חיי אדם/א/מג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

חיי אדם א מג

כלל מג
דין ברכה לאוכל דבר בתוך הסעודה (סי' קע"ז קע"ח)

א כיון שלחם עיקר חיי האדם לפיכך אם קבע עצמו לאכול לחם ובירך עליו הרי כל מה שיאכל בתוך הסעודה מדברים הרגילים לבוא בתוך הסעודה מחמת הסעודה לאכול לשבוע כגון בשר דגים לפתן דייסא מיני לביבות חוץ משירות אפי' אכלן בלא פת נעשה הכל טפל לפת וא"צ לברך עליהן (סימן קע"ז) ואפי' אם שלחו לו מבתים אחרים דברים שמלפתין בו פת ולא היה עליהם דעתו כלל שלא היה יודע שישלחו אע"ג דמדינא ראוי לברך עליהם מ"מ המנהג שלא לברך דמסתמא דעת האדם על כל מה שיביאו לו וכן אין צריך לברך על כל מיני משקין דכיון דא"א לאכול בלא שתיה א"כ המשקים נעשים טפל לפת ואפי' משקה (מעד) (ט"ז סי' קע"ז). חוץ מן היין כיון שהוא חשוב ולכן צריך לברך עליו בתוך הסעודה ואם בירך עליו קודם הסעודה והיה דעתו או שרגיל בכך לשתות בתוך הסעודה יין א"צ לברך בתוך הסעודה ולכן המקדש על היין קודם נט"י והיה בדעתו לשתות א"צ לברך (סי' קע"ד):

ב היתה עיקר סעודתו על דברים אחרים ואוכל ג"כ פירות אין הפירות נעשין טפל אלא בזמן שאוכלן עם הפת אבל כשאוכל בלא פת אעפ"י שאכל כבר קצת עם פת אעפ"כ צריך לברך על אלו שהרי אין דרך לקבוע סעודה על פירות וגם הוא לא קבע סעודתו עליהן אבל ברכה אחרונה א"צ לברך שבהמ"ז פוטר כל מה שאוכל בתוך הסעודה. וראוי ליזהר שיברך על הפירות תחילה קודם שיאכלם עם הפת כי יש בזה כמה חלוקי דינים די"א דאפי' אוכל באמצע בלא פת צריך לברך ויש מסתפקין בזה כיון דאוכל תחלה וסוף עם פת. ובדיעבד עכ"פ יאכל גם לבסוף עם פת:

ג פירות מבושלים עם בשר שקורין (עפיל צימעש) (פלוימען צימעש) וכדומה נ"ל דא"צ לברך שהן נעשין טפילה לבשר והבשר ללחם (במגן אברהם סימן קע"ז משמע דס"ל דצריך לברך וכ' בשם האגור שאביו נהג כן. ועיינתי באגור שלא כ"כ אלא בקובע סעודתו על הפירות כמו שאכתוב בסימן ה' אבל כאן נעשו הפירות טפל לבשר וכמו שכתב המגן אברהם בסימן קע"ד ס"ק ט' ולכן נ"ל דא"צ לברך וכן מנהג העולם):

ד פירות מבושלין בלא בשר וכן פירות שממלאין אווזות צלוין נ"ל דצריך לברך דידוע דאין נעשין טפילה לבשר אלא שממלאין כדי שיתן טעם בפירות:

ה אם קובע סעודתו רק על פירות או (אוגרקעס) או צנון ובצל וכדומה יזהר שמתחיל' יאכל פת עם הפירו' ואז אף שאח"כ יאכל בלא פת א"צ לבר' כיון שמתחיל' קבע סעודתו עליהם (במגן אברהם סימן קע"ג ס"ק ג' יש ט"ס וכצ"ל ואם מתחלה לא היו לו דברים אחרים ללפת בהן הפת אלא אלו הפירות לבד ומתחיל ללפת בהן את הפת ואח"כ אוכל כו' כצ"ל):

ו האוכל (לימאנש) מלוחים בתוך הסעודה בלא בשר זה בא להמשיך תאוות המאכל ולכן אין צריך לברך וכן כלל זה בכל דבר שאוכל ושותה להמשיך תאוות המאכל וכן השותה יין שרף בתחילת הסעודה או באמצע ונראה לי דאפשר ה"ה (אוגרקעס) מלוחים אין צריך לברך דזה נקרא צורך סעודה (מגן אברהם סימן קע"ז ס"ק י"א):

ז (יגדעס) מרוקחים שדרך לאוכלן עם בשר אם אוכלן אח"כ בלא בשר רק בפ"ע נ"ל דדינן כשאר פירות וצריך לברך. ועכ"פ יזהר שגם לבסוף יאכלם עם בשר ופת ואז אף שבאמצע אוכל בלא בשר א"צ לברך כדלעיל סי' ב':

ח אם אוכל בתוך הסעודה מיני (טארטין) הנעשין במילוי פירות כמו עפיל פלאדן וכדומה זה בא מחמת הסעודה וא"צ לברך ואין להחמיר וליקח קצת מן המלוי ולברך עליהם דהוי ברכה לבטלה שהן נעשין טפילה לעיסה (סי' קס"ח מ"א ס"ק כ"ב וס"ק ט"ו) וכ"ש (פירעגאש) הממולאים בבשר ודגים וגבינה או שנילוש במי ביצים או אותן שנילושים בלילתן עבה וטגנן אח"כ שדברים אלו הם ס' לחם לכן א"צ לברך (סי' קס"ח מ"א ס"ק מ"ד):

ט (שמאלץ קיכין לעקיך קיכליך) אם אוכלן מחמת רעבון א"צ לברך ואם אוכלן לתענוג וקינוח סעודה כ' האחרונים דצריך לברך במ"מ. והט"ז כ' שם דאין תלוי בדעתו אלא כפי שדרך העולם לאכלן אם אכלן רק מעט ממנו לתענוג א"צ לברך ול"נ דהוי ס' ברכה שהרי רוב הפוסקים כתבו דכסנין הוא רק מצד המילוי אלא דהב"י כתב דמספק נותנים על כולם דין כסנין והיינו שלא לברך המוציא אלא במ"מ וא"כ כיון דכל אלו הוי ספק שמא הן לחם גמור וא"כ היאך יברך בתוך הסעודה אטו אם אוכל פת לתענוג יברך עליו בסעודה משום שלא היה דעתו ע"ז בשעת המוציא ולפ"ז נ"ל דראוי לאדם בשעת המוציא לכוין בהמוציא לפטור כל הדברים שיאכל ממינים אלו:

י (טארטין) שנעשין מצוקר ושקדים וגם ממולאים בהם וכיוצא בו וכן אותן דברים שנילושין בשמן ונטגנין בשמן וכיוצא בו אפילו היה בלילתן עבה כמו (הויזן בלאזין) וכיוצא בו שידוע שכ"ז אוכלין רק לתענוג ולא נקרא לחם כלל צריך לברך (מגן אברהם ס"ק י"ח). ונ"ל דגם הט"ז נתכוין לאלו (הויזן בלאזין) ועכ"פ לא יצא מכלל ספק ברכה:

יא כל דבר שאוכל או שותה לעכל המזון צריך לברך ולכן אם שותה יי"ש לאחר האכילה ידוע שכונתו רק לעכל ולכן צריך לברך עליו דדוקא שאר מיני משקה נעשה טפל לפת משא"כ אלו שאין באין אלא לעכל (מגן אברהם סי' קע"ד ס"ק י"א וסי' רי"ב) ונ"ל דה"ה כששותה (קאווע) דעתו לעכל:

יב הא דאמרינן ברכת המוציא פוטרת הכל. דוקא כשרוצה לאכול פת אבל אינו רוצה לאכול פת ומכ"ש כשאוכל פחות מכזית טוב יותר שיברך על דברים אחרים ולא יאכל פת אם לא בשבת ויו"ט שמחוייב לאכול כזית פת והוי דבר חשוב שאז אעפ"י שאין ברצונו לאכול פת מ"מ כיון שהוא מצוה נעשה כמו שקובע סעודתו על הפת ופוטר הכל (מגן אברהם סי' קע"ז ס"ק א' וסי' קע"ד ס"ק י"ב וסי' קע"ח):

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.