לבושי שרד/אורח חיים/קעז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לבושי שרד ‏ אורח חיים קעז

מג"א סק"א לא קי"ל כר"ח ר"ת אמר בברכות דמ"א פת פוטר כל מיני מאכל יין פוטר כל מיני משקה ופסקו כך ביין בקע"ד ס"ב אבל בפת כ' התוס' דלית הלכתא כך משום דרב פפא דהוא מרא דדיני' של סימן זה פליג עליה וס"ל דדברים שלא מחמת הסעודה צריך לפניהם ובלאחר הסעודה אפילו לאחריהם ע"ש ממילא מה דדברים שמחמת הסעודה פטורים אין הטעם אלא משום דה"ל טפל א"כ בה"ג שאינו חפץ לאכול פת הוי הפת טפל:

שם שם ולכן יברך כצ"ל נראה כוונתו שיברך עליהם ולא יאכל פת כלל מפני שספק אם הוי הפת טפל או לא אבל בשבת ויו"ט שחייב לאכול פת ע"כ הפת עיקר:

ש"ע סס"א ובסוף אכל עמהם. זהו דעת הר"ר יונה (ודלא כבאר הגולה) דס"ל דהכא מיירי שלא היה קביעות סעודתו על פירות אלא הביאו הפירות באמצע הסעודה צריך לברך כשאוכל בלא פת אא"כ תחלה וסוף בפת ולדילי' בקבע סעודתו על פירות דהיינו דין דס"ג עדיף חד דרגא ודי באכילה תחלה עם פת והיינו היש חולקין שם. אבל לרא"ש וטור בדין דכאן די באכיל' תחלה עם הפת וא"צ לבסוף ובהך דס"ג דעדיף אפילו אוכל תחלה בלא פת א"צ לברך כל שיאכל אח"כ עם הפת וזהו דיעה א' שם וצ"ע מה שסתם המחבר כאן כהרר"י ולא הזכיר כלל דעת הרא"ש והטור ובס"ג עשה דעת הרא"ש לעיקר ועיין:

ט"ז ססק"א דאל"כ ודאי א"צ לברך. כלומר דאלו תפרש מ"ש בתחלת אכילתו היינו עיקר סעודתו על הפירות דהיינו הך דס"ג קשה דא"כ א"צ אכיל' בסוף עם הפת אלא די באכילה בתחלה עם הפת לדיעה זו שהיא דעת הרר"י כמ"ש תחלה:

שם דלא מהני. פי' דאין מועיל מה שלא יאכל בסוף עם הפת לענין שצריך לברך אלא כאן דמיירי שלא היה הקביעות על הפירות ובס"ג היא דמיירי בקביעות על הפירות אע"כ דמ"ש כאן תחלת אכילתו היינו תחילת הפירות:

מג"א סק"ג ואם מתחלה. היינו דין דס"ג לדעת הרר"י שהם היש חולקים שם כמו שביארתי באות א':

שם עמ"ש סי' קס"ח כצ"ל היינו במ"א שם ס"ק ק"ב:

שם ומיהו בפירות מבושלין. פי' דוקא במולייתא דינא הכי משום דקמחא חשוב והוי עיקר אבל אם מבושלים בעין אפילו יש בשר בתוכן אין הבשר נעשה עיקר לפירות ולכן אעפ"י שבשר היא מהדברים הבאים מחמת סעודה מ"מ הפירות דינם כפירות וכאלו נתבשלו בלי בשר:

שם פסקי הרא"ש מסתפק אפילו אוכל תחלה בלא פת וע"ז סיים ומיהו בטור וכו'. שהטור סותר דברי עצמו שבקיצור פסקי הרא"ש אלא דאם אוכל תחלה בלא פת ליכא ספיקא דצריך לברך:

סק"ה כגון בשר צ"ע. מאי קמ"ל:

סק"ו ב"ה פוטרת. אם בירך ב"ה נפטרו אבל לכתחלה יברך על התמרים קודם בהמ"ז דכן מוכח מהירושלמי שהובא בט"ז רב הונא אכל תמרי כו' וכ"כ המ"א סי' קל"ז סק"ז ע"ש:

ט"ז סק"ב ויש להסתפק. דברי ט"ז דכאן ביארתי באורך בתשובה סי' ס"א הרוצה לדעת ידרשנו משם וכאן אין להאריך בזה:

מג"א סק"ה וכמ"ש ס"א. היינו במ"א סק"ג:

ט"ז סק"ג חייב לברך הואיל וזה קובע סעודה כצ"ל:

שם שתחלת אכילתו יהיה עם הפת עכ"ל כצ"ל:

שם כשאוכל אח"כ בלא פת והוא דבר כצ"ל:

שם יאכל תחלה עם פת. אע"פ שהעלה תחלה דר' יונה ג"כ בטור ס"ל דאפי' אוכל תחלה בלא פת אין צריך לברך מ"מ פוסקים אחרים יש שמצריכים ברכה וצריך לצאת ידי כולם ועיין בב"י:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.