כף החיים/אורח חיים/תקב

כף החיים ‏ אורח חיים תקב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] אין מוציאין האש וכו'. וטעמא משום דקא מוליד ביו"ט. ביצה ל"ג ע"ב. וכתב הרמב"ם ריש פ"ד מפני שלא הותר ביו"ט אלא להבעיר מאש מצויה אבל להמציא אש אסור שהרי אפשר להמציא אותה מבערב עכ"ל וכתב שם המ"מ שאם הוציא מותר להשתמש בו. והב"ד ב"י וב"ח. עו"ש או' א' מ"א סק"א. מיהו הט"ז חולק וכתב דלא מיבעיא דלכתחילה אסור לבשל באותו אש אלא אפי' אם עבר ובישל דהתבשיל אסור כל שהישראל הוציא האש באיסור ודינו כמבשל בשבת יעו"ש. וכ"כ הפר"ח על דברי המ"מ הנז' דאינו מוכרח אבל הלבוש כתב כדברי המ"מ שאם עבר והוציא מותר להשתמש בו. וכ"כ הפרישה או' א' עט"ז. וכ"כ א"ר או' ג' לדחות כל דברי הט"ז הנז' והסכים לדבריו הברכ"י או' ב' ובגדי ישע יעו"ש. וכן המאמ"ר והנה"ש או' א' והחמ"מ או' ב' דחו דברי הט"ז הר"ז יעו"ש. ועיין להרדב"ז ח"ב בלשונות הרמב"ם סוף תשו' ק"ן שכתב דהרשב"א כתב בהדיא שהוא מותר וכתב שטעם המגיד נכון הוא יעו"ש. והביאו הנה"ש שם. וכ"פ הר"ז או' א' ח"א כלל צ"ה או' י"ב. מק"ק סי' ב' או' א' מ"ב או' ד':

ב

ב) שם. אין מוציאין האש וכו' טעמא הואיל ואפשר להוציא האש מעיו"ט. ויש מי שדקדק מזה שאם לא היה יכול להמציא אש מעיו"ט כגון שהיה במאסר או במדבר ולא נזדמן לו במה שיוציא עד יו"ט מותר להוציאו ביו"ט. וכ"נ דעת הרב בעל תוספות. ס' בית מועד. הביאו הרב מהר"א אזולאי זלה"ה בהגהות כ"י. ברכ"י או' א' והב"ד זכ"ל או' יו"ד. מק"ק שם בליקוטי רימ"א או' ב'. ומיהו הפר"ש כתב על דברי הברכ"י הנ"ז דמסתימת הפו' לא משמע הכי אלא להוליד דבר נראה כמלאכה ולא התירו ביו"ט עכ"ל. ואפשר שבכה"ג דאיכא פלוגתא ולא אפשר להמציא אש מאחרים ביו"ט יש להקל להוציא אש מעצים קטנים שיש בראשם גפרית הכתוב לקמן או' ו' יעו"ש:

ג

ג) שם. לא מן העצים ולא מן האבנים. כגון שחוככין אותם זו בזו או מכין זו בזו עד שתצא האש הרמב"ם ריש פ"ד. תו' יו"ט פ"ד דביצה משנה ז' והיינו שנותנין עליהם צמר גפן או נעורת של פשתן וע"י ההכאה יוצא מהם ניצוצות של אש ומדליק אותם:

ד

ד) שם. ולא מן העפר. קרקע קשה כשחופרין אותם מוציאה אור כעין גרגישתא שלנו ממקום מחפורת שלה. רש"י ביצה ל"ג ע"א. והר"ן פירש צפיעי בקר או צאן מטמינן בעפר וכשמרקיבין יוצא מהם אור עכ"ל והיינו למי שיוצא מהן ניצוצות ומניחין אצלם איזה דבר רך ונדלק מהם:

ה

ה) שם. ולא מן המים. נותנים מים בכלי זכוכית לבנה ונותנו בחמה כשהשמש חם מאד והזכוכית מוציאה שלהבת ומביאין נעורת ומגיעין בזכוכית והיא בוערת. רש"י שם. הר"ן שם. לבוש. מ"א סק"ג:

ו

ו) שם. ולא מן המים. וכן אסור להוציא האש מעצים הנעשים בגפרית דהיינו עצים קטנים ובראשם גפרית שדרכם לחככם בד"א והם נדלקים. תשו' כתב סופר חא"ח סי' ס"ז. וכ"כ בתשו' אהל אברהם סי' י"ד. וכ"כ בס' דבר הלכה סי' ז'. וכן הסכים הרב רב פעלים ח"ב חא"ח סי' נ"ח והשיג על הרב כרם חמד ח"ב דף צ"ה שרצה להתיר בזה יעו"ש. וכ"פ בספרו בן א"ח פ' במדבר או' ט"ו. וכ"פ קיצור שלחן ערוך סי' צ"א או' ל"א. ועיין בס' זכר נתן דף מ"א ע"ב שנסתפק בזה ואח"כ כתב והעולם תופשים להחמיר יעו"ש. ונראה דלא ראה דברי הפו' הנז' ועי"ש בתשו' כתב סופר הנז' שכתב לאסור להדליק עצים הנ"ז ע"י שיתחוב אותו באפר כירה חם שאין בו אש רק חום אש דהלא ממציא דבר חדש וכן לחכך העצים הנז' בברזל חם מלובן כמו בתנור ברזל כתב ג"כ דלא נראה להתיר אבל אם יש שם גחלת בוערת מותר ליגע בה עצים הנז' שתדליק אף שאין בהגחלת שלהבת קשורה וגם מגחלים עוממות מצדד שם דשרי יעו"ש. והב"ד מ"ב או' ד' ושאר האחרונים. וע"כ כל יר"ש יש להדליק בליל יו"ט קודם שיכבה אורו נר של שמן ויניחנו בקרן זוית בענין שלא יכבה וידליק ממנו למחר בכל עת שירצה:

ז

ז) שם. ואין עושין פחמים. מפני שעושה כלי לצורפי זהב רש"י ביצה ל"ב ע"א. והר"ן פירש משום דהוי מכבה והב"ד ב"י. לבוש. מ"א סק"ג. ואפי' להסיקן תחת תבשילו אסור לעשות פחמים. פר"ח בשם הרשב"א וכתב שהוא פשוט:

ח

ח) שם. ואין נופחין במפוח. דמיחזי כאומן עושה מלאכה רש"י ביצה ל"ד ע"א. טור ב"י. לבוש. ולפ"ז נראה דנר שקורין לוקס שאחר שמדליקין הפתילה שואפין לו רוח ע"י כלי כמו שפופרת כדי שיתפשט האור בכל הפתילה ומאיר היטב דשרי להדליקו ביו"ט, כיון דלא מיחזי כאומן עושה מלאכה שהרי עושה על פי הנר ואין דרך לעשות מלאכה על נר זה כ"א דוקא עשוי להאיר. וגם לא דמי להמפוח דהמפוח דרכו לנפוח בו למלאכה כמו הצורפים והנפחים לא כן בזה. ועיין לקמן או' י"א:

ט

ט) שם. ונהגו היתר במפוח של בעלי בתים וכו' שהם קטנים ויש מחמירין אפי' במפוח קטן של בעה"ב ואפי' ע"י שינוי. טור בשם הרא"ש. וכ"כ היש"ש פ"ד דביצה סי' כ"ב. אבל דעת האחרונים כדברי הש"ע:

י

י) שם. ע"י שינוי וכו' אבל במפוח של אומן אסור אפי' ע"י שינוי. ר"ז או' ג':

יא

יא) שם. ע"י שינוי וכו' ואין בכלל זה מה שנופחין על האש בבגד או בכלי העשוי לכך מנוצות דאין זה דומה כלל למפוח. ח"א כלל צ"ד או' יו"ד. מ"ב או' ו':

יב

יב) שם הגה. ומותר לכסות האש בכלי או בעפר מוכן. לאפוקי שאינו מוכן או שהוסק בו ביום והוא צונן דהו"ל מוקצה וכמ"ש לעיל סי' תצ"ח יעו"ש:

יג

יג) שם בהגה. אם אינו מכבהו. והגם שמוכרח הוא להתכבה אם תשים עפר על הגחלים. י"ל דהכא מיירי כגון שנעשה אפר על הגחלים למעלה ובא להוסיף עוד כדי שישתמרו הגחלים שלמטה:

יד

יד) שם בהגה. אם אינו מכבהו. ר"ל באופן שלא יהא פסיק רישיה דאז אסור ואף דכוונתו בהכיבוי לצורך אוכל נפש למחר וכיבוי לצורך אוכל נפש ממש אין לאסור דהא צולין בשר ע"ג גחלים שאני התם דהכיבוי בשעת תיקון האוכל וכמ"ש מ"א סי' תק"ז סק"ח משא"כ הכא דהוא הרבה מקודם. מיהו היש"ש פ"ב דביצה סי' כ"ט כתב דאפי' מכבהו דבר שאין מתכוין הוא וגם מלאכה שא"צ לגופה יעי"ש. והב"ד מ"א סק"ה והט"ז ססי' תקי"ד. וכ"נ דעת א"ר או' ה' וכ"כ הר"ז או' ד' דאעפ"י שע"י כסוי אפשר שהאש נכבה מ"מ כיון שאפשר בלא כיבוי אף אם נכבה מעט אין בכך כלום כיון שאין מתכוין לכיבוי עכ"ל והב"ד מק"ק סי' ב' בליקוטי רימ"א או' ה' ומיהו יותר טוב שיעשה כמ"ש לעיל סוף או' ו' כדי שלא יכנס בחששות:

טו

טו) שם בהגה. ודוקא לצורך יו"ט. פי' שמכסה בלילה האש להשמר מכיבוי לצורך מחר ובשחר לצורך צהריים אך לא יכסה היום לצורך לילה דבתריה, דרשות מהרי"ל ה' י"ט. א"ר או' ו' א"א או' ו, ועיין לקמן סי' תקי"ד או' ח':

טז

טז) שם בהגה. אבל לצורך יו"ט שני אסור. כגון בשחרית מכסה שיהא מוכן לערב. מ"א סק"ו. ור"ל לערב ליל שני. כמ"ש א"א שם. וכ"כ מ"ב או' י"א. וא"צ למ"ש המחה"ש על דברי מ"א הנז' שמצויין בטעות יעו"ש:

יז

טוב) שם בהגה. אבל לצורך יו"ט שני אסור. ואפי' בשני ימים של ר"ה דהא דק"ל דקדושה אחת בהם אינו אלא להחמיר אבל לא להקל וכמ"ש לקמן רסי' תק"ג וכ"כ הפר"ח. א"א או' ו' חמ"מ או' א' ר"ז או' ד' ליקוטי רימ"א שם או ו':

יח

חי) שם. אינו מניח זה על זה וכו' דוקא כשמסדר ד' שורות עצים כעין ד' דופני התיבה ואח"כ נותן עצים עליהם אבל בלא"ה א"צ שינוי. מ"א סק"ז. וכ"כ הר"ז או' ה' אלא שכתב שם המ"א ומ"מ כשנותנים ב' אבנים ועצים עליהם צריך שיתפוס העצים בידו ויתן האבנים תחתיהם כדאיתא גבי קדירה עכ"ל ור"ל מפני שבאבנים נראה יותר כבנין ומשו"ה אפי' בשני שורות אם מניח ע"ג צריך לשנית וכמ"ש א"א או' ז' אבל הא"ר או' ז' כתב דגם בעצים כשיש שני שורות זה כנגד זה אסור להניח ע"ג בלא שינוי וכתב שכ"מ בעה"ק להדיא ודלא כמ"א יעו"ש. וכ"כ הפר"ח שהעיקר ומוסכם מהמפרשים שעריכת העצים לא נאסר אלא דוקא כשמסדר עצים מכאן ומכאן ועוד עצים ע"ג דומיא דקדרה ופוריא אבל לסדר עצים זה ע"ג זה וליתן אור ביניהם ש"ד שהרי אין זה דומה לבונה עכ"ד:

יט

יט) שם. אינו מניח זה על זה וכו' ואם היו מסודרים מבע"י מותר להניח עליהם. תו' ביצה ל"ב ע"ב. וכ"כ הר"ן. וכ"כ בעה"ק דלא אסרו אלא בעושה הצדדין בידיו אבל ליתן הקדרה ע"ג כירה או ע"ג כלי אחר מותר. א"ר שם. וכ"כ יעו"ש או' ב' מ"ב או' י"ג:

כ

ך) שם. מפני שנראה כבונה. ונראה מדברי הגמ' דכל אלו אינו אסור אלא מדרבנן שגזרו על בנין עראי משום בנין קבע ומשו"ה נקט שנראה כבונה. בגדי ישע. וכ"כ הלבוש דדבר זה דומה לבנין ואסרוהו חכמים גזירה משום בנין. וכ"כ הערש או' ב':

כא

כא) שם. מפני שנראה כבונה. והנה רש"י פירש (ביצה ל"ג ע"א) דכ"ז לר"י דס"ל דדבר שאינו מתכוין אסור אבל לר"ש דס"ל דבר שאינו מתכוין מותר כל אלו מותרין. אבל התו' שם כתבו דאפי' ר"ש מודה הכא דאסור דהא דאמר ר"ש דבר שאין מתכוין מותר היינו כגון שעושה דבר שאין מתכוין לעשותו אבל הכא מתכוין לעשות מה שהוא עושה עכ"ל. וכ"כ הרא"ש שם. והב"ד הטור וב"י. וכתב העו"ש שם דצ"ל דכן הוא דעת הש"ע דס"ל כטעם התו' והרא"ש יעו"ש. וכ"כ הלבוש הטעם לכ"ז כדברי התו' והרא"ש:

כב

כב) שם. מפני שנראה כבונה. ולא מיתסר אלא בצריך לאויר שלמטה כעין קדרה אבל כל שאינו צריך לאויר שתחתיו לא. הר"ן פ"ד דביצה בשם התו'. וכ"כ הטור בשם הרשב"א. ומדורה דאסור משום דצריך לאויר שתדלק האש וכן קדרה לאש שתחתיו וכן מטה לשום סנדלין בימות החמה ומנעלים בימות הגשמים. כ"כ האחרונים. וביצים נמי צריך לאויר שתחתיהם כמ"ש התו' בביצה ל"ב ע"ב בשם ר"ח כגון שיש ביצים מכאן וביצים מכאן ואחת ע"ג והאור תחת אוירן יעו"ש. וכ"כ הפר"ח ושאר האחרונים. וכתב שם הפר"ח כי כן עיקר דכל שא"צ לאויר של תחתיו שרי יעו"ש. וכ"כ א"ר או' ט' ר"ז או' ו' מק"ק סי' ב' או' ה' מ"ב או ט"ו. ועיין עוד לקמן או' כ"ט:

כג

כג) שם אבל לא יניחנה ע"ג האבנים. היינו כשסדרן היום אבל אם היו מסודרים מאתמול מותר להניח הקדרה עליהם כמ"ש לעיל או' י"ט יעו"ש:

כד

כד) שם. וכן המטה וכו' עיין לעיל סי' שט"ו סעי' ג' ובדברינו לשם בס"ד:

כה

כה) שם. אפי' ביצים לא יעמיד אותם וכו' וכגון שמניח ביצים מכאן וביצים מכאן ואחת ע"ג והאור תחת אוירן כמ"ש לעיל או' כ"ב אבל בלא"ה שרי:

כו

כו) שם וכן כל כיוצא בזה וכו' שעושה שורה מכאן ושורה מכאן ואחת ע"ג וצריך לאויר שתחתיהן דאי לא"ה שרי כנז"ל וכמ"ש לעיל סי' שט"ו סעי' ז' יעו"ש. ובדברינו לשם בס"ד:

כז

כז) שם. וכן כל כיוצא בזה וכו' ועיין עוד מזה לעיל סי' שט"ו סעי' ו' וסי' שי"ב סעי' יו"ד ובדברינו לשם בס"ד:

כח

כח) שם הגה. וכן שולחן שיש לו דפנות המגיעות לארץ וכו' בב"י כתב כשמגיעות פחות מג"ט סמוך לקרקע כנוגעים בקרקע דמו דכל פחות מג"ט כלבוד דמי אלא שבד"מ או' ב' כתב עליו דאין דבריו נראין דלא אמרינן לבוד להחמיר אלא להקל יעו"ש. וזהו שכתב כאן בהגה המגיעות לארץ לאפוקי דאם אין מגיעות לארץ א"צ לשנות ואפי' אם הם פחות מג"ט סמוך לארץ. אבל הלבוש כתב כדברי ב"י. וכ"כ הפרישה או' ז'. וכ"כ המ"א סק"ט להוכיח מכמה דוכתי דאמרינן אף לבוד להחמיר יעו"ש. וכ"כ בתשו' ח"צ סי' נ"ט. וכ"פ החמ"מ או' ב' ועיין בס' בגדי ישע מה שמצדד בזה ומסיק דטוב להחמיר יעו"ש וכ"כ מ"ב בשער הציון או' י"ז דבזה ודאי יש להחמיר יעו"ש. ועוד עיין בזה בדק השלחן לעיל סי' שט"ו סעי' ג' ובדברינו לשם בס"ד:

כט

כט) שם בהגה. וי"א דאפי' מגיע לארץ כל זמן שא"צ לאויר של תחתיו שרי. וכ"כ המ"מ פ"ד דין י"ד. וכ"פ הש"ע ומור"ה ז"ל לעיל סי' שט"ו סעי' ז' וכן הסכים הפר"ח. חמ"מ או' ב' ר"ז או' ו מק"ק סי' ב' או' ה' וכ"כ לעיל או' כ"ב:

ל

ל) [סעיף ב'] אגודה של עצים וכו'. זהו לשון הרמב"ם פ"ד דין ג'. וכתב ב"י משמע דדוקא באגודת עצים הוא דאין מותר להסיר מהם אלא בשלא אחזה. והטור כתב מדורה העשויה מעצים דקים מותר להסיר מהם כל זמן שלא אחז בהן האור. וכתב ב"י משמע דדוקא בעצים דקים הוא דאסור לפי שכולם חשובים כאחד. ולפ"ז משמע דאם אינם באגודה והם גסין מותר להסיר מהם אפי' אחז בהם האור וכמ"ש ב"י וכ"כ מ"א סק"י. מיהו מהר"ם מטיולי כתב הא דנקט הטור עצים דקים והרמב"ם אגודה של עצים לרבותא נקטי הכי דלא תימא אגודה כיון שאחז האור במקצתה הו"ל כאלו אחז בכולה ואסור להסיר אפי' אותה שלא אחז בהם האור קמ"ל דאותם שלא אחז בהם האור מיהא שרו דלא דמו לשמן שבנר דגופים מוחלקים הם אבל אותם שאחז בהם האור פשיטא דאסור להוציאם בין שיהיו עצים דקים או גסים שהרי מכבה הוא עכ"ל והב"ד י"א בהגב"י. וכ"כ הרוקח סי' רס"ט בסתמא עצים שבאש אין לסלק דהוי כמכבה עכ"ל ומשמע דלא יש חילוק דבכל גוונא אסור. וכ"כ הב"ח דבעצים גסים נמי אסור אם אחז בהן האור יעו"ש. אמנם הר"ז או' ז' כתב כדברי מ"א דעצים גסים שאינם אגודים מותר להסירם לגמרי מן האש אפי' שכבר אחזה בהן האור אלא שכתב ומ"מ העולם נזהרין בכך ואין מסירין לגמרי מן המדורה שום עץ שאחז בו האור וכן נכון להחמיר עכ"ל וכ"כ מק"ק סי' ב' או' ו' ועיין לקמן או' ל"ב:

לא

לא) שם בהגה. ולהניחו בצד אחר. של המדורה. ר"ז שם. וה"ה אם מניחו למדורה אחרת דמותר. ט"ז סק"ג. א"ר או' י"ד. חמ"מ או' ג' ר"ז שם. מק"ק שם. ובס' שע"ש מחמיר בזה. פת"ע או' ט"ז.

לב

לב) שם בהגה. ולהניחו בצד אחר וכו' אבל ליקח אותו לגמרי מהכירה להאיר נכון להחמיר. מ"א סק"י. חמ"מ שם. ח"א כלל צ"ה או' ג' אכן עץ שקורין קינ"א שגודל בו הזפת ודולק כמו נר מותר לילך לאורו ביו"ט. דרשות מהרי"ל ה' יו"ט. והביאו א"ר או' ט"ו. וכתב משמע קצת דאפי' לוקח מהמדורה מותר בעץ זה. ור"ל כדי להאיר בו.

לג

לג) ואם האש גדול ומזיק לתבשיל שיקדיח מותר להסיר קצת עצים לצד אחר אבל לא יכבה וצריך להזהיר בני ביתו כשמבשלים דגים שלאחר גמר הבישול לא יקחו האודים אלא יניחום לשרוף. ח"א שם. מק"ק שם בליקוטי רימ"א או' י"א. מ"ב או' ך':

לד

לד) [סעיף ג'] אין סומכין את הקדרה ולא את הדלת בבקעת. עץ לחה דכיון שהיא לחה ואינה ראויה להסקה אסור לטלטלה לצורך שום דבר אבל יבשה שראויה להסקה מותרת לכל דבר. טור, יש"ש פ"ד דביצה סי' ט"ז. ט"ז סק"ד. אבל הרי"ף כתב אין סומכין את הקדרה בבקעת וכן הדלת לפי שלא ניתנו עצים אלא להסקה וכתב הר"ן פי' שכיון שאין מיוחדין אלא להסקה בלבד ואין תורת כלי עליהם יש להם דין מוקצה לגבי שאר מלאכות ומיהו במידי דאיכא תורת כלי עליהם שרי לאישתמושי ביה אפי' למלאכה שאינו מיוחד לה דהא מסיקין בכלים אעפ"י שאין מיוחדין להסקה יעו"ש וכ"ה דעת הרמב"ם בפ"ד כדעת הרי"ף כמ"ש בב"י יעו"ש, וכ"ה דעת הש"ע שלא העתיק דברי הטור וכתב סתמא משמע דאפי' יבשה אסור לסמוך בה את הקדרה או את הדלת, וכ"כ הלבוש טעם האיסור כטעם הרי"ף והרמב"ם. וכ"כ מ"א ס"ק י"א. וכן הסכים הפר"ח. וכ"ה דעת א"ר או' ט"ז. ביאורי הגר"א. וכ"נ דעת הנה"ש או' ה' ער"ה או' ב' חמ"מ או' ד' והר"ז או' ח' כתב דלכתחלה יש לחוש לסברת האוסרים אבל אם הוא שעת הדחק כגון שנצרך לו מאד להשתמש בעץ יבש יש לסמוך על סברת המתירין. וכ"כ בס' בית מאיר דבשעת הדחק יש לסמוך על המתיר מוקצה ביו"ט ומותר להסמיך קדרה בבקעת יבש אבל ברטוב אפי' בשעת הדחק לא יעו"ש. והב"ד מ"ב או' כ"א:

לה

לה) וכתב שם הר"ז לדעת האוסרים כל שלא לצורך הסקה אסור לטלטלן אפי' לצורך גופן ומקומן יעו"ש. ועיין לעיל סי' ש"ח או' ע"ב. וע"כ כל אדם יש ליתן דעתו מבע"י שאם יצטרך ביו"ט לסמוך הקדרה או הדלת בבקעת יש ליחדו לכך מבע"י וכמ"ש לעיל סי' ש"ח סעי' כ"ב יעו"ש ובדברינו לשם בס"ד:

לו

לו) שם הגה. אבל מותר לצלות בו. היינו בעץ יבש דאמרינן מה לי לצלות בו דהיינו שתוחב בו הבשר מה לי לצלות בגחלתו אבל בעץ לח אסור לצלות בשר כ"ה בגמ' (ביצה ל"ג ע"א) ובפו' מ"א ס"ק י"ב. מאמ"ר או' ו' ר"ז או' ח' מק"ק סי' ל"ג או' ל' מ"ב או' כ"ב ודוקא אם ראוי לצלות עליו כך בלא תיקון אבל לתקנו ביו"ט שיהא ראוי לצלות עליו אסור כדלקמן סי' תק"ט יעו"ש. וכ"כ מ"ב שם. והא דעץ לח אסור לצלות עליו ביו"ט היינו אם לא יחדו לכך מבע"י אבל אם יחדו לכך מעיו"ט שרי דלא גרע מאבנים ובקעת דמהני בהם יחוד מבע"י כמ"ש לעיל סי' ש"ח סעי' כ"ב יעו"ש:

לז

לז) שם בהגה. וכ"ש שמותר להסיק בו עם שאר עצים וכו' אינו מדוקדק דהא ברישא מיירי דוקא בעץ יבש ואפשר דמ"מ כ"ש הוא דהא סתם עצים עומדים להסקה. מ"א ס"ק י"ג. ור"ל כיון דביבש מותר לעשות בו דבר אחר שהוא הצלייה כ"ש בלח שמותר להסיק בו עם שאר עצים שאין עושה בו דבר אחר כ"א דבר שעומד בו שהוא ההיסק שסתם עצים עומדים להסקה:

לח

לח) שם בהגה. אע"ג שאינו ראוי להסיק בפ"ע. כתב הפר"ח אעפ"י שהרמב"ם כתב בפ"ב קוץ רטוב הרי הוא מוקצה מפני שאינו ראוי להסקה וכו' משמע דס"ל דהוי מוקצה אף להיסק גדול ולא כהר"ן מ"מ לי נראה עיקר כדברי הר"ן יעו"ש, וכ"כ הלבוש כדברי הר"ן ומור"ם ז"ל דמותר להסיק בו עם תערובת עצים יבשים, וכ"פ החמ"מ או' ד' ר"ז או' ח' מק"ק סי' ל"ג או' ל' ומ"מ מי שיש לו עצים לחים ויודע שיצטרך להם ביו"ט טוב להזמינם מעיו"ט שיאמר הרי אלו מוכנים להסקה עם שאר עצים יבשים:

לט

טל) [סעיף ד'] לדידן מותר לבשל בקדרות חדשות ביו"ט, דבפ' המביא תנן אין מלבנין את הרעפים לצלות בהן והטעם אמרו בגמ' מפני שצריך לחסמן פי' להקשותן. ותו איתא התם דהשופת את הקדרה על האש בשבת חייב מאי קא עביד הכא בקדרה חדשה עסקינן ומשום ליבון רעפים נגעו בה. וכתב הרא"ש ומכאן יש ללמוד שאין לבשל בקדרה חדשה ביו"ט דחסומי קא מחסם להו. וכ"כ הטור. אבל התו' שם כתבו ויש נזהרין שלא לבשל בתחלה בקדרה חדשה ולא היא דהכא בקדרה ריקנית דאז שייך בה ליבון רעפים ששופתה קודם שמביא המים אבל כשמבשלין בה מאכל לא שייך בה ליבון רעפים עכ"ל ורי"ו כתב דבקדירות שלנו שכל תיקונם וגמר עשייתן הוא בבישולן בתנור של יוצרים שאינו אסור וכן עמא דבר עכ"ל והב"י ב"י וכתב וכן המנהג פשוט היום לבשל בקדירות חדשות ביו"ט ומעולם לא ראינו מי שפקפק בדבר עכ"ל וזהו שכתב כאן בש"ע לדידן מותר לבשל וכו' והוא ע"פ דברי רי"ו הנז' אלא שבד"מ או' ג' כתב על דברי ב"י הנז' וכמדומה לי שנהגו במקומינו איסור וכו' יעו"ש וזהו שכתב כאן בהגה ויש אוסרין וכן המנהג וכו' ולפ"ז כלים של חרס שלא נגמר בישולם בתנור של יוצר שקונים כדי לקלות בהם וכדומה וכן שפופרת של חרס המעלה עשן מתוכה של הטובא"ק וכדומה מאלו הכלים שלא ניגמר בישולם בתנור היוצר וגם אין תשמישם ע"י מים כ"א ע"י אש לבד לכ"ע אין לבשל בהם בתחלה ביו"ט לפי שמחסמם והוי מתקן מנא אלא יבשל בהם בישול א' קודם יו"ט:

מ

מ) שם הגה. ויש אוסרין. ואפשר דבקדרות ששורפין בתנור עם סמנים שקורין גלזיר"ט מותר אליבא דכו"ע דכבר הם מוחזקים בשרפות הקדר. עו"ש או' ה' ועיין באו' שאחר זה:

מא

מא) שם בהגה. וכן המנהג. וכתב בד"מ או' ג' וכמדומה לי שנהנו במקומנו איסור שהרי מנהג פשוט בכל הקדרות שקונין לפסח מבשלין בהן מים קודם פסח עכ"ל והב"ד מ"א ס"ק י"ד וכתב באמת בשאר יו"ט אין העולם נזהרין ומבשלין בקדרה חדשה וכתב הטעם ע"פ מ"ש הרא"ש דחסומי קא מחסם להו דחזינן להו דמדייתי ואין מחזיקין מים עד שיבשלו בהם פעם אחת וידוע דכלים המצופים שקורין גלזיר"ט מחזיקין מים בטוב אפי' קודם בישול ובכן מותר לבשל בהם ביו"ט בתחלה שרוב תשמישן בגלזיר"ט אבל בפסח שאין משתמשין בכלי גלזיר"ט כמ"ש סי' תנ"א אלא בכלים שאין מצופין לכן מבשלים בהם מים קודם יו"ט אבל באמת אין חילוק בין פסח לשאר יו"ט עכ"ד. וכ"כ א"א או' י"ד דבכלי גלזיר"ט לכ"ע מותר לבשל בהם בתחלה ביו"ט דכבר הם מוחזקים ועומדים, וכ"פ הר"ז או' ט' ח"א כלל צ"ג או' ו' מ"ב או' כ"ה:

מב

מב) שם בהגה. אם לא ע"י הדחק. שאין לו מה לאכול מ"א ס"ק ט"ו. והט"ז סק"ה כתב דאם שכח לבשלם קודם יו"ט או שלא מצא קדירות רק ביו"ט ג"כ יש לסמוך על המתירים לבשל ביו"ט בחדשות ורק אם אין לו קדירות אחרות. וכ"כ הלבוש שאם איך לו קדירות אחרות מותר. וכ"כ הר"ז שם. ח"א שם. מ"ב או' כ"ו:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---