לבושי שרד/אורח חיים/קסז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לבושי שרד ‏ אורח חיים קסז

ט"ז סק"א ממקום היפה. זה קרוב לדברי רעיא מהימנא סוף פרשת משפטים תקוני המוציא מאחר דבישולו יפה לאפוקי (מעט) פת שרוף אלא ממקום שהוא מוטעם עכ"ל:

סק"ב ובפת דידן. בא הט"ז לפר' מה חילוק יש בין פת דידן לדידהו:

שם ולא מאמציעתו שאם הביאו לפניו פרוסה של לחם לא יבצע אלא משולי הפת ולא מאמציעתו רש"י ז"ל:

שם דקדים בדלי"ת כלומר מהיכא שמקדים לאפות והיא היא רש"י ז"ל וכוונתו דגם לגירסא זו הפירוש כמו גירסא ראשונה שלא יבצע בפרוסה מאמצעיתה אלא ממקום הנקרם שמשם מתחיל האפיה אבל בנקרם עצמו אין חילוק כי כל הצדדים נאפים בזמן אחד וע"ז כתב רמ"א דפת שלנו אינו נאפים כל הצדדים בשוה לכן יש לבצוע בצד וכו' אבל תימא דהא בסי' רנ"ד מבואר דגם פת שבזמן הש"ס היה צד אחד מתחיל תחלה לאפות ע"ש ועיין באחרונים מזה:

שם אפוי הרבה. יש חיסור לשון בט"ז כי זה גירסא שלישית דגמיר בישולא. ור"ל כי כל סביבות הפת אינו שוה לגמרי כי יש מקום ששלט שם האור יותר ושם הוא קשה ובמקום אחר הוא רך וזה כוונת מקום שנאפה היטב שבש"ע כמ"ש המ"א סק"א כן מבואר למעיין בב"י:

מג"א סק"ב כנגד המתבקע. הביא זאת לומר דאף על גב שכתב רמ"א שיחתוך מעליון ותחתון ביחד. מ"מ אם צד אחד נתבקע זהו אות שהתחיל האפוי מצד השני ואז א"צ לחתוך רק משם וק"ל:

שם וכ' רש"י. הביא זה לבאר מ"ש רמ"א פת דידן וכדרך שפירשו הט"ז בארתי לעיל אות ד' וכוונתו דרס"י כ' משולי לבד לפי שפת שלהם נאפה ב' הצדדים בשוה אבל בפת דידן יחתוך גם למעלה זהו המשך דבריו וכבר כתבתי באות ד' מה שיש לתמוה ע"ז ע"ש:

סק"ג ויחתוך. הציון אות ב' צ"ל במחבר ויחתוך פרוסת וכו':

(ש"ע ס"ב) והמברך יכוין. הטעם ע' בד"מ:

מג"א סק"ח גירסות חלוקות. ולגירסא אחת קאי הברכה על להבא:

שם נהיה בקמץ. לשון עבר שכבר נהיה ודיעה ב' לומר בסגול שהוא בינוני דקאי אשניהם אעבר ועל העתיד וכמו בורא שהוא בינוני ואין אומרים ברא אבל בגמרא אמרו דבורא ג"כ אינו בינוני אלא עבר וקאי ברכה רק על עבר ומה שאין אומרים ברא משום לישנא דקרא. ואם כן י"ל נהיה בקמץ אבל הירושלמי משמע דפליג אש"ס דידן דקאשר דב"ש שאומרים שברא מאור האש שהיא לשון עבר היינו דוקא לפי שבמו"ש נברא אבל בדבר המתחדש תמיד כו' אלמא ס"ל דבורא בינוני וקאי ברכה על עבר ועתיד זהו המשך דברי המ"א:

ס"ק י"ב שא"צ המוציא רק צורך הסעודה. וה"נ אף על גב דא"צ להמתין ולא הוי צורך המוציא מ"מ צורך הסעודה היא שצריך למלח או לפתן:

ס"ק י"ח שאמרה להעבד שתה כצ"ל:

ס"ק יט דאם הפסיקו צריך לחזור וכו'. בין ברכת קידוש לשתיית יין צריכים לחזור ולברך אף על גב דהמקדש שתה כבר הביאותיו בסי' הקודם אות ז' ע"ש:

ט"ז סק"ח אף אם לא היה טועמים. כלומר אף על גב דהאמת דאין הטעימה רק משום חיבוב מצוה מ"מ אסור להפסיק אפילו אם לא היה כלל מנהג הטעימה וק"ל:

שם ומכ"ש בברכת הנהנין. ומחמת זה וכו' כצ"ל:

ש"ע סעיף י"א לבני חבורה. ר"ל שאינו בעה"ב עם בני ביתו:

שם ולדידן אפי'. ר"ל דלא תימא כיון שהישיבה דידן הוי כהסיבה דידהו אם כן במקום דלא בעי הסיבה לדידהו כגון שקבעו מקום לאכילתו דהיינו שאמרו נאכל כאן או במקום פלוני וכן בעה"ב עם בני ביתו דלדידהו לא צריך הסיבה ה"א דלדידן א"צ אפי' ישיבה קמ"ל משום דבלי ישיבה לא מיקרי קבע:

מ"א סס"ק כח דהוציאו מכלל זה. מכלל שמע ולא ענה הוציאו בהמ"ז ואם כן ה"ה המוציא:

ש"ע סט"ו לכל אחד חלקו עיין רעיא מהימנא פ' עקב בד"ה פתח ואמר ועשית שולחן וכו':

ט"ז ס"ק טו דהא דפליג. פי' שחילק זה החילוק דיש היתר אם נותן להם הבוצע:

שם ורמ"א להחמיר דאף שנתן להם הבוצע אסורים לטעום תחלה:

שם שהם יאכלו דמה לי שאוכל הוא מיד או הם דהברכה קאי על כולם:

שם עיקר החיוב. כת' כן להגדיל הקושיא אבל באמת בלא זה נמי קשה כיון שכולם ממתינים ואין גם אחד שיאכל מיד:

שם מפלוגתא דרבוותא פלוגתא דשר מקוצי ורמב"ם אם מותר להם לטעום קודם הבוצע:

מ"א ס"ק ל"ד דבסי' ר"ו ס"ג כצ"ל:

ס"ק ל"ו עסי' קכ"ד סי"א כצ"ל:

ס"ק לט פורס כדרכו. דלא יהיה כאבילות דפרהסיא אם יתן לו בידו:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.