כף החיים/אורח חיים/טו

כף החיים ‏ אורח חיים טו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] מותר להתיר ציציות וכו'. ואפי' מטלית חדש לטלית חדש, וכ"ש מטלית ישן לטלית חדש. ב"ח. ברכ"י או' א' ואו' ב' וכן מותר להתיר ציציות מטלית גדול ליתנם בטלית קטן, אה"ח בשם תשי' בית יהידה חיו"ד סי' כ"ט והביאו פתחי עולם אות א' אבל אין להתיר מבגד של גדול דחיובו מה"ת ולתתם בשל קטן דחיובו רק מדרבנן ה' מלבי"ם, והביאו עמודי השלחן על קיצור הש"ע סי' ט' אות ך' וכ"כ מ"ב בשם אה"ח והביאו פתחי עולם שם. ועיין לקמן אות י"ג מ"ש בשם העו"ת

ב

ב) שם מותר להתיר ציצית וכו' עיין פרמ"ג בא"א סוף אות ב' שכתב וז"ל וצ"ע מטלית המחוייב ד"ת לרבנן אי שרי להתיר, או דילמא דוקא בשניהם ושוים מתיר מבגד לבגד לא כה"ג עכל. מיהו ה' מלבי"ם מיקל בזה והביאו עמודי השלחן שם, וכ"כ אה"ח להתיר והביאו פתחי עולם שם:

ג

ג) מותר להתיר ציצית וכו' ודוקא להתיר הציצית מבגד זה ולחזור לקושרם ולכורכם בבגד אחר אבל לחתוך הבגד ולהוציא הציציות שלימים כמו שהם קשורים וכרוכים ולהניחם בבגד אחר ע"י שתולה אותם בחוט בנקב וכיוצא בזה, או שמכניס סוף החוטין מקום ששם כפולים ד' לח' תוך הנקב וחוזר ומכניס בתוכם הענף והגדיל ותולה אותם ע"י עגיבה אסור דלא כרבינו ישעיה הא' בהלכות ציצית בס' סם חיים דף י"ד ע"ב שהתיר בזה דהוא יחיד בדבר אלא כרש"י ז"ל [מנחות דף מ"א סוף ע"א] ודעמיה דס"ל דהוי תעשה ולא מן העשוי, וכן הסכמת רבני האחרונים, כ"כ לב חיים סי' צ"ו, ועי"ש שתמה על הברכ"י שהביא דברי רביני ישעיה הא' בשיו"ב בסתם ולא זכר שהם נגד כל הפוסקים יעו"ש, וכ"מ נמי מדברי תוספות מנחות דף מ"ב ע"א ד"ה ואביק להו מיבק דלא כרבינו ישעיה הא' שכתב וז"ל נ"ל שלא היה מעביר דרך נקב האבק אלא ז' חוטין לכל היותר והשמיני מניח וקושר בו דאל"כ היה יכול להעביר הציצית מן הטלית דרך האבק אחר עשייתן ולא משכחת כלאים בציצית עכ"ל, משמע דכל שהוא יכול להעביר הציצית מן הטלית אחר עשייתו דרך האבק לא חשיב קשירה זו בטלית קשירה משום דבעינן קשירה שיש בה איסור כלאים וזה דלא כרבינו ישעיה הא' ועיין להרב פעלים בח"ג סי' א' מ"ש בזה וכנראה דלא ראה דברי התוספות הנז' וגם מ"ש שם דכריכות והקשרים של הציצית דומה לכתיבת המזוזה לא כן כתב הברכ"י סי' י"ט אות ב' אלא טויית הציצית ושזירתו דומה לכתיבת המזוזה וקביעות חוטי הציצית בבגד הוא כקביעות המזוזה בבית יעו"ש, באופן דדין זה לא נפיק מפלוגתא ויש לחוש לאיסור לבישת בגד בת ד' כנפות בלא ציצית דלסברת התוספות זה לא חשיב קשירה בבגד כיון דלא דמי לכלאים ועוד יש לחוש שמא יש בו ג"כ תעשה ולמ"ה כפשט דברי רש"י ז"ל ודעמיה וכמ"ש לב חיים ז"ל, וגם לדברי הט"ז והמאמ"ר סק"א שכל א' פירש פירוש אחר בדברי רש"י י"ל דהא יהא איתא בדברי רש"י פירושם וגם תעשה ולא מ"ה יעו"ש באופן דאין לנו להתיר אסורים בפירושים דחוקים, ותול"מ:

ד

ד) שם, מותר להתיר ציציות וכו' היינו דווקא בשאין ציצית מצויין בעיר הא יש ציצית מצויין אין להתיר ציצית מבגד לבגד מאחר דאפשר לחנות בזול בקל ציציות אחרות, פרמ"ג במש"ז אות ב' לב חיים סי' צ"ה סידור בי"ע אות ה' פתחי עולם שם. ועוד כתב הפרמ"ג במש"ז סי' י"ט אות א' טעם אחר כדי לחוש נמי למ"ד כלי קופסא חייבין בציצית. יעו"ש ובדברנו לשם אות ב':

ד) והא דמתירין מבגד לבגד בעינן שיהיה אותו בגד האחר מזומן להטילו בו דחיישנן לפשיעותא כן מ"כ מכ"י למהר"א נחום זיע"א דברי מנחם בהגה"ט אות א':

ה

ה) שם, מוחר להתיר ציציות וכו' ואפי' יש בכריכות כמספר שם הויה. כמש"ל סי' י"א אות מ"ח:

ו

ו) ואם נפסק חוט אחד אעפ"י שנשאר בו כדי עניבה ואם היה נשאר בכנף היה כשר להניחו בבגד אחר כתב מרן ז"ל בב"י שהוא פסול יעו"ש, וכתב הברכ"י אות ג' וז"ל והגם דמרן הכא בש"ע השמיט דין זה ומשמע קצת דמספקא ליה, הדין דין אמת ופירושו של מרן אמת ויציב ומה גם עתה דמהר"ר בצלאל מטי בה בשם גיליון שהוא מרב קדמון והכי מוכחי דברי רש"י והרא"ש ורבינו ירוחם שכתבו שיהי' החוטין שלימים וגם הרי"ף הביאה, וכ"כ הרב ברכת הזבח דהדין אמת, וגם הט"ז ומ"א וא"ר כתבוהו וכי' עכ"ל יעו"ש, ונראה דהא דכתב מרן ז"ל דפסול להניחו בבגד אחר היינו לכתחלה, כדמשמע מלשון מוהר"ר בצלאל שהביא הברכ"י והברכ"י ז"ל השוה לשון הרב בצלאל לדעת מרן ז"ל וכן משמע מדברי הט"ז סי' י"ב סק"ג, וכ"כ המ"א סי' זה סק"א בהדיא דאינו אסור ליתנו בבגד אחר כ"א לכתחלה וכ"כ עו"ת אות ב' וכ"כ ר"ז או' ב' פרמ"ג סי' י"ב במש"ז אות ג' ש"צ דף ק"ט ע"ב [ומ"ש שם הש"צ דאם לא נשאר כדי עניבה המ"א מכשיר בדיעבד עיין מ"ש עליו הזכ"ל ח"ג אות צ'] בי"ע אות ב' שתילי זיתים סי' י"ב אות ז' וכ"מ מדברי ח"א כלל י"א אות כ', ודלא כמ"ש המחה"ש:

ז

ז) ואם נפסק חוט אחד מותר לקשור בו חוט אחר להשלימו לי"ב גודלין, והוא שקשרו קודם שנתנו בטלית, כמש"ל סי' י"ב אות ו', וכגון שחוט זה השני שקושרו בו ג"כ הוא טווי לשמה, עיין לעיל סי' י"א סעי' א' והוא פשוט:

ח

ח) שם אבל שלא להניחם בבגד אחר לא, ואם רוצה להתיר ציצית מן הבגד ולהשליכם ולעשות בו ציציות אחרות יפות מן הראשונות ודאי שהוא מותר דהוי נוי מצוה, וכתיב זה אלי ואנוהו, לבוש, וכ"כ השכה"ג בהגה"ט והט"ז סק"ב מ"א סק"ב י"א בהגה"ט א"ר או' א' ברכ"י או' ב' וסוף אות ד' ר"ז אות ה' ח"א כלל י"א אות ל"ב פתח הדביר אות ב' בי"ע אות ו' קיציר ש"ע סי' ט' אות י"ח בן איש חי פ' לך לך אות ז' ודלא כהמו"ק:

ט

ט) כשרוצה להתיר הציצית כדי להניח יותר יפים וקשה עליו הטרחה להתירן ורוצה לחותכן. לדברי העו"ת אות ב' והביאו א"ר אות א' אסור וכן דקדק המש"ז אות ב' מדברי הט"ז יעו"ש אבל מדברי הלבוש דקדק דמותר לחתוך, וכ"כ מהר"י מולכ"ו בתשו' וה"ד הברכ"י אות ב' על שם הלבוש דמותר לחתוך וכ"כ ח"א כלל י"א או' ל"ב וכ"כ הזכ"ל ח"א או' צ' בשם כתונת יוסף סי' א' וכ"נ דעת לב חיים בסי' צ"ד להקל וכ"כ פתח הדביר או' ב' בשם כמה פו' שהוא מותר והסכים עמהם לדינא:

י

י) מי שנפסק בטליתו ב' או ג' ציציות וצריך לעשות אחרים והשאר כשר אפי' אחד אין להתירו מהטלית ולהשליכו משום דאיכא משום ביזוי מצוה, אך אם רוצה לעשות ציציות יותר גאים מהראשונים או שהראשונים בלו קצת ורוצה להניח חדשים מותר להתירם ולהניח היפים משום נוי מצוה, ברכ"י אות ב' בשם תשו' מהר"י מולכ"ו ותשו' מהר"ם בן חביב כ"י והסכים עמהם לדינא והביאו סי' בית עובד אות ז' זכ"ל ח"א אות צ' שע"ת אות ב' בן א"ח שם:

יא

יא) שם שלא להניחם בבגד אחר לא, אבל אם רוצה לעשות מהטלית בגד שלא יהיה לו ד' כנפות מותר ליטלן ואפי' אינו מניחם בבגד אחר. מ"א סק"ב. יד אהרן בהגה"ט. פרמ"ג בא"א אות ב' ברכ"י אות ד' ר"ז אות ה' ח"א שם סידור בי"ע אות ג' וכתב שכן מפורש יוצא מדברי הרמב"ן בס' תורת הבית דף ל"ב ע"ג שתילי זיתים אות ב', ועיין לקמן בדברינו על סי' כ"א אות ו':

יא) וה"ה אם נפסק אחד מהראשים, אע"פ שכשרים רשאי להתירן ולעשות שלימין מ"א שם י"א שם ר"ז שם ח"א שם סידור בי"ע אות ד' שתילי זיתים או' ד' קיצור ש"ע סי' ט' אות י"ח, וכן אם מוכר הטלית לעכו"ם מותר ליטלן ואפי' אין מניחן בבגד אחר, מ"א שם א"א שם ר"ז שם ברכ"י אות ט"ז וכתכ דלא כא"ר יעו"ש שתילי זיתים אות ב', אבל כשמוכר טלית לחבירו אסור ליטול הציצית אא"כ רוצה לקובעו בטלית אחר, ב"ח ומ"א שם בשם השאלתות פ' שלח לך. י"א שם. וכ"כ הפרמ"ג שם, ברכ"י שם, שתילי זיתים, [וכתב שם הברכ"י דלא כהא"ר אות א' שרצה להגיה לשון השאלתות שהביא הב"ח דלשון השאלתות עצמו במקומו לא יתפרש הכי והא"ר לא ראה דברי השאלתות במקומן ויעו"ש בברכ"י שהביא השאלתות בעצמו ועיין מ"ש המאמ"ר, אות ב'] ואפי' אם זה הלוקח רוצה ללובשו ולעשות בו ציצית אסור למוכר להתירם אא"כ כשיניחם בטלית אחר, ברכ"י שם, ודלא כעי"ת:

יב

יב) אם נתבלה הטלית מותר להסיר ציציותיו וא"צ להניחם בטלית אחר, וצ"ע אם מותר גם לחתוך כיון שנתבטל מצות ציצית לגמרי מטלית זה, פתחי עולם אות ב' בשם אה"ח, ונלע"ד כיון דבלה הטלית ואין מקפיד עליו יקרע את הכנף ויקח אותם כמו שהם אם קשה עליו הטרחה להתירם ואין לחתכם על חנם וא"ת כיון שנתבלה הטלית והציציות א"צ לו להניחם בטלית אחר למה לו להסיר אותם וי"ל שרוצה לזרוק הטלית כמ"ש מרן ז"ל בסי' כ"א סעי' ב' ולגנוז את הציצית כמ"ש מור"ם ז"ל שם ססע"י א', או י"ל כגון שלא נתבטלה כולו לגמרי רק נתבטל ממצות ציצית כמו שהוא עתה אבל יוכל ליקח ממנו איזה חתיכה לעשותה בגד אחר ע"כ רוצה להסיר הציצית כדי לעשות מאותה חתיכה בגד אחר. וכמ"ש באות הקודם דמותר לעשות מהטלית בגד אחר:

יג

יג) שם בהגה. ודוקא בטלית של בר חיובא, ואפי' אין חיובו אלא מדרבנן אין להתיר. א"ר אות ב' פרמ"ג א"א אות ב' ומ"ש עו"ת אות ג' על דברי הגה זו וז"ל משמע אפי' אינו חייב אלא מדרבנן אין רשאי להתיר ולהניחם בטלית שחייב מדאורייתא וכו' עכ"ל ר"ל טלית של בר חיובא אפי' אינו חייב אלא מדרבנן אינו רשאי להתיר ולהניחם בטלית שחייב מדאורייתא של אינו בר חיובא. ועיין באה"ט אות ג' שכתב דברי העו"ת הם מגומגמין ולדעתי הם ברורין ועיין מאמ"ר אות ג' שכתב דרך אחר ועיין מש"ל סו' או' א':

יד

יד) שם בהגה. אבל מותר להתיר הציצית מטלית של מתים. עיין ביו"ד סי' שנ"א סעי' ב':

טו

טו) [סעיף ב'] אינו יכול ליקח הכנף וכו'. ולתופרו בבגד אחר וכו' משמע אבל לאותו בגד עצמי מותר לתופרו שהרי בבגד זה היה תחילת עשייתו בכשרות. וכ"כ המ"א סק"ג. אמנם לפי דברי הט"ז סק"ג אפילו אם רוצה לחברו לאותו בגד שנטלו ממנו אסור. דס"ל דכיון דנחתך מן הבגד ונוטל משם נתבטלו הציציות שבאותה חתיכה ואית בה תעשה ולא מ"ה אה יחזור ויחברנה עם הטלית כמו שהיא עם הציציות. אלא צריך שיתיר ממנה הציציות ויתפרנה עם הבגד ואח"כ יעשה בה הציציות מחדש. עיין פרמ"ג במש"ז אות ג' ואות ד' ועיין בסמוך:

טז

טז) [סעיף ג'] טלית מצוייצת כהלכתה שחלקוה לשתים וכו'. אין בו משום תעשה ולמ"ה. כתב הב"ח וז"ל דוקא כשמתעטף בכל חלק לבדו אבל אם מצרף לכל חלק חתיכה אחרת אפי' אין בחתיכה האחרת שום ציצית יש בציצית הראשונות משום תעשה ולמ"ה שהרי כשהתחיל לתפור האחרת בקרן אחד נתבטל אותו הכנף ואין שם אלא אלא ג' כנפות ולכשיתפור אח"כ את כולה נעשית בת ד' כנפות ואיכא בראשונות משום תעשה ולמ"ה עכ"ל. והביאו שכנה"ג בהגב"י אות א' עו"ת אות ה' מיהו הט"ז סק"ג חלק עליו וכתב דאם ירצה יכול לצרף לחצי אחד חתיכה מבגד אחר ולעשות ציצית חדשים על כנפות החדשים והציצית הראשונים לא נפסלו. וכן דעת המ"א סק"ד א"ר אות ה' מאמ"ר אוח ד' מש"ז אות ג' סידור בית עובד אות ט' וכתב וכן עיקר.

טז) אבל אם רוצה לחויר ולחבר שני החלקים יחד כבתחילה עם הציציות שבהם לדעת הד"מ ה"ד הט"ז והמש"ז שם מותר ואין בו משום תעשה ולמ"ה וכן דעת המ"א סק"ג וד' פרי הארץ חא"ח סי' ב' הביאו יד אהרן בהגב"י מאמ"ר שם ר"ז אות ח' חמד משה הביאו מחה"ש. פי שנים אבל לדעת הב"ח יש בזה משום תעשה ולא מן העשוי כמש"ל ולדעת הט"ז אם ירצה לחזור ולחבר שני החלקים יחד כבתחלה צריך להתיר שני ציציות של חצי האחד ולעשותם מחדש אחר שיתפרם. והוי זה החלק שאין בו ציצית כמו תוספת על חלק הראשון ומניח לו ציצית מחדש וכ"כ הרב נחפה בכסף בא"ח סי' א' והביאו הברכ"י אות ו' זכ"ל אות צ' דאין להתיר כ"א בכה"ג ותמה על הרב פרי הארץ, וכ"כ סי' בי"ע אות יו"ד. וכתב וכן עיקר. וכ"פ ח"ח כלל י"א. או' כ"ח. א קיצור ש"ע סי' ט' אות ט"ו. וכן פסק הרב בן א"ח פ' לך לך אות יו"ד:

יז

יז) שם ובכל חלק יש בו שיעור וכו' אבל אם בחלק א' יש בו כדי עיטוף ובחלק א' אין בו כדי עיטוף צריך להסיר את הציצית מחלק זה שאין בו כדי עיטוף ולחזור ולהניחו אחר שיתפור. ר"ז אות ט' ח"א שם קיצור ש"ע שם:

יח

יח) ואם אין בכל חלק בפני עצמו כדי להתעטף בו צריך להסיר כל הציציות. קיצור ש"ע שם וכ"כ פתחי עולם אות ד' בשם אה"ח. ואין חילוק בין שתופר ממקום אחר ובין שחוזר ומחבר שני חלקי הציצית עצמם צריך להתיר כל הציציות שבהם ולחזור ולקשרם. פת"ע שם בשם הנז':

יט

יט) וה"ה אם נקרע הטלית באלכסון עד שאין בכל אחד כ"א ג' כנפות אעפ"י שיש בכל אחד שיעור טלית מתבטלים הציציות. והטלית. עצמו שנחלק לשנים בענין זה כיון שנחלק רובו הוי כנחלק כולו. וכשחוזר ותופרו צריך להתיר ציציותיו. פת"ע שם בשם הנז' וכ"כ מו"ק:

כ

ך) וכן טלית ארוכה יותר מדאי עד שאינה ראויה ללבישה שמבואר בסי' יוד שיטיל בה ציצית בכנפות הכפולות ולא יברך אם חלק הטלית לשנים צריך להתיר ציציותיו ולחזור ולעשותם מחדש. פת"ע שם בשם הנז':

כא

כא) וכן אם נקרע הכנף מן הטלית ונעשה מקומו עגול שאינו ראוי לציצית צריך להתיר כל הציציות מן הטלית ולרבע מקום הכנף ואח"כ חוזר לקושרם מחדש, שהרי בשעה שנקרע הכנף ונעשה מקומו עגול נתבטלו גם הג' ציציות האחרים מפני שנעשית הטלית בת ג' כנפות שהיא פטורה כמבואר בסי' יו"ד ועיין לקמן אות כ"ג:

כב

כב) [סעיף ד'] נקרע הטלית תוך שלש וכו'. אין רשאי לתופרו. ופי' רש"י דחיישינן שישתייר מחוט התפירה וכו' ומשו"ה חוץ לג' אצבעות אין לחוש דשם לא מקום תליית ציצית הוא. כמ"ש רש"י ז"ל בהדיא. וממילא משמע דה"ה כשנקרע למטה מקשר גודל שרי לפי טעם זה דהא לאו מקום תליית ציצית הוא. וכ"מ בהדיא לקמן סעי' ו'. מאמ"ר אות ו' וכ"כ א"א אות י"ד ועיין לקמן אות ל"א. וא"כ אם נקרע הטלית סמוך לשפת הכנף למטה מקושר גודל ועדיין הוא מחובר לבגד מותר לתופרו לכ"ע ובכל חוט שירצה אפילו חוט צמר לטלית של צמר. דהא לס' רש"י כיון שהוא למטה מקשר גודל ואין ראוי אותו המקום להטיל בו ציצית לא חיישינן שישתייר מחוט התפירה וכו' ומותר לתפור. ולרב עמרם כיון שהוא עדיין מחובר לבגד תורת בגד עליו ולא אמרינן כמאן דליתיה דמי ומותר לתפור וגם הציצית שהיו בו בעת התפירה לא נפסל. כמ"ש בסי' י"א סעי' יו"ד ולקמן סי' ט"ו:

כג

כג) שם ורב עמרם פי' דטעמא משום דנקרע תוך ג' לית ביה תורת בגד וכו' וצריך להטיל טלאי על הבגד שיהיה הטלאי יותר מג' אצבעות על ג' אצבעות ואז יטיל בו ציצית, אבל הציצית שהיו בו בתחילה כבר פסול דהוי תעשה ומ"ה. ח"א כלל י"א אות כ"טל א"א אות ו' חס"ל אות ב'. וכגון דלא נתעגל מקום הקרע של הכנף אבל אם נתעגל צריך להסיר כל הציציות ואח"כ יעשה אותם מחדש. כמש"ל או' כ"א ואו' י"ט:

כג) ואם נקרע הכנף לגמרי מן הבגד שצריך לעשות לו ציצית מחדש ונשאר מקומו מרובע אבל המקום ההוא בלוי ורוצה לחתוך מקום ההיא הבלוי ויעשה ציצית הכנף במקום והחזק אין שום חששא על ג' ציציות הראשונים ועדיין הם בכשרותן. ואעפ"י שבשעה שחותך מקום הבלוי נתבטל תורת כנף מאותו מקים הבלוי ונעשה במקום החתך שהוא מקום החזק אין בכך כלום. כמו חותך טליתו לשנים דאמרינן דמותר לעשות ציצית בכנפות החדשים שהוא מקום החתך אע"ג דאלו נעשו מחדש וכנפות הראשונים נתבטלו מן זה הבגד אעפ"כ הציציות הראשונים שהיו בתחילה שלא במקום החתך לא נתבטלו. כמש"ל אות ט"ז הכא נמי לא שנא. ואין חילוק בענין זה אם החתיכה שמסיר מן הטלית גדולה או קטנה אלא כיון שנשאר בטלית שיעור שחייב בציצית והכנפות לא נתעגלו בשום פעם ציציות הראשונים לא נתבטלו. כמש"ל אות י"ז ואות י"ח ע"ש ודו"ק:

כד

כד) שם ואי עביד ביה ציצית לא פטרה לטלית, כתב המאמ"ר אות ח' כן הוא מבואר מלשון הרא"ש כמו שהבין מרן ז"ל וכך הם דברי רי"ו, ותמה על דברי הט"ז סק"ד שכתב דלכ"ע כשר אם הטיל בו ציצית אחר התפירה. אלא דברי מרן ברורים ונכונים יעו"ש וכ"כ הלבו"ש דאי עביד ביה ציצית אפי' אחר שתפר לא פטר את הטלית, שתילי זתים אות י"א:

כד) שם ולפירוש זה אם נקרע ונשתייר כל שהוא כשר וכו' כתב עו"ת אות ז' ואות ט' דהתה"ד סי' מ"ז כתב בהדיא דלדעת ר"ע אם נשתייר כל שהוא פסול יעו"ש אבל הא"ר או' ח' כתב דבט"ז משמע דהתה"ד מכשיר וכן פסקי הב"ח וט"ז ויש לסמוך עלייהו וכו' עכ"ל:

כה

כה) שם ולפירוש זה אם נקרע ונשתייר כל שהוא כשר ומותר לתופרו אפי' עם הציצית, כ"מ בב"י וכ"כ הלבוש שתילי זיתים אות י"ב, אמגם לדעת הט"ז סק"ד אין מותר לתופרו עם הציצית אלא א"כ נשאר באותה רצועה שנחתכה ג' אצבעות על ג' אצבעות מחוברים בבגד ואז מותר לתפור הכנף עם הציצית, ואין חילוק אם הקרע בתוך שלש או חוץ משלש אלא אם נשאר מחובר לבגד ג' אצבעות על ג"א מותר לתפור הכנף עם הציצית או אם עשה ציצית בעת ההיא בכנף המדולדל לא נפסלו אבל אם לא נשאר מחובר ג"א צריך להתיר הציצית מאותו כנף ולעשותו מחדש אחר שיתפור יעו"ש, פרמ"ג במש"ז אות ד', וגם הלבוש כתב אם הקרע בתוך ג' יש להחמיר ולחוש לסברת האומרים בעינן ג' אצבעות חיבור, עיין ב"י ועיין מאמ"ר אות ט':

כו

כו) שם וירא שמים יצא את כולם היכא דאפשר. הא דכתב ויר"ש וכו' היכא דאפשר משום דבב"י פסק כרב עמרם דהרמב"ם קאי כוותיה אלא היכא דאפשר יש לחוש לדעת רש"י יעו"ש ואע"ג דבדברי ר"ע יש שני פירושים והביאם מרן ז"ל בש"ע ובדברי הרמב"ם ז"ל לא פירש מרן ז"ל בב"י כ"א פירוש א' ה"ה ג"כ דיתפרשו פירוש שני אלא מפני שהיה מרן ז"ל בב"י מפרש דעת יש אומרים שהביא בש"ע פי' דברי הרמב"ם כן וה"ה דיתפרשו פירוש השני אלא דלא חש לפרש דסמך על המעיין:

כז

כז) שם וירא שמים יצא את כולם היכא דאפשר. דהיינו אם נקרע הטלית בתוך שלש אצבעות סמוך לשפת הבגד ונפסק הכנף לגמרי לא יתפור אפי' בחוטין שאינם ממין הכנף והציצית. ואפי' תפר כפסיק חשיב ולא יניח בו ציצית. דחיישינן לס' א' של ר"ע. ואם נשאר הכנף מחובר לבגד כל שהוא מותר לתפור אבל צריך לתפור בחוטין שאינם ממין הציצית והטלית לחוש לס' רש"י ז"ל ואז אפי' הציצית שהיו בו מתחילה לא נפסלו ולדעת הט"ז צריך שיהיה ג"א על ג"א מחובר לבגד ואז מותר אפי' בציצת שהיו בו מתחילה כמש"ל אות כ"ה:

כז) ואם נקרע למעלה מג' אצבעות אם עדיין מחוברת הרצועה ההיא לבגד ג"א על ג"א מותר לתפור לכ"ע ואפי ציצית שבה לא נפסלו. אבל אם נחתכה הרציעה ההיא לגמרי מן הבגד י"א דמותר נחברה לבגד ההוא ואפי' עם הציצית שבה ויש אוסרים אלא א"כ מתיר הציצית ממנה ולחברה עם הבגד ואח"כ מטיל בה ציצית כמש"ל אות ט"ו וט"ז וי"ז וי"ח וכן יש להחמיר כדי לצאת אליבא דכ"ע:

כח

כח) [סעיף ה'] אם נקרע מנקב שהציצית תלוי בו וכו'. ולא נשאר שיעור קשר גודל כמ"ש בסי' י"א סעי' יו"ד. ב"י. מ"א סק"ט. ר"ז אות ט"ו ועיין בדברינו שם אות כ"ט:

כט

כט) שם ואם נקרע ונשתייר ממנו כל שהוא וכו' זה קאי אנקרע מנקב הטלית ולמטה, ט"ז סק"ה ר"ז שם:

ל

ל) שם ותפרו ואח"כ הטיל בו ציצית וכו' וה"ה אם רוצה לתופרו ועדיין הציצית הראשונים בתוכו [דאין נפסלין כיון שעדיין נשאר משהו מחובר וקדם הטלית ציצית לקרע, כמ"ש בסי' י"א סעי, יו"ד] יש לחוש לדעת רש"י ואין לתופרו כ"א בחוטין שאינם ממין הציצית והטלית ההוא דחיישינן שמא ישאר חוט מן התפירה ואח"כ נפסלו הציצית ויבא להשלים ע"ז החוט ז' חוטין והוי תעשה ולמ"ה כמ"ש מאמ"ר אות ו' וז"ל וליכא למיחש שמא יפסלו החוטין וכשמתקנם יצרף זה החוט דאז הוי כלכתחילה דכל שצריך להטיל ציצית מחדש אם הוא פחות מקשר גודל פסול עכ"ל. משמע דדוקא אם הקרע הוא בפחות מקשר גודל דאין ראוי להטיל שם ציצית ליכא למיחש שמא יפסלו החוטין וכו' אבל אם הקרע הוא בתוך ב' שראוי להטיל בו ציצית אעפ"י שיש בו ציצית עתה חיישינן שמא יפסלו החוטין וכשמתקנם יצרף זה החוט עם ז' חוטין והוי תעשה ולמ"ה והא דנקט מרן ז"ל ותפרו ואח"כ הטיל וכו' משום דבעי למימר אח"כ ואם נקרע ותפרו וכו' דשם מיירי דנקרע לגמרי כמו שית'. ושם נפסלין הציצית שהוא בתוכו וצריך לומר ואח"כ הטיל בו ציצית וכו' לכך ברישא נמי נקט ותפרו ואח"כ וכו'. או י"ל הא דנקט ותפרו ואח"כ הטיל וכו' משום דאם קדם הקרע להטלת ציצית מוכרח הוא שיתפור אפי' נשאר משהוא כדי להניח הציצית למעלה מקשר גודל, לכך נקט בכה"ג. לא כן אם קדם הטלת ציצית לקרע ונשאר משהוא שאינו מוכרח לתפור כיון שהוא כשר לכך לא נקט בכה"ג. ועיין לקמן אות ל"ב:

לא

לא) שם לא יתפור לדעת רש"י. ודוקא כשהקרע למעלה מקשר גודל וכמ"ש סעי' ו'. מ"א סק"י. וכתב מחה"ש דאל"כ ליכא למיחש לחשש רש"י דהא משום זה אין ראוי לתליית ציצית עכ"ל וכ"כ הפרמ"ג בא"א אות יוד. עי"ש ועיין בדברינו לעיל או' כ"ב:

לב

לב) שם לא יתפור לדעת רש"י. טלית שנקרע תוך ג' ולא הגיע הקרע עד הנקב אשר הציצית תלוי בו ולא נפסק. אלא נקרע מצד אחד והשני שלם מותר לתפור אותו. אך כדי לצאת שיטת רש"י יתפור אותו בחוטין שאינם ממין הציצית והטלית. ואם נפסק לגמרי לא יתפור כלל ואפי' בחוט משי או קנבוס. הרדב"ז ח"ב סי' של"ו יעו"ש שע"ת אות ח, ועיין לעיל או' ל':

לג

לג) שם ואם נקרע ותפרו וכו' פי' שנקרע כולו. ב"י לבוש ט"ז סק"ה. מ"ל ס"ק י"א. וכתב מחה"ש על דברי המ"א דר"ל דנקרע מן הנקב עד סוף הכנף ואינו מחובר למעלה מן הנקב כל אורך הטלית עכ"ל. וכ"כ הפרמ"ג בא"א אות י"א ובמש"ז אות ה' ומה שהקשה שם הט"ז דמה יש מקום לספק זה דהא לא ניטל ממנו והוא שלם מב' צדדיו רק שיש קרע מנקב הציצית ולמטה כי תפרו אמאי לא מהני וכו' עכ"ל. כן הקשה המאמ"ר אות י"א. ותירץ דשאני הכא שהוא ממש מקום שהצוצית תלוי בו וכל שנקרע מקום זה לגמרי הוי כאילו נקרע הבגד משני צדדין לגמרי וזה הספק שלו עכ"ל יעו"ש ועיין שכנה"ג אות ו' ומה שהקשה עוד הט"ז הוא לפי שיטתו בסק"ד דתפירה הוי חבור אפי' בתוך ג' כמ"ש הפרמ"ג במש"ז אות ה'. ועיין לעיל אות כ"ד:

לד

לד) שם איכא לספוקי. משום דלרע"מ כמאן דפסיק חשוב ולא נשאר קשר גודל. ומ"ש הב"י לכולהו פירושים היינו לנ"י ולהרא"ש אבל לרש"י תפירה הוי חיבור. מ"א ס"ק י"ב, וכ"כ המאמ"ר שם ודחה דברי השכנה"ג אות ז' שהבין איכא לספוקי גם לפי' רש"י יעו"ש:

לה

לה) [סעיף ו'] התופר חתיכת בגד וכו'. ז"ל הגהות מיי' פ"א מהל' ציצית בשם מהר"ם והביאו ב"י. ויע ליזהר אותם שתופרין חתיכת מעיל בכנפי הטלית שלא תהא שום תפירה שתופרין ומחברין אותה לטלית למטה משלשה ולמעלה ממלא קשר גודל. אלא התפירה התחתונה ושבצדדים תהיה בסוף הטלית פחות ממלא קשר גודל והתפירה העליונה שבצידה השנית יהיו מרוחקים מסוף הטלית יותר מג' עכ"ל. ופי' ב"י ז"ל דמיירי בטלית של משי ותופר פסקי המעיל במשי דחוט התפירה ממין הטלית ואיכא למיחש וכו' עכ"ל ע"כ מי שמניח חתיכת בגד בכנפי הטלית לחזק והטלית של שאר מינים שדרך לתפור בחוטין של אותו המין יביא חתיכת בגד גדולה יותר מג' גודלין ויניח קצה החתיכה בקצה הטלית שהוא סוף הכנף ואז אין צריך למדוד אם היא למטה מקשר גידל. ותבא התפירה למטה בסוף הטלית שהיא ודאי למטה מקש"ג ולמעלה מג' אצבעות וסביב הנקב לא יתפור לחוש לס' רש"י ז"ל ועיין לקמן אות ל"ז:

לו

לו) שם ותופרו בחוט משי לבן וכו' משמע דאם החוט אינו לבן אלא צבוע במיני צבעונים אין לחוש ומותר לתפור בו אפי' סביב הנקב ולמעלה מקשר גודל. ואע"ג דפסק מרן ז"ל סי' ט' סעי' ה' שצריך לעשות הציצית מצבע הטלית. ואם כן אם היה הטלית, צבוע במיני צבועים צריך לעשות גם הציצית כן. והיאך מתיר לתפור בחוט צבוע למעלה מקש"ג היה לו לחוש ג"כ שמא ישייר מחוט התפירה לדעת רש"י. כבר תירץ המ"א ס"ק י"ג דאורחא דמילתא נקט שרגילין לעשות טליתות לבנים עכ"ל. ור"ל כיון שרגילין לעשות טליתות לבנים צריך לעשות גם החוטים לבנים ממין הטלית. וא"כ כשתופר בחוט צבוע ליכא למיחש שמא ישייר [ועיין בדברינו לעיל על סי' ט' אות ט"ו] ומשמע דאם אחד עשה הטלית. משאר מיני צבעונים אפי' רוצה לטשות הציצית לבן חיישינן שמא ישייר. ולא יתפור בחוט צבוע כמ"ש המחה"ש. אמנם עכשיו שנוהגים כדברי האר"י ז"ל שכתב בשער הכוונות דרוש ב' מדרושי הציצית ובפע"ח פ"ה משער הציצית שצריך שהציציות יהיו לבנים ונתן טעם בסוד. וכמ"ש מור"ם בהגה סי' ט' סעי' ה' אין נוהגים לעשות ציצית רק לבנים אף בבגדים צבועים עכ"ל. נראה דמותר לתפור בחוטין צבועין אפי' בטלית של מיני צבעונים דליכא למיחש לשמא ישייר כיון דאין עושין ציצית כ"א דוקא לבן:

לז

לז) שם שלא תהא שום תפירה למטה מג' ולמעלה מקשר גודל, דשם הוא מקום ציצית ואתי למטעי שיבא לצרף חוט התפירה עם הציציות. ט"ז סק"ו. אבל כשהתפירה למעלה מג' ולמטה מקשר גודל אין לחוש שיקחנו לציצית כמ"ש סי' י"א. וסביב הנקב אסור לתפור בחוט לבן (תה"ד) מ"א ס"ק י"ד, א"א אות י"ד:

לח

לח) שם הגה. וה"ה בכל מקום שתופר בחוט שהוא מין הציצית וכו' עיין מטה משה שנסתפק בטלית של משי אם הציצית של צמר מותר לתפור דליכא למיחש שיצרפנו או נאמר דילמא מפסקי ציצית של צמר ויעשה ציצית של משי ויצרפנו עכ"ל והביאו פת"ע אות י"א. ולפי מש"ל אות ל' גם כאן יש לחוש:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---