כף החיים/אורח חיים/תקטו

כף החיים ‏ אורח חיים תקטו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] א"י שהביא דורון לישראל ביו"ט וכו'. וה"ה בהביא למכור בעיר שרוב ישראל דרים בה דמן הסתם לצורך הרוב הוא מביא. כדמוכח בעירובין מ' ע"א גבי ההוא ליפתא וכו' וכ"ה בהדיא במס' מכשירין פ"ב משנה ו' מצא בה ירק נמכר אם רוב עכו"ם וכו' יעו"ש. וכן מוכח ממ"ש לקמן סעי' ו' וסי' תקי"ז סעי' א' ובאחרונים שם ומ"ש ח"א כלל ק' או' ט' להקל בנכרי המוכר כאילו צדן לעצמו ור"ל שא"צ לערב בכדי שיעשו כבר השיגו עליו מ"ב בב"ה רסי' זה ובתשו' מהר"מ מרוטנבארג אחרונים סי' י"ד יעו"ש. והב"ד פ"ת יעו"ש. ואפשר דכוונתו בעיר שרובה עכו"ם והגם שכתב סתמא סמך על המעיין:

ב

ב) שם. א"י שהביא דורון לישראל ביו"ט וכו' משמע דאם אין מביא בחינם רק הישראל קצץ לו מעות שיביא לו דגים מעיו"ט והעכו"ם שהה והביאן ביו"ט מותרין לערב מיד ואם הוא דבר שאין במינו במחובר ומחוסר צידה מותר אפילו ביו"ט אפי' הביאו מחוץ לתחום דעכו"ם אדעתא דנפשיה קעביד. מ"א סק"נ. אלא שכתב אפשר דדמי לעכו"ם שהדליק נר בשבת דלא מהני קצץ משום דעושה אדעתא דישראל כמ"ש לעיל רסי' רע"ו ועי"ש מה מצדד בזה יעו"ש. ומ"א שם פסק לקולא שא"צ בכדי שיעשו. אמנם בס' בית מאיר השיג על דברי מ"א הנז' יעו"ש. וכן הרב מ"ב בב"ה השיג על דברי מ"א הנז' אלא שסיים ומ"מ נראה דאם יהיה לזה עוד ספק יש להתיר בקצץ אפי' לענין מלאכה גמורה לערב של מוצאי יו"ט ראשון מיד ולענין תחומין יש להתיר בקצץ שלא יצטרך בכדי שיעשו למוצאי יו"ט ראשון אפי' אם לא יהיה לזה עוד צירוף ספק יעו"ש:

ג

ג) שם. אם יש ממנו במחובר וכו' דחוששין שמא היום נתלש וכל הנתלש מן המחובר ביו"ט אסור דגזרו חכמים שמא יתלוש. ואם ידוע שלא נתלש היום אעפי' שדומה כאלו נתלש היום מותר. הריא"ז הב"ד השה"ג על הרי"פ פ"ג דביצה. וכ"כ הרשב"א בעה"ק שער א' או' יו"ד. ועיין לקמן או' ס"א:

ד

ד) שם. אם יש ממנו במחובר וכו' והא דלא תלינן דנתלשו מאתמול כתב הר' יונה דכל שיש מאותו המין במחובר דרכן של בני אדם ללקוט אותן ביומן ואין לוקטין אותם מבערב וכיון שרובן עושין כן אין תולין להקל עכ"ל. והב"ד הר"ן בשבת פ' שואל והרשב"א בחי' לביצה. ורק אם ניכר בהם שלא נלקטו ולא נצודו היום תלינן להקל וכמ"ש לקמן סעי' ג' יעו"ש:

ה

ה) שם. אם יש ממינו במחובר וכו' כמהין ופטריות שהביא גוי לישראל אסורין. רוקח סי' ש'. ואצטריך לאשמעינן דלא תימא לא חשיבי מחובר לקרקע מאחר שגם על העצים הם גדלים לפעמים דכיון דמקום גדילתם הוא כמחובר לקרקע דמי וכדאמרינן בפ' ח' שרצים (שבת ק"ז ע"ב) האי מאן דעקר פיטורא מחצבא חייב משום דעוקר דבר מגידולו. ב"י. עו"ש או' ו' ועיין לעיל סי' של"ו או' מ':

ו

ו) שם. אם יש ממינו במחובר וכו' שושנים שהביא גוי ביו"ט ראשון לדורון וקצרה ידיעת האשה בעלת הבית דעירבתן בשאר שושנים שבכלים שנקנו בעיו"ט ושושנים אלו שהביא הגוי הם מועטים. צידד להתיר לטלטל הכלים ולהריח בהם ביו"ט שני בהסיר מהם קצתם. זר"א חא"ח סי' ע"ב. והב"ד מחב"ר או' א' זכ"ל או' יו"ד שע"ת. ואפשר דכוונתו אפי' להיש מחמירן שכתב מורם ז"ל בכה"ג שרי יעו"ש. ועיין לקמן או' י"ד:

ז

ז) שם. או שמחוסר צידה. דמחוסר צידה דינו כמחובר לקרקע מדאיתא בעירוכין ט"ל ע"ב ההוא בר טביא דאתציד בראשון ואשתחיט בשני וכו'. ב"י:

ח

ח) שם. אסור אף למי וכו' דבמוקצה הזה אפי' ר"ש מודה. רש"י ביצה כ"ד ע"ב. והב"ד ב"י. וכ"כ הלבוש. עו"ש או' א' מ"א סק"א. ולפ"ז אפי' לדעת י"א שכתב הרב לעיל (סי' תצ"ה סעי' ד' בהגה) דלית ליה מוקצה אפי' ביו"ט מודים הכא דאסור משום מוקצה דכגרוגרות וצימוקים דמו. והא דאמרינן לעיל סי' תצ"ז סעי' ט"ו דמה שאצל הגוי א"צ הכן ה"ד כגון מוקצה דב"ח וכה"ג אבל שהוא משום מחובר וצידה אף בשל גוי אסור. וכ"כ רש"י שם בהדיא. עו"ש שם. וכ"ה בלבוש:

ט

ט) שם. אסור אף למי וכו' כדין כל מלאכה האסורה שעשה העכו"ם בשביל ישראל דאסור לכל ישראל עד לערב ובכדי שיעשו כמבואר בשבת קכ"ב ע"א בדין נר וכבש ובש"ע לעיל סי' רס"ו סעי' א' ובסי' שכ"ה יעו"ש. ואין חילוק בין אם הביא העכו"ם הפירות משלו או משל ישראל כיון דטעם האיסור הוא משום המלאכה שעשה בשביל ישראל ואפי' אם קצר העכו"ם בשביל הבהמה של ישראל אסור הישראל להאכילה ורק אם העכו"ם מאכילה א"צ למחות בידו וכמבואר בגמ' שם ובסי' שכ"ה סעי' י"א וי"ב וי"ג ובדברינו לשם בס"ד:

י

י) שם. לאכלו בו ביום. וה"ה שאר הנאות אסור. כ"מ מדברי רש"י ביצה כ"ד ע"ב שכתב ולערב אסורים בכדי שיעשו כדי שלא יהנה ממלאכת יו"ט משמע דכל הנאה ממלאכת יו"ט אסור. וכ"כ הרשב"א בעה"ק בסוף דיני עירובי תחומין. וכ"כ היש"ש פ"ק דחולין סי' ל"א וכ"כ בס' בית מאיר. וגם לטעם הרמב"ם שכתבנו לקמן או ט"ו יש לאסור ג"כ שאר ההנאות דהא יש לחוש ג"כ שיאמר לגוי לעשות מלאכה כדי להנות יעו"ש. ועיין לקמן או' י"ד:

יא

יא) שם הגה, ואפי' עבר ונתן לפיו וכו' וה"ה אם שגג ונתן לפיו ולעסו אסור לבלעו. כ"מ בהר"ש שם. וכ"כ הר"ז או' א' דאפי' אם עבר או שכח ונתן לתוך פיו אסור לבלוע אלא יפלוט מיד כדין כל מאכלות אסורות. וכ"כ מ"ב או' ה'. וכתב שם המ"ב דמשמע מסתימת הפו' דאפי' אם כבר בירך ע"ז אסור לבלוע דמוקצה הוא כשאר אכילת איסור עכ"ל. ועיין לעיל סי' רט"ו או' ל"א:

יב

יב) שם בהגה, אסור לבלעו. עיין לעיל סי' שכ"ה או' נ"ב:

יג

יג) שם. ואפי' לטלטלן אסור. דלא חזו לאכילה וכמוקצה דמי. ב"י בשם הרי"ף והרא"ש. מיהו היש"ש פ"ג דבינה סי' ט' חולק וכתב הטעם דאיסור טלטול משום שהוא מוקצה ולכן כתב מליל שני ואילך מותר בטלטול אעפ"י שאסור באכילה יעו"ש. ור"ל שלדעת הרי"ף והר"ש המוקצה משום דלא חזו לאכילה כ"ז שאסורים באכילה דהיינו עד ליל שני בכדי שיעשו אסורים נמי בטלטול ולדעת היש"ש דחולק ע"ז הטעם בליל שני מיד מותר בטלטול אעפ"י שאסורים באכילה עד בכדי שיעשו כמבואר שם. ביש"ש. אמנם המ"א סק"ב השיב על דברי היש"ש הנז' והסכים לדברי הרי"ף והרא"ש יעו"ש וכן הסכים הט"ז ססי' ת"ה יעו"ש. וה"נ דעת הישי"ע או' ג' ואו' ד' והמאמ"ר או' ב' יעו"ש. וכ"מ מסתימת דברי הש"ע דגם בטלטול בעינן בכדי שיעשו כמו באכילה. וכ"פ הער"ה או' א' ר"ז או' מק"ק סי' מ"ו או' ב' מ"ב או' ו':

יד

יד) שם. ולערב מותרין בכדי שיעשו. ואפי' הדס וכיוצא בו אינו מריח בו לערב עד שימתין בכדי שיעישו הרמב"ם פ"ב דין יו"ד. וכ"כ הרשב"א בעה"ק בסוף דיני עירובי תחומין. ואע"ג דמותר להריח בו במחובר כמ"ש לעיל סי' של"ו סעי' יו"ד שאני הכא דיש לאסור משום שנעשה מלאכה בו ביו"ט. וכ"כ ב"י בשם הר"ן. והב"ד היש"ש פ"ג דביצה סי' יו"ד. א"ר או' א'. אמנם דעת האחרונים להקל להריח בו בלא טלטול כמ"ש לעיל סי' רט"ז או' ז' יעו"ש:

טו

טו) שם. בכדי שיעשו, ולא אסרו בכ"מ שימתין בכדי שיעשו אלא מפני דבר זה שא"ת יהא מותר מיד שמא יאמר לעכו"ם לעשות לו וימצא הדבר מוכן מיד. וכיון שאסרו עד שימתין בכדי שיעשו לא יאמר לעשות לו שהרי אינו משתכר כלום מפני שהוא מתעכב לערב בכדי שיעשה דבר זה שנעשה בשבת. הרמב"ם פ"ו מה' שבת דין ח' ורש"י בביצה כ"ד ע"ב כתב הטעם דבעינן בכדי שיעשו כדי שלא יהנה ממלאכת יו"ט. וכתב עו"ש רש"י והא דקאמר ולערב אסורים בכדי שיעשו הא לאח"כ מותרין אפי' לערב ראשון נמי דאע"ג דליל יו"ט שני הוא ממתין בכדי שיעשו ומותרים ממ"נ אם הלילה חול הוא הרי המתין בכדי שיעשו ואם קודש הוא נמצא שנלקטו בחול יעו"ש. אלא שהתו' שם השיגו עליו וכתבו הטעם כדברי הרמב"ם, וכתבו עוד דמזה הטעם אסורים עד מוצאי יו"ט האחרון בכדי שיעשו דאי אמרת דמותרים במוצאי יו"ט ראשון חיישינן שמא יאמר לנכרי ביו"ט ראשון לך והבא כדי לאכול מהן בשני יעו"ש. וזהו דעת המחמירין שהביא מור"ם ז"ל בהגה. אבל מרן ז"ל לענין דינא פסק כדברי רש"י דגם במוצאי יו"ט ראשון נמי מותרין בכדי שיעשו משום דכ"ה דעת הרי"ף והרמב"ם והרשב"א והראב"ד כמ"ש הט"ז סק"א. וכ"ה דעת הר"ן וריא"ז ובעל המאור והרמב"ן במלחמות והמאירי והמ"מ פ"א דיו"ט דין כ"ד. ועוד כמה ראשונים וגם רי"ו כתב דדעת רש"י תפשו עיקר:

טז

טז) שם. בכדי שיעשו. ואף לאחרים נמי אסור בכדי שיעשו כמ"ש הטור. והיינו לפירש"י כמ"ש בב"י. וכתב העו"ש או ג' דכ"ם נמי דעת מור"ם ז"ל דדוקא לחומרא פסק כר"ת ולא לקולא יעו"ש. וכ"ה דעת האחרונים חמ"מ או' א' ר"ז או' א' מ"ב או' ג' וכ"כ לעיל סי' שכ"ה א' נ"ח יעו"ש. ועיין לקמן או' ך' ואו' מ"ב:

יז

טוב) שם. בכדי שיעשו. וכן פירות שלקטן בשבת או ביו"ט בשביל ישראל ולא הביאן עד שתחשך צריך בכדי שיעשו. כמ"ש לעיל סי' שכ"ה או' ס"א יעו"ש. וכ"כ מ"ב בב"ה בסי' זה בשם הסמ"ק יעו"ש:

יח

חי) מעשה אירע שלא היה בנמצא המרור וחילה אחד לגוי בע"פ שאם המצא תמצא בגינתו שיביא לו מעט והגוי לא הביא לו כלום בע"פ אך ביום א' של פסח הביא לו מעט דורון ותלשו באותו יום שרי ליה לאוכלו בליל שני של פסח לכ"ע בכדי שיעשו ל"מ למרן דפסק כן אלא אפי' למורים שכתב יש אוסרים דמ"מ הא איכא הט"ז סק"ב שכתב דלצורך שרי יעו"ש. זכ"ל או יו"ד ועי"ש שהביא עוד טעמים להיתר זה יעו"ש. ועיין לקמן או' כ"ד:

יט

יט) שם. ובשני יו"ט של גליות וכו' דמעיקרא מיירי בא"י שהוא רק יום אחד דממתין עד לערב שהוא חול בכדי שיעשו וכאן הוסיף אף בשני יו"ט של גליות שלערב יום ראשון יו"ט הוא אפ"ה א"צ להמתין לערב שהוא ליל יו"ט שני אף למי שהובא בשבילו רק כדי שיעשו דממ"נ יום אחד חול הוא דאם יום הראשון קודש הרי עכשיו חול ודי בכדי שיעשו ואם הראשון חול הלא נעשית המלאכה בהיתר וא"צ לשהות כלל וכמ"ש לעיל או' ט"ו יעו"ש.:

כ

ך) שם הגה. יש מחמירין לאוסרו עד מוצאי יו"ט שני. והיינו ג"כ בכדי שיעשו כמ"ש הטור וכמ"ש לעיל או' ט"ו יעו"ש. אלא דלגבי אחרים יש פלוגתא לדיעה זו די"א הא דאסר ר"ת עד מוצאי יו"ט שני דוקא לאותו שהובא בשבילו אבל לאחרים מותר בליל יו"ט שני מיד אפי' קודם בכדי שיעשו דכיון שטעמו של ר"ת אינו אלא משום שמא יאמר לעכו"ם להביא ביו"ט כדי שיאכל לערב מיד או שיאמר לעכו"ם להביא ביום א' כדי שיאכל ביו"ט שני כל שאינו מותר אלא לישראל אחר לא חיישינן שיאמר לעכו"ם להביא בשביל אחר דאין אדם חוטא ולא לו. וכ"כ רי"ו. וכ"כ הסה"ד סי' ע"ח לדעת הרא"ש אבל הסמ"ק כתב דאסורים בכדי שיעשו עד מוצאי ליל יו"ט שני אפי' לישראל אחר בלא הובאו בשבילו. וכ"כ המרדכי בפ' בכל מערבין. וכתב שם התה"ד דאם יש בדבר צורך כגון שזימן אורחים נכבדים וקבעי להו יש לסמוך אדברי המקילין יעו"ש והב"ד ב"י. וזהו שכתב מור"ם ז"ל בהגה ונוהגין להחמיר אם אינו לצורך יו"ט לצורך אורחים וכו' כהכרעת התה"ד הנז':

כא

כא) שם בהגה. טור בשם ר"ת ורש"י. ט"ס הוא דרש"י הוא בעל דיעה ראשונה שכתב הש"ע אלא צ"ל והרא"ש. וכ"ה בד"מ הארוך. וכ"כ מ"ב או' י"א:

כב

כב) שם בהגה. ונוהגין להחמיר וכו' ונ"ל דעכ"פ גם לר"ת שרי לטלטל ביו"ט שני אפי' הוא עצמו דאין איסור מוקצה אלא דאסור משום גזירה שמא יאמר. די בזה לאיסור אכילה וממילא יזהר מן האמירה ואפי' את"ל דר"ס מחמיר אפי' בטלטול ביו"ט שני מ"מ להלכה שפיר ושפיר נסמוך ע"ז ויכול אפי' היא לטלטל הדורון בליל א' אחר כדי שיעשו. ט"ז סוף סק"ב. והגם שכתבנו לעיל או' י"ג בשם הט"ז דכ"ז שאסור באכילה אסור בטלטול שאני הכא כיון דלצורך אורחים וכה"ג נוהגין להקל כמ"ש מור"ם ז"ל בהגה שרי בטלטול. וכ"כ בהדיא בט"ז עצמו סק"ח יעו"ש. וכ"כ ח"א כלל ק' או ז' אמנם הר"ז או' א' כתב לענין הלכה כבר נהגו במדינות אלו (ר"ל במדינות אשכנז) להחמיר אפי' לאדם אחר שלא הובא בשבילו שימתין עד מוצאי יו"ט שני בכדי שיעשו ולפיכך נוהגין להחמיר אפי' בטלטול עד מוצאי יו"ט שני כיון שאינו ראוי לאכילה לשום אדם יעו"ש. ור"ל חוץ מן האורחים. ודברי הר"ז הנז' הם לקוחים ממ"ש מור"ם ז"ל לקמן סעי' ד' בהגה אלא שהט"ז חולק ומתיר בטלטול וכמ"ש לקמן או' ף' יעו"ש:

כג

כג) שם בהגה. ונוהגין להחמיר אם אינו לצורך וכו' ואם יש לו מאותו המין לא מקרי לצורך, מ"א סק"ו חמ"מ או' ב' ר"ז שם. ח"א כלל ק' או' ו' מק"ק סי' ע"ו או' ב' מ"ב בב"ה:

כד

כד) שם בהגה. אם אינו לצורך יו"ט לצורך אורחים וכו' ואפי' לו מותר כשיש צורך גדול ודוחק באכילה. ט"ז סק"ב. א"ר או' ז' ה"ב או' ה' מש"ז או' ב'. מיהו המט"י כתב דלבע"ה שהובא בשבילו אין להקל אפי' מפני הצורך לדיעה זו יעו"ש. ואפשר דבכה"ג דיש צורך גדול ודוחק באכילה ולכבוד יו"ט יש לסמוך אט"ז ודעמיה כיון דבלא"ה כמה ראשונים מתירים כמ"ש לעיל או' ט"ז יעו"ש. וכ"פ ח"א כלל ק' או' ז' ועיין לעיל או' ח"י:

כה

כה) שם בהגה. לצורך אורחים וכו' וה"ה אם צריך לו לצורך שאר סעודת מצוה. ר"ז או' א' וכ"מ לעיל סי' של"ג סעי' א' וסעי' ג' בהגה דסעודת מצוה הוי כאורחים יעו"ש:

כו

כו) ואורחין שהיו סמוכין אצל בעה"ב והביא הגוי דבר בשביל בעה"ב כיון שהם סמוכין עליו באותו שבת או באותו יו"ט כל מה שאסור לבעה"ב אסור לאורחים שהרי הם כבני ביתו לאותו שבת וכמו שאסור לכל בני הבית אעפ"י שלא הובאו אלא בשביל בעה"ב אסור ג"כ לאורחים. ומיהו אם אין האורחים קבועים אצלו אלא שזימן אותם במקרה נהי שלא יאכלו אצלו ממה שהביא הגוי אבל בביתם מותר. הרדב"ז ח"א סי' תקס"ב. והב"ד כנה"ג בהגב"י בסוף הסי' ומ"א שם. וכתב שם המ"א ולי נראה דכשזימן אורחים שאינן מעיר הזאת יש להקל במוצאי יו"ט ראשון בכדי שיעשו דסמכינן אסברא קמייתא יעו"ש. וכתב המחה"ש וא"כ אפי' הובא הדורון לאחר שהזמינן מותר יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' א' דאם יש אורחים סמוכים על שלחנו ביו"ט בין שבאו אליו קודם יו"ט בין שזימן אותם ביו"ט לאחר שהביא אליו הגוי הדורון אם האורחים הם מעיר אחרת שיש כאן מצות הכנסת אורחים מותר להאכילם ביו"ט שני של גליות בכדי שיעשו מה שהביא לו הגוי ביו"ט א' וכ"כ מק"ק סי' מ"ו או' ב' מ"ב או' י"ב:

כז

כז) וכתב עו"ש המ"א ואפשר דאף הוא בעצמו מותר נאכול עמהם דאין זה כבודם שלא יאכל עמהם יעו"ש. והב"ד א"ר או' י"ג. מיהו בשו"ת פרי תבואה סי' ס"ט כתב דיש להחמיר. והב"ד השע"ת. אבל הר"ז שם פסק כדברי מ"א דמותר לאכול עמהם. וכ"פ ח"א כלל ק' או' ו' מק"ק שם. מ"ב שם. וכ"ז באין לו מאותו המין כמ"ש לעיל או' כ"ג. ומ"ש שם הפר"ת להקל לישראל אחר לצורך יו"ט אפי' שלא לצורך אורחים אין נראה כן דעת האחרונים הנז' ורק לצורך גדול יש להקל דלא גרע מבעה"ב עצמו כמ"ש לעיל או' כ"ד יעו"ש. ועיין לעיל סי' של"ג סעי' א' בהגה ובדברינו לשם איזה אורחים שיש מצוה לכבדם יעו"ש:

כח

כח) שם בהגה. שלא הובא בשבילן. ואם אין מביא בחנם רק הישראל קצץ לו מעות שיביא לו דגים מעיו"ט והכותי שהה והביא ביו"ט יש לסמוך אסברא ראשונה דמותר בליל שני בכדי שיעשה. א"ר או' ג' מ"ב או' י"ג:

כט

כט) שם. וכן אם הובא ביו"ט שני וכו' ואם הובאו בתחלת הלילה אז ליכא למיחש שניצודו היום. מ"א סק"ז. חמ"מ או' א' ור"ל דאם באו בתחלת ליל יו"ט שני לדעת הש"ע מותר לכל בכדי שיעשו ולדעת יש מחמירין שהביא מור"ם ז"ל דוקא לצורך אורחים ואם באו בתחלת ליל יו"ט א' לכ"ע שרי דהא המלאכה נעשית בעיו"ט.

ל

ל) שם. וכן אם הובא ביו"ט שני וכו' ובזה אין חילוק לכ"ע בין הוא לאחרים כיון שהובא ביו"ט שני:

לא

לא) שם. צריך להמתין וכו' וכן אם צד או ליקט העכו"ם ביו"ט שני והביא תיכף במוצאי יו"ט צריך להמתין בכדי שיעשו כיון שליקטתו ביו"ט היתה בשביל ישראל וכמ"ש לעיל או' טו"ב יעו"ש:

לב

לב) שם. אבל בשני ימים של ר"ה. וכו' דהא לא שרי רש"י מיד בליל יו"ט שני אלא משום מה נפשך אם חול הוא הרי המתין בכדי שיעשו ואם קודש הוא הרי נלקט בחול והאי טעמא לא שייך בשני יו"ט של ר"ה ולא ביו"ט הסמוך לשבת בין מלפניה ובין מלאחריה. ב"י. שו"ג או' ח' ועיין לעיל או' ט"ו:

לג

לג) שם. אבל בשני ימים של ר"ה וכו' ואפי' פירות שנשרו בזה אסורין בזה. ב"י בשם הר"ן. וכן אם נצודו מאליהן אסור בשני משום הכנה. מ"א סק"ח. מ"ב או' י"ז. אכן בזה א"צ להמתין אחר מוצאי שבת או יו"ט בכדי שיעשו כיון שנעשו מאליהן וכמ"ש לקמן סעי' ב' יעו"ש ועיין לעיל סי' תק"ז סעי' ב' וסי' תקי"ג סעי' ה' ובדברינו לשם בס"ד:

לד

לד) שם. או ביו"ט הסמוך לשבת וכו' כגון שהיה יו"ט ביום ע"ש והביאן בע"ש או שהיה יו"ט באחד בשבת והביאן בשבת שלפני יו"ט:

לה

לה) שם. אם הובא בראשון וכו', ואם חל ר"ה ביום ה' ו' והביאן ביום ה' ית' לקמן סעי' ד' יעו"ש:

לו

לו) שם. בכדי שיעשו, והטעם דבעינן בכדי שיעשו עיין לעיל או' ט"ו:

לז

לז) שם. ושיעור כדי שיעשו. ר"ל הנזכר בכל סי' זה:

לח

לח) שם. כדי שילך העכו"ם וכו' ואם הביאו רוכב על הסוס א"צ להמתין אלא בכדי רכיבה לשם. כנה"ג בהגב"י ססי' שכ"ה. מ"א סק"ט. חמ"מ או' א' ר"ז או' ב' ח"א כלל צ"ג או' י"א. מק"ק סי' מ"ו או' ד' מ"ב או' ך' ועיין לעיל סי' שכ"ה או' ע"ז:

לט

טל) שם. למקום שליקט וכו' היינו שצריך להמתין לפי ריחוק מקום הבאתן או הקירוב. ב"י בשם הרשב"א. ואם היה המקום רחוק דרך ג' ימים או יותר ומגיע בכאן בשבת א"צ להמתין לכ"ע כ"א יום א' שהוא כנגד יום השבת שנעשה בו האיסור. כמ"ש לעיל סי' שכ"ה או' ע"ז יעו"ש. ואם הלילה עולה מן החשבון עיין לעיל סי' שכ"ה סעי' ח' בהגה ובדברינו לשם או' ע"ט ויתבאר עוד לקמן או' ק"ג יעו"ש:

מ

מ) שם. ואם נסתפק לו וכו' הטעם דנקטינן בספק להחמיר אע"ג דספיקא דרבנן הוא, משום דהוא דבר שיש לו מתירין לאחר זמן. עו"ש סוף או' ג' ועיין לקמן סעי' ג':

מא

מא) שם. שיעורן כדי שיבוא מחוץ לתחום. ושיעור התחום הוא אלפים אמה כמ"ש רסי' שצ"ז ורסי' שצ"ח והוא שיעור מיל כמ"ש סי' רס"א סעי' ב' וא"כ אם נסתפק לו מהיכן הביאן צריך להמתין במוצאי שבת או במוצאי יו"ט שיעור ב' מילין של הליכה וחזרה וגם שיעור הלקיטה כמה צריך לפי שיעור ריבוי הפירות. וכ"כ לעיל סי' שכ"ה או' נ"ט:

מב

מב) שם. כדי שיבואו מחוץ לתחום. ואפי' למי שלא הובאו בשבילו צריך להמתין בכדי שיעור הבאה והחזרה ולא סגי כשימתין כדי שיעור תלישה או צידה לבד ואע"ג דהמחבר פסק לקמן בסמוך בדבר שבא מחוץ לתחום דאינו אסור אלא למי שבאו בשבילו שאני התם דליכא שם מלאכה דאו' אבל הכא דאיכא מלאכה דאו' ע"כ השוו חכמים מדותיהם ולא חילקו לומר דלזה צריך להמתין בשיעור כך ולזה בשיעור כך אלא כולם הושוו לחומרא וכ"נ מדברי הפו' עו"ש או' ג' ועיין לעיל או' ט"ז:

מג

מג) שם. כדי שיבואו מחוץ לתחום. ומשמע בין לחומרא כגון שיש ספק שמא בתוך התחום בין לקולא כגון שיש ספק שמא ממקום רחוק הרבה מחוץ לתחום באו כיון שהוא ספק אין להחמיר יותר אלא בכדי שיבואו מחוץ לתחום. והטעם משום דיש כמה דיעות בשיעור בכדי שיעשו כמבואר בב"י וע"כ בכה"ג דאיכא ספק פסק כדיעה זו דאף את"ל דהובא מחון לתחום רחוק הרבה יש מתירין בשיעור זה:

מד

מד) [סעיף ב'] אפי' תלשן העכו"ם או צדן לעצמו. ואח"כ הביאן לישראל. טור. לבוש:

מה

מה) שם. או צדן לעצמו. ולולב שקצצו עכו"ם ביו"ט אסור תשו' הרשב"ש סי' קס"א. והב"ד האחרונים:

מו

מו) שם. אסור לאכלו בו ביום וכו' דהא מוקצין הן דאקצינהו דעתיה מנייהו בהכנסת היו"ט שהיו עודן מחוסרין תלישה וצידה, לבוש, ט"ז סק"ג. מ"א סק"י. ואסור לכ"ע אפי' למאן דלית מוקצה ביו"ט. עו"ש או' ד' ועיון לעיל סי' שכ"ב סעי' ג' ובדברינו לשם או' ז':

מז

מז) שם. אף למי שלא הובא בשבילו. דכיון שהאיסור בזה משום מוקצה אין נ"מ בין זה לאחר:

מח

מח) שם. אבל לערב מותרים מיד וכו' ואפי' בשני יו"ט של גליות אינו אסור כ"א ביום ראשון ומשום מוקצה ולערב מותר מיד אבל בשני ימים של ר"ה או ביו"ט ושבת אסורים בשני הימים. כ"כ בהגמ"י פ"ב בשם סמ"ק והב"ד ב"י, וכ"כ העו"ש שם. ר"ז או' ו' מ"ב או' כ"ה וכ"כ לעיל או' ל"ג וסי' שכ"ב או ט' דאפי' אם נשרו או ניצודו מאליהן בשני יו"ט של ר"ה או יו"ט ושבת סמוכים זה לזה אסורין בשני הימים יעו"ש:

מט

מט) שם. אבל לערב מותרים מיד וכו' כתב ב"י אעפ"י שהרא"ש לא חילק בין עכו"ם העושה בשביל ישראל לעושה בשביל עצמו אלא לדעת ר"ת התו' חילקו ג"כ לדעת רש"י וכ"כ רי"ו יעו"ש. וזהו שכתב הט"ז סק"ג על דברי הש"ע הנז' דאין זה לדברי הכל, וכ"כ א"ר או' ד' דלהלכה למעשה לאסור בעשאו כותי לעצמו עד ליל יו"ט שני בכדי שיעשה יעו"ש. אמנם בס' בית מאיר כתב על דברי הא"ר הנז' דאין הכרח להחמיר נגד התו' ומלחמות ור"ן וש"ע יעו"ש. וכ"ה דעת האחרונים כדברי הש"ע כמ"ש אח"ז.

נ

נ) שם. אבל לערב מותרים מיד וכו' וכ"כ הלבוש. וכ"ה דעת העו"ש כמ"ש לעיל או' מ"ח. וכ"ה דעת הגר"א. וכ"פ החמ"מ או' ג' ר"ז או' ו' ח"א כלל ק' או' ב' ועיין לקמן או' נ"ד:

נא

נא) שם. אבל לערב מותרים מיד וכו' והיינו משום דהואיל ולא נעשית המלאכה בשביל ישראל אלא העכו"ם עשה לעצמו אין שייך לומר שיאסר בכדי שיעשו כדי שלא יהנה ממלאכת יו"ט שהרי אפי' ביום השבת מותר ליהנות ממה שעושה העכו"ם לעצמו כדתנן מילא מים לבהמתו משקה אחריו ישראל. הגהות הלבוש. ועיין לעיל סי' שכ"ה סעי' יו"ד ובדברינו לשם בס"ד:

נב

בנ) שם. אבל לערב מותרים מיד וכו' והיינו כשידוע שתלשן או צדן הנכרי לעצמו או לצורך נכרי אחר אבל מספק אסורין בכדי שיעשו. כן סתם הש"ע לעיל סי' שכ"ה סעי' ז' וכ"ה דעת הט"ז בסי' זה סק"ד. חמ"מ או' ג' ר"ז או' ג' מק"ק סי' מ"ו או ה' מיהו דעת ח"א כלל ק' או' ג' להקל לצורך יו"ט או לצורך אורחים שא"צ בכדי שיעשו יעו"ש. ועיין לעיל סי' שכ"ה או' ס"ז:

נג

גנ) ואם הוא בענין שיש להסתפק שמא נלקח וניצוד מאתמול וגם יש להסתפק שמא ליקט וצד לצרכו או לצורך גוי אחר ואח"כ נמלך והביאן לישראל כיון שיש ב' ספיקות להקל הרי אלו מותרים באכילה במוצאי יו"ט מיד וא"צ להמתין בכדי שיעשו. ר"ז שם. ח"א שם. מק"ק שם. וכ"כ לעיל סי' שכ"ה או' ס"ד יעו"ש. והגם שכתב מור"ם ז"ל ביו"ד סי' ק"י סעי' ח' דבדבר שיש לו מתירין אין להתיר מכח ס"ס אם לא לצורך יעו"ש סתמו הכא האחרונים להתיר משום דיש מתירין אפי' בספק אחד שא"צ בכדי שיעשו כמ"ש סי' שכ"ה סעי' ז' יעו"ש:

נד

דנ) שם. אף למי שהובאו בשבילו. פי' בתחלה צדן לעצמו ואח"כ נמלך והביאן לישראל מותרין לו אף להיש מחמירין דלעיל (סעי' א' בהגה) מ"א ס"ק י"א. וכ"כ בביאור הגר"א דמותר בי"ט שני מיד אף לפי' התוס' יעו"ש. וכ"נ דעת האחרונים דגם להיש מחמירין דלעיל הכא שרי ביו"ט שני של גליות מיד לכ"ע, וכ"כ מ"ב או' ב"ה:

נה

הנ) שם. אף למי שהובאו בשבילו. והיינו כגון שבאו מתוך התחום דליכא בו משום איסור תחומין אבל אם באו מחוץ לתחום אסורין למי שבאו בשבילו עד שימתין בכדי שיבואו וכמ"ש לקמן סעי' ה' עו"ש או' ד' מ"א שם. מאמ"ר או' ח' חמ"מ או' ג' ביאורי הגר"א. ע"ב או' כ"ו:

נו

ונ) [סעיף ג'] אפי' אם הוא ספק וכו'. זהו בין לפי' רש"י בין לפי' ר"ת דהכי אסיקנא בהדיא בגמ' (ביצה כ"ד ע"ב) דהלכה כמ"ד ספק מוכן אסור. ב"י ועיין לעיל סי' תצ"ז סעי' ג' ובדברינו לשם בס"ד:

נז

זנ) וספק מוכן מותר ביו"ט שני משום דהוי ס"ס כמ"ש לעיל סי' תצ"ז סעי' ד' כ"מ בב"י דלהמתירין שם ה"ה כאן. וכ"כ המאמ"ר או' יו"ד וכתב ודא כבאה"ג יעו"ש. ומיהו הפר"ח בסי' תצ"ז סעי' ד' לחלק יצא דמחובר שאין דרך ללקוט אלא דבר יום ביומו אסור מספק גם ביו"ט שני אבל דבר הניצוד שרי יעו"ש. והב"ד מ"ב בסי' זה או' כ"ח. וסמ"א ס"ק י"ב כתב דאפי' למאן דשריספק מוכן ביו"ט שני ה"ד במצידות פרושות מעיו"ט ויש ספק אימתי ניצודו וכמ"ש הר"ן אבל בעכו"ם שהביא דורן אסור דכודאי משוינן להו ומכ"ש לר"ת דהטעם דאסור שמא יאמר לעכו"ם להביאם א"כ אין חילוק בין ראשון לשני ודלא כמ"ש הב"י כאן עכ"ל וכ"כ הר"ז או' ד' ועיין עוד באות שאח"ז:

נח

חנ) שם. אפי' אם הוא ספק וכו' בכלל זה ג"כ אם יש ספק אם הביאם לצורך עצמו או לצורך ישראל לענין כדי שיעשו. וכן לאסור אפי' ביו"ט ב' לר"ת ואזלינן לחומרא בכל הספיקות. ט"ז סק"ד. ומ"ש בכלל זה ג"כ אם יש ספק וכו' כבר כתבנו בזה לעיל או' נ"ב יעו"ש. ומ"ש וכן יש לאסור אפי' בי"ט ב' לר"ת היינו אם יש ספק אם ניצודו היום או אתמול דהא לדעת ר"ת גם אם ניצוד או נתלש ביו"ט א' לצורך ישראל אסורים עד מוצאי יו"ט ב' בכדי שיעשו כמ"ש לעיל סעי' א' בהגה ובדברינו לשם או' ך' אבל תלשן או צדן העכו"ם לעצמו ואח"כ הביאן לישראל ביו"ט ב' ויש ספק אם צדן או תלשן ביו"ט א' או אפי' אם תלשן או צדן לצורך ישראל ויש ספק שתלשן או צדן בערב יו"ט והביאן ביו"ט שני י"ל דשרי גם לדעת ר"ת. וכ"מ בחמ"מ או' ד' יעו"ש. מיהו בלא"ה יש אוסרים ספק מוכן אף ביו"ט שני כמ"ש באו' הקודם ולעיל סי' תצ"ז או' ך' וכתבנו שם דיש להחמיר ואין להקל כ"א לצורך גדול או בהפ"מ יעו"ש:

נט

טנ) שם. אסורים. ואם הביאן לישראל יש מחלוקת אי בעינן בכדי שיעשו עיין סי' שכ"ה סעי' ז' מ"א ס"ק י"ב. ור"ל דאם לקטן או צדן לעצמו ואח"כ הביאן לישראל א"צ בכדי שיעשו כמ"ש בסעי' הקודם אבל אם צדן או לקטן בשביל ישראל ויש ספק אם נלקטו או ניצודו היום יש מחלוקת בזה בסי' שכ"ה סעי' ז' אם צריך לערב בכדי שיעשו. ובש"ע שם סתם דצריך לערב בכדי שיעשו יעו"ש ובדברינו לשם ולעיל בסי' זה או' נ"ב יעו"ש:

ס

ס) שם. אסורים. ועכו"ם שמביא דורון אמרינן שמתכוין להביא מן המשובח ומביא מאותן שליקט או צד היום וצריך בכדי שיעשו וה"ה המביא למכור בעיר שרובה ישראל. מ"א שם. ור"ל שאין זה נחשב לספק אלא כודאי כיון שדרכו להביא מן המשובח. דכ"פ החמ"מ או' ד' מ"ב או' כ"ז. ועיין לעיל סי' שכ"ה או' ס"ב ואו' ס"ג:

סא

סא) שם. אבל אם ניכר בהם וכו' כגון שהם כמושים וכן אם ניכרים הדגים שניצודו מעיו"ט כגון שנס ליתן ואדמומית שתחת לחייהן שבודקים אותם שם. ר"ז או' ה' ע"ב או' כ"ט. והיינו כדברי התו' ביצה כ"ד ע"ב שחלקו על פירש"י יעוי"ש. כ"כ הר"ז בקו"א או' ד' יעו"ש. ואם נודע שנצודו ונלקטו מעיו"ט אעפ"י שהדגים עומדים באדמימותן והפירות ברטיבותן כאלו נצודו ונלקטו מהיום מותרין. הרשב"א בעה"ק שער א' או' יד"ד. וכ"כ לעיל או' ג:

סב

סב) שם. מותר למי שלא הובאו בשבילו. דק"ל לקמן בסעי' ה' דהבא מחוץ לתחום בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר אפי' בו ביום יעו"ש:

סג

סג) שם הגה. ועכו"ם מסל"ת וכו' ר"ל אפי' אם לא ניכר בהם כלום אם נצודו היום אם לאו. לבוש. והטעם בזה לפי שהוא אינו משביח אדרבה מגרע כי יותר טובים הניצידים היום. והך מסל"ת הייט שאין העכו"ם יודע שאסור לישראל מה שניצוד היום דאם לא כן אסור. ט"ז סק"ה. ועיין לעיל סי' תקי"ג או' מ"ז:

סד

סד) שם בהגה, נאמן. משמע דס"ל דאפי' ביו"ט אחר שבת נאמן כיון דאיסור דרבנן הוא. ומיהו בפירות שאין נאכלין חיין יש להחמיר. מ"א ס"ק י"ג. חמ"מ או ד' ר"ז או' יו"ד. ח"א כלל ק' או: י"ב, מק"ק סי' מ"ו או' יו"ד. מ"ב או' ל"ב, והטעם כתב שם הר"ז דאין סומכין על העכו"ם מסל"ת אלא באיסור ד"ס כגון לאכלם ביו"ט ב' שחל במו"ש אפי' הוא יו"ט ב' של ר"ה או להתירן בו ביום שהביאן אם הביאן בשבת שאין יו"ט א' סמוך לו מלפניו או ביו"ט שאין שבת סמוך לו מלפניו שבכל אלו אין שום חשש הכנה של תורה יעו"ש. וכ"כ המק"ק שם. מ"ב שם. אבל אם הביא פירות הנאכלים חיים אפי' אם הביאן ביו"ט א' שאחר השבת מסל"ת נאמן כמ"ש בדברי הפו' הנז' ועוד עיין מזה לעיל סי' תקי"ג סעי' ו' בהגה ובדברינו לשם בס"ד:

סה

סה) [סעיף ד'] מדברים שיש במינם במחובר. או מחוסר צידה, לבוש, עו"ש או' ו' נ"ז או' ט' מ"ב או'. ל"ג:

סו

סו) שם. ביו"ט א' של ר"ה וכו' ולא נקט ביו"ט א' של גליות כמ"ש הטור משום דהש"ע אזיל לשיטתיה בסעי' א' דמותר אפי' ביו"ט שני כיעו"ש:

סז

סז) שם. ביו"ט א' של ר"ה וכו' אבל אם הובאו ביו"ט שני שהוא יום ו' גם לפירש"י צריך להמתין עד מו"ש בכדי שיעשו. ב"י, וכ"כ בתי' הגהות בגליון ב"י בשם מהרל"ח או' ב' וכן מבואר לעיל בש"ע סעי' א' יעו"ש.

סח

סח) שם. יש מתירין לאכלם בשבת וכו' לפי ששני ימים של ר"ה אינן עשים קדושה א' אלא משום גזירה דהא אינן בקיאינן בקביעא דירחא הילכך די לנו שנאסור אותו הדבר לעצמו של יו"ט ב' ששני הימים כיומא אריכתא ולא נאסור אותו ליום השבת משום גזירה אחרת דהכנה שאין לנו לגזור שתי גזירות זה אחר זה, ב"י בשם הכלבו. עו"ש או' ו' ביאורי הגר"א:

סט

סט) שם. בכדי שיעשו. והגם דבשבת לא שייך עשיה מ"מ אין סברא להקל יותר מאלו חל מוצאי יו"ט של ר"ה ביום חול דצריך בכדי שיעשו. ב"י:

ע

ע) שם. ויש אוסרים. וטעמם דיו"ט של ר"ה כיומא אריכתא שוו רבנן לכל מילי בר מלגבי מת, ב"י בשם תשו' הרשב"א. עו"ש שם, ביאורי הגר"א, וא"כ משמע דהו"ל כהובאו ביום ו' שהוא יו"ט שלפני שבת שצריך להמתין במו"ש בכדי שיעשו. כמ"ש סעי' א' ועיין לקמן או' ע"ה:

עא

עא) שם. ויש אוסרים. אפי' נשרו מאליהן משום הכנה. מ"א ס"ק י"ד. מ"ב או' ל"ז ובזה א"צ במו"ש בכדי שיעשו כמ"ש לעיל סעי' ב' ובדברינו או' ל"ג יעו"ש. וכ"כ מ"ב שם:

עב

עב) שם. ויש אוסרים. כבר כתבנו לעיל סי' י"ג או' ז' דכל היכא שכותב הש"ע יש מתירין ואח"כ כותב יש אוסרים דדעתו לפסוק כדיעה שניה ורק בשעת הדחק יש לסמוך אמתירין יעו"ש:

עג

עג) שם הגה. ולדידן דנוהגין להחמיר בב' יו"ט של גליות נמי דינא הכי. ר"ל לפי מ"ש מור"ם ז"ל בהגה לעיל סעי' א' דהובא ביו"ט א' נוהגין לאוסרו עד מוצאי יו"ט ב' אם אינו לצורך אורחים ה"ה אם חל יו"ט של גליות יום ה' ויום ו' והובא ביום ה' נכנס במחלוקת זה אם מותר לאוכלו בשבת בכדי שיעשו יש מתירין ויש אוסרין וכן מבואר בטור וב"י. ומ"ש מור"ם ז"ל ולענין הלכתא נראה וכו' הוא עושה הכרעה מסברא דנפשיה לפי שיש מתירין. וכ"כ המאמ"ר או' י"ב:

עד

עד) שם בהגה. דינא הכי. היינו כשהביא דורון לישראל אבל לקטן לעצמו שרי וכמ"ש סעי ב' וכ"ש נשרו מאליהן. מ"א ס"ק ט"ו. ור"ל אף לדעת המחמירין ביו"ט של גליות שחל ביום ה' ו' והובא ביום ה' לאסור עד מו"ש בכדי שיעשו כמ"ש הטור היינו דוקא כשהביא דורון שצדן או תלשן בשביל ישראל אבל אם צדן או תלשן העכו"ם לעצמו ואח"כ הביאן לישראל ביום ה' ביו"ט א' של גליות שחל ביום ה' ו' שרי ביום ו' וא"צ בכדי שיעשו כמ"ש סעי' ב' ועיין לעיל או' נ"ד. אבל אם חל ר"ה ביום ה' ו' והביא ביום ה' אעפ"י שצדן לעצמו ואח"כ הביאן לישראל או שנשרו מאליהן אסורין עד עו"ש לדעת האוסרים אבל א"צ בכדי שיעשו וכמ"ש לעיל או' ע"א. ועיין עחה"ש:

עה

עה) שם בהגה. יש להחמיר בשבת, ואם צריך במו"ש בכדי שיעשו כתב הטור לדעת האוסרים שהם בה"ג ובעל העיטור שאם חל יו"ט (של גליות) ביום ה' ו' והובאו ביום ראשון שאסורים עד מו"ש בכדי שיעשו. והט"ז סק"ז כתב בשם רש"ל (פ"ג דביצה סי' ו') על דברי מור"ם הנז' דא"צ בכדי שיעשו ומשמע דגם בחל ר"ה יום ה' ו' והביא ביום ה' דא"צ במו"ש בכדי שיעשו. וכ"כ הר"ז או' ט' אבל בחי' רע"א השיג על דברי הט"ז הנז' דרש"ל לא איירי בשני ימים של ר"ה כלל אלא בשני יו"ט של גליות ודעתו דבשני ימים של ר"ה צריך להמתין במו"ש בכדי שיעשו יעו"ש. והב"ד מ"ב או' ט"ל. ועיין לעיל או' ע':

עו

עו) שם בהגה. יש להקל בשבת וכו' דשני ימים קודם לא שייך שמא יאמר לעכו"ם להביאם. ב"י. לבוש. מ"א ס"ק ט"ז;

עז

עז) שם בהגה, יש להקל בשבת וכו' בכדי שיעשו. לבוש. ר"ז או' א' מק"ק או' א' מ"ב או' מ' וה"ה אם חל שני יו"ט של גליות ביום א' וב' והעכו"ם הביא לו בשבת שמותר לאכול ביו"ט א' בערב אחר כדי שיעשו. ב"י. מ"ב שם. והיינו אף לדעת ר"ת וכהכרעת רמ"א אבל לדעת הש"ע בלא"ה שרי כמ"ש סעי' א' יעו"ש:

עח

עח) שם בהגה. ודוקא בפירות שא"צ הכנה וכו' ר"ל שנאכלין חיים וא"צ הכנה לבשלם מיו"ט לשבת:

עט

עט) שם בהגה. אבל דבר שצריך להכין וכו' כגון דגים שצריכין בישול ובשבת אסור לבשלם וביו"ט שני נמי א"א לבשלם שהרי הם אסורים אפי' לישראל אחר אם לא שנזדמנו לו אורחים כמ"ש לעיל סעי' א' בהגה יעו"ש:

פ

פ) שם בהגה. ואף לטלטל וכו' ומיהו ע"י עכו"ם מותר לבשלן ביו"ט שני לצורך שבת. מ"א ס"ק י"ז א"ר או' י"א. חמ"מ או ה' והיינו בדבר שמותר לבשל ע"י עכו"ם ע"ד שנת' ביו"ד סי' קי"ג יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' א' מק"ק סי' מ"ו בליקוטי רימ"א או' ד' מ"ב או' מ"ב. אמנם הט"ז סק"ח חולק על דברי מור"ם הנז' דכיון דלצורך אורחים וכיוצא בזה מותר אין כאן מוקצה לגמרי ביו"ט שני של גליות ואין כאן איסור טלטול דאין איסור שיבשלם ביו"ט שני כדי לאוכלם בשבת יעו"ש וכ"כ השע"ת בשם תשו' פרי תבואה סי' ס"ט, ומיהו האחרונים יישבו קושיית הט"ז על מור"ם ז"ל ומ"מ כתב הר"ז שם דאם אין לו ממין זה בתוך ביתו והוא צריך לו לכבוד שבת מותר לטלטלו ולבשלו בעצמו לכבוד שבת לאחר שהמתין במוצאי יו"ט א' בכדי שיעשו רק שיזהר מלטעום ממנו עד שימתין בליל שבת בכדי שיעשו עכ"ל. וכ"כ ח"א כלל ק' או' ז' מק"ק שם. מ"ב שם:

פא

פא) שם בהגה, אם לא לצורך אורחים וכו' עיין לעיל או' כ"ו ואו' כ"ז:

פב

פב) [סעיף ה'] דבר שאין במינו במחובר. או כגון שהה כמושים שניכר בהם שלא נלקטו היום כמ"ש לעיל סעי' ג':

פג

פג) שם. ואינו מחוסר צידה. כגון אווזים ותרנגולים וכה"ג דבשל עכו"ם א"צ הכן וכמ"ש לעיל סי' תצ"ז סעי' ט"ו ובדברינו לשם בס"ד:

פד

פד) שם ואם באו מחוץ לתחום וכו' דהיינו שבתחילת כניסת יו"ט היו עדיין חוץ לתחום אבל אם בתחילת כניסת יו"ט היו בתוך התחום אעפ"י שעדיין לא באו לכאן מיקרי בתוך התחום:

פה

פה) שם. ואם באו מחוץ לתחום וכו' ואפי' חוץ לי"ב מיל ואפי' למ"ד שהוא דאו' כיון שאילו מפורש בקרא לא החמירו בו. תה"ד סי' פ"ג והב"ד ב"י. יש"ש פ"ג דביצה סי' ח' לבוש. מ"א ס"ק ח"י. חמ"מ או' ו' ר"ז או' י"ד. ועיין לעיל סי' שצ"ז או' א':

פו

פו) שם. למי שהובאו בשבילו וכו' לא שמעתי טעם מקובל בדבר דאי משום מוקצה אמאי מותר לישראל אחר ואי משום שנעשה בו איסור בשבילו א"כ לישראל אחר נמי אסור דנכרי שהדליק את הנר בשבת אם בשביל ישראל אסור ולא חילקו בינו לחבירו. וי"ל דגבי איסור תחומין דרבנן לא אחמור כולי האי ודיין אם אסרוהו על זה. רש"י ביצה כ"ה ע"א. ט"ז סק"ט:

פז

פז) שם. למי שהובאו וכו' ובנכרי שהביא פירות לעיר שרובה ישראל אפי' מסתמא אסור לכולם דאדעתא דכולם הביא וכדלקמן סעי' ו':

פח

פח) שם. ולכל בני ביתו. דמסתמא אדעתא דכולהו מביא דמידע ידע שאין בעה"ב אוכל לבדו. לבוש. ולענין אורחים אם הם סמוכים תדיר על שולחנו לכ"ע הרי הם כבני ביתו ואסור לאוכלם בו ביום כמבואר בב"י אבל אם אינם רגילים לסמוך תדיר על שולחנו דעת הב"י כישראל אחר דמו ומותר לאוכלם בו ביום וכ"ה דעת הלבוש אבל דעת היש"ש פ"ג דביצה סי' ו' גם אם אינם סמוכים תדיר על שולחנו הרי הם כבני ביתו והב"ד א"ר או' ט"ז וכ"ה דעת הרדב"ז כמ"ש לעיל או' כ"ו ורק אם זימנם לאחר שהובא לו הדורון דעת האחרונים להקל והגם שכתבנו שם באו' כ"ו דאם באו מעיר אחרת שרי אף אם זימנם קודם שבא הדורון שאני התם דאיכא כמה רבוותא מתירין ואינו אלא חומרא בעלמא משא"כ כאן. וכ"כ מ"ב או' מ"ז ועי"ש בשער הציון:

פט

פט) שם. אבל מותר לטלטלו. והטעם כתב ב"י בשם הרא"ש משום דכיון דשרי באכילה לישראל אחר אין לו דין מוקצה ליאסר בטלטול. וכ"כ הלבוש. ט"ז סק"י. ועיין מאמ"ר או' א' שכתב דאף אם הובא לעיר שרובה ישראל או כולה דאסורי לכל בני העיר באכילה אפ"ה מותר בטלטול כיון דאילו היה מוליך אותם למקום אחר או ליחיד היה מותר לאחרים שלא בא בשבילם יעו"ש.

צ

צ) שם. בתוך ד' אמות וכו' לפי שחפצי עכו"ם קונים שביתה וכיון שיצאו חוץ מתחומן אין להם אלא ד"א. כ"כ הר"ן בפ' אין צדין והמ"מ בפ"ב מה' יו"ט. והב"ד ב"י. וכ"כ הט"ז ס"ק י"א. עו"ש או' ז':

צא

צא) שם. בתוך ד"א ממקום שהניח שם הנכרי. חמ"מ או' ו' מ"ב או' מ"ט:

צב

צב) שם. בתוך ד"א וכו' ואפי' בדבר הבא מחוץ לתחום בשביל ישראל זה שמותר לישראל אחר או אפי' בא בשביל עכו"ם אסור לטלטלם חוץ לד"א בעיר שאינה מוקפת חומה. ב"י בשם הרא"ש. ט"ז שם. עו"ש שם. א"ר או' י"ד. ר"ז או ט"ו. מק"ק סי' מ"ו או' י"ב. וכ"ה לעיל בש"ע סי' שכ"ה סעי' ח' יעו"ש.

צג

צג) שם. בתוך ד"א וכו' וה"ה אפי' אם באו מתוך התחום צריך ג"כ ליזהר שלא יטלטלם חוץ משיעור תחומין. עו"ש שם:

צד

צד) שם. בתוך ד"א. והיינו במקום שאין שם עירוב. ט"ז שם. א"ר שם. אבל במקום שיש שם עירוב וכן בכ"מ שמותר לטלטל שם בשבת בכולו כגון בית או חצר וכדומה ה"ה לענין זה אם העכו"ם הניחם שם דמותר לטלטל בכל אותו מקום דהו"ל כד"א. וכ"כ הר"ז או' ט"ו וכ"כ לעיל בסי' שכ"ה על סעי' ח' ועו"ש. ועיין לקמן או' צ"ז:

צה

צה) שם. בתוך ד"א. ובזה אפי' א"א לבשלן אלא א"כ מטלטלן חוץ לד"א אסור לטלטלן ע"י עכו"ם אכן לצורך יו"ט יש להקל משום דהוי שבות דשבות במקום צורך יו"ט. מ"א ס"ק י"ט ומחה"ש. חמ"מ או' ו' מק"ק שם. מ"ב או' נ"ג:

צו

צו) שם. או בתוך העיר מוקפת חומה. וצריך שתהא מוקפת לשם דירה (ר"ל שישבה ואח"כ הוקפה) וסתם עיירות מוקפות לדירה הם דאין דרך להקיף מחיצה עד שיבנו הבתים תחלה אבל מבצרים סתמייהו הוקפו ולבסוף ישבו. ב"י וכ"פ לעיל בש"ע סי' שכ"ה סעי' ח' יעו"ש וז"ש כאן בש"ע או מבצר שידוע שהוקף לדירה מפני שמן הסתם לא הוקף לדירה כנז' ועיין בדברינו לשם סי' שכ"ה סעי' ח' כמה דברים המסתעפים לזה וא"צ לכפול הדברים קחנו משם:

צז

צז) שם. או מבצר שידוע שהוקף לדירה. ומשמע כל שהוקף לדירה הרי הוא כד"א ומותר לטלטל בכולו אעפ"י שלא עירבו ולא דמי לשבת משום שא"צ עירוב ליו"ט כמ"ש לקמן סי' תקכ"ח יעו"ש. וכ"כ לעיל סס"י ת"א יעו"ש:

צח

צח) שם. ואחרים מותרים אף לאכלם. ואין לחוש שמא הביאו העכו"ם דרך ר"ה סרטיא ופלטיא דלא שכיח האידנא ר"ה דס' רבוא בוקעים בו. ב"י בשם הרא"ש ומשמע מזה דלמאן דס"ל דלא בעינן שיהא ס' רבוא בוקעים בו כמ"ש סי' שמ"ה סעי' ז' איכא למיחש שמא הביאו דרך רה"ר ואז נעשה בו מלאכה דאו' ואסור אף לאחרים שלא הובא בשבילם. אמנם כתב העו"ש או' ח' דאפי' למאן דאית ליה דגם עכשיו איכא ר"ה מ"מ ביו"ט ליכא רק איסור תחומין שהרי התירו הוצאה מרה"י לר"ה לצורך אכילה כמ"ש סי' תקי"ח ומה שהוצרך הרא"ש לטעם זה כדי להתירם אף בשבת יעו"ש. וכ"כ המאמ"ר או' י"ד ותמה על הא"ר או' ט"ו שכתב להשיג על דברי העו"ש הנ"ז יעו"ש:

צט

צט) שם ואחרים מותרים וכו' ואם היה בהמה ואחד אוכל ממנה מעט מותר לשחטה מיד דרשות מהרי"ל ה' יו"ט. מ"א סק"ך. חמ"מ או' ו מ"ב או נ"ב. ומ"מ גם אחר השחיטה אסור למי שהובא בשבילו דהא אפי' דבר שא"צ שחיטה אסור למי שהובא בשבילו. מחה"ש. מ"ב שם:

ק

ק) שם. ולערב יו"ט צריך להמתין וכו' וכן אם הובא ליו"ט שני צריך להמתין למוצאי יו"ט בכדי שיעשו חמ"מ או ו' מ"ב אר נ"ד:

קא

קא) שם. צריך להמתין וכו' וי"א שא"צ כמ"ש לעיל סי' שכ"ה סעי' ח' אלא לפי שדעת הש"ע לפסוק כסברא שמביא בסתם ושם סתם שצריך ע"כ לא הביא בכאן סברת י"א שא"צ וסמך על מ"ש שם:

קב

קב) שם. בכדי שיעשו. דהיינו שישהה כ"כ כמו ששהה הגוי בהבאתו אותם ממקום שהחשיך לו היום בעיו"ט עד שהביא אותם לתוך עיבורה של עיר של הישראל דהיינו מקום שמשם מתחילין למדוד תחומי העיר כמ"ש בסי' תצ"ח יעו"ש. ר"ז או' י"א. מק"ק סי' מ"ו או' י"ג. ואם אינו יודע משערינן רק בכשיעור הבא מחוץ לאלפים אמה כמ"ש לעיל סוף סעי' א':

קג

קג) שם. בכדי שיעשו. עיין סי' שכ"א סעי' ח' בהגה די"א דאין הלילה עולה מן המנין ומדלא כתב כאן רמ"א כלום אפשר דדעתו דביו"ט יש להקל והלילה עולה מן המנין וגם בלא"ה הרבה פו' ס"ל דלא בעינן בכדי שיעשו בתחומין לכן יש להקל. מ"א ס"ק כ"א. וכ"פ החמ"מ או' ו' דהלילה עולה מן המנין בכדי שיעשו. מ"ב או' נ"ה והיינו אף לי"א שכתב מור"ם שם ביו"ט יש להקל אבל לדעת הש"ע בלא"ה הלילה עולה למנין בכדי שיעשו אפי' בשבת וכמבואר בדברינו לשם או' ע"ט ואו' ף' יעו"ש:

קד

קד) שם. בכדי שיעשו. פי' ואח"כ מותר מיד ואפי' בשני ימים של ר"ה ואפי' ביו"ט ושבת הסמוכים זה לזה וכמ"ש בסמוך סעי' ח' עו"ש או' ח':

קה

קה) שם הגה. ומותרים אח"כ אפי' לדידן וכו' כלומר אפי' לדידן דמחמירין כדעת ר"ת ואסרינן אפי' ביו"ט שני של גליות (כמ"ש לעיל סעי' א' בהגה) ה"ד באיסור צידה ומחובר דאיסורא דאו' נינהו אבל בתחומין הקלו ומותר בליל שני מיד אחר שהמתין בכדי שיעשו. עו"ש שם. וכ"כ הט"ז ס"ק י"ב. חמ"מ או' ו' וכ"כ האחרונים:

קו

קו) קהלה אחת שנחסר להם יין לקידוש ובתוך תחום העיר דר ישראל שהיה לו יין אך הוא עירב למקום אחר ויינו קנה שביתה אצלו אסור להביא להם משם יין לקידוש דלא הותר תחומין לצורך אוכל נפש והעמידו דבריהם אף במקום מצוה. תשו' חת"ס סי' קמ"ט יעו"ש. והב"ד הפ"ת פת"ע או' כ"ג ועיין לעיל סי' שצ"ז סעי' ג':

קז

קז) [סעיף ו'] בעיר שרובה נכרים וכו'. עד עתה כתב דיני דורון והכא איירי בהביא עכו"ם למכור סחורתו בשוק:

קח

קח) שם. מן הסתם וכו' הא בידעינן שהביא בשביל ישראל אסור אפי' בעיר שרובא עכו"ם:

קט

קט) שם. לצורך הרוב מביא. וא"כ אם הוא דבר שאין במינו במחובר ואינו מחוסר צידה מותר ליקח ממנו ולאכול לאלתר ובלבד שלא יזכיר לו שם דמים ולא שם מדה וכו' ע"ד שנת' לעיל סי' שכ"ג סעי' ד' יעו"ש. ואם העיר אינה מוקפת לדירה ולא יש שם עירוב אסור לטלטלו חוץ לד"א דהא גם הבא בשביל עכו"ם אסור לטלטלו חוץ לד"א כמ"ש לעיל או' צ"ב יעו"ש:

קי

קי) שם. לצורך הרוב מביא. ואם הוא דבר שיש במינו במחובר או מחוסר צידה מותר לערב מיד וא"צ בכדי שיעשו ורק שאסור לטלטלו בו ביום משום מוקצה כמ"ש לעיל סעי' ב' יעו"ש:

קיא

קיא) שם. לצורך הרוב מביא. ואם יש לחוש שמרבים ומביאים בשביל ישראל אסור כדאמרינן (עירובין מ' ע"א) בההוא ליפתא דאתא למחוזא. ב"י בשם תשו' הגאונים. עו"ש או' ט' מ"א ס"ק כ"ב. א"ר או' כ"א. וזה דוקא כשרואין שמרבים להביא אבל מסתם אין חוששין. מ"א שם. א"ר שם. חמ"מ או' ז' ר"ז או' ח"י. מק"ק סי' מ"ו או' ט"ז. מ"ב או' נ"ט. וכן אם ניכר דבשביל ישראל שקונין ביוקר יותר הביאו אסור. הרשב"ץ ח"ג ס' רנ"ט. ער"ה או' י"א.

קיב

קיב) ומ"מ גוי המביא דגים למכור בעיר שרובה גוים אף בסתם יש לחוש שירבה להביא בשביל ישראל אם אנו מתירין ליקח ממנו כיון שדרך ישראל לקנות דגים לכבוד יו"ט וצריך להתיישב בדבר זה כי הכל לפי ראות עיני המורה מ"א והר"ז שם. ואם העיר כולה עכו"ם רק אנשים יחידים ישראלים נמצאים שם אין לחוש לזה. מ"ב שם. ובתשו' נחלת יעקב סי' מ"א כתב עתה בדורינו רבו המתפרצים ואם יתירו ילכו ביד רמה לקנות שידעו איך קונים ביו"ט ומבלי שיבחנו ושידעו להבחין בין ניצוד היום לשאינו ניצוד והרואה יאמר הותרה הרצועה ח"ו בעיני המון וכו' יעו"ש. והב"ד א"ר או' ך' מק"ק שם בליקוטי רימ"א או' כ"ה. ונראה דבזה הולכין לפי ראות עיני המורה והמקום והזמן:

קיג

קיג) ועכו"ם הדר בכפר והביא דגים לעיר שרובה ישראל יש להסתפק אי אמרינן מסתמא צדן לצורך ישראל או אמרינן נזיל בתר רובא דעלמא וצדן לצורך עכו"ם ואח"כ נמלך והביאן לכאן וא"כ אין להם דין מחוסר צידה ונ"ל להקל. מ"א שם. א"ר או' כ"א. חמ"מ שם. ולפיכך אם הביאן מתוך התחום מותר לערב מיד כדין פירות שנלקטו בשביל עכו"ם ואם הביאם מותרים לערב אחר שהמתין בכדי שיעשו אף אם הוא שבת או יו"ט ב' של ר"ה או של גליות כדין דבר שאין במינו במחובר שהובא לצורך ישראל מחוץ לתחום. ר"ז או' ך' מיהו המו"ק מפקפק ע"ז דסוף מעשה במחשבה תחלה ובודאי אדעתא דעיר זו ליקט וצד יעו"ש. והב"ד מ"ב או' ס' וכתב דאם היה העכו"ם ידוע שמביא תמיד סחורתו לעיר זו למכור בשוק דלכ"ע אמרינן דאדעתא דעיר זו ליקט וצד:

קיד

קיד) שם. לצורך הרוב מביא. והיינו שרוב הלוקחים ג"כ עכו"ם אבל אם רוב הלוקחים הם ישראל אפי' בעיר שרוב עכו"ם אסור כמ"ש לקמן סי' תקי"ז או ח' יעו"ש:

קטו

קטו) שם הגה. מחצה על מחצה. דהוי כלצורך שניהם. ב"י בשם סמ"ג. ובב"י סי' רע"ו כתב בשם רש"י דהוי ספק ונ"מ אי בעינן בכדי שיעשו. מ"א ס"ק כ"ד. ור"ל דלסמ"ג דמשוה ליה ודאי לצורך שניהם צריך להמתין כדי שיעשו ולרש"י דהוי ספק תליא בפלוגתא אם צריך בכדי שיעשו. מחה"ש. אמנם הלבוש פסק כדברי הסמ"ג ומור"ם ז"ל דהוי כלצורך שניהם ואסור. וכ"פ החמ"מ או' ז' ר"ז או' י"ט ועי"ש בק"א או ו' שכ"כ בשם כמה פו' יעו"ש. מק"ק סי' מ"ו או' ט"ו. ועיין לעיל סי' רע"ו סעי' ב' וסי' שכ"ה או' נ"ו:

קטז

קטז) שם בהגה. או שידוע שליקט לצורך שניהם אסור. וה"ה אם מביא מחוץ לתחום לצורך שניהם דג"כ אסור. עו"ש או' ט' א"ר או' ח"י. חמ"מ שם. ר"ז שם. מ"ב או' ס"ג:

קיז

קיז) שם בהגה. או שידוע שליקט וכו' ואפי' ברוב נכרים אסור. חמ"מ שם. מ"ב או' ס"ב:

קיח

קיח) שם בהגה. אסור. עד מוצאי יו"ט בכדי שיעשו. ב"י בשם סמ"ג. חמ"מ שם. והיינו שאם יש במינו במחובר צריך כל אדם להמתין בכדי שיעשו אף מי שלא הובא בשבילו ואם אין במינו במחובר אלא שהובא מחו"ל מותר למי שלא הובא בשבילו דהיינו מי שאינו מאנשי העיר ובא לעיר אחר שכבר היה הגוי בתוך תחום העיר. ר"ז שם. מיהו בס' מקור חיים בהגהות ש"ע על סי זה או' ג' לחלק יצא דדוקא בדורון מתירין לישראל שלא בא בשבילו אבל במכירה כשהביא לעיר שרובה ישראלים דאז אדעתא דכל ישראל הביא אסור אף לאחרים או לאורחים יעו"ש. והב"ד המק"ק שם בליקוטי רימ"א או' כ"ד:

קיט

קיט) ועכו"ם שהביא דגים ביו"ט א' לעיר שמרבים בשביל ישראל אלא שהיה ניכר בהם שניצודו מעיו"ט ואינם אסורים אלא משום שבאו מחוץ לתחום וצריך להמתין עד ליל יו"ט ב' בכדי שיעשו דהיינו שצריך להמתין כשיעור שילכו למקום שהיו שם בשעה שקדש היום ויחזרו לכאן ואח"כ מותרים באכילה מותר לבשלם בתוך זמן המתנת בכדי שיעשו אעפ"י שאסורים באכילה באותה שעה דכיון שדבר הבא מחו"ל מותר בטלטול אפי' למי שהובא בשבילו אין טעם לאסור לבשלו במיו"ט א' בלילה לצורך מחר. מאמ"ר או' א' ועי"ש מה שהאריך בזה:

קכ

קך) [סעיף ז'] אם הוא עכו"ם השרוי עמו בעיר וכו'. וכן אם יש לעכו"ם ב' בתים ואחד בתוך התחום שרי אפי' למי שהובא בשבילו. ב"י בשם המרדכי. וכ"פ לעיל בש"ע סי' שכ"ה סעי' ט' יעו"ש. וכ"ה דעת הא"ר או' י"ט ועי"ש שמיישב קושיות ד"מ על הב"י יעו"ש. וכ"פ' החמ"מ או' ח' ר"ז או' י"ז. מק"ק סי' מ"ו בליקוטי רימ"א או' כ"א:

קכא

קכא) שם. השרוי עמו בעיר וכו' אבל אם אינו שרוי עמו בעיר או אין הפירות מצויין בעיר אסור דנימא עכשיו הוא שבאו. לבוש:

קכב

קכב) שם. ופירות המצויים בעיר וכו' ודעת היש"ש פ"ג דביצה סי' ט' דה"ה בדבר שיש במינו במחובר אם ידוע שיש לכותי בביתו פירות תלושין מעיו"ט והביא ביו"ט לא חיישינן שמא הביא מן המחובר. אמנם העו"ש או' יו"ד כתב על דברי היש"ש הנז' שמדברי הש"ע שלא כתב האי דינא אלא על ספק תחומין דאינו אלא מדרבנן משמע דבספק מחובר דמלאכה דאו' יש להחמיר יעו"ש. וכ"מ מדברי הלבוש. וכ"כ א"ר או' י"ז דאף שידוע שיש לכותי פירות תלושים בביתו או דגים הניצודים מעיו"ט נמי אסור כיון שהוא ספק דאו' יעו"ש. וכ"נ דעת המש"ז או' י"ג:

קכג

קכג) שם. ופירות המצויים בעיר מותר. והטעם משום דלא מחזקינן איסורא ואמרינן כאן נמצאו וכאן היו מבע"י. כ"ה בעה"ק לרשב"א בסוף דיני עירובי תחומין יעו"ש וכ"כ העו"ש שם. וכ"כ בביאורי הגר"א ובגדי ישע. וכ"כ לעיל סי' שכ"ה או' צ"ד:

קכד

קכד) שם. מותר. לאוכלו בו ביום אפי' למי שהובא בשבילו ואפי' הוא יו"ט א' ר"ז או' י"ז. מק"ק סי' מ"ו או' י"ד. ואפי' בשבת כמ"ש לעיל סי' שכ"ה סעי' ט' יעו"ש:

קכה

קכה) שם. ואם לאו אסור. ואע"ג דמידי דרבנן הוא מ"מ מחמירין בספק משום דהוא דבר שיש לו מתירין. עו"ש שם. וכ"כ הט"ז ס"ק י"ג וכ"כ לעיל סי' שכ"ה או' ץ' ולפ"ז אם יתקלקל עד הלילה י"ל מתירין בספק זה. מש"ז או' י"ג, ועיין לעיל סי' תצ"ז או' י"ב:

קכו

קכו) שם. ואם לאו אסור. וכ"פ הש"ע לעיל סי' שכ"ה סעי' ט' וסעי' ט"ז יעו"ש. וכ"פ הלבוש. מיהו דעת היש"ש שם להקל בספק תחומין יעו"ש אבל הא"ר או' י"ט כתב דהעיקר כש"ע ולבוש יעו"ש. וכ"ה הסכמת האחרונים ומיהו כתב המ"א ס"ק כ"ד דביו"ט ב' יש להקל, וכ"כ החמ"מ או' ח' מק"ק שם. וכ"כ הר"ז סי' תצ"ח או' ז' ועיין בדברינו לעיל סי' שכ"ה על סעי' ע' עוד כמה דינים השייכים לסעי' זה יעו"ש:

קכז

קכז) [סעיף ח'] דבר שאין במינו במחובר. או שניכר בהם שלא נלקטו ושלא נצודו היום כמ"ש לעיל סעי' ג' יעו"ש:

קכח

קכח) שם. מותר בשני. וצריך בכדי שיעשו למי שהובא בשבילו כמ"ש לעיל סעי' ה' יעי"ש. ורק הכא בא להשמיענו אע"ג דביש במינו במחובר אם בא בראשון אסור בשני בשני יו"ט של ר"ה או ביו"ט הסמוך לשבת כמ"ש בסעי' א' הכא שאין במינו במחובר ואין איסורו אלא משום שבא מחוץ לתחום דקיל אין לאסור של זה בזה וכמ"ש הטעם באו' שאח"ז:

קכט

קכט) שם. מותר בשני. ואעפ"י שקדושה אחת הן אין עליו איסור הכנה ולא דבר התלוי בקדושה שנאמר קדושה אחת הן אלא משום קנסא שמא יאמר לו להביא ודיו אם קנסו בראשון. כ"ה בעה"ק לרשב"א בסוף דיני עירובי תחומין יעו"ש. וכ"כ הרז"ה בס' המאור פ' אין צדין. וכ"כ הטור. לבוש. ט"ז ס"ק י"ד. שו"ג או' כ"ב:

קל

קל) שם. מותר בשני. כ"כ הרשב"א בעה"ק בסוף דיני עירובי תחומין. וכ"כ הרז"ה שם והרא"ש פ' אין צדין בשם חכמי לוני"ל וכ"כ המ"מ ס"פ א' כדברי חכמי לוניל וכ"כ בא"ח כמ"ש בב"י. מיהו התוס' בעירובין דף מ' ד"ה אי משכחת וכו' כתבו דאף בדבר הבא מחוץ לתחום אסור בשבת וביו"ט משום הכנה יעו"ש וכ"כ הרמב"ן במלחמות פ' א"צ דשבת ויו"ט ושני יו"ט של ר"ה הבא בזה אסור בזה דלא כרז"ה יעו"ש. וכן הראב"ד בהשגות על ס' המאור שם והר"ן פ' א"צ גמגמו בזה יעו"ש. וכ"כ בהגהת הלבוש דלאידך טעמא שצריך להמתין בכדי שיעשו משום שלא יהנה ממלאכת י"ט ולא משום גזירה אפשר דאסור בכה"ג וצ"ע עכ"ל. וכ"כ בתשו' משכנות יעקב סי' קכ"ה. אמנם הא"ר או' כ"ב כתב דגם דלאידך טעמא הכא מותר יעו"ש. וכ"כ העו"ש או' י"א דדעת הש"ע עיקר. וכ"כ המ"א ס"ק כ"ה דאף לדעת המחמירין בסעי' א' כר"ת הכא שרי יעו"ש. וכ"ה הסכמת האחרונים. חמ"מ או' ט' ר"ז או' י"ג. מק"ק סי' מ"ו או' י"ג. מ"ב או' ס"ו:

קלא

קלא) שם. וה"ה לשבת ויו"ט הסמוכים וכו' פי' אם הובא בשבת מותר במו"ש בכדי שיעשו ואע"ג שחל אז יום א' של יו"ט וה"ה בחל שבת אחר יו"ט ולא שייך כאן הכנה. מ"ב או' ס"ז ועיין לעיל או' קכ"ט:

קלב

קלב) [סעיף ט'] ישראל ששיגר דורון לחבירו וכו'. דוקא בפירות שאין במינם במחובר לקרקע אבל אם יש במינם במחובר צריך חותם דחיישינן שהעכו"ם החליף טובים ברעים שתלשם היום וה"ה בדגים כמ"ש ביו"ד סי' קי"ח. מ"א ס"ק כ"ו. א"ר או' כ"ג. חמ"מ או' יו"ד. ר"ז או' כ"ג. ח"א כלל ק' או' ט"ז. מק"ק סי' מ"ו או' ח"י. מ"ב או' ס"ח. ולפיכך אין לקבל ממנו משום מוקצה אלא א"כ הוא חתום ואם הוא חשש מחובר או צידה דאיסור אכילתו ביו"ע מדרבנן די אם היה חתום בחותם א' ואם חשש איסור דאו' כגון חתיכת דג ואין בה סנפיר וקשקשת צריך ב' חותמות חותם בתוך חותם ע"ד שנת' ביו"ד סי' קי"ח יעו"ש. ואם אינו חתום יניחנו העכו"ם במקום משומר ולא יגע בו הישראל עד הלילה:

קלג

קלג) שם. ונתעכב העכו"ם וכו' ודוקא כשנתעכב העכו"ם אבל אם השולח ידע שילך בשבת או ביו"ט אסור למי שבא בשבילו. מ"א שם. א"ר שם. חמ"מ שם. ר"ז או' כ"ב. ח"א שם. מק"ק שם או' י"ז. מ"ב שם. ולערב צריך להמתין בכדי שיעשו כיון שנעשה איסור בשבילו. ר"ז שם. מק"ק שם. מ"ב שם. וה"ה שאסור לאנשי ביתו דאנשי ביתו כמותו כמ"ש לעיל סעי' ה' וכ"כ הר"ז שם. מק"ק שם:

קלד

קלד) שם. מותר אפי' וכו' שהרי אין העכו"ם מביא משלו כדי שנגזור שמא יאמר הבא לי. ב"י בשם תשו' הרשב"א. ט"ז ס"ק ט"ו. מ"א ס"ק כ"ו. מיהו היש"ש פ"ג דביצה סי' ח' כתב ע"ז דזהו דוקא לדעת ר"ת אבל לרש"י אסור למי שבא בשבילו יעו"ש אבל הט"ז שם השיג על דברי רש"ל הנז' וכתב דהכא מותר לד"ה יעו"ש. וג"כ שכנה"ג בהגב"י או' י"א. מ"א שם. א"ר או' כ"ד ועי"ש שכ"כ בשם כמה פו' והשיג על העו"ש שכתב כדברי רש"ל יעו"ש. וכ"כ המט"י. שו"ג או כ"ג. מאמ"ר או' ך' ביאורי הגר"א וכ"נ הסכמת האחרונים שהעתיקו דברי הש"ע:

קלה

קלה) שם. אבל אסור לכל ישראל לטלטלם וכו' כמ"ש לעיל סעי' ה' ובדברינו לשם בס"ד:

קלו

קלו) שם הגה. ודוקא שהיה דעתו מאתמול וכו' ר"ל שהמקבל היה יודע שיבוא לו דורון מפלוני:

קלז

קלז) שם בהגה. אע"ג דלית ביה איסור תחומין. פי' דליכא למיסר משום שבא מחוץ לתחום כמ"ש לעיל או' קל"ד יעו"ש.

קלח

קלח) שם בהגה. אסור משום מוקצה דכל של ישראל צריך הכנה וכו' כ"כ ב"י בשם תשו' הרשב"א דפירות ישראל שהן חוץ לתחום אסורים לכל דמוקצים הם שהקצום הבעלים מדעתן דשל ישראל צריכים הכן יעו"ש. אבל הט"ז סס"י תקי"ח כתב דלא ק"ל כתשו' הרשב"א שזכר רמ"א סס"י תקט"ו יעו"ש. גם דעת המ"א ס"ק כ"ז נראה להקל. וכ"ה דעת הער"ה או' ט' וכ"נ דעת הר"ז או כ"ב שלא העתיק דברי מור"ם הנז' דס"ל כסתם הש"ע דאף. שלא היה עליו דעתו מאתמול שרי. מיהו הא"ר או' כ"ז כתב דבשעת הדחק נראה יעו"ש. וכ"כ ח"א כלל ק' או' ט"ז דלעת הצורך יש לסמוך ולהתיר אעפ"י שלא ידע מזה כלום יעו"ש. ועיין עוד מזה לקמן סי' תקי"ח או' ס"ע ולעיל סי' שצ"ז סעי' י"ז וסי' ת"ה סעי' ט' ובדברינו לשם בס"ד:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---