כרתי/יורה דעה/כד

כרתי ‏ יורה דעה כד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

		דף זה נוצר בטכנולוגיית זיהוי תווים אופטי OCR. מטבע הדברים הטקסט המקורי ישן ודרושה עדיין הגהה מלאה מול טקסט מקורי חופשי.
		אתם מוזמנים לתרום ולהגיה את הדף, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי הדף מוגה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. תוכלו להגיה את הדף מול דף הדפוס המקורי	עריכה

(א) והמפרקת ודאי לא ישחוט מפרק' רק אם ימדוד רוחב סימנים קנה ושט הם מעוטים רק ימדוד רוחב מפרקת כי הסימנים נשמטים פעם בצד זה של מפרקת פעם בצד אחר ולכך ישער כל רוחב

(ב) בבהמה הואיל וצווארה קשה והסכין קטן אתא לכלל דרסה

(ג) שחט ב' ראשים כו' ה"ה לכתחלה מותר לעשות כן והא דנקט ל' דעבד משום סיפא דיש לחוש לשתיהן אפי' כבר נשחט מ"מ אסרינן:

(ד) כשרה אפי' הניח הסכין על שתיהן כא' או הולך או הביא:

(ה) ויש לחוש עיין פלתי שהמלצתי בכוונת הרא"ש ומחברים וביחוד דברי הרמב"ן. ולדידן ואוסרי' דרסה במיעוט בתרא פשיטא דיש להחמיר בכל גוונא כמ"ש בפלתי באריכות:

(ו) רק רוב והט"ז דעתו דוקא חוט שדר' עמו

(ז) ואין לשנות והרבה מחברים דמקילין בזה וכבר הורה זקן מהר"ל מפראג להקל ונראה זו דוקא בשחט בלי מתכוון אבל במתכוון לכתחילה על כך לשחוט עם מפרקת יש להחמיר דהכי תנן בתוספתא פ"ב דחולין הי' שוחט וחתך בב"א אם נתכוון לכך שחיטתו פסולה ואם לא כשרה ולכן כל מה שהביאו ראי' להכשיר הוא הכל בלי נתכוון אבל במתכוון אין ראיה לסתור דברי תוספתא ויש להחמיר

(ח) להניח אצבע בהפסד מרוב' יש להתיר בדיעבד אם אמר ברי לי שלא דרסתי אחרונים:

(ט) חלדה לשון טמנה ועיין פלתי בדקדק לשון ט"ז שכ' כחולדה הדרה בעיקרי בתי' וז"א:

(י) בין ששחט עליון וה"ה וכ"ש אם הכניס הסכין תחת שני סימני' ושחטן שניהם מלמטה למעלה או אחד מלמטה למעלה ואחד מלמעלה למטה

(יא) הקשור בצואר' ה"ה כרוך בצואר' רק צריך שיהי' באופן שהכרכ' מהדקת המטלית בצוואר אבל אם המטלית כרוך שיכול ליפול מעל צוואר א"ז חלדה דהוא רק כיסוי בעלמא כן משמע בכל פוסקים

(יב) פסולה היינו מספק כי איבעי בזו עלת' בתיקו והמחבר לא דייק בזה אף דנ"מ טובי לספק וגם ודאי

(יג) ויש מי שאוסר הא דעת רמב"ם והט"ז ביקש לדחות דין זה ועי' פלתי מ"ש בזה ואדרבא ממקום דבא משם יש לרמב"ם ראי'

(יד) בכבשי' וה"ה עופו' שיש להם נוצות עד שהסכין מתכס' בהן יש למורטן קצת קודם שחיט' באופן שלא יצא דם

(טו) ויש לחוש וכו' היינו כששוחט באמצע שהסכין מגולה אבל אם קרוע בעור וכו' אף בדיעבד פסול ש"ך

(טז) תחת המיעוט הראשון וזהו חלדה שהחלידו תחת המיעוט ושחט בחלדה מלמטה למעלה מיעוט ההוא אבל בהחליד תחת העור ושחט מיעוט סימנים ואח"כ קרע עור ושחט הנשאר כראוי מזה לא מיירי כאן ואיירי שנקרע עור מתחילתו כמ"ש הב"ח ועיין פלתי שכתבתי בזה דהחליד תחת עור ושחט רק מיעוט סימני' בחלדה הזה יש מקום להכשיר ע"ש

(יז) בבהמה אבל בעוף כיון ששחט סי' א' הוכשר ומה יפסול אח"כ חלד'

(יח) וכן אם שחט מיעוט ראשון בושט ודאי דפסול דלא יהי' אלא נקב פוסל אבל בקנה דעת הפריש' וש"ך להתיר מדינ' ומהרש"ל והב"ח אוסרי' והש"ך השיג עליו ועיין פלתי שכתבתי שאין לדחות דברי מהרש"ל ויש לו עמודים גדולים ובלא"ה לדידן דמטרפינן בכל מקום לא נ"מ:

(יט) רוב חלל הקנה אבל נא רוב טבעת דזולת טבעת גדולה רוב טבעת אינו רוב חלל קנה ועי' לעיל סי' כ' בפלתי מ"ש בזה באריכות

(כ) שפוסל בדרוס' כי הגרמה לאו מקום שחיטה משא"כ זה ששוח' במקום שחיטה דבר הפוסל

(כא) פסולה דרובו בהגרמה

(כב) ואם דרס או וכו' כולם תמהו למה ודאי טריפה ונבלה הא הרמב"ם כ' מקודם אם שחט מיעוט סימנים בחלדה וגמר שלא בחלדה הרי זו ספק נבלה. והלח"מ תי' דהכ' ג"כ פירושו ספק נבילה וזהו דוחק דלא מצינו דמסתפק הגמ' כלל בדרוסה: והש"ך כתב דבצירוף קאמר דהיינו דהחליד שליש והגרים שליש ושחט שליש דעכ"פ איכא תרי רובא בפיסול. מה לי חלדה ומה לי גרמא. ועיין פלתי דס"ל באמת חלדה גמורה או דרוסה במיעוט קמא ודאי פסול ולעיל גבי חלדה דמשויא לי' ספק היינו דלאו הוי חלדה ברורה והספק הי' אי הוה חלדה כלל כי החליד תחת מיעוט סי' וע"ז אנו דנין אם קרוי חלדה כלל וזה ברור. וכ"נ דעת פר"ח

(כג) וכן בקנה וכו' דנקיבתו במשהו וחד דינא אית ליה עם ושט:

(כד) פסולה הש"ך הביא דעת ריב"ש דכתב אפי' למאן דמספקא ליה גבי חלדה במיעוט קמא מודים הכא דלא מקום שחיטה היא ולא שייך דרך שחיטה שחט. ועי' פלתי דא"צ דהני רבוותא פוסלים ג"כ בחלדה במיעוט קמא

(כה) כגון שנעקר וה"ה סכין פגומה קרוי ג"כ עיקור:

(כו) קודם גמר שחיטה אפי' בעוף דא"צ רק סי' א' והא איתנהו ז"א דמ"מ בעינן שנים ראוים לשחיטה:

(כז) בין במיעוט בתר' דלפי ד"ת במיעוט בתרא כשר רק מנהגנו לאסור ודעת הב"ח אם פגימה במיעוט בתרא אסור מדינ' וע' פלתי דהבאתי ראי' מתוס' דגם בפגימה מותר מדינא

(כח) אלא שאין שחיטה מועלת אבל סימנים שנדלדלו ברובן לכ"ע הוי טרפה וכן כ' הש"ך ונכון

(כט) חלבו כשרות עיין פלתי שפלפלתי בזה והעלתי הטעם דלבה"ג יכול העיקור לחזור על בוריו ולהיות נתרפא ע"ש

(ל) פסולה דהוי ספיקא תורה לחומרא. וא"א להבחין

(לא) מיהו השוחט נאמן דהיינו שאמר שהרגיש בבירור ויש לו סימנים על כך ט"ז

(לב) פסולה דכיון דתפס בידו אפשר לשמוט' שתעשה שחוטה ופסולה מדינא דש"ס

(לג) כשר אף דהוא ספק איסורא ס"ל דלא שכיח שיהי' טבעת מגרגרת נשמט מחיים ולא יהי' ניכרת המכה והדם צרור ותלינן לעולם במצוי ועיין לקמן סי' נ':

(לד) ויש מטריפין כי ספיקא דאורייתא לחומרא והוא טבעת שלם או רוב אבל מקצת לית לן בי' דלו דנפסק מחיים פסוקת הגרגרת ברובו ואם ספק אם הוא רובו מכשיר הט"ז ג"כ מכח ס"ס דלמא לא היה בו רוב. ועי' אחרונים בתשובות שהקילו בכמה דברים ולהיות כי אין דעתי להקל לא הבאתי דבריהם ומי שרוצה לסמוך עליהם יעיין בספרת'

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.