יצחק ירנן/מלכים/ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יצחק ירנן ‏ מלכים ה

ה

ומצות עשה וכו'. ואל תשכח בלב. וכתב הרב עץ החיים משם מהר"א צמח דהא אצטריך זכור ואל תשכח למצות עשה ולא תעשה כמו שמנאן רבינו בס' המצות ואי אצטריך לזכור בפה ואל תשכח בלב עשה ולא תעשה מנלן יעו"ש.
ולענ"ד י"ל דעד כאן לא אמרינן בעלמא דאתא קרא לעשה ולא תעשה אלא היכא דלא מצינן למדרש ליה כלל אבל היכא דמצינן למדרש ודאי דרשינן וכאן דדרשינן זכור בפה ואל תשכח בלב וזהו שכתב בס' המצות מצות עשה לזכור מה שעשה עמלק ומצות לא תעשה שלא לשכח מעשיו הרעים וכמ"ש רבינו כאן בריש הלכות אלו במנין המצות יעו"ש וכי משום דרשא זאת ליכא עשה ולא תעשה ומ"ש מצות עשה לזכור עמלק היינו בפה כמ"ש בפנים בפ"ה ובמנין המצות לא אתא אלא למנות הלאוין והעשין של תורה ולא לפרש פירושן של מצות.

ח

מותר לחזור וכו'. ואין אסור אלא להשתקע שם ואין לוקין על לאו זה וכו' אין בו מעשה וכו'. והנה רבינו אזיל לשיטתיה דס"ל התראת ספק שמיה התראה וכמ"ש פט"ז מהל' סנהדרין יעו"ש וא"כ היה אפשר ללקות כאן אף שהיא התראת ספק אלא מטעם אחר נפטר דהוי לאו שאין בו מעשה ומרנא בעץ החיים בלשונות ד"ב קשיא ליה להאי דינא ממ"ש רבינו בהל' נזירות דס"ל התם דשהיה כמעשה יעו"ש ואני בעוניי בספרי תועפות ראם סדר בשלח בהשקפה ראשונה חילקתי בין הכניסות דכשהכניסה היא בהתר גמור אז השהיה לא חשיבה כמעשה ברם כשהכניסה היא באיסור אף שהיה בשוגג מ"מ באיסור היא ואז השהיה חשיבה כמעשה ונסתייעתי מדברי הר"ב אנג'יל בחי' למס' שבועות דף י"ז והלח"מ שם בהל' נזירות.
וכעת חזינא דחילוק זה לאו דסמכה הוא דהא כתב רבינו שם בהל' נזירות פ"ה הי"ח נזיר שנכנס לבית ושהה שם עד שמת המת או שנכנס לאהל המת בשידה תיבה ומגדל ובא חבירו ופרע גם התיבה מעליו הרי זה לוקה וכו' הרי דאף שנכנס בהיתר דהיינו קודם שמת וכן בשידה תיבה ומגדל דליכא טומאה ואפי' הכי לוקה בשהיה במה שהתרו ביה ואמרו לו צא וכתב הרדב"ז בחי' שם דהוי מדעתו דאי לאו מדעתו אין כאן מלקות אלו דבריו. ודבריו באו בקיצור דמה כוונתו במ"ש מדעתו דאי ר"ל דהוא ידע ורצונו בכך למה לי שרצונו בכך אפי' שלא מדעתו ורצונו כיון שהתרו בו שיצא ואיכא שיעורא שיצא ולא יצא לוקה דנמצא שדעתו בכך ואי ר"ל מדעתו דהיינו שידע ולא יצא לאפוקי שלא ידע כלל וכי צריכא למימר זה הא לא מצינו מלקות על השוגג ועוד דאפי' ידע כל דליכא התראה מלקות ליכא ואי היה שוגג שלא ידע כלל היאך שייך התראה.
ובתוס' נזיר דף מ"ג אהך דינא כתבו וז"ל ד"ה כגון וכו' וצ"ל [דהוא] מסייע להסיר את המעזיבה דהא בהתרו בו למלקות איירי ע"כ ונראה כוונתם דאי ליכא מעשה מלקות ליכא דלאו שאין בו מעשה אין לוקין עליהן ודבריהם סותרים למ"ש הם עצמם בדף י"ז ד"ה אילימא להיכא שנזר והוא בבית הקברות והתרו בו שלא ינזור דלוקה וז"ל ולא הוי האי לאו כלאו שאין בו מעשה במה שמקבל נזירות דלאו שיש בו מעשה הוא במה שאינו יוצא משם כשנודר בנזירות עכ"ד הרי דס"ל דהשהיה שם חשיב מעשה ומה בין זה לזה והא דכתבו בדף י"ז הוא מוכרח מהש"ס דאי לאו הכי למה יהא הנודר בבית הקברות לוקה ואין לומר הטעם אחר משום דעקימת שפתים חשיב מעשה דאין זה אלא במימר ונשבע דוקא. ועיין לרבינו ריש הל' תמורה ובמרן שם ובהרב המגיד פי"ג מהל' שכירות דבכל האמור שם ליכא למימר הכא דהנזירות חשיב מעשה ואולי נאמר דהך סוגיא אזלא כר' יהודה דס"ל לאו שאין בו מעשה לוקין עליו יעו"ש במכות דף ד' ע"ב והוא דוחק גדול ומ"מ דבריהם סתרי אהדדי ומ"מ אם נאמר דדעת רבינו כמ"ש התוס' שהוא מסייע בהסרת המעזיבה חילוקינו נכון דשאני ההיא דינא דרבינו דהמלקות הוא משום המעשה ולא משום השהיה אמנם הא ליתא חדא דא"כ הו"ל לרבינו לומר שסייע להסיר המעזיבה שהוא עיקר למלקות ועוד דבהל' כ"א גבי נדר והוא בבית הקברות כתב דלוקה וודאי טעמו כמ"ש התוס' דהשהיה חשיבה מעשה וכמ"ש הלח"מ ולרבינו אי אפשר לומר כמ"ש בש"ס דאולי ס"ל כר"י דלאו שאין בו מעשה לוקין עליו דרבינו ס"ל דאין לוקין עליו וכאן לא שייך לומר כדכתב מרן בפי"ג משכירות גבי חוסם בקול יעו"ש נמצא דרבינו ס"ל בפי' דהשהיה חשיב כמעשה ואף שנכנס בהתר כדכתב בהל' י"ח ובהל' כ"א וא"כ חזרה קושית הרב עץ החיים לדוכתה וקושית הלח"מ לב' לישני דרבינו דהלכות נזיר.
ולעיקר קושית הלח"מ לרבינו בב' לשונות דנזיר נראה דמ"ש בפ"ו ה"ט אע"פ ששהא שם אינו לוקה אינו ר"ל שהיה דהשתחויה אלא שהיה שלא יצא שהיה יכול לצאת ולא יצא אבל לא שהה כדי השתחויה והיינו בעית הש"ס דלא אפשיטא וכיון דלא אפשיטא לא לקי וזהו שכתב רבינו אינו לוקה והכי דייק שכתב אע"פ ששהא ולא כתב כדי השתחויה משא"כ בפ"ה הי"ט שכתב והוא שישהא שם כדי השתחויה ומשו"ה לוקה ובהל' י"א שכתב סתם ולא הזכיר שהיה כלל היינו טעמא דשם לא בא רבינו אלא לומר גוונא דלוקה שנים וודאי שהוא כדינו כמו שהזכיר בהלכה י"ט בשישהא כדי השתחויה ונמצא א"כ דרבינו מפרש בבעיא כפשטא וכפי' המפרש והתוס' אלא דלפי פי' מרן בדברי רבינו פ"ו קשה קושית הלח"מ לרבינו ודברי מרן צ"ע. איך שיהיה חילוקינו לקושית מרן בעץ החיים ליתא ברם החילוק הב' שכתבתי שם נאה ומתקבל דלגבי ארץ מצרים הכל הוא מחשבה.
וכעת נדפס ס' בירך יצחק עיי"ש בסוף סדר תבא הביא קושית מהר"ח אבולעפיה הנזכר וכתב עליו דאדרבא יש לתמוה על הרב שהקשה כן דאם הוא מפ"ו דנזיר אדרבא שם כתב דאינו לוקה וכו' ודבריו אלה דברי מותר דהא חזינן דלא קאי שם אף דכתוב בספר כן, גם מ"ש וז"ל ואם כונתו להקשות ממ"ש פ"ה הי"ח או הנכנס בשידה וכו' הרי שם לא הזכיר שהיה ע"כ לא ידעתי את שיחו דמה לי שלא הזכיר שהיה וכי בלא שהיה יהא חייב הא יצא מיד אלא ודאי ששהא אלא שלא הזכירו רבינו דכל עצמו בדין זה לא בא אלא לומר דחייב שנים ועיקר הדין כתבו אחריו וכמ"ש בסמוך.
גם מ"ש וז"ל ומ"ש ונתן טעם הלח"מ כמ"ש התוס' לא על דין זה נתן טעם אלא על דין כ"א והוא ש"ס ערוך בדף י"ז דנזיר והיינו שהתרו בו שלא ידור ולא קבל ונדר וכה"ג אמרינן שהיה לו לקפוץ וליצא משא"כ בנכנס בשידה תיבה ומגדל שנכנס בהתר ונזר שם שהיא בעיא דרבא אי חייב על השהיה או לא וכתבו התוס' דפרע באונס וכו' יעו"ש וליתא דהרואה יראה שערבב הדברים שלא העמיק בפרט זה ומה חילוק יש בין כשנדר והוא בבית הקברות והתרו לו שלא ידור ולא קפץ ויצא דחשיב השהיה כמעשה לכשנכנס בשידה תיבה ומגדל ונדר שם הא בין הכא ובין הכא בהתר נכנס אלא דבהיותו או בבית הקברות או בשידה תיבה ומגדל נדר וקודם שנדר היה התר ישיבת בית הקברות או בשידה תיבה ומגדל ולכן הלח"מ שכתב בהכ"א הוא הדין בכל ההלכות אלא מחמת שהתוס' כתבו כן בדין זה כתבו הלח"ם שם בהכ"א והוא נוח לו מ"ש רבינו פ"ו הט"ו ולכאורה לא אזלא עם פשטא דש"ס וכמ"ש לו הר"א והכ"מ נדחק הרבה בפי' דש"ס ולדידיה נייחא ליה הכל ומדלג על ההרים וקא פסיק ותני לחלק בין נכנס בהתר לנכנס באיסור וכדברי הלח"מ וכבר דחינא ליה וכדכתיבנא ודוק.
ואחר זמן ראיתי להרב יד משה סדר שופטים כתב לקושית מהרח"א הנזכר וז"ל אבל הכא שאינו ידוע בודאי דנשתקע שם דמי יודע מה שבלבו של אדם דילמא דעתו לצאת משם ודר שם בדירת עראי היאך יתרו בו להלקותו והו"ל כהתראת ספק דאין יכולין לומר לו צא ממצרים דיכול לתרץ עדיין לא נשתקעתי ודעתי לצאת אלו תוכן דבריו. ואחרי נשיקת ידיו ורגליו דבריו בטלים ע"פ מה שהקדמנו ריש אמיר וק"ל.

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.