו שכתבתי לעיל לשונו שכתב שם אלא יחזרו מעבודתם או יהרגו ועוד קשה מה שכתב כאן והרי הוא אומר לא תכרות להם ברית אלא היה דינם שיהיו למס ועבדים דאינו כן דאם נאסר כריתת ברית לא הוי אלא שיניחו מעבודתם או יהרגו ולא סגי להו במס ועבדות ועוד דמס ועבדות אפי' שיהיו משאר אומות הם חייבים על כך וא"כ אין בזה הטעאה במה שאמרו הגבעונים שהם משאר אומות דאפי' שהם משאר אומות דינם כך ואיך כתב רבינו אלא היה דינם וכו' דמשמע דאם היו יודעים שהם משבעה אומות היה דינם כך מה שאין כן עתה שאינם משבעה אומות ולא היא כדכתיבנא ואולי י"ל דרבינו סובר דקרא קאמר תרתי לא תכרות להם ולאלהיהם ברית ומדקאמר לאלהיהם משמע דבא להזהיר דבשום צד לא נניח אותם לעבוד ע"ז וזה שאמר לאלהיהם ומדקאמר לא תכרות להם הודיענו שאפי' שאינם עובדים ע"ז לא נכרות להם ברית אלא שיהיו למס ועבדים וכמו שאמר והיו למס ועבדות וזהו דוקא בעת שערכו ישראל עליהם מלחמה כדכתיבנא ומפני כן היה קשה לנשיאים מפני שכרתו ברית באופן שלא היה עליהם שעבוד דמס ועבדות ולכך היו רוצים להרגם אם לא מחמת השבועה וזהו תירוץ הרמב"ן ז"ל שתירץ לקושיא זאת אחר שדחה דברי רבינו בפירוש התורה ועם מ"ש נמצאו דברי רבינו מכוונים לדעתו. והרב מהר"ר אליה מזרחי ז"ל בפרשת פרה הקשה קושיות על תירוץ זה של הרמב"ן ז"ל והוא דעת רבינו לדעתי חדא דאיך יעלה על הדעת דעשו עמהם שלום בלי קבלת מס ושעבוד והא קרא קאמר כן תעשה לכל הערים הרחוקות וכו' והרחוקות משמע אפילו רחוקות לגמרי ואם כן ודאי היה ראוי לעשות שיקבלו מס ושעבוד, ואין זו קושיא בעיני דקרא קאמר כי תקרב אל עיר להלחם וכו' ועליה קאי קרא דכן תעשה וכו' דהיינו בעת עריכת מלחמה דאז צריך שיקבלו מס ושעבוד אבל שלא בשעת עריכת מלחמה לא וכדכתיבנא. עוד הקשה דאם השבועה היתה להם שיהיו שוים ובעלי בריתם איך הותר להם לשעבדם שיהיו חוטבי עצים ושואבי מים, ויש לי לומר לזה דקרא להכי קאמר ביהושע ויעש להם יהושע שלום ויכרות להם ברית לחיותם וישבעו להם נשיאי העדה ויש לפרש דאין השבועה אלא להחיותם בלבד שלא יהרגום אבל לענין המס והשעבוד לא נשבעו ועל דעת הרב מהר"ר אליה ז"ל שהוא סבור דע"כ מס ושעבוד היה ראוי להם שיקבלו דקרא דכן תעשה לכל הערים הרחוקות הכי משמע קשה א"כ מהו זה שאמרו ישראל אולי בקרבי אתה יושב ואיך אכרות לך ברית הא כיון דקבלו מס ועבדות ושבע מצות מה להם לעשות עוד אפי' שיהיו בקרבו ויהיו משבעה אומות מקבלים אותם וכמ"ש שם הרב עצמו בפירוש פסוק לא היתה עיר אשר השלימה וכו' אלא ודאי דכריתת ברית דגבעונים היה בלא מס ושעבוד ומש"ה אמרו להם ישראל אולי בקרבי אתה יושב כלומר כבר ערכתי עמך מלחמה וקרא קאמר שלא אכרות עמך ברית כזה בלא מס ושעבוד וז"א אולי בקרבי אתה יושב כלומר שערכתי עמך כבר מלחמה כמו שפירשתי למעלה. ומה שהקשה עוד הרב הנזכר שם דמה הוקשה הדבר לנשיאים כיון שכבר נתנום חוטבי עצים ושואבי מים שהם קבלת המס והשעבוד י"ל דהוקשה להם מפני שרמו אותם וכרתו עמהם ברית בלי מס ושעבוד ועברו על מ"ש בתורה לא תכרות עמהם ברית וכמ"ש לדעת רבינו אי נמי דקרא קאמר דבעת עריכת המלחמה אינם יכולים לעשות שלום אלא אם יהיו למס ועבדות וכמ"ש והיו לך למס ועבדוך. ואחר אשר ביארתי דעת רבינו והרמב"ן ז"ל אומר דקשיא לי במה שהקשה הרמב"ן ז"ל על רש"י ז"ל שם דאיך אפשר דליכא קריאת שלום במלחמת מצוה דא"כ איך קרא משה לשלום לסיחון מלך האמורי ואני תמה עליו דא"כ היה לו לקרות שלום דמס ועבדות כיון דלא הותר קריאת שלום באופן אחר בפרשת שופטים והוא לא עשה כן אלא שאמר אעברה בארצך וכו' בדרך המלך נלך וכו' א"ו שאין זו קריאת שלום אשר צוה הכתוב דלא היו מחוייבים בכך כיון דלא היה שעת מלחמה וכמ"ש שם הרמב"ן ז"ל עצמו וז"ל והיה מן הדין שאם יענו שלום ויפתחו שיהא כל העם הנמצא בה להם למס ועבדות אבל משה היה יודע כי ישראל עתה לא יכבשו שבעה עממים וכו' וכ"כ עוד שם שעשה מעצמו דרך פיוס וכו'. עוד הקשה שם על רש"י ז"ל במ"ש במס' סוטה דשבעה אומות אם עשו תשובה אין מקבלין אותם וכו' קשה דכדברי רש"י ז"ל מוכח שם בגמרא דאמרו כמאן אזלא הא דתניא ושבית שביו לרבות כנענים שבחוצה לארץ שאם חוזרים בתשובה מקבלים אותם כמאן כר"ש כלומר דלר"ש כנענים שבח"ל אם חוזרים בתשובה מקבלים אותם אבל לא של א"י אבל לר' יהודה אפי' של ח"ל אין מקבלים אותם ומאי דהקשה מקרא דלא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי דמשמע קרא דדוקא עובדים ע"ז ליקשי לנפשיה אפשטא דמשמעותא דהתם אלא ודאי אית לך למימר דכיון דשבים מיראה חוזרים לסורם ויחטיאו לישראל והך קושיא איתא נמי בתוספות בפ' השולח שהקשו בד"ה כיון דאמרי מארץ רחוקה וכו' דבלא חלול השם אין יכולים להורגם והביאו ראיה מפרק אלו נאמרין דאמרו התם דאם חוזרים בתשובה מקבלים אותם דלא אמרו כן אלא בכנענים של ח"ל דוקא ויושבי גבעון בא"י היו ואם כן מאי ראייה מייתי מהתם וצריך עיון:

ח[edit]

ואין מונעין מהן אמת המים וכו'. בספרי לא תשחית את עצה אין לי אלא ברזל מנין אף למשוך ממנה אמת המים ת"ל לא תשחית את עצה בכל דבר:

ט[edit]

וכן אילן מאכל שהזקין וכו'. דלא כרש"י ז"ל שפירש דאילן מאכל קוצצין לבנות מצור דלא קאמר קרא אלא להקדים אילן סרק לאילן מאכל וכתב סמ"ג שני הפירושים ולפירוש רש"י ז"ל הסכים הרמב"ן ז"ל בפירוש התורה וכתב שם דלפ"ז לא תשחית את עצה ר"ל דרך השחתה שלא לצורך המצור כמנהג המקומות וכו' ולפירוש רבינו קשה לשון הברייתא שאמרו שם בהחובל (דף נ"א:) תנ"ה רק עץ אשר תדע זה אילן מאכל כי לא עץ מאכל הוא זה אילן סרק וכי מאחר שסופנו לרבות כל דבר מה ת"ל כי לא עץ מאכל להקדים סרק למאכל להכי קאמר כל דבר דלפירוש רש"י ניחא דהוי אפי' עץ מאכל אבל לרבינו קשה דאינו אלא דוקא עץ מאכל שהזקין ולא הוי כל דבר ויש לדחוק לפירוש רבינו דמיקרי כל דבר בערך אילן סרק דסוף סוף הרי עושה פירות קצת אבל מ"מ לשון הברייתא דחוק ואולי לא היה בגירסתו כל דבר אלא מאחר שסופנו לרבות אילן מאכל מה ת"ל כי לא עץ וכו':

יג[edit]

וכשם שפטורין מכל אלו בהליכתן וכו'. כתב הרב כ"מ דלמד מהא דאמרינן בפ' מי שהוציאוהו (דף מ"ה.) שחוזרין בכלי זיינן למקומם ואין זו ראיה דהתם משום מעשה שהיה התקינו כן כדאמרו בברייתא שם. איברא דרבינו כתב בפרק ב' מהל' שבת מותר להם לחזור בכלי זיין למקומן כדי שלא להכשילן לעתיד לבא ולפי אותו הטעם הכא נמי אמרינן הכי דאם אין אתה פוטרן בחזרתן לא יצאו בתחלה אבל מ"מ נראין דאין זה הטעם האמור בגמרא שם אלא משום מעשה שהיה התקינו כן:

יד[edit]

ואסור להפנות וכו'. רבינו מנאן כאן ובפתיחת ההלכות בשתי מצות האחת המקום המיוחד והאחת היתד מוכן אבל סמ"ג בעשין קי"ח כתב שהיא מצוה אחת:

Information.svg

מהדורה זמנית - הבהרה
אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות

הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף