ביאור הגר"א/אורח חיים/קסז

ביאור הגר"א ‏ אורח חיים קסז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ס"א בוצע כו'. רמב"ם וטור וכפי' אחרון שברש"י שם ובמס' ד"א ספ"ו לא יפרוס אדם המוציא ממקום הרך אלא ממקום הקשה ובד"א זוטא פ"ו שם בא לפרוס את הככר בוצע ממקום הצלי:

ובפת דידן כו'. צ"ע מ"ש דידן ודברי ט"ז תמוהים:

ויחתוך כו'. כפי' השני שברש"י שם דקדים בשולא כו' ופליגי בזה רש"י וריב"א בשבת כ' א' וי"ש יוצא ידי שניהם:

ויחתוך כו'. תוס' דברכות ל"ט ב' ד"ה והלכתא כו' ופי' ואח"כ בוצע ר"ל שמשבר אבל החתיכה הוא קודם משום הפסק:

וצריך כו'. עבה"ג וכר"י:

ואחר כו'. מסקנא דגמ' שם:

ולא יבצע כו'. בפ"ז דברכות בעה"ב בוצע כדי שיבצע בעין יפה ובירושלמי והביאו רוקח שיעור בציעה אית דאמרי בכזית ואית דאמרי פחות מכזית:

ה

ולא פרוסה כו'. בספ"ו דד"א ולא יאחוז אדם כביצה פרוסה בידיו ואם עושה כן ה"ז רעבתן ועפ"ו דברכות ופט"ו דשבת:

ובשבת כו' תוס' בברכות בד"ה הנ"ל:

ומ"מ כו'. דהוי כשלם כמ"ש בידים כנ"ל אלא משום חששא שלא תשבר כולה ולא יהא לו לחם משנה לא יחתוך לכתחילה:

אבל בשבת. כמ"ש בברכות ובשבת שם ושם:

או בחול כו'. שאין הקפידא רק אם לא אוכל מפרוסה כביצה וכמ"ש סי' ק"ע ס"ז:

ס"ב ואם רבים כו'. ירושלמי פ"ג שאכלו ר' אבא בר זמינא הוה משמש קומי ר"ז מזג ליה כסא א"ל סב ובריך והב דעתך דאת משתי חורנא דתני השמש מברך על כל כוס וכוס ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה א"ל כמה דאנא יהיב דעתי מפקא יתך ידי חובתך בברכתא כך הב דעתך מפקי ידי חובתי באמן א"ר תנחום בר ירמיה מתניתא אמרה כן המתעסק לא יצא והשומע מן המתעסק לא יצא והטעם דאמן מכלל הברכה הוא וערש"י מ"ז א' ד"ה עד כו':

יתן כו'. עתוס' ד"ה והלכתא כו' שם וכמ"ש בגמ' ט"ו ב':

ס"ג אין לברך כו'. כמ"ש במנחות ל"ה ב' ועתוס' דסוכה ל"ט א' ד"ה עובר ומיהו כו':

ס"ד יתן כו'. ירושלמי ספ"ק דחלה עשר מצות אדם עושה עד שלא יאכל פרוסה משום לא תחרוש ובל תזרע ובל תחסום לקט שכחה ופיאה תרומה ומ"ר ומ"ש וחלה אבל נראה שט"ס הוא וכצ"ל שם לקט שכחה ופיאה תרומה ומ"ר ותרומת מעשר ומ"ש וחלה וביכורים וצדקה ר' יצחק כידו אתי מיסב לידו הוא פשוט עשר אצבעותיה ואמר הרי קיימתיה עשר מצות:

ולכך יש כו'. טור:

ויוד כו'. תוס' בד"ה הנ"ל:

ס"ה ואם כו'. כפרש"י שם:

או כו' או כו'. כ"כ הטור והג"מ בשם פי' ר"ח:

או שנתכוין כו'. כפי' הערוך בשש פי' לפתן כמ"ש היאכל תפל כו' ור"ל דבר שצריך לפתן ואמר שאין זה צריך לפתן וכיון שאין דעתו לאכול עמו לפתן א"צ להמתין על לפתן. כ"מ. וז"ל הערוך לית דין כו' היאכל תפל מבלי מלח תרגומו כמה דלא מתאכיל מידי בשש בלא מלחא פי' כ"ד שנאכל עם הפת בשש שמו ובלשון משנה לפתן ובלשנא דרבנן שמו בשש ועוד בא"י נותנין ממאה בקדירה ובצים ופלפלין ומבשלין אותו וקורין אותו תבשיל בשש. פ"א א"צ המברך להתבושש ולחזור על לפתן אלא מברך לאלתר מפני שיש בו מלח. פ"א מפני שהוא לחם יפה וא"צ לא מלח ולא לפתן עכ"ל: וכ' הג"מ שגם פי' ר"ח היא ע"פ פי' בעל הערוך וע' טור וז"ש או שהיא כו' כי הטעם הואיל ואינו נאכל בלא מלח ולפתן שלא יפסיק בין ברכה לאכילה צריך להמתין עליהם וע"פ פ' הנ"ל היאכל כו' וכנגד זה אמר מתובל והוא לפתן או כו' נגד מלח ולכן כתב רמב"ם או שנתכוין כו' דהטעם משום הפסק כנ"ל ויש לקיים דברי רמב"ם ג"כ ע"פ פרש"י:

ומ"מ כו'. והוא כו' תוס' סד"ה הביאו כו':

כי השלחן כו'. כמ"ש בסוף חגיגה:

ו

סו מענין דברים כו'. כן פי' הרמב"ם והטור:

תנו לפלוני לאכול כו'. רמב"ם וכגי' הרי"ף וש"פ בגמ' טול כרוך וז"ש בש"ע מענין דברים כו' וכנ"ל:

ומ"מ כו'. כ"מ בגמ' שאמרו א"צ לברך כו':

והא כו'. ראייתו מספ"ג דערובין ליתביה לינוקא כו' וכבר חלקו עליו ב"י וכל האחרונים דשם לא ישתה אבל כאן שיאכלו אח"כ הוי הפסק בין ברכה לאכילה ונראה שראייתו ממ"ש בע"פ ק' ב' א"ר ידי קידוש יצאו ידי יין לא יצאו משום הפסק שינוי מקום דוקא דהוי הפסק אפי' באמצע סעודה כמש"ש דהוי כהיסח הדעת כמ"ש הרא"ש שם ורי"א אף כו'. ואין דעת התוס' כן שכ' שם בד"ה ורי"א ומיירי כו' וכ"כ רשב"ם בד"ה ידי יין כו' ועס"ז ומ"מ מדברי הרא"ש ומרדכי אין ראיה שהם לא כ' רק על המקדש ע"ש דלא כמ"א:

ז

ס"ז ראוכן כו'. כיון דברכת נט"י לצורך אכילה לא הוי הפסק כמ"ש בס' שקדם:

ט

ס"ט אם הוא כו'. כמ"ש כ"א א' ספק כו' וערא"ש שם ובגמרא שם ועוד תנן כו' ועתוס' ל"ה א' ד"ה לפניו כו':

י

ס"י אם כו'. עתוס' שם ד"ה ור"י כו':

או כו'. שם בגמ' בבהמ"ז וה"ה לברכת המוציא וכר"מ שם דפ' בירושלמי כותיה וכן ר' יוחנן ס"ל כותיה אע"ג דדחו שם ור"י א"ל כו' הא אדחי במסקנא כמש"ש אצטריך סד"א כו':

מלכא כו'. כר"י דקי"ל כותיה וי"ס גורסין בהדיא ולר"י דאמר כו' וערא"ש שם:

יא

סי"א אם היו כו'. לשון הטור וע' תוס' מ"ה א' ד"ה אם כו' וז"ש שנים או רבים משום דבבהמ"ז יש חילוק בין ב' לג'. ב"י:

ודוקא כו'. מתני' מ"ב א' ועתוס' שם ד"ה הסבו. בגמ' מ' כו' וערא"ש שם:

או כו'. ירושלמי והביאו הרא"ש ותר"י שם אריב"ל בשבועה כן הוא מתני' באורחין אבל בע"ה בתוך ביתו לא תני ר"ח אפי' בע"ה בתוך ביתו ופ' תר"י כריב"ל:

אבל כו'. מתני':

ואם כו'. גמ' שם:

נאכל כאן. רא"ש ותר"י וערש"י ד"ה בדוך כו' דקבעו כו' וגמ' דיבר בהוה:

והאידנא כו'. תוס' בד"ה הנ"ל משום דאין אנו רגילין בהסיבה ועוד כ' תר"י דוקא בימיהם שהיו שולחן ומפה לפני כ"א וא' אבל לדידן שאוכלין כולן על שולחן ומפה אחת א"צ הסיבה וכ"ה בתוס' שם וז"ש בשולחן א' כו' ולמטה אא"כ ישבו בשולחן כו':

ולדידן כו'. ב"י וכ' משום דבלא ישיבה ליכא קבע כלל וכ"מ מברייתא שם ישבו לאכול כו' מוקי דאמרי ניזול כו' ואפ"ה ישבו בעי ולא הוי קביעות בלא ישבו וה"ה לבע"ה עם ב"ב ועמ"ש בסי' רי"ג:

בשולחן כו'. צ"ע מ"ש מדידהו שקביעות מהני בישיבה בלבד כנ"ל וכן הדיוק שמדייק מהטור סי' קע"ד אינו אלא ישיבה בלבד ועתוס' מ"ג א' סד"ה הואיל וכ"כ בסי"ב אם היו כו' ונראה דט"ס הוא ושיטפיה דלישנא דלעיל נקט וכן בב"י לא כתבו ודלא כמ"א:

יב

סי"ב אם היו כו'. ברייתא הנ"ל וה"ה כה"ג דוקא רוכב והולך כמהלך דמי:

אבל כו'. בברייתא שם וכנ"ל דדוקא בישבו מהני קבע:

כיון כו'. כמש"ש דקבע בעי שיאמרו ניזול כו' ועוד ישבו במקום א' משמע וז"ש ואוכלים מפוזרים והוא טעם אחר דתרתי בעינן וכמ"ש ברישא ואמרו נאכל כו' כיון כו' ואפשר שמזה דייק בש"ע בס' שקדם וכ' אא"כ כו' ואינו מוכרח רק שלא יהיו מפוזרים ויקבעו יחד דקביעות מקום לדידן לא גרע מלדידהו וכנ"ל:

יג

ס"יג היכא כו'.. דשנים בבהמ"ז הוי כמו בלא הסיבה וכמ"ש תוס' מ"ו א' ד"ה אם כנ"ל דאמרינן שם ב' אלא תסתיים כו' ויוצא בדיעבד קא' דקי"ל מצוה לחלק וכן מדפריך מאי קמ"ל כו' ובס' רקנטי כ' בשם ריא"ז שכן דעת ר"ח אבל אין דעת הרא"ש כן וכן רש"י ס"ל כדעת הרא"ש דלא יצא כיון שלא קבעו ולדעתם צריך לחלק בין בלא קבע למקום שאין מזמנין ומ"מ דעת הרוקח וש"פ עיקר וכן בברכת הפירות אף שאין זימון לפירות אלא שלכתחילה אסור ע' סי' ר"ה:

אם כו'. מ"ז א' והלכתא כו' וה"ה להמוציא כמש"ש מ"ו א' בוצע מברך ועתוס' שם ד"ה לא כו' וכן בכל הברכות כמ"ש מ"ג א' מדקתני כו':

יד

סי"ד ואם הם כו'. מגילה כ"ד א' ועתוס' שם ד"ה כי כו' וקשה כו' וי"ל כו' ורש"י כו' וה"ה להמוציא דהא הבוצע מברך וערש"י שם ד"ה ולא כו':

ואם יש כו'. שם מ"ו א':

ואפי' כו'. עתוס' שם ד"ה לא כו':

והמברך כו'. כמש"ש נ"ה א' שנאמר ראו כו':

טו

סט"ו אין כו'. שם מ"ז א':

אבל מותר כו'. עתוס' דברכות הנ"ל והשר מקוצי כו' ולא קי"ל כתירוצו אלא כמ"ש בירושלמי וכנ"ל וצ"ל דמ"ש הבוצע כו' היינו לטבול כמ"ש שם:

והם כו'. כנ"ל דלא כהשר מקוצי:

ואם כ"א כו'. תוס' שם ד"ה אין ובפסחים ק"ו א' ד"ה דהוה מעובדא דשם וכמשש"ו בשם הירושלמי:

ואם כו'. בפסחים שם סד"ה הנ"ל:

יז

סי"ז הבוצע כו'. כי"מ בתוס' הנ"ל ובירושלמי פ"ו שם תני המברך פושט ידו תחילה אא"כ רצה לחלוק לו כבוד לרבו או למי שגדול ממנו בתורה הרשות בידו רב כד הוי קצי הוה טעים בשמאליה ומפליג בימיניה מ' כפי' הראשון בתוס' דפרוסת הבציעה קא' וכן כל הסוגיא שם בפרוסת הבציעה דקא' שם אח"כ ר"ה אהן דמר סב בריך סב בריך אין בו משום הפסק ברכה כו' וכן קודם לכן אמר מסובין אסורין לטעום כלום כו' והביאו התוס' כנ"ל וגם מ' משם שמותר לחלק קודם שיאכל כנ"ל סט"ו בהג"ה מדקא' רב כו' ממדת חסידות שלא יצטרכו להמתין עליו כמ"ש המפרש שם וגם מ' דלא כהשר מקוצי ומ' ג"כ משם דבפרוסת הבציעה אם בא לחלוק כבוד כו' ובזה מתורץ קושית השר מקוצי שכ' וכן מ' בסמוך כו' וכן פ' הרמב"ם ע"ש:

יח

סי"ח הבוצע כו'. כנ"ל בירושלמי רב כו':

ואין כו'. איכה רבתי. בד"ה:

יט

סי"ט אבל לקטנים כו'. דמש"ש לבניו וב"ב היינו לקטנים דלגדולים לא שייך חינוך ועוד מדקא' שם ת"ש כו' ואריסיה מכלל ב"ב הוא ול"ד לב"ב דה"ה לאחרים ואורחא דמילתא נקט. ב"י:

כ

ס"כ אפי' כו'. ממש"ש איבעיא להו כו' וכמש"ו אלא ברכת כו':

בין כו'. ע"ל סי' רע"ג ס"ד בהג"ה וסי' תפ"ד ומברכי אינהו בהמ"ז ואי כו' אבל שאר ברכות מברך להם אפי' ברכת הירק וכ"כ הטור בשם הרא"ש ע"ש:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.