לחם משנה/טוען ונטען/יד

לחם משנה ‏ טוען ונטען יד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

והבעל בנכסי אשתו וכו'. קשה שהיה לו ג"כ לומר חוץ מן האשה בנכסי בעלה דאמרינן התם בפ' חזקת (דף נ"א:) דבמתנה יש לה ראיה אבל במקח אמרינן דלגלויי זוזי הוא דעבד וכי היכי דגבי בעל כתב חוץ מבעל בנכסי אשתו דבמקצת אין לו ראיה גם כן היה לו לומר ואשה בנכסי בעלה דבמקצת אין לה ראיה והטור ז"ל בסי' קמ"ט כתב שניהם ולא ידעתי טעם נכון לרבינו ז"ל:

ב

אע"פ שהביא ראיה שהודה וכו'. בפ' חזקת (דף מ"ז:) אמרו דרב הונא אתא לאפוקי מדרב דאפי' בשטר לא מהני חזקה גבי גזלן אלא כשמואל דבעינן עד שיכתוב בו אחריות וקשה על רבינו ז"ל למה לא הודיענו זה דאפי' בשטר לא ראיה גבי גזלן דהכי הלכתא דהלכתא כשמואל בדיני מיהו לזה י"ל דסתם רבינו הדברים ומכח הסתם משמע דאפי' בשטר לא מהני אבל מ"מ קשה דהיה לו להודיענו דאי אית ביה אחריות מהני וה"ה ז"ל בפ"ל מהל' מכירה גבי לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה דמקחו בטל אבל אם כתב אחריות מקחו קיים תמה שם למה לא ביאר רבינו ז"ל כן ויש לתמוה עליו דא"כ כאן היה לו לתמוה וכמ"ש וי"ל דכאן יש לתרץ דסובר כדכתב הטור ז"ל בסימן קנ"א בשם הר"ר יהודה דאע"ג דגבי סקריקון היכא דכתב אחריות מהני גבי גזלן לא מהני דשאני גבי סיקריקון אם אין בעה"ב משעבד ללוקח נכסיו וכו' אבל גזלן שאנס זה גם על האחריות לא קנה ומש"ה לא כתב רבינו ז"ל כאן דמהני כתיבת אחריות. מיהו קשה לסברא זו כיון דאיכא חלוק בין ההיא דסקריקון להא דגזלן אמאי בפ' חזקת אמרו דרב הונא אית ליה לאפוקי מדרב דרב אמר דשטר מהני גבי סיקריקון ורב הונא אמר דלא מהני שטר משום דסיקריקון אינו מקפיד אם יעשה שטר ללוקח אבל גזלן שכופהו על כך כי היכי דאנו מחלקים אליבא דשמואל בכתיבת אחריות וי"ל דודאי כתיבת אחריות זה הוא דאינו מקפיד משום דאינו מהני כל כך אבל כתיבת השטר ודאי דמקפיד הסקריקון אם אינו משתעבד ללוקח:

ה

וישראל הבא מחמת עכו"ם וכו'. השיג עליו הר"א ז"ל דאם מכרה לישראל אחר ישבע היסת וכו'. קשה וכי עדיף הישראל מגברא דאתי מחמתיה וכי ה"ג פריך בפרק חזקת מי איכא מידי דאילו האי עכו"ם אמר לא מהימן ואילו אמר ישראל תחת העכו"ם מהימן. וי"ל דשבועת היסת תקנה היא שתקנו רבנן והיכא שגורם היזק לישראל תקנוה אבל היכא דאינו גורם לא תקנוה ואוקמוה אדין תורה ולכך בעכו"ם אוקמוה אדין תורה אבל כשידע ישראל אע"פ שבא מחמת העכו"ם שייך שפיר תקנה. זה נראה לי טעמו ז"ל:

ז

אין מחזיקין בנכסי קטן וכו'. הר"א ז"ל השיג על רבינו ז"ל דאפי' אכלה שלש שנים אחר שהגדיל אינה חזקה וכן נראה מן הגמ' ע"כ. והריב"ש ז"ל בסימן שע"א ביאר איך נראה כן מן הגמרא שכתב שם וז"ל מדאמרינן אין מורידין קרוב לנכסי קטן הא אחר מורידין ולא חיישינן שמא יחזיק בנכסיהם וישתכח הדבר שב"ד הורידוהו מההיא גופא שמעינן דאין מחזיקין אפילו כמה שנים אחר שהגדיל שאם לא כן היאך מורידין אחר דלאו קרוב הא איכא למיחש שמא יחזיק בהם שלש שנים אחר שיגדיל וכו' ע"כ. ויש לדחות זה דהקטן אחר שהגדיל דייק ושואל בנכסי אביו וכשיגידו לו נכסי אביו אין מניח לו שלש שנים אחר שהגדיל דשנה אחת או שתים אחר שהגדיל מניח לו מפני שנראה לו שעדיין לא החזיק אבל שלש שנים אחר שהגדיל אינו מניח לו להחזיק ומערער עליו וכיון דהניחו שלש שנים אחר שהגדיל ודאי שהדין עם המחזיק ומפני דחייה זאת כתב ה"ה ז"ל שאין לאחד מן הפירושים הכרח גמור כלומר אע"פ שהוא הכרח האי הכרח דכתב הריב"ש ז"ל אינו גמור דיש לו דחיה שכתבנו:

ח

מי שהחזיק וכו' והרי זה גובה בשבועה מה שטען וכו'. תימה הוא זה שכתב שגובה בשבועה שהרי למטה כתב וגובהו שלא בשבועה מתוך שיכול לומר שלי הן ומוכרח הוא בגמרא דנאמן שלא בשבועה. וכי תימא מ"ש מטוען על המשכון כבר תירץ ה"ה ז"ל דשאני קרקע ואם כן איך כתב כאן שגובה בשבועה. ומצאתי ספר אחר שכתוב שם וגובה משבחה מה שטען כלומר דגובה משבחה אשר יש בקרקע מה שהוא טוען אמרתי דאולי מה שכתוב במקצת נסחאות בדברי רבינו גובה בשבועה הוא ט"ס. אבל ראיתי לבעל ההגהות שכתב שבס"ה כתב גובה בשבועה כלשון רבינו והאריך ליישב דעתו וא"כ נראה שנסחא אמיתית זו בדברי רבינו ז"ל וצ"ע:

ט

אכלה שני חזקה וכו'. מוכח בהדיא כדכתב הר"א ז"ל בהשגות שאפי' שיצא הקול כיון שהחזיק בחיי אביהן שלש שנים מהני חזקתו ועובדא דרבה בר שרשום (שם דף ל"ב:) מפרשה רבינו ז"ל כשהחזיק בפני הקטן ע"כ יש לתמוה על הטור ז"ל בסימן קמ"ט שכתב דאם החזיק בה שלש שנים בחיי האב דאם יצא הקול לא מהני חזקתו וכתב על זה וכ"כ הרמב"ם ז"ל ורבינו האי ז"ל ופירש ה"ר יונה דבריהם שאם יצא הקול בחיי האב קודם שהחזיק שלש שנים וכו' דמשמע דאית ליה בדברי רבינו ז"ל דחזקת שלש שנים בחיי האב לא מהני היכא שיצא הקול והוא הפך המובן מדבריו וכמו שפירשו הר"א וה"ה ז"ל דבריו והתימה על הרב ב"י ז"ל שראה דברי הר"א וכתב ודברי ה"ה שדעת הרמב"ם כדברי רב האיי וכדכתב הטור ז"ל. ומיהו רבינו ז"ל אית ליה בהא כפירוש רשב"ם ז"ל דהוא מפרש לקוחה היא בידי לא מצית אמרת דאי הוה אמר ליה לא מהני וכמו שכתב אינו נאמן שהרי אין מחזיקין בנכסי קטן כלומר דכיון דהחזקה של קטן לאו חזקה היא דקול מבטל החזקה ומשמע דאינו יכול לומר לקוחה היא בידי אבל מ"מ אין דעתו כפירוש רשב"ם ז"ל שמפרש שאפי' אכלה שלש שנים בחיי אביהן מהני דבאכלה שלש שנים בחיי אביהן אית ליה דאפילו יצא הקול לא מבטל החזקה ואם היה הטור ז"ל אומר דמסכים רבינו ז"ל עם רשב"ם ז"ל בפירוש הלכה לבד הוה ניחא אבל מ"ש שהוא מסכים בענין הדין דאפי' אכלה שלש שנים בחיי אביהם דלא הויא חזקה היכא דיצא הקול ליתא כדכתיבנא ודבריו צ"ע. ויש נסחאות בדברי רבינו ז"ל דכתיב בהו בדינא קמא דהחזיק בנכסי קטן וה"ז גובה בשבועה מה שטען לאביו והנסחא הזאת היה לו לבעל ההג"ה בדברי רבינו והוקשה לו דעובדא דרבה בר שרשום לא מתיישבה דאיהו הוה בעי למפטר משבועה ומ"מ הרי הוא נשבע ותירץ דלא הוה מקפיד רבה בר שרשום אלא על המתנה שהיה צריך להמתין עד אשר יגדלו ומה שאמרו בגמרא אמרי רבנן הבא ליפרע מנכסי יתומים וכו' דמשמע דעל השבועה היה חושש וכדכתבו התוס' ז"ל כבר יישבו הרא"ש ז"ל בפסקיו דה"ק אם לבסוף לא הייתי נשבע הייתי ממתין כדי שלא אשבע אבל כיון דלבסוף אני נשבע משום דאמור רבנן הבא ליפרע וכו' טוב לי שאשבע לאלתר ממה שאמתין עד אשר יגדלו לפי גירסא זו קשה דאמאי בחלוקה בתרא דאכלה בחיי אביהן כתב רבינו ז"ל דגובה שלא בשבועה ופירש הרב המגיד ז"ל הטעם לפי שאין כאן טענת ברי הפך דברי זה המחזיק ואין נשבעין על טענת שמא והלא בחלוקה קמא ג"כ אין כאן טענת ברי ואמאי צריך שבועה. וי"ל דלפי גירסא זו דגריס בעל ההג"ה בדברי רבינו ז"ל י"ל דאין הטעם באכלה שני חזקה בחיי אביהן דגובה שלא בשבועה משום דאין כאן טענת ברי אלא משום דאכלה שני חזקה עדיף ואלים טפי וגובה שלא בשבועה. וה"ה ז"ל דכתב טעם זה סובר דבדינא קמא ג"כ גובה שלא בשבועה וגריס בדברי רבינו ז"ל כגירסא דגריס בכ"מ בדברי רבינו ז"ל וה"ז גובה משבחה מה שטען שטעין דגריס משבחה במקום בשבועה וכו' שגובה מהשבח והפירות מה שטען ומ"מ לכל הגירסאות צ"ל ע"כ דמ"ש רבינו ז"ל אכלה שני חזקה בחיי אביהן דנאמן הוי אפי' יצא הקול דבדינא קמא כתב רבינו שהרי אין מחזיקין בנכסי קטן כלומר הטעם דהקול מבטל החזקה הוא מפני שהיא גרועה משמע דכשהחזקה אינה גרועה אלא שהיה בחיי אביהן דלא משגחינן בקלא הפך דברי הטור ז"ל שלא הבין כן בדברי רבינו ודבריו צריכין עיון כדכתיבנא:

יג

הבא מחמת ירושה וכו'. כתב ה"ה ז"ל ויש מי שפירש דבעינן שהם יורשים או לוקחים וכו'. אין לפרש ביורשים דקאמר דר"ל שהוא בן המת או קרוב שראוי ליורשו אלא אע"פ שידענו שזה יורשו מ"מ צריך להביא ראיה איך באה לו בתורת ירושה דאל"כ אפשר שאע"פ שאביו אכלה יום אחד הורידוהו בתורת אריסות ואילו היה כן היה מודה לכך צריך שיביא ראיה שהניחה לו אביו בתורת ירושה והרמב"ן ז"ל סובר דאע"פ שלא ידענו כן אלא שהוא אומר שאביו הניחה לו אנו טוענין שאביו לקחה ממנו וכל זה מתבאר בתשובת הרשב"א ז"ל הובאה בח"מ בב"י סימן קמ"ו:

יד

הרי שאכל שדה זו שנים רבות וכו'. כתב ה"ה ז"ל דאם בא זה לחזור על המוכר שמכרה לו מחמת אחריות יש מי שכתב שהמוכר יכול לטעון אתה הפסדת לעצמך כשהודית שהיתה שלו שאם לא הודית לא היתה יוצאה ממך כיון שאין לו עדים וכן נראה מדברי ההלכות ע"כ. ולשון ההלכות בפרק חזקת כך הוא הילכך דינא הוא דמהדר ליה להאי ארעא דאודי ליה דדיליה הוא דאזל איהו ותבע לאידך דזבנה מיניה ואי אית ליה פסידא בהאי דאודי ליה איהו דאפסיד אנפשיה דלא איבעי ליה למזבן ארעא הדין ע"כ. ובאמת שתחילת הדברים שכתב ואי אית ליה פסידא בהאי דאודי איהו דאפסיד אנפשיה משמע כדברי ה"ה ז"ל דהוא הפסיד על עצמו במה שהודה אבל מ"מ מ"ש בסוף דלא הוה ליה למזבן ארעא הדין לא משמע כן דהיה לו לומר דלא ה"ל לאודויי דזהו הטעם האמיתי ולא היה לו לומר דלא הוה ליה למזבן. ונראה דמפני כך כתב הרב"י ז"ל בסימן קמ"ו על דברי הרי"ף ז"ל ואינם מובנים אצלי. ולי נראה לומר פירוש אחר בדבריו שלא כדברי ה"ה ז"ל דודאי יכול לתבוע הדמים שמכרם לו וזהו שכתב בתחלת דבריו ואזל איהו ותבע לההוא דזבנה מיניה דלפירוש ה"ה ז"ל איך יכול לתבוע ממנו כיון שאין לו דין עמו ולפיכך צריך לדחוק ולפרש דהוא ילך לתבוע לאחר ואם האחר ידחהו דלא היה לו להודות איהו דאפסיד אנפשיה והכוונה לומר שיחזיר לו הקרקע עכ"פ אך לפי מה שאני מפרש הם מיושבים. ומ"ש ואי אית ליה פסידא כלומר אע"פ שמ"מ נמשך הפסד לו במה שהודה דמ"מ הקרקע יוצא מתחת ידו וא"כ אם הוקר הקרקע אינו נותן לו אלא הדמים שנתן בראשונה והוא לו הפסד ובודאי דאין לחייבו משום שהודה שהוא אמר האמת הדברים כאשר היו ואין להענישו בשביל כך אלא בשביל שהיה לו לדקדק כשלקח הקרקע שיהיה למוכר ראיה ברורה שלקחו ממי שמכרו לו וכיון שהוא לא דקדק בכך ראוי לו שיפסיד מה שעלה הקרקע ונתייקר ולא יתנו לו אלא הדמים שנתן. עוד כתב ה"ה ז"ל ויש מי שכתב צריך הוא שני חזקה מיגו דהכחשה וכו'. וכן נראה דעת רבינו ז"ל שכתב שהרי יש לו טענה עם חזקתו וזה איירי בשאין לו עדים שהיתה שלו שכן כתב לעיל הואיל והודה שהוא שלו ולא לקחה ממנו וכו', משמע דאין לו עדים שהיתה שלו ועל דא קאמר דין זה דהביא עדים וכו' דאיירי בשיש לו שני חזקה והמיגו אינו מועיל לו היכא דאין לו חזקה מגו דאי בעי אמר לא היה שלו משום דכבר הודה כן ואי אמר דמי שמכרה לקחה זה הוא לא ידע אלא על פיו. אך קשה היכא שאמר בפני לקחה ממך תועיל לו אע"פ שאין לו שני חזקה מיגו דאי בעי אמר לא היה שלי ולמה הצריך רבינו טענה עם חזקה בשתי חלוקות בשלמא בחלוקה דדר בה יום אחד ניחא אלא בחלוקה דבפני לקח ממך מאי איכא למימר:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >

מעבר לתחילת הדף