אליה רבה/אורח חיים/תקטו

אליה רבה ‏ אורח חיים תקטו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] אפילו לטלטלו וכו' מוקצה גמור וכו'. ולפי זה ליל יום טוב שני ואילך מותר בטילטול אף ליש מחמירין וכן פסק בים של שלמה פרק אין צדין סימן ט' ושיירי כנסת הגדולה, אבל מגן אברהם פסק לאיסור כיון דאסורין באכילה אסורין בטילטול, ועיין ס' ה' ובט"ז סוף סימן ק"ב מתיר ולכאורה סותר דבריו בסוף סימן ת"ה וצריך עיון. הדס שנתלש בשביל ישראל אסור להריח בו כמו אכילה (רש"ל ופוסקים):

ב

[ב] [לבוש] אפילו ממלאכת כותים וכו'. משמע אפילו עשה הכותים בשביל עצמו וזה אינו כדמוכח סימן רע"ו ואם עשה כותי בשבילו מותר לישראל ליהנות ממנו ואפשר דגם כוונתו כן אלא שקיצר בלשונו, מיהו ממה שכתב לפיכך אם עשה כותים בשביל עצמו וכו' לדעת יש מפרשים משמע דלרש"י אינו כן וזה אינו דאמר בזה כולי עלמא מודים עיין שם, ולא דק הבית יוסף וב"ח שכתבו בשם הרא"ש וטור דגם לרש"י אסור דכשעשה כותים בשביל עצמו ולא כתב הבית יוסף דלרש"י מותר אלא לדעת התוס' ור"י ומאי שנא מסימן רע"ו כבר חילק בבית יוסף דבדבר אכילה שאני גם שם אין צריך לטלטל:

ג

[ג] [לבוש] שאסרו חכמים וכו' דורון וכו'. נראה לי דאם אין מביא בחינם רק הישראל קצץ לו מעות שיביא לו דגים מערב יום טוב והכותים שהה והביא ביום טוב יש לסמוך דסברא ראשונה דמותר בליל שני בכדי שיעשה, ועיין במגן אברהם מוקצה דתלוי היתר דידה ביחוד מערב יום טוב לכך ובידים או באמירה כמו שנתבאר סימן ש"ח אסור לעשות ביום טוב ראשון אשני, דהוי כעובדא דחול ואם עבר ועשה מותר בשני (ט"ז) סוף סימן זה:

ד

[ד] [לבוש] כדי שלא יהנה וכו'. הגה זו צריך עיון דמשמע דמסכים לתוס' ורבינו ירוחם דלעיל דאפילו לפירוש רש"י מותר כשעושה לעצמו וקודם זה בפנים מבואר דלרש"י אסור כדלעיל, גם ראיה ממילא מים צריך עיון לפירושו דלעיל, ונראה דבעל הגה סמך עצמו אמה דפסק בשולחן ערוך סעיף ב' דסתם דמותר דמשמע דסמוך אמתירין לכך כתב טעמים אלו, ובאמת תמה אני על בית יוסף דרבינו ירוחם דף ל"ד כתב דלפירוש רש"י אסור והבית יוסף כתב להיפך בשמו וכן נראה לי עיקר לדינא כי הבית יוסף כתב בשם ר"י מפריז דאסור עד מוצאי יום טוב שני בכדי שיעשו אף שב"ח השיג על בית יוסף דהר"י מפריז לא אסור אלא עד מוצאי יום טוב שני ולא בכדי שיעשה מכל מקום מודה דאסור בראשון בכדי שיעשה דבכלל מאתים מנה, גם תימא על ב"ח שלא ראה בכלבו דף ס"א שכתב בשם ר"י מפריז להדיא כבית יוסף וסיים שר"י ור' יחיאל היה נוהג כן וכן נראה לי על כל פנים הלכה למעשה לאסור בעשאו כותים לעצמו עד ליל יום טוב שני בכדי שיעשה וכן משמע בעבודת הקודש ור"ן פרק אין צדין, מיהו בפירות הנושרין או ניצוד מאיליו והובאו בשביל ישראל אסור להקל מיד בליל שני:

ה

[ה] [לבוש] מילא מים וכו'. צריך עיון דבסימן שכ"ה סעיף ה' כתב טעם גזירה שמא יבוא לעשותו בידיו כיון דלא חמירו מה שאין כן במילא מים דחמירו:

ו

[ו] כדי שילך וכו'. עיין סימן שכ"ה סעיף ח' דיש אומרים דאין הלילה וכו', וכתב שיירי כנסת הגדולה דהוא הדין הכא ביום טוב, ועולת שבת שם כתב דביום טוב חשבינן ללילה לכולי עלמא ולא זכר משיירי כנסת הגדולה, מיהו בסימן קי"ז שם כתבתי להקל לצורך אורחים, מגן אברהם ס"ק כ"א מחלק להקל לענין תחומין ביום טוב בכל ענין:

ז

[ז] [לבוש] וכתב מהרמא"י וכו'. לא ראיתיו בהגהותיו אלא שכתב ויש מחמירין ואסור עד מוצאי יום טוב שני ונהיגין להחמיר אם אינו צורך יום טוב ולצורך אורחים וכהאי גוונא דאז נוהגין להקל לאחרים שלא הובאו בשבילן, עד כאן, ונראה מהרא"י והוא מה"ר איסרלן בעל תרומת הדשן (מלבושי יום טוב). והנה בלבוש שלו ראיתי שלא נכתב סמ"ג לאסור וכו' עד וכן נוהגין ולנוסחא שלנו הדברים כפשטן, ונראה לי דצריך לומר שנוהגין כסמ"ג לאסור וכו'. כתב עולת שבת יש לתמוה דמשמע דאם אין צריך אורחים אסור ביום שני אפילו לאחרים הא ביום שני מותר לכולי עלמא לאחרים דאי לרש"י מותר לכולי עלמא ואי לרבינו תם הרי מתיר אף ביום ראשון נמי שלא הובאו בשבילו, עד כאן, ותימא לתמיהתו הא מבואר בבית יוסף דסמ"ג סבירא ליה לרבינו תם אסור אף בשני לאחרים וכן ראיתי במרדכי באגודה ובכלבו וכן מסיק הב"ח וכתב הט"ז דאפילו למי שהובאה יש להקל כשיש צורך גדול ודוחק באכילה:

ח

[ח] [לבוש] איסורן וכו'. ובסימן שכ"ה סעיף ז' כתבו השולחן ערוך ולבוש שתי דעות אי בעינן בכדי שיעשה, ונראה לי דלכך כתבו הכא סתם איסורן ולא סיימו בכדי שיעשה וסמכו אדלעיל, גם עוד יש לומר דכיון דסברא ראשונה שם לאיסור אלמא דסבירא ליה שכן הלכה כנודע דרכו של השולחן ערוך שלא כתב השניה אלא לחלוק כבוד לכך סתם הכא כסברא ראשונה, אבל מגן אברהם חולק דהכא בכותים שמביא דורון אמרינן שמתכוין להביא מן המשובח ומביא מאותן שליקט או ניצוד היום, והוא הדין המביא למכור ולעיל מיירי שכותים אמר ליה מערב יום טוב ליתן לו פירות והלך לבית הכותים ונתן לו, והב"ח מחלק דהכא ביום טוב דקיימא לן מחמירין טפי דלא לזלזולי ביה ועולת שבת בשם רש"ל מתרץ דהתם הוי כעין ספק ספיקא ספק אם אמר יש מאותו המין במחובר ואם תמצא לומר יש שמא תלשו מאתמול וכל התירוצים דחוק ומה שכתבתי עיקר:

ט

[ט] אבל ביום טוב שני וכו'. עיין סימן תצ"ז ס"ק י':

י

[י] מסיח לפי תומו וכו'. זה נתבאר בסימן תקי"ג ס"ק י"ב:

יא

[יא] אבל דבר שצריך וכו'. הט"ז חולק על רמ"א דכיון דמותר לצורך אורחים אמרינן הואיל ומותר לבשלן ביום טוב שני לאכול בשבת, ולעניות דעתי לא קשה מידי דכבר כתבתי בסימן דדוקא לענין מלקות אמרינן הואיל אבל איסורא איכא גם קשיא עליו הא גם תרומת הדשן סימן ע"ח מתיר לצורך אורחים ואפילו הכי אוסר בזה, אך אפשר לסמוך בזה על רש"ל דמתיר לאחרים אף שאינן אורחים, ועל כל פנים נראה לי להקל כמו שכתב מגן אברהם לבשלן על ידי כותים ביום טוב שני לאכול ולבשל:

יב

[יב] [לבוש] עד מוצאי שבת וכו'. ואין צריך בכדי שיעשו אבל הובא ביום ששי צריך כדלעיל סעיף א' וכל זה אפילו נשרו מאליהן:

יג

[יג] אורחים וכו'. אפילו סמוכים על שלחנו (ט"ז), אף ששאר אחרונים מפקפקים מכל מקום הא עיקר כסברא ראשונה כמו שכתב בעבודת הקודש דף ל"ז שפשט היתר ברוב המקומות, מיהו לבני ביתו אסור ואם זימן אורחים שאינן מעיר הזאת מתיר מגן אברהם אף הוא לאכול עמהם עיין סימן ק"ס סעיף ה':

יד

[יד] בתוך ארבע אמות וכו'. אבל חוץ לארבע אמות אסור אפילו הביאו לבשל בשביל כותים והוא הדין כשהביא בשביל ישראל דאסור אפילו לישראל אחר חוץ לארבע אמות במקום שאין שם עירוב (ט"ז). כתב מגן אברהם אם אי אפשר לבשלן אלא אם כן מטלטלין חוץ לארבע אמות אסור לטלטלן על ידי כותים אם לא לצורך יום טוב, עד כאן, וצריך עיון:

טו

[טו] ואחרים וכו'. דכיון דאיסור דרבנן הוא הקילו לאחרים ואין לחוש שמא הביאו דרך רשות הרבים דלא שכיחא האידנא רשות הרבים שששים ריבוא בוקעים וכאן סתם להיתר, ונראה דביום טוב ליכא רק איסור תחומין שהרי התירו ההוצאה לצורך אכילה מרשות היחיד לרשות הרבים (עולת שבת), ולא דק דכיון שאינו אוכל בו ביום הוי שלא לצורך אכילה, גם קשיא לי דבסימן שכ"ה סעיף ח' פסק שולחן ערוך גם בשבת להתיר, גם הפוסקים בהרא"ש שכתב שם אינו עולה כלל, ומה שכתב דרש"ל סימן ח' פסק לאיסור ליתא שלא כתב שם אלא בעיקר דין דרשות הרבים אף אין ששים ריבוא בוקעין בו וכן משמע בתשובת משאת בנימין סימן צ"ב, אבל לענין דורון משמע שם דמותר לאחרים כיון שאין הישראל עצמו עושה העברה סמכינן על מאן דאמר דבעינן ששים ריבוא בוקעין:

טז

[טז] [לבוש] אורחים וכו'. כן כתב בית יוסף אבל רש"ל סימן ו' פסק דאורחים הוי כבני ביתו וכן במהרי"ל נסתפק בזה וכן משמע במגן אברהם ס"ק ו' והדרישה כתב שלושה חילוקים באורחים א' כשבאים לתוך ביתו הוי סעודת מצוה, ב' המזדמן חבירו לסעוד אצלו אין בו מצוה כלל, ג' אם נתארחו אצל אחר וזימנם אחד לסעודה אצלו הוי ספק, עד כאן, ואם כן באורחים שבאו משדה לתוך ביתו הויין כאחרים:

יז

[יז] [לבוש] וכן ספק מחובר וכו'. משמע דאף שידוע שיש לכותים פירות תלושים בביתו או דגים הניצודים מערב יום טוב נמי אסור כיון שהוא ספק דאורייתא דאם לא כן לא מקשה מידי וכן משמע במרדכי ואף שכתב רש"ל בשם הר"ן להתיר היינו לפוסקים המקילין בספק תחומין לגמרי מקילין נמי בספק דאורייתא כשיש רגלים לדבר אבל למאי דקיימא לן דאין מותר בתחומין אלא ברגלים לדבר אסור בדאורייתא אף ברגלים לדבר וכן משמע בשלטי גיבורים דף קס"ד ע"ב:

יח

[יח] שידוע לוקט וכו'. והוא הדין במביא חוץ לתחום לצורך שניהם:

יט

[יט] אסור וכו'. אבל רש"ל סימן י' פסק להקל (שיירי כנסת הגדולה וכנסת הגדולה ומגן אברהם ועולת שבת), ולעניות דעתי עיקר כשולחן ערוך ולבוש דראיית רש"ל הוא ממרדכי, ולעניות דעתי המרדכי מודה לזה ולא התיר אלא כשיש לכותים שני בתים אחד תוך התחום דרגלים לדבר שהן מאותו בית דמסתמא מניח פירותיו בבית הסמוך והוי כמו שרוי בעיר, ובזה מיושב לי תמיהת דרכי משה על בית יוסף שכתב דקיימא לן כאוסרים ואחר כך הביא דברי מרדכי כאילו אין בה מחלוקת, עד כאן, ולפי מה שכתבתי לא קשה מידי דמרדכי מודה לאוסרין וראיה לזה מאגודה שכתב בפרק אין צדין כמרדכי ובפרק שואל משמע דסבירא ליה כדברי האוסרין אלא כדפירשתי:

כ

[כ] שאין במינו במחובר וכו'. והוא הדין דגים שידוע שלא ניצודו ביום טוב, אך מגן אברהם כתב דצריך להתיישב בדבר שאם מתירין ליקח מכותים המוכר דגים יש לחוש שירבה בשביל ישראל, עד כאן, וכן בתשובת נחלת יעקב בסימן מ"א כתב עתה בדורינו רבו המתפרצים ואם יתירו ילכו ביד רמה לקנות מבלי שידעו איך קונים ביום טוב מבלי שיבחינו ושידעו להבחין בין ניצוד היום לשאינו ניצוד והרואה יאמר הותרה הרצועה חס ושלום בעיני המון וכו':

כא

[כא] מותר וכו'. ואם יש לחוש להביא בשביל ישראל אסור (תשובת גאונים), ודוקא כשרואין שמרבין להביא אבל מסתם אין לחוש (מגן אברהם). כותים הדר בכפר והביא דגים לעיר שרובה ישראל יש להקל משום דאזלינן בתר רובא דעלמא או צדן לצורך כותים ואחר כך נמלך והביאן לכאן:

כב

[כב] [לבוש] אבל לאידך וכו'. ולעניות דעתי גם לאידך טעמא מותר הכא כיון שאין בו משום הכנה שאין איסורו משום מוקצה והא דאסרינן בסעיף א' בשבת אחר יום טוב היינו משום הכנה דמשום נהנה ממלאכת יום טוב אין איסור אלא באותו יום ובשני ימים טובים של ראש השנה דמקילין הכא משום דלאו קדושה אחת לגמרי הן וכן משמע בתמים דעים סימן ק"כ ולמאי שאבאר בסעיף ט' דרש"י מודה בתחומין לרבינו תם פשיטא דלא קשה מידי:

כג

[כג] ונתעכב וכו'. אבל אם השולח ידע שילך ביום טוב אסור ואף במתעכב דוקא כשאין במינם מחובר אבל יש במינם מחובר צריך חותם דחיישינן שכותים החליף טובים ברעים שתלשם היום והוא הדין בדגים (מגן אברהם):

כד

[כד] [לבוש] מותר וכו'. רש"ל שם כתב דרש"י דאסור מטעם שלא יהנה ממלאכת יום טוב אסור גם בזה דהא נהנה מהבאתו מחוץ לתחום, ותימא על השולחן ערוך דפסק לעיל כרש"י והכא פסק כרבינו תם ואפילו רבינו תם אפשר דמודה לטעם רש"י ביום טוב עצמו אף דפליג עליה במתנות כדי שיעשה (עולת שבת), ולא דקדק בשיירי כנסת הגדולה דאדרבה גם רש"י מודה לרבינו תם באיסור תחומין שאין הטעם משום שלא יהנה ממלאכת יום טוב, והוכיח כן וכן כתבו הט"ז ומגן אברהם וכן נראה לי משמע מתשובת רשב"א סימן ל"ט עיין שם ודו"ק, וכן מוכח בפירוש רש"י ביצה דף כ"ה וכן משמע במהרש"א שם וכן פסק הרז"ה ולא כחכמת שלמה שם שמוחק שם מפירוש רש"י, גם תמיה לי דבספר תניא סימן נ"ז כתב כן להדיא בשם רש"י, גם מה שכתב דרבינו תם מודה ביום טוב עצמו לא דק בתשובת דף כ"ד ולערב וכו' דהוקשה רבינו תם מבשל בשבת דמותר לרבי מאיר בשבת עצמו וכן משמע בהרא"ש ותשובת רשב"א סימן ל"ט ותשובת מהר"ם מרוטנבור"ק סימן שפ"א לכן עיקר כשולחן ערוך ולבוש:

כה

[כה] [לבוש] שחבירו לא ישמע וכו'. ובתמים דעים סימן קכ"א כתב עוד טעם כאן דאין הישראל מכיר הכותים השליח ולכך מתיר שם לישראל ליכנס בביתו של כותים במקרה והכותים אין מכירו ונותן לו מפירותיו שבאו מחוץ לתחום ושאר פוסקים לא משמע הכי וצריך עיון:

כו

[כו] משום מוקצה וכו'. קשה הא בסוף סימן תקי"ח דמותרין כיון שאינן מוקצין מחמת עצמן על הרשב"א דאוסר הכא לא קשה מידי דהוא פירש דמיירי שהיה בכותל רעועה שהיה בדעתו שיפחות כמו שכתב בית יוסף שם, אבל אנן דקיימא לן דמותר בכל ענין קשה, וכן הט"ז מסיק שם להיתר מטעם זה אלא שמקשה גם ארשב"א ולפי מה שכתבתי לא קשה מידי וכן מגן אברהם דעתו נוטה בזה להיתר והא דבסימן תצ"ח סעיף ג' בבהמות שאני דבעלים אקציה לדעתיה מיניה כיון שלא הביאום לתוך התחום מערב יום טוב אבל הכא לא אקצום הבעלים מדעתיה וכו', עד כאן, ולפי זה בפירות שלו שהיה מחוץ לתחום והביא הכותים לתוך התחום אסורין משום מוקצה ובסוף סימן תקי"ח מבואר דמותר, לכן נראה לי דעת הלבוש להיפך דבשלו מותר אבל כיון שנשלח מאחר גרע כמו שמבואר בלבוש ובזה מתורץ קושייתו מריש סימן ת"ה ושם תירצתי עוד. ומה שהקשה עוד מגן אברהם מאי שנא מפירות הפקר שבאו מחוץ לתחום דמותר לאוכלן, נראה לי דשאני פירות הפקר דהן כרגלי הזוכה כמו שכתב סימן ת"א ומה שכתב מגן אברהם ממה שכתב הגהות מיימוני פרק ב' דכתב אף על פי ששלחו ישראל מחוץ לתחום אינו מוקצה, ולעניות דעתי לאו ראיה למעיין במרדכי סוף פרק קמא דביצה והגהות מימוני פרק ו' דשבת דהביאו ראיה מדהתירו דורון כותים, וקשה הא שאני בכותים דאין מוקצה וכמו שכתב סימן תצ"ח סעיף ג' אלא צריך לומר דלא סבירא ליה חילוק בין ישראל לכותים ואם כן אין חילוק זה ראוי לאסור:

כז

[כז] [לבוש] כן מסיק מורי וכו'. הואיל ותלה ברבו מבואר שלא השגיח לידע מקור הדין והוא בבית יוסף בשם הרשב"א בד"ה ולענין הלכה נקטינן כדברי תוס' ויהיב טעמא דכל שהן חוץ לתחום הקצום הבעלים ואם כן מאי מקשה דאפילו בעיר אחת נמי וכו' וכן מאי תירץ שגם חבירו הקצה וכו' דלא תליא אלא במי שנשלח אליו וגם בלאו הכי תירוצו אינו עולה דמידי דחיה היא זו והרי רוצה לשלחו לישראל כדי שיאכלם וגם דעתו היה שיביאו בערב יום טוב אלא שהשליח עיוות (מלבושי יום טוב), וכן הט"ז הרגיש קצת קושיית הנזכר לעיל, ולעניות דעתי דוקא תלה הלבוש ברבו דאילו הרשב"א לא מיירי מדין ישראל ששיגר מערב יום טוב כלל רק בהביאו לישראל ממה שיש לו חוץ לתחום דהוקצה דעתו ממנו אבל בחבירו שולח לו מערב יום טוב אפשר דמתיר כיון שיש דעת השולח, וכן הקשה על רמ"א דאוסר בזה אם כן אפילו בעיר אחד נמי יהא מוקצה דלא גרע מכל הדברים שמקצה אדם דעתו ממנה, והכא נמי אין יודע שחבירו יזמין לו אלא צריך לומר כיון שדעת חבירו שיזמנוהו מותר לכל ישראל אם כן הוא הדין בזה אף שהביאו מחוץ לתחום וכו' מכל מקום הא יש דעת המשלח מתרץ שגם חבירו הקצה דעתו וכו' רצה לומר דבזה גרע ממזמן אצלו דראוי לו גם כן אבל הכא אין ראוי לו כלל דהא שלחו מחוץ לתחום כן נראה לי ברור כוונת הלבוש, והשתא נסתלקו כל קושיות מלבושי יום טוב וט"ז מלבוש, אך קשה דבעיקר דין בבית יוסף בשם הכלבו ורשב"א שמחלק בין ישראל ששולח ובין כותים השולח, משמע אף שלא היה יודע שחבירו ישלח לו נמי מותר ואי לאו דמסתפינא אמינא שלא כיוונו הגדולים הנזכרים לעיל בהבנת דברי רמ"א שכתב ודוקא שהיה דעתו מאתמול והבינו דעת הנשלח בעינן והוא דחוק בלא קושיות הנזכר לעיל דהוה ליה לפרש, גם עיינתי בדרכי משה ולא כתב מזה כלום, אלא נראה לי נכון דהכי פירושו דרמ"א רצה להזכיר דין זה דרשב"א דבפירות שלו שהם חוץ לתחום והויין מוקצין וכתבו הכא ורצה לומר דוקא כגון זה שהיה דעתו וכו' פירוש דעת המשלח, ומה שכתב אבל אם לא היה דעתו עליו מאתמול וכו' פירוש כגון שכותים מביא מעצמו מפירות ישראל שיש לחוץ לתחום ודו"ק, אך לפי זה קשה מסוף סימן תקי"ח דלעיל ואפשר דלכך הבינו דברי רמ"א בענין אחר וכדפירשתי לעיל בשעת הדחק נראה להקל בכל דהו ודין שישראל שהוציא חוץ לתחום עיין סוף סימן ת"ה:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.