לחם משנה/טוען ונטען/ט

לחם משנה ‏ טוען ונטען ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ויש גאונים שדנו וכו'. זה דעת הרי"ף ז"ל ומה שהקשו עליו מסוגית הגמ' עיין בהר"ז הלוי ז"ל ובמה שהשיב הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות כי האריכו שם הרבה:

ד

מי שנכנס לביתו של חבירו וכו'. כלומר דאילו שלא בפני בעל הבית ודאי הוא גזלן בלא שום תנאי וכדכתב רבינו ז"ל בפ"ד מהלכות גזילה:

לפי שלא הצניעם אלא לכפור בהם. רש"י ז"ל לא פירש כן אלא שהצניעם מפני שהיו שאולים ובוש משכניו אבל לרבינו ז"ל יש לומר שהצניעם לכפור ולומר לא היו דברים מעולם וכשראה שהיו לו עדים אז אמר לקוחים:

ה

אפילו מת זה וכו'. כתב ה"ה ז"ל ולדברי הר"א ז"ל לא ידעתי למה לא מנו זה במשנתנו וכו'. וא"ת לדעת רבינו ז"ל גם כן למה לא מנה המלוה על המשכון שנשבע בנקיטת חפץ ונוטל כמ"ש רבינו ז"ל בפי"ג מהלכות מלוה ולוה ולעיל בפ"ח. וי"ל דשאני התם דכיון דהוא מוחזק אינו נקרא נשבע ונוטל דהאחר נוטל ממנו המשכון ששוה יותר על מה שחייב לו וא"כ הוי כמו נשבע ונפטר:

אפילו מת זה שהכלי תחת ידו וכו'. קשה על דברי רבינו ז"ל דמשמע כאן דאינו נשבע אלא היסת ובפ"ה מהלכות גניבה גבי אומר גנובים אמר דאם הוחזק בגניבה ויש שם כל התנאים דאינו עשוי למכור וכו' נשבע בנקיטת חפץ ונוטל ואמאי הרי גנובים במי שהוחזק בגניבה הוי כשאולין במי שלא הוחזק ובשאולים כשיש שם כל התנאים נשבע היסת וגם שם לא היה לו להשבע אלא היסת. וגם על הר"א ז"ל יש להשיג שנראה שהודה לו שם שלא השיגו וכאן כתב חוץ מראוהו שהוציא כלים תחת כנפיו ויצא בענין שנאמר בו שאינו נאמן וכו' משמע דאית ליה דאינו נשבע אלא היסת. וגם על ה"ה ז"ל יש לתמוה דהקושיא שהקשה על הר"א ז"ל דאמאי לא מני בכלל כל הנשבעין ונוטלין איתא על רבינו ז"ל דאמאי לא מני ההוא דטוען גנובים במי שהוחזק בגניבה ויש לו כל התנאים וליכא למימר דבכלל נגזל איתיה דאינו דבנגזל אין צריך כל התנאים אלא כיון שהעידו שנכנס לביתו למשכנו וראוהו שהוציא כלים תחת כנפיו סגי וכ"כ רבינו ז"ל פ"ד מהלכות גזילה כיצד הרי שנכנס וכו' ולא הצריך שם שום תנאי גם שם נתבאר בדברי ה"ה ז"ל שכתב שם גבי היה עד אחד וכו' כי באמת יש חילוק בין הנכנס למשכן ומגלה דעתו כן משנכנס סתם וכן מבואר שם בההיא השגה דהר"א ז"ל וכן כתב הרי"ף ז"ל בפרק כל הנשבעין בשער הרביעי דהא דאמר רב יהודה אינו בעסק הממשכן כלל וכיון שכן הקושיא איתא גם כן לרבינו ז"ל איברא דלעיקר הקושיא יש לתרץ מה שתירצו התוספות ז"ל בריש פ' כל הנשבעין דלא חשיב אלא הנהו שאין כנגדו ראויים לישבע. ולדברי ה"ה ז"ל יקשה מה שהקשו התוס' ז"ל אמאי לא מני פוגמת ועד אחד מעיד שהיא פרועה וכו' אלא ודאי כדברי התוס' ז"ל עיקר ומ"מ על דברי ה"ה ז"ל קשה כדכתיבנא וגם בדברי רבינו ז"ל וצ"ע. וראיתי לטור ז"ל סימן ו' שכתב שכל אלו התנאים שהזכיר ר"י צריך ג"כ בנגזל משמע דגריס בגמרא כדשני שם (דף מ"ו.) א"ר יוחנן בטענו כלים הניטלין תחת כנפיו אמר רב יהודה וכו' והיא הגירסא ששמר רש"י ז"ל וכתב דלא גרסינן דאמר ומשום דהטור ז"ל היה גורס דאמר כתב שצריך ג"כ בנגזל כל אלו התנאים אבל מ"מ אני תמה עליו למה כתב סתם כן ולא הזכיר דברי הרי"ף ז"ל והרמב"ם והראב"ד ז"ל שהם בהפך כדכתיבנא:

ו

מי שלקח קרדום. כתב ה"ה ז"ל הקשו המפרשים על זה מההיא דב"ק (צ"א:) דשורי הרגת נטיעותי קצצת וכו' דתירצו שם בשור העומד וכו'. ונראה לכאורה דאין זו קושיא דמה שאינו נאמן לומר אתה אמרת לי לקוצצו במגו דאתה מכרתו לי הוא משום דהוי מיגו במקום עדים דאנן סהדי דאין אדם אומר לקצוץ נטיעותיו שאין עומדין לקצוץ וכ"כ רבינו מאיר ז"ל בתשובות השייכות סימן י"ב אבל לעולם לומר אתה מכרתו לי נאמן כהך דהכא דאמר איזיל וכו' וי"ל דמ"מ היא קושיא וצריכין אנו לתירוץ הרב המגיד ז"ל דאם לא כן תקשי לך התם לא שבק חיי לכל בריה כדמקשי שם בגמ' דעדיין כל אחד ילך ויקצץ אילן של חבירו ויאמר אחר כך אתה מכרתו לי אלא ודאי עכ"פ אנו צריכים לתירוץ ה"ה ז"ל:

מי שלקח קרדום וכו'. על מה שחילק ה"ה ז"ל דשאני בפרק חזקת (דף ל"ג:) דאמר תחלה איזיל ואגזריה וכו' קשה דמאי ראיה מייתי מפרק חזקת היכא דטען ואמר לפירות ירדתי מהא דרב יהודה שאני התם דאמר מעיקרא תירץ הרמב"ן ז"ל בחידושיו לקושיא זו דכיון דאכל פירות שנים הרבה הוי נמי כאילו אמר דהכא נמי לא חציף למיכל פירות שנים הרבה:

וכן היורד לשדה חבירו וכו'. מה שהקשו התוס' ז"ל וכן בעל ההג"ה דמאי איריא משום דלא חציף לימא משום דתפיס מידי דהוה אשאר מטלטלין נראה לי שרבינו ז"ל יתרץ כתירוץ השני שתירץ בעל ההגהות בשם ריצב"א דהיכא דלא נטלה בידיעתו אינו נאמן וכי ראוהו שהטמין כלים וכו' דנאמן היינו משום דנטלם בידיעתו של בעל הבית וכן מוכח לשון רבינו ז"ל שכתב לעיל מי שנכנס לביתו של חבירו בפני בעל הבית וכ"כ הרי"ף ז"ל בשערי שבועות ע"ש:

ז

שנים שהיו אוחזים בכלי אחד וכו'. קשה דאמאי זה נוטל חציו וזה נוטל חציו ליהוי כטלית דזה נוטל עד מקום שידו מגעת וזה נוטל עד מקום שידו מגעת. וקשה עוד מזה דברי ה"ה ז"ל שכתב בדין הטלית שיש חילוקים ולכך רבינו ז"ל לא הזכיר טלית אלא כלי משמע דבכלי לא אמרינן עד מקום שידו מגעת ולא ידעתי למה דאפי' בשטר אמרינן ליה בגמ' זה נוטל עד מקום שידו מגעת וכו' אע"ג דרבינו לא פסק בשטר הכי מ"מ חילוק בין כלי לטלית לא ידעתי למה הוא וצ"ע:

ומונחות בסימטא וכו'. עיין בטור חשן משפט ומ"ש על זה:

יב

באו שניהם אדוקים וכו'. כתב ה"ה ז"ל ודרך רבינו לפסוק כאת"ל וכו' אע"ג דגם שם אמר את"ל מוציאין מידו הקדישה אינה מקודשת הך את"ל עדיף דהוי בתרא. ועוד דעביד הבעיא על הא ואע"ג דסובר רבינו דכל אם תמצא לומר פשיטותא הוא מכל מקום כתב למטה ה"ה דאין מוציאין אותה מן הראשונים משום ספיקא דאע"ג דאמרו את"ל מכל מקום עיקר הדבר בעיא היא:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף