לחם משנה/טוען ונטען/ח

לחם משנה ‏ טוען ונטען ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ה

אין כל הדברים האלו אמורים וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל ולהשוות כלים העשויים להשאיל ולהשכיר. לא השואה גמורה היא דהא עדיפי כלים העשויים להשאיל ולהשכיר דהיכא דיצא אז שם גניבה אפי' אמר אתה מכרתו לי אתה נתתו לי אינו נאמן שכן כתב טען אתה מכרתו לי אתה נתתו לי אם לא היה מדברים העשויים וכו' משמע דאם היה מדברים העשויים להשאיל ולהשכיר אע"פ שיצא שם גנבה לא מהני ובבעה"ב שאינו עשוי למכור אפי' שיצא שם גניבה נאמר כשאמר אתה מכרתו לי וכדכתב הרב המגיד ז"ל בהא דטען אתה מכרתו לי וכו' אפי' בבעל הבית שאינו עשוי למכור איירי. ומהא דכתב רבינו ז"ל יצא לבעלים הראשונים חזקה ישבע וכו' משמע דמ"ש בפ"ה מהלכות גניבה או שהיה עשוי למכור והיו כליו אלו מכלים העשויים להשאיל ולהשכיר איירי ביצא לו שם גניבה והתימה מהטור ז"ל שהביא דברי רבינו ז"ל בפרק ה' מהלכות גניבה דאיירי שלא יצא לו שם גניבה וכמו שכתב בהלכות גניבה סימן הנזכר דבהדיא משמע הכא בהפך:

ונגנב או אבד או נגזל וכו'. קשה דנהי דבנגנב או נגזל אינו נאמן דאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן אבל נאבד אמאי אינו נאמן דאין כאן טעמא דאחזוקי וכו' ואולי בנאבד נמי אי איתא דאבד מי שמצאו היה מכריזו כדין ההכרזה על האבידה ומי שלא עשה כן רשע גמור הוא וגזלן הוא וא"כ לא מחזקינן אינשי ברשיעי:

ו

טען אתה מכרתו לי וכו'. כתב ה"ה ז"ל דאע"ג דבסוגיא דפ' הגוזל אינו מזכיר חילוק בין עשויים להשאיל לאינם עשויים להשאיל מ"מ נראה לו לרבינו ז"ל שיהא לו מעלה לגבי תובע עשוי להשאיל משאינו עשוי להשאיל והשוה רבינו ז"ל עשוי להשאיל ועשוי למכור לאינו עשוי להשאיל ואינו עשוי למכור וא"כ זה הדין שכתבו רבינו ז"ל יצא לבעלים הראשונים חזקה וכו' הוא בעשוי להשאיל ועשוי למכור או באינו עשוי להשאיל ואינו עשוי למכור אבל עשוי להשאיל ואינו עשוי למכור דהוי תרתי לטיבותא לגבי תובע נראה לדעת רבינו ז"ל דבלא שם גניבה נאמן כשאומר גנובים שכן כתב למטה מי שהיה בידו דברים העשויים וכו' דאדם עשוי למכור כלים משמע דמה שאינו נאמן בטענת גנובים הוא משום דעשוי למכור אבל אם אינו עשוי למכור נאמן וקשה לי טובא בדברי רבינו ז"ל דמשוה עשוי ועשוי לאינו עשוי ואינו עשוי א"כ גם בטוען אתה מכרתו לי היה לו להשוותם וכשהוא עשוי ועשוי היה לו להאמינו והוא ז"ל כתב אם לא היה מדברים העשויים להשאיל ולהשכיר משמע דבעשוי ועשוי אינו נאמן דאי לא לימא דינא סתם ולהוי בדברים העשויים להשאיל ועשוי למכור או באינו עשוי ואינו עשוי כמו שהוא הדין של מעלה ודי לו לרבינו ז"ל לאלומי עשוי להשאיל לגבי התובע דליהוי עשוי ועשוי כעשוי ואינו עשוי אבל טפי לא דאפי' זה הוא חידוש דמסוגיא דפ' הגוזל דלא חילק בין עשוי להשאיל לאינו עשוי להשאיל משמע דשניהם שוין וא"כ מנין לו לאלומי גבי תובע עשוי ועשוי יותר מאינו עשוי ועשוי:

מכאן אתה למד וכו'. קשה דמהיכן למדו רבינו ז"ל. ונראה דרבינו ז"ל רצה ללמוד מכאן הדין שהזכיר בפי"ג מהל' מלוה דבאומר אתה חייב לי על משכון זה כך וכך ישבע בנקיטת חפץ אע"פ שאם היה אומר לקוח הוא בידי נשבע היסת ולא אמרינן מגו לאיפטורי משבועה והביא ראיה מכאן שהרי במשנה אמרו ישבע כמה הוציא ויטול והך ישבע בנקיטת חפץ הוא דהיא שבועת המשנה ואם היה טוען לקוח הוא בידי היה נאמן כדאמרו בגמ' דזה אומר לקוחין וזה אומר גנובים נאמן האומר לקוחין ואמאי ישבע כמה הוציא בנקיטת חפץ כיון שהיה נאמן אם היה אומר לקוח הוא בידי אלא דמגו לאיפטורי משבועה לא אמרינן והחולקים על רבינו ז"ל בפי"ג מהלכות מלוה נראה שיתרצו דהך הוי מגו דהעזה דאם היה אומר לקוח הוא בידי היה מעיז אבל השתא שאמר בכך ובכך לקחתי אותו אינו מעיז ומגו דהעזה לא אמרינן כדכתב הרא"ש ז"ל בריש פ' כל הנשבעין:

מכאן אתה למד וכו'. מדברי ה"ה ז"ל נראה דקאי אראש הפרק וכוונת רבינו ז"ל ממ"ש בראש הפרק אתה למד דין זה והקשה הרב בעל כ"מ ז"ל דפשיטא מאי אתא לאשמועינן ותירץ דהודיענו דלא אמרינן מגו לאיפטורי משבועה והביא ראיה מכאן. וקשה לי עליו מה ראיה היא אי משום דאמרה מתני' ישבע כמה הוציא ואמאי להימניה במגו דאתה מכרתו לי וכו' דין זה עצמו דאתה מכרתו לי לרבינו ז"ל אמרו ומי שיאמר דמגו לאיפטורי משבועה אמרינן יכחיש לו ויאמר דהיכא דאמר אתה מכרתו לי דאינו נאמן:

ז

מי שהיו בידו וכו'. הך בבא איירי בגנובים כדכתב ה"ה ז"ל דודאי כיון דאינו טוען שהשאילו לו אפי' שטוען שהשאילו לאחר היינו גנובים דכיון דהאחר מכרו הרי גנבו ממנו ואחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן וקשה דא"כ מה חידש בבבא זו יותר מההיא דלעיל דהרי לעיל אמר דבגנובים ולא יצא שם גניבה אינו נאמן. וי"ל דכאן חידש אע"פ שהודה ואמר לו יודע אני שהיה שלך אבל למעלה אמר איני יודע:

מי שהיו בידו וכו'. הר"א ז"ל השיג על רבינו ז"ל דלא עדיף מגברא דאתי מחמתיה והוא השיג יפה מפני שהוא סבור שאפי' היה טוען ללוקח עצמו גנובים היו היה נאמן במגו דשאולים אבל הטור ז"ל דאית ליה דהיכא דאמר גנובים אפי' בדברים העשויים להשאיל ולהשכיר אינו נאמן כמ"ש בהלכות שבועה בב"ד סימן צ' יש לתמוה איך כתב בהלכות חזקת מטלטלין דלא נראה לו דברי רבינו ז"ל דודאי השתא הוי בטוען גנובים וכדכתב שם עליו הרב"י ז"ל:

ט

אל תטעה וכו'. בהשגות נראה שהוא ט"ס מ"ש בסוף לשון ההשגה הרי הוא מדברים שאינם עשויים וצ"ל הרי הוא מדברים עשויים ור"ל כל דבר שהוא פחות הערך והאדם משאילו ואין מקפיד עליו או אפילו שיהיה יקר כיון שהוא בלוי אינו מקפיד עליו ומשאילו זה נקרא דבר עשוי להשאיל ולהשכיר:

י

ראיה לדברינו וכו' ולולי שנתברר לו בעדים וכו'. כתב ה"ה ז"ל ואין הכרח בגמ' שנתברר לו זה לרבא לעדים וכו'. נ"ל דהכרח של רבינו ז"ל הוא מפני שהיה לו לומר אפיק זוגא דסרבלא וספרא דאגדתא מיתמי מפני שהם דברים העשויים להשאיל ולהשכיר מאי בדברים ודאי דהכוונה לומר בדברים שנתברר להם בעדים שהיו ראויים להשאיל מפני ששאר זוגות וספרים אין ראויים להשאיל ולהשכיר:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף