לבושי שרד/אורח חיים/טו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לבושי שרד ‏ אורח חיים טו

ש"ע ס"ב: וכנף זה לא היה. דע יש ב' חלקים בתולמ"ה חלק א' והוא עיקר משמעות הפסוק תעשה שצריך שיתהוו הציצית בבגד ע"י מעשה ולא שיקח ציצית עשויים ויתלם בבגד דהוי מן העשוי. חלק הב' הוא אמרם ולא מן העשוי בפסול ר"ל שאע"פ שתלאם בבגד במעשה דידיה מ"מ אם היו פסולים הוי מעשה דידהו כמאן דליתא ושוב כשנכשרו אח"כ ה"ל מן העשוי. וחלק זה השני יש בו תנאי דוקא אם תחלת עשייתן בפסול אבל בשתחלת עשייתן בהכשר ונפסלו וחזרו ונכשרו כשרי' אא"כ הפסול בגוף הציצית דאז כשנפסלו מתבטל העשיה הראשונה והוי כאלו מעולם לא נעשה בהכשר וזה מבואר במ"א סי' ך"ג ועיין בדברינו בסי' י"ב אות ד'. משא"כ בחלק הראשון פשוט דלא שייכי חילוקים אלו כיון שלא עשה שום מעשה בהם. ועתה אבאר לך כלל דיני סי' זה לדעת הט"ז הנה סעיף זה היינו מה דאמרינן פ' התכלת ושוין שלא יביא אמה על אמה ממקום אחר ובה תכלת ותולה בה ויהיב הרא"ש טעמא [הובא] ט"ז סק"ד משום דעל כנפי כו' כמ"ש המחבר וס"ל להט"ז דפסול זה אינו מצד חלק השני לומר דכיון דכנף אין בו שיעור טלית (המבואר בסי' שאח"ז) ונפסלו הציצית והוי תולמ"ה דז"א דהא תחלת עשייתן בהכשר והפסול אינו בגופן ומש"ה חיברן לבגד אחר פסול מטעמא דהרא"ש דלגבי בגד אחר הוי מן העשוי וכאמור מש"ה פסק הט"ז בסק"ד דאפילו חוץ לג' אם נקרע כולו מהטלית אסור לתיפרו (ודלא כהב"י) משום תולמ"ה (ס"ס הוצרך הרא"ש לטעם דידיה והוא חלק ראשון ואע"ג שתלאן בבגד הראשון במעשה מ"מ לבגד זה באו בלי מעשה וכיון שכן אפילו היה באמה על אמה שיעור להתעטף או היה שם כמה אמות דאז לא נפסלו הציצית כלל אפילו הכי אם כו') ואינו מצד החלק השני דהא תחלת עשייתו בהכשר אלא מצד חלק הראשון והיינו מטעמא דהרא"ש דס"ל להט"ז דאע"ג דמתחלה נעשו הציצית בבגד זה מ"מ כל שנקרע פעם א' לגמרי מהבגד ה"ל ג"כ כאלו היה מבגד אחר כמ"ש הט"ז בסק"ג ופוסל שם מה"ט אפילו אם נחלק הטלית לשנים ומכל חלק יש שיעור טלית אסור לחברם משום דציצית שבכל חלק הווין לגבי חלק האחר כאלו היו מבגד אחר בשעת עשיה דס"ל לט"ז דמ"ש הרא"ש שעת עשיה אין כוונתו בעת שתלה הציצית אלא הכוונה בעת שהם תלוים ועומדים צריכים תמיד להיות בבגד זה ומיד שנקרע הוי כאלו הוא מבגד אחר וכשחוזר ותופר הוי תולמ"ה של חלק הראשון ומה שאמרה הברייתא שלא יביא אמה על אמה ממקום אחר פי' ט"ז דלאו דוקא ממקום אחר אלא אפילו מבגד זה ג"כ הדין כיון שנקרע פ"א לגמרי וכאמור: היוצא מזה לדינא להט"ז דכל שנקרע לגמרי והבגד אפילו יש בו שיעור טלית הוי תולמ"ה כשחוזר ותופרו מחמת טעמא דהרא"ש דה"ל כאלו היה בבגד אחר והוי חלק הראשון דתולמ"ה אלא בעינן שישאר מחובר קצת אז מותר לתופרו שיעור השיור שישאר מחובר הוא דוקא שלשה אצבעות כמבואר בט"ז סק"ד. ולפי"ז הך סעיף ב' הוא מיותר לגמרי דהא לדינא אפילו מחובר הכנף עדיין בבגד זה עצמו אם החבור פחות מג' אסור לתופרו ובברייתא לא תני ושוין אלא לאשמועינן אפילו למ"ד דסגי בשיור פחות מג' מודה הוא אם הכנף מבגד אחר או שנקרע לגמרי מכנף זה אסור לתפור דכך פ' הט"ז בסק"ד דהך ושוין לא צריך כלל רק למ"ד דא"צ וא"כ לדינא דצריך ג' ממילא כל סעיף ב' מיותר ומה"ט לא כתב הט"ז שום ביאור עד סעיף זה אלא דהב"י חולק בכל זה אהט"ז ודרכו כהמ"א כאשר אבאר דברי המג"א בסק"ג ודוק:

מג"א סק"ג משמע דעיקר. אזל בשיטת הב"י. ופליג אהט"ז בתרתי חדא דטעמא דהרא"ש לחוד אינו פוסל כלל וליכא הכא כלל חלק ראשון דתולמ"ה כיון שהציצית נעשה ע"י מעשה ואף שלוקח הכנף ומחברו בבגד אחר לית לן בה דהבגד האחר הוי כתוספות על כנף הבגד הראשון דאטו אסור לחבר טלאי לטלית כיון שאין לאותו הטלאי ציצית במעשה ה"ל מן העשוי לגבי הטלאי אע"כ דהטלאי ה"ל תוספות על הטלית (ולהט"ז לא הוי הכא תוספות כיון שיש בו ציצית עיין בדבריו סוף סק"ג) הכי נמי הכא ומש"ה אם יש בכנף שיעור להתעטף מותר לחברו לטלית אחר ואין טעמו דהרא"ש לחוד פוסל אלא מיירי הכא דכנף דהיינו אמה על אמה וברייתא לית ביה שיעור טלית ונפסלו הציצית והוי תולמ"ה דחלק שני והא דהוצרך הרא"ש לטעם דידיה היינו דלא תיקשי מחוץ לג' יתפור דלא הוי הולמ"ה כיון דתחלת עשייתן בהכשר והרי גם כאן תחלת עשייתן בכנף זה בהכשר לה"ק הרא"ש כיון דעשייתן היה בבגד אחר א"כ עתה בבגד זה הוי תחלת עשייתן בפסול ופסול משום חלק שני של תולמ"ה אבל כנף שיש בו שיעור טלית כשר אפילו מבגד אחר כיון דלא נפסל מעולם. הא חדא דפליג אהט"ז (ר"ל בכנף שיש בו שיעור טלית דכשר אפילו מבגד אחר). שנית דאם נקרע לגמרי מבגד זה חוץ לג' יתפור דאע"ג דנפסלו הציצית מ"מ תחלת עשייתן בהפשר ולא סבירא ליה סברא דהט"ז לומר דמיד כשנקרע מהבגד ה"ל כאלו הוא בבגד אחר וקשה למה כ' המחבר בסעיף ג' שיש בו שיעור להתעטף מותר לחבר החלקים יחד (כמו שביאר המג"א בסק"ד) ובאמת זה אינו חידוש כלל דהא תולמ"ה ליכא שלא נפסל וטעמא דהרא"ש אינו פוסל לחוד וגם דכיון דהיה מבגד זה ליכא כלל טעמא דהרא"ש והרי אפילו בבציר משיעור להתעטף שרי דהיינו הך דינא דחוץ לג' יתפור אע"פ שנקרע לגמרי ואין בו שיעור להתעטף ונראה דשיעור להתעטף רבותא הוא דה"א כיון שיש בו שיעור טלית ה"ל הציצית שבו כאלו הם בבגד אחר ושייך ביה טעמא דהרא"ש וכסברת הט"ז דטעמ' דהרא"ש לחוד פוסל וגרע זה מהך דחוץ לג' יתפור דשם ליכא כלל טעמא דהרא"ש כיון דהרצועה הפסיקה אין לה רק שם כנף ולא שם בגד משא"כ ביש שיעור טלית שייך טעמא דהרא"ש דמה לי שהיה בבגד אחר לגמרי מה לי שנקרע מכאן ונעשה ב' בגדים וכמ"ש הט"ז סק"ג קמ"ל דאפ"ה כשר דטעמא דהרא"ש לחוד אינו פוסל רק טעם הרא"ש מועיל שיהיה תולמ"ה וכאן שהיה בו שיעור טלית ליכא תולמ"ה ולכן ממ"נ כשר דאם היה שיעור טלית ליכא תולמ"ה ואם לא היה שיעור הוי תחלת עשייתן בבגד זה בהכשר והבן היטב ונראה דלכוונה זו סיים המג"א וכתב וכ"מ בס"ג דלכאורה אינו מובן אלא מביא ראיה לפירושו דטעמא דהרא"ש לחוד אינו פוסל רק בצירוף תולמ"ה דאם איתא דטעם דהרא"ש לבד יש בו לפסול א"כ בסעיף ג' שיש בו שיעור טלית ה"ל כאילו הציצית בבגד אחר ושייך ביה טעמא דהרא"ש ולא דמי לחוץ לג' יתפור דשם לא נשאר שם בגד על הקרוע וכנ"ל אע"כ דטעמא דהרא"ש לחוד אינו פוסל רק בצירוף תולמ"ה ולכן גם כשיש שיעור טלית ודאיכא טעמא דהרא"ש אפ"ה כשר דהא ליכא ביה תולמ"ה. העולה לדינא משיטת מ"א בשיעור טלית מותר לחבר אפילו מבגד אחר כיון דליכא תולמ"ה מבגד זה אפילו פחות מכשיעור כל שרחב ג' מותר לחבר. ובסעיף ג' טלית שחלקוה צ"ל דלאו דוקא דהא אפילו משני טליתים מותר לחבר ודוק היטיב:

ס"ק ד' דכשמתחיל לתפור. ר"ל כשמתחיל לתפור פחות מג' אצבעות עדיין לאו חיבור הוא כמבואר סעיף ד' ואפ"ה כנף זה במקום התפירה נתבטל וה"ל בת ג' כנפות ואע"ג דתחלת עשייתו בהכשר והפסול אינו בגוף הציצית מ"מ הכא כיון שיש בו כדי להתעטף ה" "ה בצירוף טעמא דהרא"ש וכמ"ש באות הקודם וסתר המ"א מההוא דחוץ לג' יתפור ואע"ג דכתבנו דכשיש שיעור ולהתעטף גרע מחוץ לג' מ"מ הביא ראיה דמדקאמר חוץ לג' משמע בין מעט בין הרבה חוץ לג' דאיכא שיעור להתעטף אפ"ה כשר וה"ה חלוק לשנים דמותר לחברם. ועוד סתר מסימן י' ס"ג דאע"פ שתפר לא נתבטלו הכנפות משום דבודאי סופו להתיר התפירות ואזלינן גם עתה אחר סופו מכ"ש כאן דכשמתחיל לתפור מתחיל אדעתא שיתפור כל הבגד והוי דמי כאלו תפרו כולו דאזלינן בתר סופו ודוק היטב:

ס"ק ה' שלא נטוה ר"ל מטעם הטוי' הוא לכ"ע משא"כ חשש התליה שלא לשמה תלוי בפלוגתא דסי' י"ד סעיף ב':

סט"ז ס"ק ג' קמאי ולא מן העשוי. אע"פ שאינו מחבר שום בגד כיון דכשנעשו אלו הציצית לא נעשו לתפור שני הכנפות המחודשים שאז לא היה שם כנפות. ומכ"ש כשמחבר חתיכת בגד אחר דפסול דכשנעשו אלו הציצית לא נעשו לפטור אותה חתיכה:

שם אלמא שכל שאר כנפים דהא לא קפיד אלא אתכל' אשר בהאמה שמביא ולא קפיד על הציצית שנשארו בטלית:

שם וגדולה מזו כו' מותר לחזור ולחברו. כלומר גדולה מזה מפרש ד"מ ברשב"א זה שבש"ע כאן דמותר לחזור ולחבר החלקים עם הציצית הארבע כמו שהיו וע"ז כתב שבאמת תמהתי על הד"מ בזה כי ראיית הרשב"א מאמה על אמה דמותר כשעושה ציצית חדשים באותה אמה כי הציצית הראשונים נתבטלו כיון שנטלו מהבגד ועתה מחברו לבגד אחר וממילא ה"ה בנחלק אע"פ שהכל טלית א' מ"מ מיד כשנחלק הוי כאלו כל חלק בגד אחר אע"כ דצריך להתיר הציצית כל חלק א' דלא כהר"מ אבל עכ"פ כשמתיר הציצית של חלק א' או שמחבר חתיכה מטלית אחר ואח"כ מטיל ציצית באותה חתיכה כשר ודלא כהב"ח זה המשך דברי הט"ז:

שם טפי מברייתא. לשון טפי כלומר דהתם באמה על אמה היא מועט והטלית גדול יותר ויותר וא"כ הוי אמה זו תוספות על הטלית וכדמיון הטלאי שכתבתי אות ב' מש"ה לא הוי תולמ"ה אלא הציצית שבתוך האמה ולא מה שבטלית משא"כ בנחלק לשנים וחיברן הוויין כל הד' ציצית תולמ"ה אא"כ מסיר קודם התפירה הציצית מחלק א' דאז אע"פ שהחלקים שוים מ"מ החלק אשר בתוכו ציצית נחשב לעיקר והחלק השני כתוספת:

ס"ק ד בט"ז וז"ל לכך נראה. לפירש"י קאי תוך ג' וחוץ לג' אכנף זה שנקרע ולתוס' קאי אצד השני דהיינו שנקרע רצועה מאורך הבגד אם לא הגיע הקרע עד תוך ג' לצד שכנגדו דאז נשאר ג' אמות מחובר חשוב חיבור ולא נפסלו הציצית אם לא נ שאר ג"א שלם היינו תוך ג' לא יתפור. ולהרא"ש קאי ג"כ על צד שנקרע וכרש"י ומפרש דמיירי שנקרע כל הרצועה ולא נשתייר כלום ולכן תוך ג' לא יתפור דכמאן דליתא. חוץ לג' יתפור אפי' שנקרע כולו אבל בנשתייר כ"ש כשר אפי' תוך ג'. והנ"י מפרש ג"כ כהרא"ש רק שחולק עליו בתוך ג' להכשיר ציצית שהטיל אחר התפירה נמצא יש כאן ד' פירושים כך הוא לדעת הב"י והביא כאן בש"ע ג' דעות בתחלה דעת רש"י ואח"כ דעת הרא"ש ברב עמרם. ואח"כ דעת הנ"י בר' עמרם:

שם משמע אבל להביא חתיכה אחרת. ואע"ג דהתם באמה על אמה שיש שיעור בגד ובה"ג לא אמרינן כמאן דפסיק דמי מ"מ מדקאמר אפי' אמה משמע הא להטיל אחר כך ציצית אפילו בכ"ש שרי:

שם כולה אלא שמחוברת למטה תלוי'. חולק על הב"י בתרתי חדא דסבירא ליה לרב"י דלהרא"ש ציצית אחר התפירה נמי לא מהני ולדידיה מהני. שנית מה דהב"י מפרש דמיירי שנקרע כל הרצועה מהבגד להרא"ש והנ"י ודלא כהתוס'. ולהט"ז גם אינהו מיירי שתלויה למטה עדיין אבל כשנקרע לגמרי אפי' רחב ג' לא מהני התפירה שיכשרו ציצית הישנים:

שם דברי הרא"ש שנקרע ותולה למטה. ר"ל שעדיין תלוי ומחובר למטה בצד שני של בגד כנ"ל:

שם אח"כ שפיר ושוין נ"ל דהוקשה לו לשון ושוין להבנת הב"י בהרא"ש דפלוגתייהו מיירי בשנקרע כולו מהבגד דלת"ק אסור לתופרו אא"כ רחב ג' ולתנא בתרא אפילו בפחות מג' שרי' וא"כ הרבותא בהך דאמה על אמה הוא לשניהם דהא שניהם ס"ל דאע"פ שנקרע לגמרי תופרין כל שרוחב ג' ואעפ"כ מודים דמבגד אחר לגמרי לא ליקח משום כנפי בגדיהם וא"כ הרבותא שייך על דברי שניהם ולשון ושוין משמע דהרבותא במ"ד דכך משמע לשון ושוין דמ"ד זה הושוה בדין זה להחולק משא"כ להט"ז עיקר הרבותא למ"ד יתפור אפילו נשתייר פחות מג' וה"א דכל פחות מג' כנקרע לגמרי חשוב ומדמתיר בזה יתיר ג"כ בנקרע לגמרי או להביא מבגד אחר קמ"ל דמודה בזה דהחולק עליו דבה"ג שלא נשאר כלום מחובר הוי תולמ"ה. ועוד י"ל דקשיא להט"ז אהב"י דלא הוי ושוין מעין הפלוגתא דהא דין דאמה על אמה הוא משום תולמ"ה ואלו פלוגתייהו לא תלי כלל בהכי ומאן דמתיר מתיר אפילו בציצית הישנים והאוסר אפילו בחדשים אוסר משא"כ להט"ז פלוגתייהו נמי משום תולמ"ה והוי שפיר ושוין מעין הפלוגתא והמדקדק בדברי הט"ז יראה דכוונתו על שני ענינים יחד שפירשנו והבן היטב:

מג"א סק"ז ועיין סימן יו"ד. ונ"ל דכוונתו לישב שני קושיות הט"ז על סברא זו בסק"ד חדא הא נהיו לאחדים ואיך נאמר דככפסק דמי. שנית איך יעשה בו ציצית שאם יעשה למעלה א"כ יהיה שיעור גדול מן שפת הבגד ומתרץ המג"א דבסי' יו"ד ס"ג אמרינן בתפר לא נתבטלו הכנפות דאזלינן בתר סופו דודאי יתירם ה"נ כאן ס"ל להרא"ש דכל פחות מג' אין דרך להיותו תפור בקצה הבגד וסופו לקרעו משם ואזלינן בתר סופו והו"ל כפסיק ומיושב קושיא א'. ובסעיף ו' שם כתיב דצריך להטיל בד' כנפות הפשוטות אע"פ שהם למעלה מג' ע"ש (דבהכי מיירי המחלוקת שם) דאם הכפל תוך ג' א"כ יעשה ציצית על הכפל ויוצא ידי כל הדיעות אע"כ מיירי שכפלו עד למעלה מג' וע"כ הטעם כיון דבודאי יפשוט הכפלה דיינינן ליה עתה כהפשוטה והוי הציצית שעושה בכנפות הפשוטים כאלו הם תוך ג"א ה"נ כאן עושה הציצית למעלה וכ"ת דיש שיעור גדול מן קצת הבגד ז"א דהא דיינינן לרצועה זו כפסוקה זה נ"ל ברור כוונת המג"א. ומ"מ עיין בש"ע סעיף ה' ובמה שאפרש שם לדעת המג"א יש קצת סתירה לזה דשם מסופק הב"י דשמא רצועה זו מצטרפת לשיעור גודל אע"ג דכפסיק חשוב ואפשר לחלק וע"ש ודוק:

ש"ע סעיף ה' אם נקרע מנקב. הט"ז סק"ה מפרש שהתחיל הקרע בתיך הנקב ונקרע עד לצד הארץ ונשאר מעט חיבור רק שלא נשאר שיעור גודל מש"ה מכשיר ציצית הראשונים דוקא אבל אם מטיל בו עכשיו ציצית פסולין ואם תפרו ואח"כ הטיל כשר לכ"ע זולת לרש"י ז"ל ואם נקרע לגמרי ותופרו איכא לספוקי שמא לא חשיב חיבור וע"ז תמה הט"ז דאפילו להרא"ש ולהב"י דאע"ג דתפרי' הו"ל כפסיק היינו כשנקרע רצועה באורך הטלית לגמרי אבל זה היא סדק בעלמא ומחבר באורך הטלית משני הצדדים ודאי מהני תפירה והמ"א מפרש דברי הש"ע שנקרע הרצועה לאורך הטלית למטה מהנקב ולא נשאר גודל דאז כשר דוקא ציצית שהיו קודם שנקרע ואם נשתייר ותפרו והטיל כשר לכ"ע (זולת לרש"י) דאע"ג דהרא"ש כתב דכפסיק דמי בפחות מג' הא ס"ל להרב"י דמיירי בנקרע לגמרי אבל בנשתייר חיבור כל שהוא לא. ואם נקרע כולו ותופרו והטיל איכא לספוקי דכיון להרא"ש כפסיק חשוב לענין דאין מטילין בו ציצית ה"נ אפשר חשוב כפסיק לענין שאין עולה לשיעור גודל ומ"ש המג"א סקי"ב דהספק הוא גם להנ"י לכאורה קשה הא הנ"י ס"ל דאפי' להטיל בו ציצית אחר התפירה שרי ומשמע לדברי הב"י דהיינו אפילו נקרע לגמרי. ובחיבורי נאות דשא סי' ס"ג כתבתי בזה ואין הספר עכשיו לפני:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.