אליה רבה/אורח חיים/טו

אליה רבה ‏ אורח חיים טו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] אבל שלא וכו'. משום ביזוי מצוה אם לא שרוצה לעשות ציצית יפות מראשונה, הנה הב"ח הביא לשון השאלתות דפרשת שלח לך דאין להתיר ציצית מטלית כדי למכרה לישראל משום דקא מבטיל לה למצוה, אבל מטלית לטלית שרי עד כאן לשונו, ונדחק עולת תמיד טובא בפירושו. ולעניות דעתי יש טעות סופר וצריך לומר כדי למכרה לכותים וכו' דאילו לישראל מאי כדי למכרה לישראל דמשמע שמתירה כדי למכרה לישראל, ומאי טעם יש בה. אבל כמו שהגהתי לכותי ניחא דמתירה משום דאסור למכור בגד בציצית כדלקמן סימן כ' וקאמר דאסור להתירן. אם לא שעושהו בטלית אחר דאז מותר למכור לכותים אף שנקבי הציצית קיימין, וכן נראה לי לדינא. שוב ראיתי בספר מגן אברהם שכתב רצה לומר דאם רצה לעשות מהטלית בגד שלא יהיו לו ד' כנפות מותר ליטלן, וכן משמע בש"ס [מנחות] דף מ"ג דמותר ליטלם אם מוכר הטלית לכותי, עד כאן. ולאו ראיה מש"ס דיש לומר דמיירי כשנותנין לטלית אחר כדפירשתי. וצריך עיון לי בגוף השאלתות כשיבוא לידי אי"ה. כתב עולת תמיד ונראה דהוא הדין דיכול להתיר הציצית כשהם מקוטעים אף שהם כשרים על פי הדין, וכן אם מצא ציצית יפה מראשונים משום זה אלי ואנוהו, אמנם יתיר הקשרים והכריכות כדי שלא יכלה את הציצית שיהיו ראויין לבגד אחר, עד כאן. אבל מלבוש שכתב ונראה לי דוקא כשמתירים וכו' גם אינו רוצה לעשות וכו', משמע דאם רוצה לעשות ציצית אחרים בבגד זה אין צריך לעשות ציצית אלו בבגד אחר, ואפשר דמודה דמכל מקום ראויין לבגד אחר בעינן, אלא מדכתב ולהשליכם וכו' לא משמע הכי:

ב

[ב] בר חיובא הוא וכו'. משמע אפילו חיובא דרבנן:

ג

[ג] אבל מותר וכו'. וביורה דעה סימן שנ"א כתב דנהגו לקבור בציצית רק שפוסלין אותו או כורכין אחת מן הציצית:

ד

[ד] משום דעל וכו'. הא דלא כתב הטעם משום תעשה ולא מן העשוי כמו בסעיף ג' עיין בבית יוסף ובתשובת מהר"מ מינץ סימן י"ג. כתב הלבוש אפילו נוטל עם הכנף אמה על אמה אסור:

ה

[ה] אין בו וכו'. ויכול להשלים לכל אחד ציציותיו. כתב הב"ח נראה דדוקא כשמתעטף בכל חלק לבדו אבל אם מצטרף לכל חלק חתיכה אחרת אפילו אין באחרת שום ציצית יש בציצית הראשונים משום תעשה ולא מן העשוי, שהרי כשהתחיל לתפור האחרות בקרן אחד נתבטל אותו הכנף ואין שם אלא ג' כנפות והוה ליה תעשה ולא מן העשוי, עד כאן, וכתב עולת תמיד שדבריו נכונים. ונראה מדבריו דאם היה בת חמש כנפים ועשה בה כנף אחרות כדי שתהא בת ד' ודאי דכשר, עד כאן. עוד נראה דאם תופר מתחילה אמצע הבגד יחד ואחר כך הכנפות מודה הב"ח דכשר בכל ענין, מיהו הט"ז השיג על הב"ח ומכשיר לעולם הציצית הראשונים, ושכן נראה מתשובות הרשב"א סימן רי"ז, וכן נראה דיותר מסתבר לומר דכשמתחיל לתפור אחרות בקרן אחת ועשו שניהם בגד והוה ליה בת ה' כנפות דכשר. ולעניות דעתי שלסברת הב"ח כיון השואל השאלה בתשובת מהר"ם מינץ סימן י"ג עיין שם ודו"ק. ותימא על האחרונים שלא הזכירו, ומכל מקום מתשובה שהשיב מהר"מ שם נראה להתיר:

ו

[ו] ופירש רש"י דחיישינן וכו'. ולפי זה אם נקרע חוץ לג' אצבעות יכול לתופרה דליכא למיחש להכי דהא שם לאו מקום ציצית הוא, לבוש. לכאורה אפילו תוך ג' ובתוך קשר גודל משפת הכנף נמי מותר לתופרה דשם נמי לאו מקום ציצית הוא כדלקמן סוף הסימן. אך קצת קשה ניחוש שמא יקרע וימשכו הציצית למטה מקשר גודל דכשר כדלעיל סימן י"א סעיף י' ואפשר דלא חיישינן כולי האי:

ז

[ז] ונשתייר כל שהוא וכו'. ובלבוש מייתי יש אומרים דבעינן ג' אצבעות שלמים וכתבתי באליהו זוטא לשון מלבושי יום טוב כך נראין דברי תוס' והרא"ש, ויש לתמוה על השולחן ערוך שלא הזכיר סברא זו, עד כאן. ונראה לי משום דבתשובת הרא"ש כלל ב' נראה שדעת רש"י עיקר כמו שכתב בית יוסף:

ח

[ח] הטיל בו ציצית כשר וכו'. כתב עולת תמיד דמשמע בתרומת הדשן סימן מ"ו דאסור, עד כאן, אבל בט"ז משמע דתרומת הדשן מכשיר, וכן פסקו הב"ח וט"ז, ויש לסמוך עלייהו דהא בלאו הכי לרש"י לא סבירא ליה דין זה. כתב הלבוש דלפי זה אם הקרע חוץ לג' בין באורך בין ברוחב אפילו נקרע הרצועה כולה וחזר ותפרה אפילו עם הציצית חזר לכשרותו וכו', ובנחלת צבי השיב על הלבוש דלכולי עלמא אסור בזה דהוי כמו חתיכה אחרות עם ציצית דאסור בסעיף ב'. ולפי זה בטלית שחלקוה בסעיף ג' ורוצים לתפרה זה בזה נמי אסור עד שיתיר הציצית, וכן פסק הט"ז ואשתמיט להו תשובת מהר"מ הנזכר לעיל דדעתו נוטה להתיר כלבוש בראיות ארוכות, אלא שסיים שלא מלאו לבו לעשות מעשה אלא אם כן מחובר קצת, מיהו בסוף ספר תשובת ר' אהרן ששון פסק נמי לאיסור אם נקרע כולו:

ט

[ט] היכי דאפשר וכו'. והלבוש שהשמיטו. כתב בלחם חמודות דף ק"ז דלא כיון יפה, דודאי היכא דלא אפשר מוטב שלא יתבטל מציצית ואף על גב דהתורה הזקיקתו אם אין לו כדינא, מכל מקום שמא הך יש לו כדינו מיקרי, עד כאן:

י

[י] לדעת רש"י וכו'. ולשאר הפירושים כשר כיון שנשתייר כל שהוא, חוץ מדעת תוס' שצריך להשתייר רוחב שלוש אצבעות שלם, ונראה דקאי נמי ארישא באם הוא של צמר:

יא

[יא] איכא וכו'. וטוב להחמיר (לבוש) ונראה לי דדוקא היכא דאפשר וכדלעיל, לחם חמודות שם. והט"ז תמה בעיקר דין זה על השולחן ערוך דמה ספק איסור בזה כיון ששלם מכל צדדיו רק שיש קרע מנקב הציצית ולמטה אמאי לא מהני התפירה:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.