כף החיים/אורח חיים/קעז

כף החיים ‏ אורח חיים קעז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] כגון בשר וירקות וכו'. נראה דדוקא ירקות מבושלים או העשויין לסלאלאטא לגרר תאות המאכל אבל ירקית חיים כגון חזרת וקשואין וכיוצא דאינם ללפתן ולא לגרר תאות המאכל דינם כפירות. וכן כתב הב"ד סימן פ"ה. ואף שבסוף דבריו הוכיח ממהרי"ל דקשואין חיים קרי להו מחמת הסעודה ולא היה מברך מ"מ אנן בדידן בגלילותינו נהגינן דמייתו חזרת וקשואין ומלפפונות לפירות וברוכי מברכינן. וכפ"ז נראה דאף שאכל תבשיל של חזרת וקישואין ומלפפונות ללפתן עם הפת אם הביאום אח"כ לפירות יברך עליהם וכמו שנראה דעת הב"ד תחלת דיבר. ואין לדחות דאחר שמילא כריסו מהם איך יברך עתה דאין זה כלום כדמוכח מלשון הרא"ש גבי פירות והזכירו הרב הנז' ודוק. ברכ"י אות א' שע"ת אות א' זכ"ל אות ב' מע' ד' בי"מ אות ד'. מיהו בס' קודשי דוד למהר"ר דוד חסאן ז"ל העלה להלכה דאם כבר אכל מאותו פרי בתבשיל עם הפת דשוב לא יברך עליו אם אוכל מהם לפירות קודם בהמ"ז יעו"ש. והביאו הרב זכור ליצחק הררי ז"ל סימן מ"ח וכתב דלהוציא עצמו מידי ספיקא או שיניחנו לאחר בהמ"ז או שיביא פרי אחר הדומה לברכתו בין אם הוא פה"א או פה"ט ויברך עליו ויכוין לפטור גם את זה וכתב שכן נוהגין חסידים ואנשי מעשה יעו"ש. וכ"כ החס"ל אות ח' בן א"ת פ' נשא אות י"א. ועיין לקמן אות ט':

ב

ב) וכתב שם השע"ת דבמדינתנו דאיכא עניים שאוכלים פת שחרית ומלפתין אותו עם צנון ובצלים וקשואים חיים נראה שאם אוכלים תחלה ללפתן אף אם אח"כ אוכל אותם בלא פת א"צ לברך כמו בשאר פירות עכ"ל ונראה דדבריו נכונים דוקא בקשואין חיים וכדומה דבאים לקינוח אם קבעם ללפתן צריך לאכול מהם תחלה עם הפת וכיש חולקין שכתב בסעיף ג' אבל בצנון ובצלים שאין באין לקינוח כ"א דוקא להמשיך תאות המאכל הו"ל מדברים הבאים מחמת סעודה כמו ירקות ומלוחים דאפילו בתחלת אכילתן א"צ ליזהר לאוכלם עם הפת וכמ"ש בסעי' זה. ונראה דמ"מ המחמיר תע"ב:

ג

ג) שם אפילו אוכלם בלא פת אין טעונין ברכה וכו'. דהם טפלים לפת והעיקר פוטר את הטפל כמ"ש רסי' רי"ב. וכ"כ מ"א סק"א:

ד

ד) שם אפילו אוכלם בלא פת אין טעונין ברכה וכו'. משמע דדוקא כשקובע סעודה על הפת אז הו"ל דברים הבאים מחמת הסעודה וברכת הפת פוטרתן אבל אם אינו אוכל כ"א מעט פת פחות מכזית צריך לברך עליהם. ועיין מ"א שם שמצדד בזה וע"כ יש ליזהר כשאוכל מאלו הדברים שלא בתוך הסעודה שאין לאכול פת כלל. ואם רוצה לאכול עמהם פת הבה בכסנין עיין לעיל סימן קס"ח אות צ"ט:

ה

ה) שם כגון תאנים וענבים וכו'. וה"ה כל דבר שבא לקינוח. ואפילו היה לפניו בשעה שבירך המוציא ואפילו פירות מבושלים דאין הפת פוטרתן כיון שאין שייכים לפת. וכ"כ של"ה. מ"א סק"ב. א"ר אות ב' ר"ז אות ב' בי"מ אות ה' וכגון שאין דרכם לבא מחמת הסעודה לעולם אלא דרכם לאוכלם כל היום אפילו שלא בשעת סעודה וכמ"ש הר"ז שם. אבל מולייתא של פירות כגון עפי"ל פלאדי"ן או פאבדי"ל וולאדין ודומיהן א"צ לברך עליהם והרוצה להחמיר על עצמו יקח פרי אחר או מבושל ויברך עליו בפה"ט ואח"כ יאכל אותן מולאות כרצונו. עמק ברכה ושלה"ה א"ר שם. ועיין מ"א סק"ג ובדברינו לעיל סימן קס"ח סוף אות ע"א:

ו

ו) שם כגון תאנים וענבים וכו'. במקומות שנוהגין לאכול תאנים וענבים אחר מאכל הגבינה כדי למתק את הפת מן הגבינה ולהטעים פרוסת הפת אין לברך על תאנים וענבים אלו אפילו שאכלם בלא פת תחלה מהר"א הלוי בס' גו"ר כלל א' סימן ל' ול"ב אלא שבסוף דבריו כתב דמי שלבו נוקפו יאכלם בתחלה ובסוף בפת יעו"ש. מיהו מהר"י שבאבו שם בסימן ל"א כתב דצריך ליזהר לאכול מהם בתחלה בלא פת. כדי לברך עליהם יעו"ש אבל מהר"א הלוי שם בסימן ל"ב דחה דבריו יעו"ש. והב"ד י"א בהגה"ט זכ"ל אות ב' מע' ד' וכתב שם הזכ"ל דהיותר נכון שיאכל קודם נט"י מעט ולברך עליו ע"ד לאכול בתוך הסעודה ויוצא מכל הפקפוקים יעו"ש. וכ"כ החס"ל אות ז' בן א"ח פ' נשא סוף אות ח':

ז

ז) שם דכיון שבאו בתוך הסעודה בהמ"ז פוטרתן. משמע הא אם לא באו בתוך הסעודה כגון שאכל פירות קודם נט"י אין ברהמ"ז פוטרתן וצריך לברך עליהם ברכה אחרונה ואח"כ נוטל ידיו לאכילה ואף אם שכח לברך ונטל ידיו וברך המוציא משמע שצריך לברך ברכה אחרונה על הפירות קודם בהמ"ז כיון שאין בהמ"ז פוטרתן וכ"מ מדברי מהרח"ו ז"ל שכתבנו לעיל בסי' קע"ד או' מ"ז לגבי מים יעו"ש אך אם כבר בירך בהמ"ז ולא בירך ברכה אחרונה של פירות אפשר דבדיעבד י"ל יצא אגב שאר מאכלין ואפילו אם ברכתם בנ"ר משום דשאר פירי נמי אקרי מזון כדמשמע בר"פ בכל מערבין ובפי' רש"י שם יעו"ש ועיין לעיל סימן קע"ד אות ל"ה ולקמן סימן ר"ב אות ט' וסימן ר"ח סעיף י"ז ודוק:

ח

ח) שם ואם בתחלת אכילתו אכל הפירות וכו'. בכאן מיירי שבהתחלת קביעות סעודתו היתה בבשר וכיוצא בו ובאמצע סעודתו הביאו לו פירות כדי ללפת בהם הפת ולכך צריך שיאכל מן הפירות בתחלת אכילתן ובסוף עם הפת ומ"ש כאן בש"ע בתחלת אכילתו ר"ל בתחלת אכילת הפירות כמ"ש הט"ז סק"א ומ"א סק"ג יעו"ש אבל בסעיף ג' מיירי דבהתחלת קביעות סעודתו היתה על הפירות ולכך אף ליש חולקין שם אין צריך לאכול הפירות לבסוף עם פת כמ"ש מור"ם ז"ל שם בהגה וכ"ה בב"י ובמ"א שם יעו"ש. ומשמע הא אם הפירות אין באים ללפת בהם הפת לא בהתחלת קביעות סעודה ולא באמצע אף אם מלפת בהם פת בתחלת אכילת הפירות ובסוף כשאוכל באמצע בלא פת צריך לברך עליהם. וכ"כ ב"י בשם הר' יונה ומ"א שם. מיהו ע"ש הטור כתב ב"י דכל שאוכל התחלת אכילת הפירות עם פת הו"ל מדברים הבאים מח"ס ואין לברך עליהם יעו"ש. וע"כ יש ליזהר כשמביאין פירות בתוך הסעודה שלא ללפת בהם הפת אלא דוקא לקינוח שלא לאכול תחלת אכילתן עם פת אלא דוקא לבדם כדי שיוכל לברך עליהם אליבא דכ"ע אבל אם אח"כ אוכל מעט פת מחמת מתיקותן נראה דלא אכפת ודוק:

ט

ט) על פירות מבושלים בעינייהו אפילו עם הבשר אם אין התחלת קביעות סעודתו עליהם יש מי שאומר שצריך לברך עליהם. ויש מי שאומר דאפילו אוכלם עם הפת צריך לברך עליהם. ויש מי שאומר שאין לברך עליהם כיון שבאים לצורך סעודה ולא לקינוח. ולכן יר"ש ישב קודם סעודה ויברך על מין אותו פרי ויאכל פחות מכשיעור ויכוין לפטור. מ"א שם. חס"ל אות ה' בן א"ח פ' נשא אות ט'. והא דכתבו פחות מכשיעור דאם יאכל שיעור צריך לברך ברכה אחרונה כמ"ש לעיל אות ז' ואז הלכה לה הכוונה. וכתב בן א"ח שם דאם א"א לו בהכי ובפרט אם הוא אורח אז יהרהר הברכה בלבו או יאמר בריך רחמנא בפה"ע או בפה"א כפי אותו הפרי. ועיין לעיל סימן קע"ד אות מ"ט:

י

י) זית מליח וכיוצא בו דאוכל אותו בתוך הסעודה לפתוח תאות המאכל מברך לפניו ולא לאחריו. הרא"ה ז"ל בס' החנוך פ' עקב. וא"כ ה"ה מי שאוכל לימוני"ס מלוחים בתוך הסעודה צריך לברך להרא"ה ז"ל. מיהו נראה לי לנהוג כהתו' דכתבו פ' ע"פ דקט"ז דדברים הממשיכים האכילה כגון דגים קטנים ותמרים וירקות פטר להו פת לפי שבא לצורך הסעודה שעי"כ אוכל יותר וכ"כ רש"י בגמ' וכ"כ הב"ח סימן קע"ו מ"א. סימן קע"ד ס"ק י"א וכן כתב הגו"ר כלל א' סימן ל' ול"א דמעשים בכל יום בסעודות גדולות של בשר שמביאין סאלאטה וטורשיי של מלפפנות ושל לפת וזיתים מלוחים שמביאין אותם להרבות תאות המאכל ולא שמענו מעולם מי שמפקפק בהם ונסמכין לפוטרן בברכת הפת יעו"ש. וכן כתב הבי"מ אות ו' דכן עיקר דכל דבר שבא לעורר תאות המאכל פת פוטרו. וה"ה צנון דאינו בא אלא לפתוח ולעורר תאות המאכל דא"צ ברכה אפילו לפניו תוך הסעודה עכ"ד. וכ"כ קיצור שלחן ערוך סימן מ"ג אות ג' ומ"מ נראה לי דיש לאכול תחלת אכילתן עם פת כדי לצאת גם לדעת החולקין:

יא

יא) [סעיף ב'] ודברים הבאים לאחר סעודה וכו'. ויש לאכול פירות מתוקים שהם טובים לאחר אכילה כדאמרינן ביומא דפ"ג ע"ב מדכתיב וימצאו איש וכו' ויתנו לו לחם וכו' ויתנו לו פלח דבילה ושני צמוקים וכו' ופרש"י ויאכל לחם והדר ויתנו לו פלח דבילה יעו"ש. והיינו דאמרינן במדרש רות והובא בילקוט שם ויאכל בועז וישת ויטב לבו מלמד שאכל מיני מתיקה אחר סעודה יעו"ש יפ"ל אות א':

יב

יב) [סעיף ב'] הבאים מחמת סעודה וכו'. כגון בשר ודגים כמ"ש סעיף א' וכן כתב המ"א סק"ה:

יג

יג) שם ובין לאחריהם ומיהו תמרים בהמ"ז פוטרתן מברכה אחרונה הרשב"א בתשו' סימן ע"ב. והרמב"ן סימן ר"ב כנה"ג בהגב"י. מ"א סק"ו וכן היין בהמ"ז פוטרתו מברכה אחרונה כמש"ל סימן ר"ח סעיף י"ז וכ"כ המ"א בסימן קע"ד סק"ט יעו"ש ועיין לב"ש וא"א ודוק והיינו אף למנהג שהיה בימי חכמי הגמרא שהיו מושכין ידיהם מן הפת אבל לדידן שאין מושכין ידינו מן הפת בל"ה על הכל אין מברכין לאחריהם כמ"ש בש"ע:

יד

יד) שם ודין זה האחרון אינו מצוי אצלנו וכו'. כתב הלבוש דדוקא בסתם סעודות אינו נוהג אבל בסעודות גדולות שרגילין שלאחר גמר האכילה מושכין ידיהם מן הפת ומסירין אותו מן השלחן ומנקין המפות ועורכין השלחן בפירות ובמיני מגדים וקובעין עצמן לשתות אז גם הדין הזה נוהג בינינו עכ"ל ועי"ש שכתב עוד דמה שמניחין קצת פרוסות על השלחן כדי שיהא נראה שעדיין לא משכו ידיהם מן הפת אינו מועיל וכל איש הירא ומדקדק במעשיו יזהר לברך בסעודות גדולות כי ודאי משכו ידיהם ואין דעתם לאכול מפרוסות עוד יעו"ש. והביאו שכנה"ג בהגב"י אות א'. אבל הב"ח כתב דעכשיו נוהגין ע"פ משמעות דברי התו' דאין חילוק בין סתם סעודות לסעודות גדולות ואפילו הסירו הפת מן השלחן דכיון דדעתינו לאכול פת כל שעה א"צ לברך לאחריהם וכ"פ בש"ע סתם שאין אנו רגילין למשוך ידינו מן הפת עד בהמ"ז ולא כתב לחלק בין סתם סעודה לסעודות גדולות והכי נקטינן עכ"ל. והביאו מ"א סק"ז וכתב שהטעם כמ"ש תר"י דדוקא בימיהם שהיו נוהגין לעקור השלחנות קודם בהמ"ז וע"כ נראה כסעודה אחרת אבל אנו שאין מסלקין השלחן אעפ"י שסיימו מלאכול כ"ז שלא ברכו בתוך הסעודה דיינינן ליה עכ"ל משמע מדבריו הא אם מסלקין גם השלחן ומביאין שלחן אחר עם הפירות מברכין גם לאחריהם וכ"כ הברכ"י אות ב' בשם מהר"ש אלגאזי ז"ל דבמצרים שמסלקין השלחן ומביאין שלחן אחר מלא פירות ופרוסה קטנה מפת על כלי המלח דדינא הוא שיברכו ברכה אחרונה על הפירות יעו"ש אמנם לע"ד נראה דמסתמיות דברי הש"ע משמע דדין זה לא שייך אצלנו כלל לא שנא סעודות גדולות ולא שנא קטנות ולא שנא אם מסירין הפת או השלחן דגם אם מביאין שלחן אחר אין לברך אחריהם והטעם נ"ל בס"ד משום דבימי חכמי הגמ' רוח אחרת היתה בם דהטבע שלהם היה כיון שמשכו ידיהם מן הפת אין אוכלין עוד כלל ולכך מברכין לאחריהן לא כן הטבע שלנו דאין מושכין דבכל עת אם מביאין פת אוכלין ולכך לא חשיב סילוק ואפי' אם מסירין השלחן ומביאים אחר אין לברך לאחריהם. וע"כ נראה כיון דיש פלוגתא בזה בזה"ז אין לברך אחריהם כלל וליכא בזה חששא דנהנה מעוה"ז בלא ברכה כיון דבדיעבד בהמ"ז פוטרת כל מיני פירות כמש"ל אות ז' יעו"ש. מיהו נראה דלכתחלה יש ליזהר ולצאת אליבא דכ"ע דהיינו אף אם מסירין השלחן ומביאין אחר יש להביא עמו פת ולכוין המסובין בדעתם בהדיא דאין מושכין ידיהם מן הפת ובכל עת שירצו אוכלין עד בהמ"ז:

טו

טו) שם אינו מצוי בינינו וכו'. ולפ"ז גם לפניהם אין לברך כ"א דוקא על דברים הבאים שלא מחמת סעודה וכמ"ש סעיף א' יעו"ש:

טז

טז) [סעיף ג'] ואם קובע ליפתן סעודתו על הפירות וכו'. פי' שלא היה לו דבר אחר ללפת הפת רק הפירות. מ"א סק"ח. ועיין ט"ז סק"ב וסק"ג מה שהאריך בזה ולענין דינא לעשות כדברי הכל כבר כתבנו לעיל אות ח' בקיצור יעו"ש:

יז

טוב) [סעיף ד'] אעפ"י שלא היו הפירות לפניו וכו'. נראה בב"י שיהא דעתו עליהם מעיקרא כדי שיהא פטור מה שאוכל מהם בלא פת. מהר"ר ישראל בנימין בכ"י. ברכ"י אות ד':

יח

חי) שם כיון דללפת הפת הם באים וכו'. ודוקא כשאוכלן עם הפת וכמ"ש ס"א וס"ג. מ"א סק"ט. ור"ל דאם קובע סעודתו רק עליהם צריך לאכול בתחלה מהפירות עם פת כמ"ש סעיף ג' לדעת החולקין ואם קובע סעודתו בתחלה בדבר אחר ואח"כ רוצה ללפת הפת עם פירות צריך לאכול פת עמהם בתחלת אכילתו ובסוף כמ"ש בסעיף א' וכ"מ בא"א אות ט':

יט

יט) [סעיף ה'] הגה. ואפשר דטעמא דסתם דעת האדם וכו'. וכ"מ במרדכי פ' כ"מ גבי יין יעו"ש. מ"א סק"י. ומ"מ ראוי לכל ירא שמים שירגיל עצמו כשיברך ברכת המוציא להיות דעתו ג"כ על כל מה שישלחו לו משאר בתים בין בחול בין בשבת וטוב לו. א"ר אות י"ב בשם עמק ברכה. חס"ל אות ד' בן א"ח פ' נשא אות י"ב:

כ

ך) שם בהגה. דסתם דעת האדם וכו'. ופשוט דבפירות לא מהני דעתו אא"כ מלפת בהן הפת וכמ"ש ס"א וס"ג. מ"א שם. ור"ל כל אחד כדינו וכמ"ש לעיל אות ח"י יעו"ש:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---