לחם משנה/טוען ונטען/יג

לחם משנה ‏ טוען ונטען יג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

והשותפין. אע"ג דלא מנאם במשנה בפרק חזקת הבתים (דף מ"ב) אליבא דשמואל דתני אומן אין לו חזקה אבל שותף יש לו חזקה היכא דאית ביה דין חלוקה וכוותיה קי"ל וכדפסק רבינו לקמן בפרק זה מ"מ מנה רבינו השותפין דאין להם חזקה היכא דאין בשדה דין חלוקה כדפרישית לקמן ומתניתין לא תני ליה משום דמילתא פסיקתא קתני ושותף לא הוי מילתא פסיקתא דאיכא שותף דאית ליה חזקה היכא דיש בו דין חלוקה ואע"ג דתני אריס אע"ג דלא הוי מילתא פסיקתא דאם אינו אריס בתי אבות יש לו חזקה מ"מ אריס בתי אבות בכל גוונא לית ליה חזקה אבל שותף לא הוי הכי אלא איכא ביה גוונא דאית ביה חזקה וגוונא דלית ביה חזקה וזהו שכתבו התוס' בפ' חזקת (שם:) דיש לחלק בין אריס לשותף והכוונה כמ"ש ורבינו לא השגיח בכך וכתב שותף משום דאית ביה גוונא דלית ביה חזקה דומיא דאריס דאית אריס דלית ביה חזקה ואע"ג דכתב ה"ה ז"ל כולן מפורשין במשנה אין כוונתו על שותף דשותף אינו מפורש במשנה לדעת רבינו דפסק כשמואל כדכתיבנא אלא דעתו על השאר:

ב

וכן חש"ו וכו'. כתב ה"ה ז"ל שלש סברות. ראשונה דעת המפרשים שסוברים דכי היכי דאין מחזיקין בנכסי קטן אע"פ שהתחיל להחזיק בחיי אביו הכי נמי הקטן אינו יכול להחזיק אע"פ שבא מכח אביו והתחיל אביו להחזיק. השנית סברת הרמב"ן והרשב"א ז"ל הפוכה מזו דחזקת הקטן הויא חזקה אפי' לא בא מכח אביו. השלישית סברת רבינו אמצעית בין הדעות דכשבא מכח אביו יש לו חזקה אבל אם הוא התחיל להחזיק אין לו חזקה. וקשה לסברת רבינו ולסברת המפרשים דאמרינן בפרק האשה שנתארמלה (דף י"ז:) גבי מתניתין דאמרה ומודה רבי יהושע באומר לחבירו שדה זו של אביך היתה ולקחתיה ממנו שהוא נאמן הקשו שם וליתני מודה רבי יהושע באומר לחבירו שדה זו שלך היתה ולקחתיה ממך ותירצו משום דקא בעי למתני סיפא אם יש עדים שהיא שלו וכו' ולא משכחת לה בדידיה אבל גבי אביו משכחת לה כגון שאכלה שתים בחיי האב ואחת בחיי בנו וקמ"ל דלא הוי חזקה בפני הקטן והשתא לדברי המפרשים ורבינו ז"ל ליתני בדידיה היכא שהחזיק הקטן ואמר הקטן שלך היתה ולקחתיה ממך דנאמן אבל אם יש עדים אין הקטן נאמן והודיענו המשנה דאין חזקת הקטן חזקה בשלמא להרשב"א ז"ל ניחא דאית ליה דמן הדין חזקת הקטן הוי כחזקת הגדול וא"כ לא מצי למיתני סיפא דאם יש עדים שהיתה שלו שאינו נאמן כיון שיש לו חזקה אבל לרבינו ולמפרשים קשה. מיהו לדעת רבינו ז"ל י"ל דמתני' הודיענו גבי אביו משום דהוי רבותא טפי דאע"ג דהחזיק בפני אביו שתים והתחיל להחזיק בפניו מכל מקום לא הוי חזקה מה ששלמה החזקה בפני הקטן ובהדיא לא הוה מצי להודיע לנו חדוש זה דאם הקטן זה התחיל האב להחזיק ואח"כ החזיק הוא כיון שבא מכח אביו ודאי דהוי חזקה לפי דעת רבינו וכמ"ש ה"ה אבל לדעת המפרשים קשה דאפילו בכה"ג לא הוי חזקה גבי קטן אע"ג דבא מכח אביו וא"כ ליתנייה בדידיה. וי"ל דלדידהו נמי איכא למימר דפשיטא דאין חזקת הקטן חזקה משום דלאו בר מחויי הוא והוי חידוש טפי להודיענו שחזקת הגדול בפניו אינה חזקה:

ג

אבל אם לא הביא שמעון ראיה וכו'. קשה כשהקשו בגמרא פ' חזקת הבתים (דף מ"ב:) דשמואל אדשמואל דבחד דוכתא אמר דשותף יש לו חזקה ובדוכתא אחרינא אמר דאין לו והוצרכו שם לידחק בכמה תירוצים למה לא תירצו דהא דאמר יש לו חזקה באין לו עדים שהיה שותף ואז יש לו החזקה דנאמן במגו שיכול לומר לו הייתי שותף והא דאמר דאין לו חזקה היינו דיש עדים שהיה שותף. וי"ל דשמואל תני אומן אין לו חזקה משמע אבל שותף יש לו חזקה ולהכי לא תני ליה במתניתין ומתני' איירי דיש עדים שהיה אפוטרופוס ואריס דאי לא אפילו אריס יש לו חזקה במגו דמצי למימר לא הייתי אריס אלא ודאי דמתני' בדאיכא עדים ומ"מ לא תני שותף משמע דשותף אע"ג דאיכא עדים שהוא שותף יש לו חזקה:

ה

שכיון שהוא אריס של בתי אבות אין ממחין הבעלים בידו וכו'. כתב ה"ה ופירוש רבינו ז"ל בו מבואר ונכון משמע דאיכא פירושא אחרינא וכן נראה מדברי הרב בית יוסף ז"ל בסימן קמ"ט דפירוש רשב"ם ז"ל חלוק מפירוש רבינו וטעמם משום דלרשב"ם טעמא משום דאריסי בתי אבות דרכם לאכול שלש שנים ואחרי כן יאכלו הבעלים אבל אם לא היה דרכם כך לא ולדעת רבינו ז"ל לא הוי הכי אלא אפי' שלא היה דרכם לאכול שלש שנים כל הפירות אלא נוטלים בהם כאריס מ"מ י"ל שאינה מוחים בהם הבעלים מפני שהם אריסי בתי אבות:

ו

אבל אם חילק לאריסים אחרים שהיו בה וכו'. ה"ה כתב שפירוש רבינו כפירוש רשב"ם אבל הרב"י ז"ל כתב שיש חילוק בין הפירושים והדין עמו דלפירוש רבינו מ"ש אריס שחלק ר"ל שהאריסים מינה אותם בעל השדה אלא שזה האריס של בתי אבות חלק להם ומש"ה לא הוי חזקה דבעינן שימנה הוא האריסים וכמו דדייק לישנא דר"נ שם (דף מ"ו:) אריס שהוריד אריסים תחתיו משמע דבעינן דהוא יורידם אבל לפירוש רשב"ם ז"ל מ"ש חלק הוא שהורידם ג"כ אלא שהטעם שאין לו חזקה מפני שהוא עושה עמהם ומה שכתב שהוריד תחתיו יש לו חזקה הוא משום דאינו עושה עמהם:

ז

האפוטרופסין כיצד וכו' וגדלו היתומים וכו'. משמע דאף על פי שהחזיקו האפוטרופסין בפני היתומים אחר שהגדילו שלש שנים אינה חזקה מפני שירדו ברשות וכן מוכח מדברי רבינו ממ"ש בין שמינה אדם אפוטרופוס על ביתו וכו' דכיון דירד ברשות לא הוי חזקה. ויש לתמוה הרבה במ"ש ה"ה דדבר זה מתבאר בפרק המפקיד ונראה ודאי דכוונתו על מה שאמרו (שם ל"ט:) אמר רבא ש"מ מדרב הונא אין מחזיקין בנכסי קטן כלומר כיון דאמר אין מורידין קרוב לנכסי קטן הא אחר מורידין משמע דאינו יכול לטעון האחר כשהחזיק בהם טענת חזקה דאם יכול לטעון היכי נחתינן ליה לנכסי קטן שמא יהא בידו משיגדיל ויטעון אתה מכרתו לי ואכלתיו שני חזקה ורבינו ז"ל פירשה לקמן לפי הנראה בפי"ד וכמ"ש ה"ה ז"ל בעצמו דאפי' הגדיל ר"ל אפי' שלמה החזקה אחר שהגדיל אבל אם החזיק השלש שנים אחר שהגדיל הויא חזקה וא"כ אם רבינו ז"ל נפק ליה דינא מההיא דפרק המפקיד הא מהתם משמע שאם החזיק אחר שהגדיל הויא חזקה. ועוד קשה היכי קאמר בגמרא שמע מינה מדרב הונא אין מחזיקין בנכסי קטן לימא דלעולם מחזיקין ואי הכא אין מחזיקין משום דירד ברשות כדכתב רבינו ז"ל דאי לא תימא הכי תקשי ליה לרב הונא מתני' דקאמר והאפוטרופוסין אין להם חזקה במאי מוקמת לה אי דאכל שלש שנים בפני הקטן אחר שהגדיל א"כ אמאי אין לו חזקה הא לדעת רבינו ז"ל אם החזיק שלש שנים אחר שהגדיל חזקתו חזקה כדכתב בפי"ד וכי תימא שאני אפוטרופוס שירד ברשות א"כ היכי קאמר ש"מ דמדקאמר ר"ה אין מורידין קרוב הא אחר מורידין לנכסי קטן דשמעינן מינה דאין מחזיקין בנכסי קטן הא ע"כ יש חילוק בין אפוטרופוס לאחר דהאי אפי' אכל שלש שנים אחר שהגדיל אין לו חזקה מה שאין כן באחר. ודוחק לומר דהכי פירושו ודאי דאיכא חילוק בין אפוטרופוס לאחר אלא מדבאפוטרופוס אפילו החזיק שלש שנים אחר שהגדיל לא הויא חזקה מדמורידין אחר לנכסי קטן אליבא דר"ה א"כ כשאינו אפוטרופוס נחתינן ליה דרגא ונאמר דכששלמה החזקה אחר שהגדיל אין זו חזקה אבל אם החזיק שלש שנים אחר שהגדיל יש לו חזקה. ועוד אני תמה קושיא זו לדעת כל המפרשים ז"ל דכ"כ ודאי יש חילוק בין אפוטרופוס לאחר מדקאמר במתני' דבבא בתרא והאפוטרופוסין וא"כ היכי קאמר ש"מ מדר"ה וכו'. ונ"ל לתרץ לדעת כולם דודאי יש חילוק בין אפוטרופוס לאחר דאפוטרופוס שירד ברשות אין לו חזקה ומאי דמשמע ליה מדר"ה דאין מחזיקין בנכסי קטן אחר שהגדיל הוא מדקאמר ר"ה אין מורידין קרוב וכו' א"כ יש חשש לרמאות וגם משמע דאית ליה לר"ה דאולי לא ידע למחות הקטן בקרוב ולומר שדה זו של אבי היא ולא הגיע לחלקך אם כן מסברא נאמר דבאחר שהוא נכרי נמי לא ידע למחות ולכך אין מחזיקין ופירוש זה כתבו התוס' ז"ל יע"ש. ואע"ג דהתוס' ז"ל לא כתבו כן אלא אמרו דאפילו מחזיקין לא חיישינן שמא יחזיק דב"ד לא יבחרו כי אם נאמן וכו' תמיה לי מילתא דאמאי לא אמרו דאין להוכיח דאין מחזיקין דשאני אפוטרופוס דירד ברשות כדכתיבנא כמו שנראה ממתני' דבתרא. ומ"מ זכינו לתירוץ לדעת רבינו ושאר המפרשים ז"ל על זה הפירוש שפירשו התוספות ז"ל אלא שעדיין אין זה מספיק למ"ש ה"ה ז"ל אלא שרבינו ז"ל הוציא מההיא דפ' המפקיד דאין מחזיקין בנכסי קטן ואפי' הגדיל הקטן דהא הך דהגדיל הקטן לא הויא פירושו לדעת רבינו ז"ל אלא ששלמה החזקה לאחר שהגדיל וא"כ מאין הוציא רבינו ז"ל מכאן דין זה בשלמא מכח הסברא משום דירד ברשות ניחא אבל מכאן אין ראיה וצ"ע:

ח

ואם יש בו דין חלוקה ואכלה האחד כולה וכו'. משמע דאית ליה לרבינו ז"ל דתרתי בעינן אכלה כולה ויש בה דין חלוקה כדי שיהיה לו חזקה ודייק לישנא דרבינו ז"ל (ב"ב דף מ"ב:) דאמר הא והא דנחית לכולה כלומר דאי לא נחית לכולה אפילו יש בה דין חלוקה אין לו חזקה ודלא כר"ח ז"ל שכתב הטור ז"ל בסימן קמ"ט דאין הדבר תלוי אלא בשיש בו דין חלוקה או אין בו דין חלוקה דאם יש בו דין חלוקה אפי' החזיק בחציה הויא חזקה ואי אין בו דין חלוקה אפילו החזיק בכולה לא הויא חזקה ולדידיה מאי דנקט רבינא דנחית לכולה כתב הרב ב"י דהוא להודיענו דאע"ג דנחית לכולה היכא דאין בו דין חלוקה אין לו חזקה. וקשה על דבריו דהוה ליה למנקט נחית לחציה להודיענו הצד האחר דאפילו הכי היכא דיש בו דין חלוקה הוי חזקה אע"ג דנחית לחציה ומאי רבותא איכא בחד צד טפי מאידך דנקט רבינא הכי ויותר נ"ל לומר דלא כולה הוי גריס רבינו חננאל ז"ל בגמ' בדברי רבינא הא והא דנחית לכולה אלא ה"ג רבינא אמר לא קשיא הא דאית בה דין חלוקה הא דלית בה דין חלוקה והשתא איירי בין דנחית לכולה בין דנחית לחציה והראיה דאיכא הך גירסא בספרים משום דרשב"ם ז"ל נשמר ממנה דבתר הכי גרסינן רבינא אמר הא והא דנחית לכולה הא דאית בה וכו'. משמע דכוונתו הוא שלא נגרוס כגירסת ר"ח ז"ל דלא גריס בה הא והא דנחית לכולה אלא כדכתיבנא ולפיכך כתב דגרסינן לה משום דתרתי בעינן וכדברי רבינו ז"ל ודלא כר"ח שכתב הטור ז"ל בשמו דלא תליא מילתא אלא אי אית ביה דין חלוקה או לא אבל אני תמה על זה שהרב הנמוקי כתב בפרק חזקת דדעת ר"ח הוא דתרתי בעינן וכדברי רבינו ז"ל:

אפילו התנה עמה שאין לו פירות מנכסיה וכו'. קשה דמשמע דהתנאי דאין לו פירות שכתב קודם הוי אחר נשואין והא בגמ' בפרק חזקת (דף מ"ט.) מוקמינן לה בכותב לה ועודה ארוסה דאי לא לא מהני תנאה. וי"ל דהא דלא מהני אחר נשואין הוא בלא קנין אבל בקנין מהני אחר נשואין וכדכתב רבינו ז"ל פכ"ג מהל' אישות אבל תנאי של ירושה לא מהני אפי' בקנין אחר נשואין וכדכתב רבינו ז"ל שם ולכך כתב רבינו ז"ל פירושה דהתנה כשהיא ארוסה דבאופן אחר לא מהני. וא"ת אפי' התנה מהירושה מאי איכפת לן מ"מ אוכל פירות בחייה וכדכתב רבינו ז"ל שם בהל' אישות התנה עמה שלא יירשנה ה"ז לא יירשנה אבל אוכל פירות בחייה. וי"ל דתנאי דבר הירושה הוא תנאי נוסף על תנאי הפירות וה"ק רבינו ז"ל אפי' שתנאה נוסף על תנאי אכילת פירות שלא יירשנה דעם זה אין לו שייכות כלל בהני נכסי מ"מ אין לו חזקה:

ואפילו התנה עמה כשהיא ארוסה וכו'. קשה דבפרק חזקת הקשו בגמרא על ההיא דאין לאיש חזקה בנכסי אשתו וכו' פשיטא כיון דאית ליה פירא פירא הוא דקא אכיל ותירצו דכתב לה דין ודברים וכו' והקשו והתניא האומר לחבירו דין ודברים וכו' אמר רבי ינאי בכותב לה בעודה ארוסה וכו' משמע דמה שאמר שכתב לה הוא דין ודברים אין לי בנכסיך אבל תנאי שלא יירשנה מנין לו לרבינו ז"ל ונ"ל דהוקשה לו לרבינו ז"ל דאמאי לא תירצו בשקנו מידו אפילו אחר הנשואין דמהני כדכתב רבינו ז"ל בפכ"ג מהלכות אישות או שכתב לה לשון חוב ובשלמא בריש פ' הכותב לא תירצו כן משום דבסיפא דמתני' אמרו דהתנה עליה שלא יירשנה וכל תנאי שבירושה בטל וכמ"ש רבינו ז"ל בהל' אישות אלא א"כ התנה בעודה ארוסה אבל בפרק חזקת הבתים אמאי הוצרכו בגמ' לאוקומי הכי לכך הוציא רבינו ז"ל מכאן דאפי' שהתנה שלא יירשנה אין לו חזקה ולהכי אוקימו בגמ' בכותב לה ועודה ארוסה לומר דאפילו התנה שלא יירשנה אין לו חזקה. עוד קשה לי בדברי רבינו ז"ל דלכאורה נראה דהך סוגיא אתיא כרבא דאמר דבחפר בה שיחין ומערות יש לו לבעל חזקה ולהכי הקשו בגמ' פשיטא דאין לו חזקה באכילת פירות כיון דדינו לאכול פירות והוצרכו לתרץ בדכתב לה וכו' אבל לדידן דקי"ל כרב יוסף דאפי' חפר בה שיחין ומערות לא הוי חזקה לא שייכא הך סוגיא דטובא אשמעינן מתני' דאע"ג דחפר בה שיחין ומערות אין לו חזקה וא"כ רבינו ז"ל דפסק כרב יוסף איך פסק כי הך סוגיא ואולי רבינו סובר דהך סוגיא בסתמא מתאמרה ואליבא דכ"ע היא דלרבי יוסף נמי פשיטא הוא דאפילו שבנה והרס אין לו חזקה כיון דיש בו אכילת פירות ולדידיה נמי צריך לאוקומי אוקימתא דגמ' ודוחק הוא זה:

יא

או מי שהוחזקו אבותיו וכו'. הטור בסי' קמ"ט כתב היכי דמי גזלן אם הוא מוחזק שהורג נפשות על עסקי ממון אבל רבינו ז"ל הוסיף וכתב שהוחזקו אבותיו משמע אע"פ שלא ידענו אם הוא עושה כן וצריך לדקדק מנין לו זה. ונראה לי דטעמו של רבינו משום דשם (דף מ"ז) אמרו ה"ד גזלן וכו' ורב חסדא אמר כגון דבית פלוני שהורגין נפשות על עסקי ממון ומפרש רשב"ם ז"ל דאנשים רשעים היו שהיה מכיר בהם רב חסדא ולא הזכירם אבל רבינו ז"ל נראה לו דוחק לפרש כן אלא הוא מפרש דה"ק דאע"פ שלא הוחזק הוא גזלן ממש אלא שאומרים שבביתו הורגים נפשות דהיינו משפחתו הוי גזלן ולכך כתב שהוחזקו אבותיו והטור ז"ל מפרש כפירוש רשב"ם ז"ל ולכך כתב דבעינן שיוחזק הגזלן עצמו שהורג נפשות:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף