כף החיים/אורח חיים/תקד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

כף החייםTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png תקד

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
שערי תשובה
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז
לבושי שרד




לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

א) [סעיף א'] דכין את התבלין כדרכן וכו'. זהו דעת הרי"ף והרמב"ם פ"ג אבל לדעת התו' גם פלפלין ותבלין צריכין הטייה אם יודע מעיו"ט כמה קדרות רוצה לבשל ואם אינו יודע שרי ושום וחרדל ושחליים אפי' אם יודע מעיו"ט שרי לפי שנפגמים ביותר אם שוחקים אותם מעיו"ט. טור. ועיין לקמן בהגה שבסוף סעי' זה ובדברינו לשם בס"ד. והגם דבלא"ה אסור לאכול שום קלוף ובצל קלוף וכו' שעבר עליהם הלילה כדאיתא בנדה י"ז ע"א י"ל דכשהם מבושלים או מעורבים עם דבר אחר אינו מזיק אם עבר עליהם הלילה וכמ"ש בס' זבחי צדק על יו"ד סי' קט"ז או' ס"א יע"ש:

ב[עריכה]

ב) שם. דכין את התבלין כדרכן וכו' ר"ל אף דטחינה לכ"ע אסור ביו"ט כמ"ש לעיל סי' תצ"ה סעי' ב' מ"מ דיכת תבלין מותר משום שאם ידוך אותם מבע"י יפיג טעמם וכ"ש שום ובצל ושחליים וכדומה דמותר לכ"ע וכמ"ש באו' הקודם:

ג[עריכה]

ג) שם. דכין את התבלין כדרכן. ר"ל במדוך וכדומה שדכין בהם בחול בלי שום שינוי. וזהו לפסק הש"ע ומיהו עיין לקמן בהגה שכתב שנוהגין לשנות קצת:

ד[עריכה]

ד) שם. יפיג טעמן. ממירין טעמן ריחו לא נמר מתרגמינן לא פג, רש"י ביצה י"א ע"א:

ה[עריכה]

ה) שם. יפיג טעמן. וה"ה כרכום ופלפלין דמפיגין טעמן וא"צ שינוי כמבואר בב"י ואפי' אם ידע מעיו"ט שיצטרך להם ביו"ט כ"ה לשיטת הש"ע דפסק כהרי"ף והרמב"ם כמ"ש באו' א' ומה שאין שוחקין הפלפלין והחרדל בריחים שלהם הוא רק משום דהוי עובדא דחול אבל במדוכה שרי בלא שינוי כמו שאר התבלין, אבל דעת היש"ש פ"ק דביצה סי' ט"ל והב"ח לאסור בכרכום ופלפלין שאין מפיגין טעמם ורק ע"י שינוי שרי יעו"ש. והב"ד שכנה"ג בהגב"י או' ב' ומ"א סק"א ובלא"ה כבר כתב לקמן בהגה דנוהגין לשנות בדיכת תבלין וא"כ א"צ להאריך בזה להביא דעת שאר האחרונים:

ו[עריכה]

ו) שם. אבל מלח וכו' ואין חילוק בין יו"ט א' ליו"ט ב' דאפי' ביו"ט ב' צריך שינוי ובשינוי אפי' ביו"ט א' מותר משום דמלח כאוכל הוא וכן ביקוע עצים כצורך או"נ דמי. הרא"ש מלוניל בס' תמ"ד סי' ק"ך יעו"ש. ער"ה או' א':

ז[עריכה]

ז) שם. אבל מלח וכו' במקום שיש מלח גסה. רש"י והר"ן. אבל במקומות שהמלח שלהן אינה גסה ואפשר להשתמש בהן בלי כתישה לא. מאירי:

ח[עריכה]

ח) שם. אבל מלח וכו' והיינו מלח הגס שחופרין מהקרקע או של ים אבל מלח שהיה דק מתחלה ונתבשל ונעשה פתיתין אין בו אסור כתישה דאין טוחן אחר טוחן וכמ"ש לעיל סי' שכ"א סעי' ח' בהגה. מש"ז או' א' וכ"כ התו' (ביצה י"ד ע"א) דמלח שלנו א"צ שינוי הואיל והוא עשוי בידי אדם יעו"ש וכ"כ בפסקי תו' שם או' מ"ד. ומ"ש הא"ר או' ב' לפרש התו' בדרך אחר כבר השיגו עליו האחרונים. ומ"מ נראה דמשום מראית העין או מפני המון העם שאין יודעים לחלק יש להחמיר ולעשות בשינוי:

ט[עריכה]

ט) שם. אבל מלח אינו נידוך ביו"ט וכו' ואם מעורב המלח עם התבלין דך כדרכו ואינו חושש הואיל ואינו טורח בה בפני עצמה. הרמב"ן במלחמות פ"ק דביצה וכ"כ הרשב"א בעה"ק וכ"כ המאירי בחידושיו. וכ"כ הפר"ח וכ"כ א"ר או' ה' ומיהו לפי מ"ש ההגה לקמן דנוהגין לשנות קצת בדיכת התבלין לא נ"מ מידי דהא גם בתבלין צריך לשנות והגם שכתב שם הא"ר ואפשר דהג"א ס"ל דבמה שדכין ביחד אין לך שינוי גדול מזה יעו"ש זהו דוקא בדרך אפשר ודוקא להג"א כאמור אבל לשאר הפר הנז' דמשום טרחא הוי דינו כתבלין וכיון דתבלין עצמן בעי שינוי גם בנתערב עמהם מלח בעו שינוי:

י[עריכה]

י) שם. אלא א"כ הטה המכתשת וכו' וה"ד ביו"ט אבל בשבת אין להתיר בכה"ג אלא בשינוי גדול וכמ"ש לעיל סי' שכ"א סעי' ח' ובדברינו לשם בס"ד:

יא[עריכה]

יא) שם. או שידוך בקערה וכיוצא בה. דהיינו במדוך של עץ. וכדתנן שם במתני' ומיהו מסתברא שאם דרך לדוך בו כל שאר ימות השנה שגם זה צריך הטייה. פר"ח:

יב[עריכה]

יב) שם. שאם שחק המלח מעיו"ט וכו' וע"כ יש ליזהר לשחוק המלח מעיו"ט לכל מה שיצטרך ביו"ט כדי שלא יצטרך לשנות וכן בכרכום ופלפלין נוהגין לדוך מעיו"ט לכל מה שצריך ליו"ט דהא גם בשאר הימים אין מקפידין ע"ז ודכין בפעם אחת לכמה ימים:

יג[עריכה]

יג) שם. ואין שוחקין את הפלפלין וכו' ואפי' חדא חדא אסור ברחיים שלהם. הגמ"י פ"ג. ב"י. מ"א סק"ב. א"ר או' ג' חמ"ע או' א' ר"ז או' ד' מק"ק סי' יו"ד או' ג' מ"ב או' ט':

יד[עריכה]

יד) שם. ואין שוחקין את הפלפלין וכו' לטחון הקאפ"י ביו"ט בריחים שלהם צדד הרב פנים מאירות בתשו' ח"ב סי' מ"ד להתיר וכ"מ שהיא מסקנתו. ויראה לי שיש להחמיר לדוך הקאפ"י ביו"ט במדוכה ולא ברחיים שלהם דמיחזי כעובדין דחול כמ"ש ז"ל בחרדל וכמ"ש הרב הנז' בריש דבריו יעי"ש ודוק. ברכ"י או' ד'. מיהו בספרו מחב"ר בקו"א סי' זה כתב שראה להמו"ק סי' תצ"ה שהתיר בריחיים דידא כל איש בביתו לאפוקי ריחיים של חנוני דאין להתיר אפי' ביו"ט ב' יעו"ש וכתב עו"ש המחב"ר שכן ראה למהרד"ף בספרו חסדי דוד דף פ"ז ע"ב שהאריך בזה והוכיח במישור שהוא מותר והמחמיר ית' כמ"ש התו' דהמחמיר בכל התבלין הנה כי כן מבורך יעו"ש עכ"ל. והב"ד הזכ"ל או' יו"ד, שע"ת או' ג' כר"ש. אמנם המש"ז או' א' כתב לדוך קאוי ביו"ט במדוך שרי דמפיג ובריחיים עובדין דחול הוא ואסור אעפ"י שאין בו כלי כברה ואפי' ע"י שינוי יעו"ש. וכ"כ ח"א כלל פ"ג או' ב' דקאוי דינן כפלפלין ואסור עכ"פ בריחיים שלהם. וכ"כ המאמ"ר או' ג' אלא שכתב דכל שדכו במדוכה תו לא בעי שינוי אחר ואפי' למנהג שהזכיר רמ"א יעו"ש. וכ"כ בחי' רעק"א. אבל המחה"ש סק"ד כתב דגם בדכו במדוכה צריך שינוי קצת יעו"ש. וכ"כ הישי"ע או' ב' ובתשו' עולת שמואל סי' ס"ד. קיצור ש"ע סי' צ"ח או' ג'. וכ"ז ליחיד בביתו אבל הסוחרים שיש להם מדוכות גדולות ודכין בהם לימים הרבה אף זה אסור, עולת שמואל שם. פ"ת:

טו[עריכה]

טו) ולטחון הקאוי ע"י עכו"ם מותר אפי' בריחיים שלהם רק שהעכו"ם יטחון בשינוי קצת ושמעתי בק"ק פראג שאם נוטל התיבה הקטנה שעשוי לקבל הקאוי השחוק ומניח שם נייר זה נקרא שינוי. ח"א שם:

טז[עריכה]

טז) שם. אלא דך אותם במדוכה וכו' והיינו דוקא ביו"ט אבל בשבת במדוכה אסור אלא דוקא בקתא של סכין ובקערה כמ"ש לעיל סי' שכ"א סעי' ז' ובדברינו לשם בס"ד:

יז[עריכה]

טוב) שם. אלא דך אותם במדוכה וכו' והיינו דוקא לצורך אותו היום אבל לצורך מחר אסור אפי' הוא יו"ט או שבת כמ"ש לעיל רסי' תק"ג יעו"ש. ועיין לקמן או' ל"ו:

יח[עריכה]

חי) שם. אלא דך אותם במדוכה וכו והיש"ש פ"ג דביצה סי' מ' כתב שמדינא מותר לטחון את החרדל בריחיים ורק הפלפלין אסור יעו"ש והב"ד מ"א סק"ג. אבל הא"ר או' ד' כתב דאין להקל כלל נגד הרשב"א והר"ן והמ"מ וכ"כ הריב"ש סי' קפ"ד יעו"ש. וכ"ה הסכמת האחרונים כדברי הש"ע דגם החרדל אסור לטחון בריחיים אלא במדוכה. לבוש. חמ"מ, או' א' ר"ז או' ד' ח"א כלל פ"ג או' א' מק"ק סי' יו"ד או' ג':

יט[עריכה]

יט) שם. אלא דך אותם במדוכה וכו' ואפי' ע"י שינוי נמי אסור בריחיים דהוה כעובדין דחול. א"א או' ב' מק"ק שם בליקוטי רימ"א או' ג':

כ[עריכה]

ך) שם. ככל התבלין. ומותר לשחוק תבלין כדי לעשות קונדיטון ביו"ט שהוא יין המתובל בתבלין כמבואר בירושלמי. ריא"ז הב"ד השה"ג פ"ק דביצה. וכ"כ הר"ן שם בשם הירושלמי והב"ד ב"י יעו"ש:

כא[עריכה]

כא) שם הגה. ומיהו נוהגין לשנות קצת וכו' והטעם דמתוך כך יהיו זכורין שאסור לרוך יותר מהצריך ליו"ט. כ"ה בהגמ"י פ"ג בשם סמ"ג והב"ד ב"י. וכ"כ הלבוש. עו"ש או' א' ולפי טעם זה אין חילוק בין אם היה יודע מאתמול שיצטרך לתבלין ביו"ט או אם לא היה יודע וכ"כ המאמ"ר או' ד' מיהו היש"ש פ"ק דביצה סי' ט"ל כתב דא"צ לשנות אלא א"כ ידע מאתמול שיצטרך תבלין. והב"ד מ"א סק"ד. והוא כדברי התוס' שכתבנו לעיל או' א' יעו"ש. אמנם דעת האחרונים להחמיר כדברי הגמ"י ומור"ם ז"ל דאין לחלק בין ידע דלא ידע וכתבו הטעם כדי שיזכור. ר"ז או' ב' ח"א כלל פ"ג או' א' מק"ק סי' יו"ד או' א' ועיין עוד באו' שאח"ז.

כב[עריכה]

כב) שם בהגה. וכן ראוי להורות. דבזה יוצאין ג"כ דעת התו' דמצריכין שינוי. ד"מ או' ב' והוא דברי התו' שכתבנו לעיל או' א' יעו"ש.

כג[עריכה]

כג) שם בהגה. וכן ראוי להורות. וכ"כ הלבוש. וכ"ה דעת הפר"ח. וכ"ה דעת האחרונים כמ"ש באו' הקודם. ועיין בחי' רעק"א שכתב שאף לפי המנהג אין להחמיר בשום וא"צ שינוי יעו"ש. והב"ד האחרונים. ועיין לעיל או' א':

כד[עריכה]

כד) [סעיף ב'] מותר להוליך תבלין ומדוך וכו'. מדוך היינו בוכנא שדוכין בו תבלין במדוכה. רש"י ביצה י"א ע"א.

כה[עריכה]

כה) שם. אפי' דרך רה"ר וכו' דהוצאה לצורך היא ולא חיישינן דלמא אתי לאמלוכי ולא יבשל הקדרה דבעי תבלין ונמצא טרח שלא לצורך. לבוש. ועיין לעיל סי' תצ"ח סעי' ב' ובדברינו לשם בס"ד:

כו[עריכה]

כו) [סעיף ג'] אין כותשין הריפות וכו'. פי' שכותש חטים. א"ר או' ח' וכ"כ הר"ז או' ז' פי' שכותשין חטים ושעורים להסיר קליפתן:

כז[עריכה]

כז) שם. במכתשת גדולה. שזהו עובדא דחול. לבוש. ר"ז שם:

כח[עריכה]

כח) שם. אין כותשין הריפות וכו' ומשמע בגמ' (ביצה י"ד ע"ב) דאם כתש בגדולה לא יאכל ממנה ואפשר דוקא אדם חשוב צריך להחמיר. מ"א סק"ה. וכ"כ הריטב"א בש"ע דר"פ מחמיר על עצמו היה יעו"ש. ורי"ו כתב אדם שיש לו עבדים וכו' שרגילים לעשות בגדולה וכו' או שהוא כתוש כ"כ שא"א לעשות כן בקטנה אסור לאכול הימנו יעו"ש והב"ד מ"ב בשער הציון או' ך'.

כט[עריכה]

כט) שם. ובא"י אפי' בקטנה אסור. בגמ' מסיק שם משום דאיכא עבדי התם דמזלזלי ואמרי בקטנה עבדינהו ולא כתשו אלא בגדולה ולפיכך אסר להם אף בקטנה ומשמע דבליכא עבדי אפי' בא"י מותר. אבל הרמב"ם פ"ג כתב הטעם דתבואה של א"י אסור משום דתבואה שלהם טובה היא ואי כותשין אותה מעיו"ט אין בכך הפסד ולפ"ז אין להתיר בא"י אפי' במקום דליכא עבדי וכ"נ לענין דינא ולאסור אפי' במקום דליכא עבדי וכ"מ מסתימת לשון המחבר. עו"ש או' ב'. ודעת הראב"ד והרש"בא דלאו דוקא בא"י אלא ה"ה בכל המקומות שאין תדירין לאכול הריפות דאף בקטנה אסור לפי שאין כתישה בקטנה שינוי להם ויש להחמיר. פר"ח וכ"כ הר"ז או' ז' ועיין באו' שאח"ז.

ל[עריכה]

ל) שם. וכיון שאין אנו יודעים וכו' יש לאסור הכל. כ"כ הטור. והקשה הב"ח כיון שרש"י פי' דקטנה אינה אלא לתבלין כל המיוחד לדוך בו תבלין הו"ל קטנה וא"כ מפורש השיעור עכ"ל וכ"כ הפר"ח על דברי הטור והש"ע הנז' דאינו מחוור שהרי פורש"י אבל כותשין בקטנה דהוי כלאחר יד דאינה אלא לתבלין וכן דעת הרי"פ והרמב"ם והרשב"א דקטנה מיקרי כל שאין דרך לכתוש בו הריפות בשאר ימות השנה מרוב קטנותה וכן עיקר להקל במידי דרבנן עכ"ל. והשו"ג או ח' כתב דאה"נ כל שדך אותן במכתשת שאינה מיוחדת אלא לדוך תבלין דמותר דאין לך שינוי גדול מזה אבל הטור והש"ע שכתבו שאין אנו יודעים וכו' היינו במכתשת שדורכין הריפות וכו' אבל כל שכותש במכתשת של תבלין הא ודאי מודים הטור והש"ע שמותר יעו"ש. ולענין הניפוח אם מותר לנפח החטין והשעורין מן הפיסולת שלהן שנעשה ע"י כתישה עיין לקמן רסי' חק"י:

לא[עריכה]

לא) שם בהגה. ומותר לגרור גבינה וכו' ול"ד לחרדל שאסור לשוחקו ברחיים דהתם רגילין לשחוק הרבה ביחד ודמי לעובדא דחול אבל כאן אין דרך לגרור אלא מה שצריך לשעתו. ריב"ש סי' קפ"ד. ולפ"ז התמכא שקורין קרי"ן אסור לגוררו ביו"ט שדרך לגרר הרבה לשנים או לג' ימים וכ"מ סי' תק"י סעי' ג' יעו"ש. מ"א סק"ז. ר"ז או' ד' ועיין מהח"ש שכתב לדעת המ"א גם ע"י שינוי אסור יעו"ש. וכ"כ פעולת שכיר על מעשה רב או' קס"ח יעו"ש. אמנם הא"ר או' ט' כתב על דברי מ"א הנז' דלא נהירא דלא הוי עובדא דחול אלא כמו ברחיים שטוחן הרבה מאוד יעו"ש. וכתב הא"א או ז' דעכ"פ שינוי בעי. וכ"כ ח"א כלל פ"ג או' ג' דע"י שינוי שרי. וכ"כ פעולת שכיר שם. והב"ד מק"ק סי' יו"ד בליקוטי רימ"א או' ד' וכ"כ מ"ב או' י"ט. והשינוי שיעשה בתמכא דהיינו שלא יגרור בקערה רק על השולחן או על המפה. ח"א שם או' א' מ"ב שם, וכן להפך הריב איזיין ראשו למטה וכדומה הוי שינוי. פעולת שכיר שם. ליקוטי רימ"א שם:

לב[עריכה]

לב) ומותר לחתוך ביו"ט ירקות דק דק בסכין בלא שינוי רשב"א בעה"ק בבית מועד שער א' או ז' ח"א שם או' ג' מ"ב שם:

לג[עריכה]

לג) וכתב ב"י בשם הכלבו שהגרגיר שקורין אורוגא אסור לעשותה ביו"ט לפי שהעשוי מבערב טובה עכ"ל ונ"ל דהיינו מה שאנו קורין קורקושון שעושין כעין עיסה מקמח וביצה ומעבירין אותה על כברה ויוצאין משם גרגרין דרך נקבי הכברה והעשויין מאתמול יותר טובים ואף אם אין זה אורוג"א שהזכיר הכלבו נראה דדין א"י להם ומיהו נראה דעכ"פ יש להתיר ע"י שינוי כגון להפוך הכברה וכיוצא. מאמ"ר או' ה' ומיהו מ"ש ומיהו נראה וכו' כ"כ בהדיא ד"מ או' ג' דע"י שינוי שרי:

לד[עריכה]

לד) שם בהגה. מיהו צריך שינוי וכו' ואם מפיג טעם א"צ שינוי דהוי כתבלין. ריב"ש סי' קפ"ד. ב"י. יש"ש פ"ג דביצה סי' מ' מיהו יש מחמירין אם ידע מאתמול. מ"א סק"ח. וכ"כ לעיל או' א' ולפי מ"ש מור"ם ז"ל לעיל סעי' א' בהגה דנווהגין לשנות קצת בדיכת התבלין א"כ ה"ה לכאן וכ"כ מ"ב שם:

לה[עריכה]

לה) שם בהגה. וה"ה מצות בלא שינוי וכו' ר"ל דה"ה מצות דמותר לכתוש אותם בכלי המיוחד כמו שנהגו ולטחון אותם על מורג חרוץ אך בזה קל יותר דמותר אפי' בלא שינוי משום דאין טחינה אחר טחינה. ואם מותר לברור פירורים הגדולים מתוך הקטנים כבר כתבנו זה לעיל סי' תצ"ה או' כ"ב קחנו משם וגם בענין אם מותר לדוך שקדים ביו"ט להוציא מהם חלב כתבנו שם או' ט"ו קחנו משם:

לו[עריכה]

לו) וכל זה שמותר לשחוק דוקא מה שצריך לבו ביום אבל ליום אחר הכל אסור ולרשב"א דוקא מה שצריך לאותה סעודה ואפי' דיכת מצות יש ליזהר. ח"א שם או' ד' מק"ק שם או' ז' קיצור ש"ע סי' צ"ח או' ג' מ"ב שם. ועיין לעיל רסי' תק"ג ובדברינו לשם בס"ד:

לז[עריכה]

לז) [סעיף ד'] מותר אדם למדוד וכו'. זהו דעת המ"מ פ"ד אבל דעת הטור דווקא לנחתום מותר, והטעם כתב הרשב"א לפי שמוכר לרבים ולהפסד מרובה חששו אבל איש בביתו לא יתן במדה שלא חששו להפסד מועט שהרי אמרו לא ימדוד אדם שעורים ויתן לפני בהמתו וכו' אלא שכתב ואפשר שאף בשאר כל אדם מותר יעו"ש והב"ד הפר"ח וכתב ולזה הסכים היש"ש פ"ג דביצה סי' כ"ו כפסק הש"ע והביא ראייה ג"כ מהירושלמי וכתב וכן עיקר יעו"ש. אמנם המ"א סק"י כתב דהאדנא דאף בחול לוקחים באומד הדעת אסור למדוד ביו"ט והב"ד א"ר או' יו"ד, חמ"מ או' ב' וכ"פ הר"ז או' ט' מק"ק סי' יו"ד או' ח' אבל נחתום דמדקדק י"ל דשרי הא לשקול אסור. א"א או יו"ד. והמחה"ש כתב אפשר לדידן יש להחמיר גם בנחתום דהא בזה"ז גם הנחתום לוקח באומד:


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון