שרשי הים/יבום וחליצה/ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שרשי הים ‏ יבום וחליצה ג

טז

שורש חזקה ומיעוטא איתרע לרובא

וכן אשה שהלך בעלה וצרתה למד"ה ובאו שנים ואמרו לה מת בעליך ה"ז לא תחלוץ ולא תתייבם לעולם עד שיודע אם ילדה צרתה או לא ילדה. הנה התוס' בפרק עשרה יוחסין ד"פ גבי תינוק שנמצא בצד העיסה ובצק בידו דר"מ מטהר מטעמא דסמוך מיעוטא דתינוקות שאינן מטפחים לחזקה דעיסה שהיתה עומדת בחזקת טהרה ואיתרע לרובא דתינוקות מטפחים והתוס' שם ד"ה סמוך כו' הוקשה להם דבריש פ"ב דיבמות דקי"ט גבי האשה שהלכה בעלה וצרתה למד"ה ואמרו לה מת בעליך קאמר ר"מ דלא תנשא ולא תתייבם מטעמא דסמוך מיעוטא דנשים שאינן מתעברות ויולדות לחזקה דהיתה בספקת יבום כשהלכה לה בעלה בלא בנים והו"ל פלגא ופלגא וה"נ הול"ל דעיסה זו לא תשרף ולא תאכל מספקא ואמאי בטיל לרובא ומטהר ותירצו דרוב זה אינו חשוב ובטיל לגבי חזקה ומיעוטא יע"ש ויש לדקדק על דבריהם מן הסוגיא שבפ' כס"ה דפ"ו דעלה דקאמר ר' אמי דטעמא דר"מ דמחייב על חש"ו משום נבילה ה"ט משום דרוב מעשיהן מקולקלין פרכינן מאי אירייא רוב אפי' מיעוט נמי דהא איכא חזקה דבהמה בחייה בחזקת אבר מן החי וכיון דלא ידעינן שנשחטה כראוי מוקמינן לה אחזקתה וכיון דאיכא חזקה ומיעוטא אתרע לרובא כדקא' ר"מ גבי תינוק בצד העיסה ומשני תלמודא אי אמרו ספק טומאה לטהר יאמרו ספק איסור להתיר יע"ש.
והנה למאי דמדמי תלמודא ההיא דשחיטת חש"ו להך דבצק י"ל דמשמע ליה לתלמודא דרוב מעשיהם מתוקנים לא חשיב רוב כ"כ כרוב דתינוקות המטפחין דלא חשיב רוב כמ"ש התוספות אמנם בתר דשני תלמודא דשאני טומאה מאיסור מאי ק"ל להתוס' הכא מההיא דיבמות דהתם נמי כיון דמידי דאיסור הוא חייש ר"מ לרוב נשים ומש"ה הו"ל כפ"ופ ולא תנשא ולא תתייבם ואין לומר דהתוס' ז"ל עיקר קושייתם היא אההיא סוגיא דחולין דפריך לרבי אמי מהך דתנוק דלר"מ אתרע ליה רובא לגבי חזקה ומיעוטא ולא מסייע ליה מההיא דיבמות דחשיב לר"מ כפ"ופ ואמטו להכי הוצרכו לומר דמהתם אין ראיה דרוב חשוב דא"כ היכי הוה ס"ד לתרץ ולומר דמאי דמטהר ר"מ גבי תינוק היינו משום דכיון דהוי ספקא הו"ל תינוק דבר שאין בו דעת לישאל ואפי' ר"הי ספקו טהור ולא משום דאתרע לרובא ודחו זה מסוגיין דקאמר דעשאוהו חכמים לתנוק כדבר שיש בו דעת לישאל כו' והשתא אם איתא דקושייתם היתה אההיא דחולין דלא מסייע לרבי אמי מההיא דיבמות אכתי מאי אהנו בזה דאכתי קושייתם לא מתרצו בהכי דתקשי ליה התם מתני' דיבמות למאי דלא אסיק אדעתיה לחלק בין טומאה לאיסור וכעת צ"י.
והנה הכלל העולה מדבריהם הללו דקדושין הוא דלר"מ כל שהרוב חשוב כי ההיא דיבמות ואיכא חזקה ומיעוט הסותר אל הרוב הו"ל כפ"ופ ובספקא תליא וכל שאין הרוב חשוב כי הך דתנוק ובצק אתרע ליה רובא לגבי מיעוטא וחזקה ואולם לרבנן דר"מ כל שהרוב חשוב אזלינן בתר רובא ואפי' לגבי מיעוטא וחזקה ולרבנן בההיא דהאשה שהלכה בעלה תנשא לכתחילה ולענין הלכה כתבו התוס' ביבמות דלא קי"ל כר"מ וההיא סתמא דלא כהלכתא יע"ש.
אמנם רבינו בפ"ג מה' יבום והטור בא"הע סימן קנ"ז פסקו לההיא סתמא וכך הסכים הריטב"א בשיטתו לקדושין ע"ש הרמב"ן ז"ל דהדר לתרוצי מתני' התם משום דכל דאיכא חזקה ומיעוטא חיישי' וחשיב כפ"ופ אתי ככ"ע ואפי' לרבנן דר"מ והא דגבי תינוק קאמר ר"מ דחזקה ומיעוטא בטיל ליה לרובא ורבנן אמרו דאזלי' בתר רובא ולכ"ע לא חשיב כפ"ופ תי' ע"ש הרמב"ן דמשום דר"מ חשיב ליה כפ"ופ הוא דמטהר דהו"ל ספק טומאה בר"הי בדבר שאין בו דעת לישאל ורבנן משום דס"ל דהרוב מכריע יותר אמרו תולין אבל חשיב כפ"ופ דחיישי' למיעו' וחזקה וההיא דיבמות אתיא ככ"ע והריטב"א כתב דכל דהמיעוט יוצא מן הרוב כי ההיא דיבמות לכ"ע מצטרף עם החזקה והוי פ"ופ אבל כשאין המיעוט יוצא מן הרוב כי הא דתנוק פליגי רבנן ור"מ דלרבנן אין המיעוט מצטרף עם החזקה אלא רובא עיקר ומ"ש תולין לר"י ולא אמרו ישרף משום דרוב זה אינו חשוב לשרוף עליו את התרומה אבל לר"מ אפי' במיעוט זה שאינו יוצא מן הרוב חשיב ליה כפ"ופ ומצטרף עם החזקה ועפ"ז ניחא ליה להריטב"א ההיא דרוב מצויין אצל שחיטה מומחין ולא חיישינן למיעוטא וחזקה דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת אלא מפני שמיעוט זה אינו יוצא מן הרוב לא חיישי' ליה ואינו מצטרף עם החזקה.
ועפ"ז ניחא נמי מה שהקשה הרב מח"א בלשונותיו על רבינו פ"ג מה' יבום די"ז ע"ג דבפ"ק דחולין די"א ילפינן דאזלינן בתר רובא מפרה אדומה אע"ג דהתם איכא נמי חזקה בהדי מיעוטא דמוקמינן גברא בחזקתו שהיה טמא ולא חיישינן למיעוטא וחזקה יע"ש, וכבר הוקשה לו כן להרב ח"ה שם ד"ה מנא הא מלתא ותי' דהא דחיישינן למיעוטא וחזקה אינו אלא מדרבנן ועי"ל דלמיעוטא דלא שכיח לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה כמ"ש הרא"ש והאי מיעוטא דפרה לא שכיח הוא עכ"ל וישוב זה לא ניתן ליאמר לע"ד דא"כ היכי יליף מיניה תלמודא דאזלינן בתר רובא גבי מיעוטא דשכיח כגון גבי קטן וקטנה לא חולצין כו' דהא איכא למימר דשאני פרה דמיעוטא דלא שכיח הוא ואפי' ר"מ דחייש למיעוטא היכא דלא שכיח לא חייש אלא עכ"ל דלפום מאי דיליף מיניה תלמודא דאזלינן בתר רובא שמעינן דמיעוטא דשכיח הוא אך מ"ש דהא דאזלינן בתר חזקה ומיעוטא אינו אלא דרבנן ניתן ליאמר ואמנם ע"פ דברי הריטב"א ניחא דמיעוטא דפרה אינו יוצא מן הרוב ולהכי אזלינן בתר רובא ולא חיישינן למיעוטא וחזקה והרב מח"א שם חילק חילוק אחר דכל שאין החזקה והרוב בגוף אחד כי ההיא דיבמו' שהחזקה סותר את הרוב לגמרי דהחזקה היא שיצתה ריקנית ואינה מעוברת והרוב הוא שהיא מעוברת אין החזק' מצטרף עם המיעוט להחשיבו כפ"ופ ולהכי בההיא דרוב מצויין אצל שחיטה וגבי פרה אזלינן בתר רובא לגמרי יע"ש ואין ספק שדבריו אינן אלא לרבנן דר"מ אבל לר"מ אפ"ה חייש למיעוטא וחזקה דהא גבי תנוק שאין החזקה והרוב בגוף אחד חייש ר"מ למיעוטא וחזקה וכן למ"ש הרב ח"ה דמאי דחיישינן למיעוטא וחזקה אינו אלא מדרבנן ה"ד לרבנן דר"מ אבל לר"מ הוי דאורייתא דהא חזינן דמטהר גבי תנוק מה"ט וכ"כ התוס' בבכורות ד"ך ע"א ד"ה ואבע"א יע"ש והואיל וכן הדרא קושיית הרבנים הנז' לדוכתא אליבא דר"מ לכל התירוצים דגבי פרה אדומה אזלינן בתר רובא ולא חיישינן למיעוטא וחזקה דלחילוק הריטב"א שחילק בין מיעוט היוצא מן הרוב לשאינו יוצא מן הרוב הרי לר"מ לא ס"ל הכי כדמוכח מההיא דתנוק ואי למ"ש הרב ח"ה דהא דחיישי' למיעוטא אינו אלא לרבנן הרי לכ"ע לא ס"ל הכי וכן למ"ש המח"א ר"מ לית ליה הכי ולדידיה תקשי היכי אזלינן גבי פרה בתר רובא ולא חייש למיעוטא וחזקה.
ונלע"ד ליישב לדברי רבינו הנז' דלא קשיא נמי לר"מ דאף ר"מ לא חייש למיעוט' וחזקה כי האי למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה אלא דוקא גבי תנוק שהרוב אינו חשוב כמ"ש התוס' והריטב"א שהרי לרבנן דלא חיישי למיעוטא וחזקה ואזלו בתר רובא לא אזלו לגמרי כדי לשרוף את התרומה אלא אמרו תולין וברוב זה דלא חשיב הוא דחייש ר"מ למיעוטא וחזקה כי האי אף שהמיעוט אינו יוצא מן הרוב לדברי הריטב"א ואף שאין מבטל הרוב לגמרי לדברי המח"א ולדברי הרב ח"ה אף דבעלמא לא חיישינן אלא מדרבנן ולחומרא הכא חיישינן ולקולא כיון שהרוב אינו חשוב אבל גבי פרה וכן ברוב מצויין אצל שחיטה שהרוב חשוב לא חיישינן למיעוטא וחזקה מדאורייתא ואפי' לר"מ וההיא דפרק כס"ה דפ"ו דהוה בעי תלמודא להתיר לר"מ שחיטת אותו ואת בנו אחר שחיטת חש"ו ואפי' רוב מעשיהן מתוקנים מטעמא דמיעוטא וחזקה דמההיא הכריחו התוס' בבכורו' דמיעוטא וחזקה לר"מ הוא דאורייתא יש ליישב דתלמודא ה"ק אפי' תימא רוב מעשיהן מתוקנים מ"מ כיון דרוב זה אינו חשוב סמכינן אמיעוטא וחזקה לר"מ כי ההיא דרוב תינוקות מטפחים כנלע"ד, ודע שהרשב"א בתורת הבית גבי רוב מצויין אצל שחיטה חילק באופן אחר וסוגיא דחולין פ' כס"ה דפ"ו קשיא עליה וכעת אין הספר מצוי אצלי להעתיק דבריו יע"ש.
הנה עלה בידינו הסכמת הראשונים זולת התוספות דסתמא דיבמות אליבא דהלכתא היא ומשום דחיישינן למיעוטא וחזקה והילכך האשה שהלכה בעלה וצרתה למד"ה ובאו ואמרו לה מת בעליך לא תנשא ולא תתייבם וראיתי להרב מח"א שם בפ"ג דיבום שתמה על רבינו והטור שפסקו לסיפא דההיא מתני' דקתני יצתה מלאה חוששת דהתם ליכא חזקה המסייעת אל המיעוט כמ"ש התוס' שם בד"ה וסיפא חזקה לשותה ומיעוט כו' וכ"כ הרא"ש וכיון דליכא אלא מיעוט לבד לא קי"ל כר"מ אלא כרבנן דאזלינן בתר רובא וא"כ סמוך מיעוטא דמפילות למחצה דנקבות והו"ל זכרים מיעוטא ואמאי חוששת ותי' דלרבנן דלא חיישי למיעוטא לא אמרינן סמוך מיעוטא דמפילות למחצה דנקבות דהמיעוט בטל לגמרי לגבי רוב וכיון דרוב נשים מתעברות הו"ל כאלו ילדה בן קיימא ודאי אלא היכא דאיכא חזקה הוא דחיישי רבנן למיעוטא ומצטרף אל החזקה אבל כל היכא דליכא חזקה בטל לגמרי ומ"ש שם בגמ' סמוך למיעוטא דמפילות למחצה דנקבות היינו לר"מ דחייש למיעוטא יע"ש ואשתמיט מיניה ההיא דפרק אלמנה לכ"ג דס"ז דאפליגו ר"י ור"ש גבי בת ישר' שנשאת לכהן והניח בנים והניחה מעוברת דר"י סבר דאין העבדים אוכלים בתרומה משום חלקו של עובר דחיישינן למיעוטא דזכרים ור"ש ס"ל דאוכלים משום דלמיעוטא דזכרים לא חיישינן דסמוך מיעוטא דמפילות למחצה דנקבות והו"ל זכרים מיעוטא יע"ש ופסק הרא"ש שם כר"ש וכן פסק רבינו בפ"ח מהל' תרומות ולדע' הראב"ד ז"ל שם ניחא יע"ש, וכ"כ קשה מההיא דסוף פרק בהמה המקשה גבי המבכרת שהפילה שלייא דקאמר רבי אמי דה"ט דישליכנה לכלבים משום סמוך מיעוטא דנדמה למחצה לזה י"ל דהתם איכא חזקה דבהמה במעי אמה אינה קדושה בבכורה דמסייע למיעוטא דנדמה ותלמודא דלא יהיב טעמא משום מיעוטא וחזקה היינו משו' דבעי לאוקומי מתני' אפי' כר"מ דחייש בעלמא למיעוטא קאמר דהכא הו"ל מיעוטא דמיעוטא דלא חייש ר"מ ודוק אך מההיא דתרומה קשה ואולם גבי איסו' ערוה החמירו וכמ"ש התוס' בר"פ האשה יע"ש.
זאת תורת העולה דלהתוס' לרבנן דר"מ דקי"ל כוותייהו לא חיישינן למיעוטא וחזקה לעולם אלא אזלינן בתר רובא לעולם ולהרמב"ן לעולם חיישינן למיעוטא וחזקה והוי פ"ופ דהרוב מכריע יותר ונ"מ לטומ' בר"הי ולהריטב"א כי חיישי רבנן למיעוטא וחזקה אינו אלא במיעוט היוצא מן הרוב אבל כשאינו יוצא מן הרוב אזלינן בתר רובא לגמרי וכן לחילוק הרב מח"א כי חיישי רבנן למיעוטא וחזקה אינו אלא בחזקה הסותרת הרוב לגמרי דהיינו שהחזקה והרוב בגוף א' אבל כל שאין החזקה והרוב בגוף אחד אזלינן בתר רובא לגמרי ולדברי כולם לבד הרמב"ן כי אזלינן בתר רובא היינו ברוב חשוב אבל ברוב שאינו חשוב לא אזלינן לגמרי אלא חיישינן אל הרוב לחומ' ולדברי כולם כי חיישי' למיעוט' וחזקה היינו ברובא דליתיה קמן אבל בדאיתיה קמן לא חיישי' כלל למעוטא וחזק' והיינו ההיא דעיסה בבית ושרצים וצפרדעים כו' כדאית' בקדושין ד"פ וכמ"ש הריטב"א שם בשיטתו וכמ"ש שם רש"י ועיין עוד מ"ש בשורש מיעוט בלא חזקה אי חיישינן.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.