יד אפרים/אורח חיים/קסז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יד אפרים ‏ אורח חיים קסז

בש"ע סעיף א במקום שנאפה היטב כו' והיינו להגירסא דגמרא כמ"ש רש"י או גירסא דקדים בישולא ואפ"ה מפרש שהוא במקום שנאפה יפה כמ"ש הד"מ ולפום הך גירסא אין חילוק בין פת דידן לדידהו כלל כיון דעכ"פ הצד של מעלה או שבשוליו הוא נאפה יפה יותר מבאמצעיתו דהיינו הרך ורשות לבצוע בין מלמעלה או משוליו. משא"כ להגירסא דקרים או דקדים ופירושו ממקום שמתחיל לאפות אזי יש חילוק בין עליון לתחתון שיש דיעות איזה מתבשל תחלה וא"כ קשה למה סתם כאידך גירסא ולכן כתב רמ"א ובפת דידן כו' ר"ל דהש"ע קאי בפת דידה שאין חילוק בהתחלת אפיה בין עליון לתחתון כמ"ש הט"ז ולא אתי אלא לאפוקי אמצעי של פת וא"כ כיון דנקט במקום שהפת נאפה יפה ממילא נתמעט אמצעי של פת אבל בפת דידן באמת יש חילוק בין עליון לתחתון כמ"ש הט"ז ולא אתי אלא לאפוקי אמצעי של פת וא"כ כיון דנקט במקום שהפת נאפה יפה ממילא נתמעט אמצעי של פת אבל בפת דידן באמת יש חילוק בין עליון לתחתון וא"כ צריך לחוש לאידך גירסא דאזלינן בתר התחלת האפיה וכיון דאיכא דיעות הי מינייהו קדים צריך לחתוך משניהם:

בט"ז סק"ב. דהיינו למעלה או מסביבות הפת או משוליו ולא מאמציעיתו כו' כצ"ל:

שם דקדים בדלית. ופירושו מהיכא שמקדים לאפות והיינו הך וי"מ ממקום שהלחם אפוי הרבה ע"ש בד"מ וע"ז כ' דבלחם שלהם שהיה דבוק בצד התנור ושם לא היו חם מחמת התנור רק עיקר החום היו עולה מתחתיו וא"כ אין חילוק בין עליון לתחתון ונתן כלל דממקום קדימת פניו יבצע דהיינו הך מקום שמקדים לאפות דהעליון ותחתון שניהם מקדימין להתבשל מאמצעי של פת. משא"כ לדידן דהפת נדבק בקרקעיתו של תנור א"כ גם בין עליון לתחתון גופי' יש חילוק מי מתבשל תחלה ואיכא דס"ל שהעליון קודם להתבשל ואיכא דס"ל שהתחתון קודם ולכן יחתוך משניהם:

ס"ק ד'. דר"י ס"ל דאומר ברכו כמו שרצה ר"ז כצ"ל:

במג"א סק"ב. זה לאידך פירושא כו' ר"ל דלחד פי' דס"ל להטור הכי היינו מקום שהפת נאפה יפה ולאידך פירוש' היינו ממקום שמקדים לאפות וכן לפי הגירסא דקדים בישולא היינו ששם מקדים להתבשל וחדא מלתא הוא עם מקום שמקדים לאפות ובזה נחלקו שי"א שהוא צד העליון כו' ושוב כ' וכתב רש"י כו' משום דשולי הפת קדים בישולא לאמצע הפת וע"ז כתב המג"א ובפת דידן יחתוך למעלה נ"ל שאין ר"ל שיחתוך למעלה לבד רק ר"ל כלפי מ"ש רש"י שיחתוך משוליו משמע דבזה לחוד סגי לזה אמר שיחתוך בפת דידן גם למעלה כדי לצאת ידי הדיעות דלעיל ואפשר שחסר תיבה וכצ"ל ובפת דידן יחתוך גם למעלה:

ס"ק ה' מ"ש הרב ב"י כו' ובח"מ כתב לברך הוא ר"ת בחכמת מנוח:

שם דבורא לשעבר משמע ולא דמברכינין בורא ולא אמרינן שברא דהא ודאי לשון עבר משום דיש לנקוט לשון בינוני דבאמת ז"א דודאי גם בורא לשון עבר והא דלא אמרינן שברא שהוא לשון עבר לכ"ע משום דנקטינן בורא שהוא לישנא דקרא כמ"ש התוס' שם ולעולם צ"ל בברכות לשון עבר. ואח"כ כתב המג"א דבחידושי הרשב"א כתב בשם הירוש' דאף ב"ש ס"ל לומר שברא לא פליגי אלא באש (ומ"ש לפנינו אלא כמ"ש ט"ס הוא וצ"ל באש) שאין מתחדש בכל שנה אבל בדבר המתחדש אף ב"ש מודה דמברך בורא שהוא לשון בינוני ומ"מ תלמודא דידן עיקר ולקמן סימן ר"ד סקי"ד הביא דברי חכמת מנוח ורמז לכאן ע"ש:

מ"א ס"ק י"ח אבל לשתות מותר וראיה מרבקה כו' צ"ע דטפי הו"ל לאתויי ראיה ממימרא דרחמנא בפ' חוקת והשקית את העדה ואת בעירם וראיתי באור החיים שם שעמד בזה וכת' לתרץ דבשעת הסכנה אדם קודם גם בההיא דרבקה כשיש סכנה או צער אדם קודם: (ועיין בנדרים דף פ' בפלוגתא דרבנן ור"י בקר' דולבהמתם ולכל חייתם ובאה"ע בב"ש סימן פ' ומ"ש ביד אפרים שם ובתשובה חלק אה"ע ולפענ"ד נראה הטעם דאסור לטעום כו' משום דכל אדם אין להחזיק עצמו לזכאי שלפעמים אין לו זכות רק שאוכל בזכות הבהמות כדאיתא במדרש בעובדא דאלכסנדר וקאמר התם מקרא דאדם ובהמה תושיע ה'. ועפ"ז י"ל לפי מה דמוקי בריש פ' כיצד מברכין הא דואספת דגנך באין עושין רצונו של מקום ה"ק ונתתי עשב בשדך לבהמתך ובזכות זה גם אתה ואכלת ושבעת ולכן כיון שבזכות הבהמה הוא אוכל ג"כ ראוי להקדימה תחלה ויליף לה מהאי קרא גופא דונתתי כי' והנה זה שייך דוקא בענין אכילה עפ"י דרך הטבע אבל אם הוא דרך נס אין סברא שהנס יהיה בזכות הבהמות וכ"כ בבנין אריאל בפסוק למות שם אנחנו ובעירנו ע"ש וא"כ בודאי הנס הוא בשביל אדם ואז הבהמה היא טפלה ולכך שפיר האדם קודם. ולכן בהוצאת מים מן הסלע שאין מקום לתלות בזכות הבהמות פקיד רחמנא למשה והשקית את העדה ואת בעירם ומדוקדק מה דקאמר והוצאת להם ר"ל בשבילם וזכותם לכן הם קודמין ולפי"ז היה מקום להוכיח מכאן להיפך דבמקום שהוא בדרך הטבע הבהמה קודמת לשתיה ג"כ ונ"מ לדינא אם הפסיק בין נטילה להמוציא ואמר ליתן לבהמה לשתות ואפשר דדוקא אכילת הבהמה יש להקדים לאכילתו אבל שתיית הבהמה אין להקדים לאכילה וכדמשמע קרא ונתתי עשב כו' דעל אכילתו באה הקפיד' להקדים הבהמה ולפי"ז י"ל אם נימא דלשתות ג"כ צריך להקדים אם רצה לשתות והפסיק בדבור ליתן לבהמה לשתות א"צ לחזור ולברך אך מנהג העולם שלא להקפיד בשתיה כלל אפי' המדקדקים בענין אכילה ולפי מ"ש יש ליתן טעם דווקא באכילה שצריך למטר השמים לרוות פני תבל תנובה ואמר במדרש שאין המטר יורד אלא בזכות הבהמות. אבל לענין שתיה שמים רבים ע"פ האדמה לאו בזכות בהמות תליא מלתא ולא מצאה הקפידה מקום לנוח להקדים הבהמה בשתיה ולכן המפסיק צריך לחזור ולברך. שוב מצאתי בא"ר ובפ"מ שהביאו דברי רש"י בחוקת מכאן שחס הקב"ה על ממונם ע"ש ולמ"ש בלא"ה א"ש דעל להקדים לא צריך למימר כיון דודאי נעשה הנס בזכות האדם וקצרתי ואמנם רוב העולם נזהרים בזה אף לענין אכילה ונראה לפי שעל הרוב יש להם עבדים ושכירים שלהם נמסר ההשגחה על הבהמות ועופות והם מוזהרים ועומדים לתת אכלם בעתו בבוקר השכם וחזקה שעושים שליחותם. וצ"ע אם מי שסומך על משרתיו בזה תמיד ועתה אירע שהפסיק באמירת גביל לתורא שנראה דלדידיה הוי הפסק ומי שאין לו מי שישרתהו והוא לעצמו צריך לזהר בזה כיון שאמרו חז"ל אסור לאדם כו' ועיין בספר חרדים ענין נפלא מרבינו הקדוש האר"י ז"ל בענין זה:

במ"א סקי"ט דיין שבתוך המזון ר"ל דיין שבתוך המזון מיירי שאין כולם רוצין לשתות עתה דאל"כ הו"ל יין שלאחר המזון כיון שכולם פונים בעצמם לשתות וע"כ מיירי שעדיין כולם רוצין לאכול רק שאחד רוצה לשתות עתה ע"ז אמרינן שלא יכוונו השאר לצאת בברכתו שאל"כ יצטרכו לענות אמן ואין הבית הבליעה פנוי שהרי טרודים עדיין לאכול ולכן קשיא ליה להמג"א דתיפוק כיון שאין דעתם לשתות תיכף בלא"ה אין להם לצאת בברכתו של זה שהרי יפסיקו בין ברכה לשתיה וע"ז תירץ שאעפ"י שאינו רוצה לשתות עתה דרך שתיה מ"מ יטעמו כולם תיכף מהכוס שבירך זה עליו טעימה בעלמא בזאח"ז:

בט"ז ס"ק י' דלאו ק"ו הוא. אלא גילוי מלתא בעלמא דבאמת ברכה שלפניו לאו דאורייתא כו' והרא"ש בברכות דף ל"ט כת' דלאו ק"ו גמור הוא דמה לבסוף שכן נהנה כו' ע"ש:

ס"ק טו מ"מ אין להתיר כו' ר"ל דהב"ח כת' דאסור לכתחלה מחשש שמא יטמאו תחלה והוא פלוגתא אם מותר אם לאו כמ"ש הט"ז לבסוף בשמו ואמנם בט"ז ס"ל דכיון דקם דינא להחמיר שימתינו בודאי כתורה יעש' ואזדא ליה חשש זה ומ"מ אין להתיר לכתחלה מטעמא אחרינא לפי שיהיה הפסק ואפשר שט"ס תיבת מ"מ וצ"ל מהאי טעמא דנקטינן לחומרא כהחולקין על השר מקוצי אין להתיר לכתחלה כו':

מעבר לתחילת הדף · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.