כף החיים/אורח חיים/רעז

כף החיים ‏ אורח חיים רעז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] נר שמונח אחורי הדלת וכו'. ר"ל דהנרות קבועות בכותל כנגד הדלת ממש דהדלת במערב והנרות כנגדו במזרח וכשפותח הדלת איכא לחוש שיכבנו הרוח וז"ש אחורי הדלח להורות דאינו אסור אלא בחדר קטן שהנרות אינו רחוקות מהדלת וכאלו הם אחוריו דהוי פסיק רישיה אבל בחדר גדול אינו אלא דבר שאין מתכוין ושרי וכמ"ש לקמן סעי' ב' גבי מדורה. ב"ח. מ"א סק"ב:

ב

ב) שם. אסור לפתוח הדלת. ואפי' אין שם רוח כלל אסור דשמא יהיה שם רוח. תו"ש או' ב' וכ"כ מ"א סי' תקי"ד סק"י. ר"ז או' א' ח"א כלל מ"ו או' י"ב. ומשמע דאפי' בנחת אסור לפתיח ועיין באו' שאח"ז:

ג

ג) שם הגה. כדרכו. כתב מ"א סק"א דט"ס הוא דאעפ"י שפותח בנחת מ"מ הרוח מנשב ואסור והגה זו צ"ל בסוף הסעי' כשקבוע בדלת עצמה וכו' אסור לפתחו ולנעלו כדרכו אבל בנחת שרי יעו"ש. וזה נראה דעת הלבוש והר"ז שלא העתיקו תיבת כדרכו. וכ"נ דעת ח"א שם. אבל הא"ר או' א' והתו"ש או' ג' ונתיב חיים והמט"י או' א' כתבו לישב תיבת כדרכו ולפי דבריהם אם פותח בנחת שרי ומ"מ כיון דאיכא פלוגתה בזה יש להחמיר ורק בשעת הדחק יש להקל:

ד

ד) הפותח. דלת החדר שהנר דלוק בתוכו ומתנועת הפתיחה כבה הנר שלא בכונה אין זה נקרא מחלל שבת בשוגג הא למה זה דומה לנועל את ביתו לשמרו ונמצא צבי שמור בתוכו ומ"מ טוב להרהר בתשו' ע"י תענית או צדקה על אשר גרם הכיבוי בבלי דעת כיון דלכתחלה לא היה רשאי לפתוח הדלת עד אשר עיניו יחזו שלא יגרום כיבוי בפתיחתו וכדינא דקמן, פתה"ד או' ב' ומ"ש ע"י תענית או צדקה ר"ל שיתענה יום אחד ואם אינו יכול להתענות יכול לפדותו בממון שיתן דמי סעודתו לצדקה וכמ"ש לקמן סי' תקס"ח סעי' ב' יעו"ש:

ה

ה) שם הגה. אבל לנעול הדלת כנגדו מותר. ואפי' להאוסרים לסתום התנור כמ"ש ססי' רנ"ט הכא שרי דזה לא שייך בנר שאין הרוח מבעיר אותו. מ"א סק"ג. תו"ש או' ה' ור"ל דלמעלה מפי התנור דרך להיות נקב קטן וע"י סתימת פי התנור ולא נשאר פתוח כ"א הנקב הקטן דומה למפוח ומבעיר יותר אבל בנר ליכא למימר דמבעיר הרוח את הנר. מחה"ש:

ו

ו) שם בהגה. וה"ה בחלון וכו'. דמותר לנועלו ואסור לפותחו אם הנר קרוב אליו קצת. ר"ז או' א' ומיהו עששית שקורין לאנטירנ"א מלאכתו לאיסור ואפי' דלת הקבוע בו אסור לפותחו ולנועלו בשבת א"א או ג' ועיין לקמן או' כ"ה:

ז

ז) שם. אסור לפתוח הדלת ולנעלו וכו'. פי' כשפותח הדלת נוגע בנר שאחוריה. מ"א סק"ה בשם הריב"ש. והט"ו סק"א כתב שאם יפתח הדלת בחוזק תחזור הדלת על הכותל מאחוריה ותנקש בה מחמת חוזק הפתיחה ותתנדנד הכותל ששם הנר וכן אם ינעול בחוזק כשתבוא הדלת אל הכותל מצד שלפניה תנקש בה ותתנדנד כל. הכותל אפי' מצד השני שהיא אחוריה יעו"ש. וכ"כ א"ר או' ד' וכתב דבזה מסולק תמיהת האחרונים:

ח

ח) שם. מקרב השמן לנר. והוי כמבעיר או מרחיקו והוי כמכבה. לב"ש:

ט

ט) שם. אשור לפתחו ולנעלו. משמע דבזה לא מהני פתיחה ונעילה בנחת דכיון שהוא בדלת עצמה בקלות ינדנד קצת ויקרב או ירחיק השמן. וכ"כ המט"י או' א' אבל המ"א סק"א כתב דבנחת שרי וכ"כ א"ר או' ו' והתו"ש או' ח' והשיגו על הט"ז יערש. וכ"כ הר"ז או' ג':

י

י) שם הגה. ובנר של שעוה וכו'. נראה פשוט דאם הוא בענין שיש לחוש שיכבה לגמרי אפי' של שעוה אסור. ט"ז סק"ג. אבל אם יש חשש שיפול הנר לארץ ע"י כן אין בכך כלום. אר או' ז' ר"ז או' ג':

יא

יא) שם בהגה. אעפ"י שהוא קבוע בדלת. וליכא לאוסרו משום טלטול הנר דנעילת הדלת ופתיחתו לא חשיב טלטול כיון שהוא מחובר לבית. וגם לא נעשית בסיס לנר שהוא דבר האסור דחשיבא היא לגבי הנר ולא בטלה גביה רק לגבי בית היא חשובה ובטיל לגבי הבית לבוש:

יב

יב) [סעיף ב'] ואפי' אין שם אלא רוח מצויה. גזירה אטו שאינו מצויה דהוי פסיק רישיה. ב"י. אבל כשאין שם רוח כלל שרי דהוי גזירה לגזירה תו"ש או' יו"ד:

יג

יג) שם. מותר לסגרו וכו'. ואפי' להאוסרין בסס"י רנ"ט הכא שרי דבבית יש אויר הרבה ולא דמי למפוח. מ"א סק"ו. תו"ש או' י"א:

יד

יד) [סעיף ג'] שכח נר על הטבלא וכו'. מבע"י שלא מדעת. ואפי' אם הניחה על הטבלא בכונה בחול אלא שלא היה דעתו שישאר שם בשבת ואח"כ שכחה שם מיקרי שוכח. מ"א סי' ש"ט סק"ו:

טו

טו) שם. מנער את הטבלא וכו'. כשצריך לטבלא. ואע"ג דאפשר שיכבה הנר ע"י הנפילה אפ"ה מותר דלא הוי פסיק רישיה וק"ל כר"ש דדבר שאין מתכוין מותר. שבת ק"ך ע"ב וב"י. וכתב המאירי דדוקא אם הוא מנערו בנחת (דהיינו שמטה הטבלא ויורד בנחת לארץ) דאי לאו הכי פסיק רישיה. וכ"מ במהרי"ל והביאו א"ר או' י"א. ועיין לקמן או י"ט:

טז

טז) שם הגה. וטוב לעשות ע"י עכו"ם וכו'. כתב הב"ח ולענין הלכה נהגינן כשנופל נר של שעוה או של חלב ושומן כעין קנדילא על השלחן והמפה אם אפשר ע"י עכו"ם שהוא מזומן לפנינו לא ינער ישראל אבל אם אין העכו"ם מזומן וצריך להשתדל אחריו ינער ישראל כיון דאינו פסיק רישיה בודאי אלא דבר שאין מתכוין הוא ואם ככה כבה דלא הוי בסיס לדבר האסור אלא כשדעתו להניח שם כל השבת אבל נרות שמדליקין על השלחן דדעתינו ליטלו למחר ע"י עכו"ם דינו כשכח שלא נעשה בסיס לדבר האסור ובפרט היכא דאיכא נמי פסידא טובה דמטפחת דאין להחמיר כלל עכ"ל. והביאו שכנה"ג בהגה"ט או' ב' וכתב אבל בש"ע פסק דאם הניחה מדעת אסור ובסי' ש"ט כתב מחלוקת בהניח מדעת עכ"ד. ור"ל דדעת הש"ע אפי' בהניח מדעת שישאר שם קצת ביום השבת הוי בסיס לדבר האסור ואסור לנערו וכן סתם בסי' ש"ט סעי' ד' אלא שכתב שם בשם י"א דלא הוי בסיס אלא א"כ במניחם על דעת שישארו שם כל השבת יעו"ש. וא"כ לדידן דק"ל דכל היכא שסותם מרן להחמיר ואח"כ כותב בשם י"א להקל דהלכה כסתם ואין להקל אלא בשעת הדחק או בהפסד מרובה כמ"ש לעיל סי' י"ג או' ז' א"כ הכא נמי אם הניחו מדעת שישאר שם בכניסת שבת אע"ג דדעתו להסירו אח"כ ע"י עכו"ם ולא ישאר שם כל השבת נעשה השלחן בסיס לדבר האסור ואסור לנערו אלא א"כ הוא בענין שיש הפסד מרובה או שעת הדחק שאז יש לסמוך על המתירין וכן במקום שנהגו להקל אין למחות בידם מאחר שיש להם על מה לסמוך:

יז

טוב) ואם היה מונח על השלחן גם ככרות ושאר דברים פשיטא דהם חשובים יותר מהנר ושרי לטלטלו כמ"ש סי' ש"י סעי' ח' ואפי' כשהוא דולק שרי וא"כ כשצריך למקום השלחן רשאי לטלטלו וכן היכא דא"א לנער כגון דאיכא פסידא רשאי לטלטלו. מ"א סק"ח. וכ"כ הפרישה או' ד' דמותר לטלטל השלחן אף שנר של שעוה או חלב עומד על המנורה על השלחן דהשלחן לא הוה בסים לנר ובפרט שיש דברים אחרים של היתר ע"ג השלחן דהוי כטלטול מנא בקיטמא עכ"ל והביאו א"ר או ח' ועיין תו"ש או' י"ג מ"ש להשיג על דברי המ"א ומ"מ כתב דבשלחן יש להקל כמ"ש הא"ר בשם הפרישה יעו"ש. והיינו כגון שיהיה מונח על השלחן בכניסת שבת דהיינו בביה"ש הלחם או שאר דברים וגם שיהיו הלחם או שאר הדברים חשובים יותר מן דליקת הנר דהיינו מן השלהבת שהנר נעשה בסיס אלוה. שאז לא נעשה השלחן בסיס לדבר האסור כ"א לדבר ההיתר ולדבר האיסור ומותר לנערו או לטלטלו ואף לאחר שסלקו הלחם ממנו לא נעשה בסיס לדבר האיסור כיון שהיה מונח עליו בכניסת שבת. ר"ז או' ו':

יח

יח) שם בהגה. וטוב לעשות ע"י עכו"ם וכו'. ואפי' בשל שמן שרי כמ"ש סס"י רנ"ג דפסיק רישיה שרי ע"י עכו"ם. מ"א סק"ז. א"ר או' יו"ד. תו"ש או' י"ב. ר"ז או' ה':

יט

יט) שם. ובלבד שיהא נר של שעוה וכו'. ואז ליכא משום כיבוי דהוי דבר שאין מתכוין ומשום איסור טלטול הנר ליכא דהוי טלטול מן הצד ע"י דבר אחר לצורך דבר היתר דשרי כמ"ש סי' שי"א והטבלא לא הוי בסיס לנר כיון דמיירי בשכח אבל הניח עליו". מדעת הוי הטבלא בסיס ואסור לנערה. תו"ש או' י"ג. ובאיזה ענין מיקרי הניח מדעת ואסור לנער כבר כתבנו לעיל או' ט"ז יעו"ש:

כ

ך) שם. ואם הניחו עליה מדעת וכו'. ואם נפל ניצוץ מן הנר שלנו על המטפחת או אפי' הנר עצמה מותר לכ"ע לנער המקום ההוא דהא ודאי שם לא שייך לומר הניחו מדעת דהא בשבת נפל שם. ט"ז סק"ה. א"ר או' י"א:

כא

כא) שם בהגה. וה"ה דמותר ליגע במנורה וכו'. היינו בקבועה על מקום אחד אבל אם היא תלויה אפי' ליגע בה אסור שבקל ינענע. ט"ז סק"ו. מט"י או' ז' וכן אם היה במקום עמידתו בתפלה נר דולק יש ליזהר מלנענע עצמו בשעת התפלה משום דע"י נענוע הגוף והבל הפה בכח אפשר לבא לידי כיבוי או הבערה:

כב

כב) [סעיף ד'] דליכא למיחש וכו'. דהא ק"ל דנר שהדליקו בו באותו שבת אסור לטלטלו אפי' לאחר שכבה כדלקמן רס"י רע"ט. ואם נוהג להתנות מתחלת השנה לטלטל נר שכבה כמ"ש לקמן סי' רע"ט אסור להניח הנר ע"ג אילן. ברכ"י או' ב' וכ"כ המש"ז או' ז' ומ"ש שם המש"ז ולדידן שרי היינו לפי מ"ש מור"ם ז"ל בהגה סי' רע"ט סעי ד' דכן נוהגין במדינות אלו (ר"ל בערי אשכנז) שאין להתנות וא"כ כיון שאין נוהגין להתנות ליכא למיחש לכשיכבה לשקליה מיניה ונמצא משתמש במחובר אבל במקומות שנוהגין להתנות אסור להניח הנר ע"ג אילן דאיכא למיחש שמא יטלנו אחר שיכבה ונמצא משתמש במחובר:

כג

כג) שם. אבל אין מניחין נר של יו"ט וכו'. ר"ל אפי' אם מניחו מערב יו"ט אסור כיון דמותר לטלטלו ביו"ט גופיה וכדשקיל ליה ביו"ט הרי הוא משתמש באילן. מט"י או' ט' ועיין לקמן סי' תקי"ד סעי' ו':

כד

כד) [סעיף ה'] מותר לכפות קערה וכו'. וקמ"ל דכלי ניטל לצורך הקורה שאינה ניטלת. רש"י ס"פ כ"כ. והתו' דמ"ג כתבו דקמ"ל דלא חיישינן שמא יכבה וכ"מ דעת המחבר ולכך כתב דין זה כאן ולא בסס"י של"ד כמ"ש הטור. תו"ש או' ח"י:

כה

כה) ואותן כלי זכוכית שקורין לאנטערי"ן שנותן נר בתוכו ל"מ אם הוא תלוש דאסור לטלטל דהוה כלי שמלאכתו לאיסור אלא דאפי' קבוע במסמרים על העמוד יראה דאסור לסגור הדלת קטן שבו דמ"מ כלי שמלאכתו לאיסור הוה בזה. מש"ז או' ח':

כו

כו) שם. מותר לכפות קערה וכו'. וצריך שיניח מעט אויר תחתיה דאם לא כן יכבה הנר. מ"א סק"ט. וכ"כ האחרונים. ובנר של חלב יש ליזהר משום הזיעה שעולה למעלה אל הקערה כדאיתא ביו"ד סי' ק"ה בהגה ססע"י ג' תו"ש או' ח"י:

כז

כז) שם. כדי שלא יאחוז האור בקורה. לאו דוקא בשביל הסכנה דה"ה נמי אם מכסה הנר מפני דבר אחר או מפני החמימות וכיוצא דהא ק"ל כלי ניטל אפי' לדבר שאינו ניטל כדלקמן סי' ש"ח סעי' ל"ד וכ"כ הט"ז והוא פשוט. מט"י או' י"א:

כח

כח) שם. שלא יאחרו האור בקורה. וה"ה דמותר לכפות כלי על הנר כדי לשמש מטתו בין בשבת בין ביו"ט. רש"ל פ"ב דביצה. ט"ז סק"ח. שכנה"ג בהגה"ט או' ג' עו"ת או' ה' א"ר או' י"ד:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---