מחצית השקל/אורח חיים/תרעא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחצית השקל ‏ אורח חיים תרעא

(א) (ס"ק א) מוסיף כו' ואם כו' ולחברו אין לו כלל כו' ר"ל חברו שדר בבית אחר. לכן טוב שלא ידליק בכל לילה רק נר א'. וכן גם חברו דעכ"פ יצא בין הוא ובין חברו מצד עיקר הדין. וזה עדיף משידליק הוא לבד ויוסיף כל הלילה ויהיה מן המהדרין וחברו לא יצא כלל אבל אם חברו דר עמו בחדרו. טוב יותר שהוא יוסיף כל לילה וחברו לא ידליק דהא עכ"פ גם חברו יוצא דהא איכא נר איש וביתו. ואדרבא לדעת המחבר שהוא כדעת התו' כן הוא עיקר הדין דוקא:

(ב) (ס"ק ב) בשביל ב' פירש"י כו' למהדרין כו' דרש"י אזיל לשיטתי'. דל"ל לב' ב"א שאין מדליקים כ"א נר איש וביתו כפי עיקר הדין. אלא שדרין בשני בתים:

דהא אמרי' דף ך"א ע"ב מצוה להניחו על פתח ביתו מבחוץ ופי' התוספות וכ"פ הרב"י ס"ה דהיינו אם הבית פתוח לרה"ר אבל אם הבית פתוח לחצר מניחו על פתח החצר ולפ"ז שפיר משכחת לה בב' ב"א שאין מדליקים כ"א רק נר א' כפי עיקר הדין ודרי' בב' בתים ושני הבתים פתותים לחצר א' דשניהם צריכים להניח הנר על פתח החצר וא"כ נר שי"ל שני פיות עולה לשניהם ומניתים אותו על פתח החצר אבל רש"י ס"ל דאפי' הבית פתוח לחצר מ"מ צריך להניחו על פתח הבית ולא על פתח החצר א"כ ל"ל לשני ב"א הדרים בשני בתים סמוכים זה לזה. ויהיה הנר של ב' פיות עולה לשניהם ויניחנו במחיצה האמצעית המפסקת בין שני הבתים. דהא קי"ל דמצוה להניחו משמאל הפתח כמ"ש סעיף ז'. ובכה"ג הא יהיה לא' מימין הפתח ונראה לרש"י דוחק לאוקמי בבית שאין לו מזוזה וניח' ליה טפי לו' דאיירי במהדרין שעושה נר לכ"א מבני בית:

(ג) (ס"ק ג) בשורה כו' ולא א' נכנס כו' דהוי ג"כ כמדורה כ"ה שם:

(ד) (ס"ק ד) שאין כו' משמע דבנרות כרוכים כו' דכה"ג ליכא משום דמתחממות ונופלות:

ובמהרי"ו כו' ומדביקים כו' פי' שקלועים. לאו דוקא קלועים ה"ה נדבקים יחד ממש דינו שוה לקלועים. ולא בא למעט כ"א שלא נפרש ומדביקים כו' כמ"ש לעיל בשם א"ז שמדביקים אותן סמוכים זה לזה. אבל דבוקים יחד ממש והיו לאחדים דינו כקלועים:

ואסרתי משמע דגם כרוכים אסורים דלא כדמשמע מא"ז לעיל דמותר ואע"ג דבשבת וי"ט מצוה בכרוכים. ע"כ צריך לחלק לענין כרוכים בין שבת וחנוכה:

וא"כ אפשר דשני כו' מדנקט מהרי"ו ד' וה' וגם לפ"ז יהיה חנוכה שוה לשבת וי"ט דמצוה בכרוכים דבשבת אינו וכורך רק שתי נרות:

אבל כו' דאסור דהוי כאבוקה. וכ"מ סי' רצ"ח לענין הבדלה דמצוה מ"ה באב קה כ' דב' נרות כרוכים הוי אבוקה. ובסי' תל"ג דאין בודקים חמץ לאור אבוקה אוסר בב' נרות כרוכים ע"כ דהוי אבוקה:

(ה) (ס"ק ה) וצריך כו' פי' הר"ן כו' ומזה יצא המנהג כו' כמ"ש רמ"א כו' לכאורה אדרבא בתשובת רמ"א משמע להיפך דהשואל רצה לדייק מדברי הר"ן דאם אינו מדליק על השלחן א"צ לנר אחר אלא שרמ"א דחה דהר"ן דמשמע מדבריו דדוקא כשמדליק על השלחן צריך לנר אחר. היינו לפי המנהג בימי הש"ס שהיו מדליקי' בחוץ על פתחו אז א"צ לנר אחר. אבל לדידן דמדליקים בפנים אפי' מדליק סמוך לפתח מ"מ איכא למיחש שמא ישתמש לאור נר חנוכה ולכן א"ש מנהגנו שמניחי' שמש אפי' מדליק אצל הפתח אפי' לדעת הר"ן עכת"ד. מ"מ מבואר מזה דאין מדברי הר"ן ראיה להמנהג. אלא אדרבא צריך ליישב לפי המנהג דברי הר"ן שלא יסתרו דבריו המנהג. ואיך כתב מ"א דמדברי הר"ן יצא המנהג ואולי א"ל דוקא לפי מה שהי' גרסת השואל בר"ן שהעתיק דברי הר"ן וז"ל אהא דאמר רבא על מאי דאמרי' ובשעת הסכנה מניחו על שלחנו. וצריך נר אחר להשתמש לאורה כתב הר"ן ניהו דרבא מודה דאסור להשתמש לאורה וכיון שכן פשיטא דצריך הכא נר אחר. ה"ק דאע"ג כו' דמניחו על שלחנו ע"כ משתמש לאורה משום הכי צריך נר אחרת לעשות הכיר' עכ"ל. ומלשון שכתב הר"ן משום הכי כו' משמע קצת כדעת השואל דוקא במניחו על שלחנו דע"כ משתמש לאורה. גם רמ"א הוצרך להשיב לחלק בין מדליק בפני' או בחוץ. אבל לפי הגרסא שהביא מ"א מדברי הר"ן וכ"ה הגרס' בר"ן שלפנינו ע"כ משתמש לאורה אפ"ה כו' מדכתב ל' אפ"ה משמע דכ"ש אם אינו מדליקו על שלחנו דאפשר שלא ישתמש לאורה פשיטא שצריך נר אחר שלא יבא להשתמש לאורה. ולפ"ז צ"ב מה שסיים מ"א כמ"ש רמ"א בתשובה. דעכ"פ בתשובה לא משמע כן:

(ו) (ס"ק ו) למטה מיו"ד נ"ל דאם דר כו' דהא טעמ' דבעי' למעלה מג' כתב בטור דלמטה הוי כארעא סמיכת' ואינו ניכר שהודלק במתכוין וליכא פרסומי ניס'. וכן בעי' למטה מיו"ד דאין דרך נר שמדליק לצורכו להניחו למטה מיו"ד דעיקר תשמיש הוא למעלה ואיכא פרסום דנמצוה הודלק. ולפ"ז כתב בהר"י בשם מרדכי דלדידן דמדליקין בפנים מותר להניחו למעלה מיו"ד כיון דבלא"ה ליכא הכירא כ"א לבני בית והם יודעים שהודלק למצוה. אלא דפוסקים כתבו דמ"מ גם לדידן אין לשנות ממה שנהגו כשהיו מדליקים בחוץ. וא"כ כשדר בעליה ומניחה בחלון אף שגבוה יותר מיו"ד מ"מ עדיף טפי להניחה שם דעכ"פ איכא קצת היכר לבני ר"ה. ממה שיניחנה במקום אחר למטה מיו"ד ולא היכר כלל לבני ר"ה. וגם בזמן הש"ס אי היה דר בעליה א"א לו להדליק מצד הדין כ"א בחלון ולא במקום אחר ודאי אפי' גבוה חלון יותר מי' שפיר דמי ומ"מ ודאי אי יש לו ב' חלונות א' למעלה מיו"ד וא' למטה מיו"ד ודאי יניחנה בחלון של מטה מיו"ד. וכתב פר"ח וז"ל דבר ברור הוא שאם החלון הוא למעל מך' אמה שמניחו על פתח ביתו עכ"ל וכ' אמה ודאי מודדין מקרקע רה"ר ולא מקרקע הבית דהא טעמא דלמעלה מך' לא יצא דלא שלטה ביה עינ'. ובעי' שישלוט בו עין בני ר"ה. ומיהו לדידן דעיקר הכיר' לבני הבית סגי אי הוה למטה מך' מקרקע הבית מ"מ אפשר גם לדידן בגבוה חלון יותר מך' מקרקע ר"ה עדיף טפי להניחו סמוך ובטפח הסמוך למזוזה כיון דלמעלה מכ' ליכא היכרא לבני ר"ה ולבני הבית עדיף היכרא דידהו סמוך לפתח ומה שנוהגים עתה להניחו למעלה מיו"ד אפי' אינו בחלון כתב בס' א"ר דסמכי' על המרדכי הנ"ל דלדידן דמדליקים מבפנים אין קפידא וע"ש מ"ש בשם ס' צ"ל:

(ז) (ס"ק ז) דהדלק' כו' הוא דנקט לה כדאי' לקמן סי' תרע"ה ס"א דאם הדליק' בפנים והוציא' לחוץ דלא יצא מה"ט אבל לדינא. לא ידעתי נ"מ בין טעם שנתן הש"ע דהדלק' ע"מ ובעי' הדלקה במקומה. ובין לטעם מהרש"ל דיאמרו לצורכו כו' ואי הדליקה למטה מך'. ונטלה משם והניח' במקום אחר תוך ך' לב' הטעמים יוצא דהא הוי הדלק' במקומ' דשני המקומות כשרים ונקראים מקומ' וגם ל"ל כה"ג לצורכו כו' וכמ"ש מ"א לעיל סי' רס"ג ס"ק ך"ג ע"ש. וע"ל סי' תרע"ה במ"א ס"ק ג':

(ח) (ס"ק ח) מחציו כו' בחצי השנית כו' ומשמע דכל אותה החצי כשרה להנחה וכ"ה במרדכי שהביא הרב"י ועיין בט"ז. ובתשובת ח"י סי' רכ"ז:

ומ"מ המנהג כו' לא קאי אדלעיל אלא הוא ס"ק חדש וקאי על וי"ש רמ"א בהג' ומ"מ המנהג להדליק בטפח כו':

(ט) (ס"ק ט) ממזרח כו' די"ל ע"מ לסמוך דבמנחות דף צ"ח ע"ב פליגי רבי ור"א בר"ש במנורת של מקדש רבי סבר ממזרח למערב היו הנרות מונחים. ור"א בר"ש ס"ל מצפון לדרום וכ' רש"י בפי' החומש וכן פסק הראב"ד כרבי ממזרח למערב וכתב ת"ה דכן מסתבר דהלכה כרבי מחברו ורמב"ם וסמ"ג פסקו כר"א בר"ש וטעמם עיין בכ"מ וכיון שכתב סמ"ק שיש להניח הנרות בצד דרום כמו שכ' רמ"א (ומ"ש בש"ע בכותל דרום או בדרום המנורה הגיה בבאר הגולה בכותל דרום כנרות המנורה) דהיינו דומיא דמנורה דבבהמ"ק. ה"ה שיש לסדרן כנרות מנורה לרבי כדא"ל ולר"א בר"ש כדא"ל:

(יא) (ס"ק יא) יוכל כו' אבל בביתו כו' דבשלמא בבה"כ דבין הש"ץ ובין השמש אין מדליקין כ"א עבור הקהל והם שלוחם. א"כ ש"ץ ושמש שוין דשניהם שלוחי קהל אבל בביתו דהמצות על הבע"ה המברך גם הוא ידליק כלם:

קרצו כו' קאי על תמיד של שחר ביום הכפורים שכל עבודת היום הי' צ"ל ע"י כה"ג והיה כה"ג צריך לשחוט התמיד וגם לקבל הדם מיד לכן לא היה אפשר לכה"ג שיגמר השחיטה ולכן תנן קרצו ר"ל שחטו כה"ג את התמיד רוב שני סימנים דהוא עיקר השחיטה ומירק אחר ר"ל גמר כהן אחר את השחיטה דמדרבנן צריך לשחוט שני סימנים וכדאי' בש"ס דחולין פ"ב דף כ"ט על משנה זו. אלמא אע"ג דכל עבודת היום בכה"ג מ"מ מותר לאחר לגמור השחיטה כיון דעיקר העבודה היה על ידי כה"ג וה"ה הכא כיון דעיקר המצוה היא נר א'. והשאר אינו אלא משום מצות מהדרין רשאי אחר להדליקן אלא שבס' א"ר כתב דשאני התם דא"א בענין אחר דהכה"ג היה צריך לקבל הדם מיד:

(יב) (ס"ק יב) מפני כו אם יש לבה"כ כו' שכתב שם שאסור לעבור חוץ לבה"כ סמוך לבה"כ בשעה שהצבור מתפללי' שנראה ככופר. אם לא דאיכא עוד פתח שני מותר שהרואים יאמרו שנכנס לבה"כ בפתח האחרת:

דוק ברש"י. וז"ל דכיון שאינו נכנס נראה כפורק עול ומבזה בה"כ. ואי איכא פתח' אחריני אין כאן ביזוי דמאן דחזי סבר בפתח' אחרינא ליעול עכ"ל. הרי מבואר שהטעם שמבזה בה"כ ואי איכא פתחא אחריני ליכא בזיון. בב"מ פ"ב דף ל"ב ע"ב:

(יג) (ס"ק יג) והם כו' אבל מלשון רש"י דדוקא כו' דאהא דאמר ר"ה דף כ"ג חצר שי"ל ב' פתחים צריכה שתי נרות ואמר רבא ל"ש אלא מב' רוחות אבל מרוח א' א"צ ואמרינן מ"ט אילימ' משום חשד' דעלמא אפי' ברוח א' נמי אי חשד' דבני מתא אפי' מב' רוחות נמי לא ומסיק לעולם חשד' דבני מתא זמנין דחלפי קמי האי פתח' ולא באידך ואמרי כ"ה דלא אדליק בהאי פתח' לא אדליק גם באידך וכתב רש"י וז"ל חצר שי"ל כו' צריכא שתי נרות כו' משום חשד' שהרואה יהיה סבר שהבית חלוק והרי הוא של ב' בני אדם ויאמרו הא לא קיים מצות נ"ח עכ"ל ואם אי' לדברי ד"מ דאפי' הן של אדם א' איכא חשדא שיאמרו שהן של שני ב"א אם כן ה"ל לרש"י לו' שהרואה יהיה סבור שהבית חלוק. ויהיה סובר שהוא של שני ב"א. ומדכ' רש"י והרי הוא של שני ב"א משמע דוקא כשהאמת כן הוא דהיינו שהחצר של שני ב"א אלא שאין הבית וחצר חלוק. וא"צ כ"א נר א' והרואה יטעה שהבית חלוק וכיון שהוא של ב' ב"א צריך שני נרות לכל פתח נר אחד אבל כ"ה ל"ח שיטעו שהן של שני ב"א. אך דברי ד"מ גופיה צ"ב דלמה כשהן של אדם א' צ"ל בשתיהן משום חשד' שהן של שני ב"א. הא מסקי' לחשד' בעלמא לא חיישינן אלא לחשד' דבני מתא והן יודעים שהן של אדם א'. וצ"ל דבזה דוקא שיטעו שהבית חלוק ל"ל בבני מתא דודאי בני מתא יודעים איכות הבנין שאין חלוק אבל אם דרים בו א' או ב' גם בני מתא לפעמים אין יודעים וסתמא כיון שהבית חלוק יסברו שדרים בו ב' ב"א שע"פ הרוב די לכ"א בבית א' ודוק וכן משמע עוד מלשון רש"י שכתב אילימא חשדא דעלמא אפי' מרוח א' נמי. פי' רש"י סבורים הן שהבית חלוק מתוכו ואי חשדא דבני מתא פירש"י שיודעים שאין חלוק הרי דכפל ושילש החשד שהוא חלוק ולא הזכיר חשד שהוא של שני ב"א אע"כ ס"ל דבאמת צ"ל שני ב"א.

(יד) (ס"ק יד) בפנים כו' אצל פתח הבית מבפנים ר"ל כמו בזמן הש"ס שהיו מדליקין אצל פתח הבית (כדלעיל סעיף ה) אלא שבזמן הש"ס היה מניחו בחוץ לצד ר"ה ובזמן הטור בפנים תוך הבית דעכ"פ גם בימי הטור איכא חשד דבני ר"ה דהא בני ר"ה היו רואים הנרות אבל בזה"ז דמדליקין בפנים בבית החורף ממש דליכא חשד' דבני ביתו יודעים האמת:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.