כף החיים/אורח חיים/רנד

כף החיים ‏ אורח חיים רנד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] אעפ"י שבשר חי מותר להשהותו ה"מ בקדירה שאינה ממהרת להתבשל והסיח דעתו ממנה עד למחר ולא חיישינן שמא יחתה. טור ולבוש:

ב

ב) שם. אבל בצלי שאצל האש וכו'. משמע דבצלי קדר שרי. מ"א סק"א. א"ר או' א' תו"ש או' ב' א"א או' א' ר"ז או' א':

ג

ג) שם. אסור להניחו סמוך לחשיכה וכו'. אלא א"כ נצלה מבע"י כל צרכו ומצטמק ורע לו כמ"ש סי' רנ"ג סעי' א' וכ"כ בב"י והא דסגי בסעי' ב' כשנתבשל כמאכל בן דרוסאי היינו דוקא התם משום דהניחו ע"ג גחלים אבל הכא שאינו ע"ג גחלים ממש אלא אצל האש לא מהני כמב"ד וכמ"ש לקמן או' ה' וכ"כ מ"א סק"י. מט"י או' ב' וה"ד לסברה ראשונה שכתוב שם בסי' רנ"ג סעי' א' אבל לפי סברת יש אומרים שכתב שם דכל שנתבשל כמב"ד וכו' מותר להשהותו ה"נ בצלי שאצל האש כל שנתנבשל כמב"ד מותר להניחו אצל האש סמוך לחשיכה וכמ"ש ב"י יעו"ש:

ד

ד) שם. שתמהר להתבשל וכו'. וה"ה לכל מיני קטניות שממהרין להתבשל. רי"ו. מ"א סק"ב. א"א או' ב' ועיין לקמן סעי' ח':

ה

ה) שם. אבל בשר גדי ועוף וכו' מותר. פי' אפי' לא הגיע למבב"ד כיון דלא חיישינן לחתוי. והא דאסר בסעי' ב' קודם מאכל בן דרוסאי ומשמע אפי' בשר גדי היינו ע"ג האש דחזינן דלא חייש לחירוך הבשר כיון דמניחו על הגחלים וע"כ חיישינן שם שמא יחתה למהר הצלייה אבל אחר מב"ד שרי אפי' בשר שור מאחר שראוי לאכילה למה יחתה להפסידו אבל אצל האש יש חילוק בין גדי לשאר בשר כמ"ש בש"ע וזהו דעת הרמב"ם לפי פי' המגיד אבל הטור אינו מחלק בין ע"ג האש לאצל האש אלא בין בישול לצלי לחוד דבצלי שאצל האש או על האש יש בו קולא וחומרא נגד הבישול. דהיינו חומרא שקודם מב"ד אסור לכ"ע שמא יחתה ואפי' בחי לגמרי. וקולא דבבישול יש איסור להשהותו להרי"ף ורמב"ם בסי' רנ"ג אפילו במצטמק ויפה לו וכאן מותר אפי' אחר מב"ד לחוד. ט"ז סק"א יעו"ש. ונ"מ דלדעת הטור לא יש חילוק בין בשר שור לגדי אם הם מונחים על האש או אצל האש ובשניהם אם נתבשלו כמב"ד מותר להשהותם אצל האש סמוך לחשיכה ואם לא נתבשלו כמב"ד אסור אבל לדעת הש"ע אם הם ע"ג האש לא יש חילוק כמ"ש סעי' ב' דכל שנתבשלו כמב"ד מותר להשהותו אבל אם הם אצל האש אם הוא בשר שור אסור להשהותם אלא א"כ נתבשל כ"צ ומצטמק ורע לו כמ"ש לעיל או' ג' ואם הוא בשר גדי מותר אפי' לא הגיע למב"ד והיינו לס' ראשונה שבסי' רנ"ג סעי' א' אבל לס' הי"א שכתב שם אפי' בשר שור אם נתבשל כמב"ד שרי להשהותו אצל האש סמוך לחשיכה כמ"ש לעיל או' ג' יעו"ש. כבר כתבנו שם או' ל"א דנהגו להקל כסי' הי"א יעו"ש. וכ"כ הר"ז בזה הסי' או' ב':

ה) שם. שהם מנותחים וכו'. אבל אם הם שלמים דינם כבשר שור ועז כמ"ש לקמן או' ט"ו. וכ"כ הר"ז או' ב':

ו

ו) שם. שאם יחתה וכו'. ומהאי טעמא שרי אפי' אין פי התנור מכוסה כלל דאם יחתה יתחרך הבשר. ב"י. עו"ש או' א':

ז

ז) שם. שאם בא לפתוח וכו'. דכיון דשריק נפיש הבליה וכי פתח ליה נשיב ביה זיקא ומצטנן התנור. ב"י עו"ש שם:

ח

ח) שם. ויתקשה הבשר וכו'. משמע דאם הוא בקדירה לא מהני טוח בטיט דהא לא יתקשה. ועיין לקמן בהגה. מ"א סק"ג. ור"ל דלדעת ההגה דס"ל כשיטת רש"י א"כ אם הוא טח בטיט אפי' בקדירה שרי. מחה"ש. ועיין לקמן או' י"ג.

ט

ט) שם. ויתקשה הבשר וכו'. והאי קרא חייא כיון דקשי ליה זיקא כבשרא דגדיא דמי. שבת ח"י ע"ב והביאו ב"י. אלא שהתו"ש או' ט' כתב דזהו דוקא לשיטת הרא"ש ורי"ו דס"ל דעיקר הטעם בגדי משום דקשיא ליה זיקא אבל להרמב"ם דס"ל דבגדי אין הטעם משום דקשיא ליה זיקא אלא משום חירוך א"כ הך גירסא אינה נכונה ולכן השמיט הרמב"ם הך מלתא יעו"ש ולפ"ז גם להש"ע שהעתיק טעם הרמב"ם משום חירוך לית ליה הך מלתא אלא הרי הוא כשאר פירות ולכן לא כתב זה בש"ע. ועיין לקמן או' ח"י:

י

י) שם בהגה. או שנתבשל קצת. ולא הגיע למב"ד שרי. והיכי דאסור אז דינו כתבשיל ותליא בפלוגתא דרס"י רנ"ג ואם הגדי בקדירה תליא נמי בפלוגתא זו. מ"א סק"ד. תו"ש או' ה' ור"ל לסברא א' אפי' הגיע למב"ד אסור להשהותו אלא א"כ מצטמק ורע לו ולסברת שנייה אם הגיע למב"ד שרי וכמ"ש לעיל או' ה' יעו"ש:

יא

יא) שם בהגה. שחלל הגוף שלם וכו'. דלא שלטא ביה אוירא כולי האי דצלעותיה מגינות עליה. הגמ"ר. ד"מ או' א' תו"ש או' ו':

יב

יב) שם בהגה. ויש מחמירין וכו'. ואע"ג דלענין טוח בטיט יש קולא מ"מ בצלי דאנן קיימינן ביה הוא מחמיר. נתיב חיים ועיי"ש מה שמיישב קושיית הט"ז בסק"א. והביאו מחב"ר או' א':

יג

יג) שם בהגה. טוח בטיט הכל שרי. אפי' בקדירה כיון שאינו מוכן לחתות שהרי סתום הוא. מ"א סק"ה. ואפי' נתבשל קצת. א"ר או' ב' והוא דעת רש"י וסיעתו. תו"ש או' ז' אבל לדעת הש"ע לא מהני בקדירה טוח בטיט כמ"ש לעיל או' ח' יעו"ש:

יד

יד) שם בהגה. שהוא מגולה וכו'. משמע אפי' הוא בתנור כל שאינו מכוסה כלל אסור ולאפוקי מסברא א' שסוברת שבשר גדי שרי. ומיהו כשנצלה כמב"ד שרי אפי' להאוסרין ברס"י רנ"ג בקדירה. ומיהו משמע במאור דאף לס' שנייה דוקא בתנורים שלהם שהיו קטנים והיו חוששין שמא יתחרך אבל בתנורים שלנו אין היתר לצלי כמב"ד להאוסרים בקדירה בסי' רנ"ג. מ"א סק"ו. א"ר או' ג' תו"ש או' ח' וכתב שם הא"ר ואפשר דיש לסמוך בזה על המתירין:

טו

טו) שם בהגה. ובתנור שפיו מכוסה וכו'. אז יש לחלק בין גדי ועוף ושאר בשר וכו' היינו דבגדי יעוף שהם מנותחים שהרוח קשה להם אז ליכא למיחש שמא יגלה התנור ויחתה בגחלים אעפ"י שאינו טוח אבל בשאר בשר ואפי' בגדי ועוף כשהם שלימים אין הרוח מזיק להם ואסור בתנור שאינו טוח בטיט אעפ"י שהוא מכוסה דחיישינן שמא יגלהו ויחתה בגחלים. לבוש.

טז

טז) שם. אז יש לחלק בין גדי ועוף לשאר בשר וכו'. מיהו אם עבר או שכח ושהה בתנור מכוסה אף שאינו טוח בטיט מותר מאחר דיש מתירין לכתחלה וה"ה לכל כיוצא בזה. ב"ח והאחרונים. א"ר או' ד' ועיין לקמן או' כ"ה:

יז

טוב) [סעיף ב'] אין צולין בשר וכו'. ואעפ"י שאינו צולה אלא לצורך מחר מאחר שראוי לאכול בלילה אתי לחתויי. ב"י:

יח

יח) שם. אין צולין בשר בצל וכו'. ואע"ג דבצל ראוייה לאכול חי איננה טובה לאוכלה חיה וכבשר חי דמיא. לבוש. וכ"כ מ"א ס"ק י"ג. א"ר או' ט' ר"ז או' ה' וה"ה לכל דבר שאין טוב לאכלו חי דאסור. מ"א שם. א"ר שם. ר"ז שם. ועיין לקמן או' כ"ט:

יט

יט) שם. ע"ג גחלים וכו'. סמוך לגחלים ולא ע"ג גחלים ממש דהיאך יקח הבשר מעל הגחלים בשבת דאולי לא נכבו עדיין. מרדכי. ולהרמב"ם צ"ל דאה"נ שממתין עד שיכבו. מ"א סק"ז. וא"כ לדעת הש"ע שהוא כדעת הרמב"ם דס"ל על הגחלים ממש כמ"ש לעיל או' ה' צריך להמתין שלא יקח הבשר מעל האש בשבת עד שיכבו הגחלים או שיניח איזה דבר על הגחלים ויתחוב הבשר בשפוד ויניח ראש השפוד על אותו דבר באופן שלא יגע הבשר ממש בגחלים כדי שיוכל להסיר אותו קודם שיכבו הגחלים. ועיין לעיל סי' רנ"ג ססע"י א':

כ

ך) שם. כמאכל בן דרוסאי וכו'. עיין לעיל סי' רנ"ג או' כ"ח מה שכתבנו בזה יעו"ש.

כא

כא) שם. אפי' הוא בשר גדי וכו'. דהיינו אפי' הוא מנותח דמקלינן לעיל סעי' א' הכא ע"ג הגחלים שאני כדמפרש הטעם דחיישינן שמא יחתה:

כב

כב) שם. אפי' הוא בשר גדי וכו'. ואפי' שריק אסור להרב ב"י בסעי' א' (דס"ל כיון במונח על הגחלים אף שיפתח התנור לא יצטנן ויתקשה. דג"מ) משא"כ לרמ"א שם שרי בשריק מ"א סק"ח. תו"ש או' י"ד:

כג

כג) שם. אבל כשנצלה כמב"ד וכו'. וזהו לכ"ע שרי כמ"ש לעיל או' א' יעו"ש:

כד

כד) שם. למה יחתה להפסידו. אבל כשאינו מונח על הגחלים ממש לא מהני כמב"ד להרב ב"י דהרי אינו מפסידו בחיתוי וכמ"ש סעי' א' מ"א סק"י. והיינו דוקא לבשר שור לא מהני כמב"ד לצלי שאצל האש אבל לבשר גדי מנותח אפי' כמב"ד א"צ להרב ב"י. והיינו דוקא לדעת הש"ע אבל לדעת הטור אין חילוק בצלי בין ע"ג הגחלים לאצל האש ובין בשר שור ובין בשר גדי דכל שנתבשל כמב"ד מותר להשהותו כמ"ש לעיל או' ה' יעו"ש:

כה

כה) [סעיף ג'] אם עבר ושכח וכו'. ודוקא כשנתן ע"ג האש שהוא מגולה אבל כשנתן לתוך התנור מכוסה אפי' בשר עז שרי בדיעבד מאחר דיש מתירין לכתחלה. ב"ח. מ"א ס"ק י"א תו"ש או' ט"ז. ר"ז או' ג'. ועיין לעיל או' ט"ז:

כו

כו) שם. אסור. בין לו בין לאחרים עד מו"ש בכדי שיעשו. ר"ז שם. ועיין לעיל סי' רנ"ג או' ך':

כז

כז) [סעיף ד'] שנאכלין חיים וכו'. אבל אם אינם נאכלין חיים דינם כבשר ואינו מותר להשהותם על הגחלים אלא א"כ נתבשלו מבע"י כמב"ד כמ"ש לעיל או' ח"י יעו"ש:

כח

כח) שם. מותר ליתנם סביב הקדירה וכו'. פי' סמוך לגחלים דאם לא כן אסור להרי"פ וסיעתו כמ"ש הרב ב"י בסי' רנ"ג וסס"י רנ"ז. מ"א ס"ק י"ב. וכתב המחה"ש דסמוך לגחלים לא דוקא אלא ע"ג הגחלים ממש יעו"ש. ור"ל לפי דעת הרב ב"י שמחלק בין אצל האש לע"ג הגחלים דאצל האש אינו מתיר כ"א בנתבשל כ"צ ומצטמק ורע לו וע"ג הגחלים די כשנתבשל כמב"ד כמ"ש לעיל או' ה' יעו"ש. א"כ הכא בפירות שנאכלין חיים שדינם כמו שנתבשל כמב"ד באו' שאח"ז א"כ צ"ל מונחים ע"ג הגחלים ממש. אמנם פירות שאינם נאכלים חיים או בצל וביצה שדינם כבשר אז אם הם מונחים ע"ג הגחלים ממש אז די להם כשנתבשלו מבע"י כמב"ד כמ"ש סעי' ב' ואם אינם ע"ג הגחלים ממש אלא אצל האש צ"ל מבושלים כ"צ ומצטמק ורע לו וה"ה אם הם מבושלים בקדירה אלא דהחילוק הוא בין צלי לקדירה דבקדירה יכול להניח סמוך לחשיכה כשהוא חי לגמרי משא"כ בצלי וע"כ מה שנוהגין ליתן סמוך לחשיכה ביצים חיים או פירות שאינם נאכלים חיים ע"ג הקדירה או ע"ג אבנים שסביב לקדירה ש"ד כיון שהקדירה מפסקת ואינם ע"ג הגחלים ממש ולא אצל האש וליכא למיחש לחתוי. ומיהו זה שכתבנו דלצלי שאצל האש ומבושל בקדירה צריך שיתבשל כ"צ ומצטמק ורע לו זהו דוקא לדעת הש"ע ולסברה א' שבסי' רנ"ג אבל לסברה שנייה די כשנתבשל כמב"ד. וכבר כתבנו שם ולעיל או' ה' דנהגו להקל כסברה שנייה יעו"ש. ועוד עיין לעיל סי' רנ"ג או' י"ב ודוק:

כח) שם סביב הקדירה וכו'. וכגון שהקדירה יושבת על כסא של ברזל או ע"ג אבנים ואינה נוגעת בגחלים כמ"ש סי' רנ"ב סעי' א' והתבשיל שבה נתבשל כ"צ ומצטמק ורע לו לסברה א' אשר שם ולסברה שנייה די כשנתבשל כמב"ד כיעו"ש:

כט

כט) שם. אעפ"י שאי אפשר וכו'. דכיון שנאכלין חיין חשיב כמב"ד. טור סי' רנ"ז. ולא דמי לבשר בצל וביצה דאסרינן אלא כדי שיצולו מבע"י דביצה אין דרך לגוממה ובצל אעפ"י שלפעמים אוכלים אותו חי מ"מ אין טוב לאוכלו חי כמו תפוחים. ב"י שם. מ"א בזה הסי' או' י"ג. א"ר או' ט' ועיין לעיל או' ח':

ל

ל) שם. אעפ"י שאי אפשר וכו'. כתב התו"ש או' י"ז. דיש לדמות דין זה לבשולי גוים דאזלינן בתר רובא דעלמא דאם רוב העולם אוכלים אותו חי אף דאנשי מקום אחר אין אוכלים אותו כשהוא חי לא חל עלייהו גזירת חיתוי ואם רובא דעלמא אין אוכלין אותו כשהוא חי אף שאנשי מקום אחר אוכלין אותו כשהוא חי גם עליהם חל גזירת חיתוי. מיהו אם במקום אחד אוכלין אותו ומקום אחד אין אוכלים אותו ולא ברירא מלתא הי מנייהו הויין רובא דעלמא אזלינן בזה כל מקום ומקום לפי מנהגו יעו"ש והביאו מחב"ר או' ב' יעו"ש. ער"ה או' ד' רו"ח:

לא

לא) שם. אע"י שאי אפשר וכו'. עיין סי' שי"ח סעי' י"ד בהגה ובדברינו לשם בס"ד:

לב

לב) שם. מפני שממהר וכו'. וכ"ש שאסור להניחם בשבת סמוך לתנור ואפי' קודם שהוסק. מ"א ס"ק י"ד. א"ר או' י"א. תו"ש או' י"ט. ר"ז או' ד'. ואף ע"י עכו"ם אסור. א"א או' י"ד. ועיין סי' רנ"ג סעי' ה' בהגה:

לג

לג) [סעיף ה'] פת לתנור וכו'. לתנור שהיה בימיהם אעפ"י שהוא גרוף וקטום ולתנור שלנו שאינו גרוף וקטום. ר"ז או' ו' ועיין סי' רנ"ג סעי' א' ובדברינו לשם או' א' ודוק:

לד

לד) שם. אלא כדי שיקרמו וכו'. דכל שנתנה בכדי שיקרמו פניה לא חיישינן שמא יחתה משום דמפסיד ליה. הרמב"ם פ"ג ומביאו ב"י:

לה

לה) שם. אלא כדי שיקרמו וכו'. ונראה בעיני שלא נאמר כן אלא באופה פת מועטת לצורך השבת אבל באופה פת מרובה לצורך חול אסור להניחו בתנור אחר חשיכה ואם שכחו בתנור מציל ממנו ג' סעודות בלבד. ריא"ז הב"ד בשה"ג פ"ק דשבת. כנה"ג:

לו

לו) שם. כדי שיקרמו וכו'. שהוא סי' דכל העוגה נאפה כמב"ד. ב"ח. וא"כ בפת עבה לא סגי בקרימת פנים אלא צריך לשער שנתבשל כל עובי הפת כמב"ד:

לז

לז) שם. פניו המדובקים בתנור וכו'. משמע בב"י דדעתי להחמיר ודוקא כדי שיקרמו פניו המדובקים בתנור יעו"ש. ומ"ש המ"א ס"ק ט"ו דדעת הש"ע להקל ובאיזה צד שמתקרם סגי כבר השיג עליו התו"ש או' כ"א יעו"ש. וכ"כ להשיג המחה"ש אלא שאח"כ כתב ליישב קצת יעו"ש. מיהו הא"ר או' י"ב כתב דדעת מיו"ט וכל האחרונים דאיזה צד שהקרים בין שכנגד האש בין המדובק בתנור מותר. אבל הב"ח כתב דאין להקל וצריך שיקרמו גם פניה שאינן מדובקים בתנור יעו"ש. וכ"פ הסמ"ג ורי"ו דבעינן שיקרמו ב' פנים. וכ"כ בא"ח דחררה אין נותנים אלא כדי שיקרמו פניה עליון ותחתון יעו"ש. וכ"כ הרוקח סי' ל"ח. והב"ד הער"ה או' ה' וכתב וכ"נ דעת הטור ודלא כמ"א יעו"ש. וכ"פ הר"ז או' ו' אלא שכתב דבדיעבד אם עבר ונתן פת לתנור סמוך לחשיכה. או חררה ע"ג גחלים ולא קרם אלא צד אחד מותר לאכלה בשבת יעו"ש:

לח

לח) ופשוט דבכל זה אפי' נתנן חי סמוך לחשיכה אסור דממהר להתבשל כמ"ש רס"י זה. ופשוט דבכירה גרופה וקטומה הכל שרי כמ"ש סי' רנ"ג. ועוגה או מיני בצק שאופין בקדרה דינן כפת ובלבד שאינן ממולאין. מ"א ס"ק ט"ז. ר"ז שם. דאי ממולאין גם המילוי צריך שיתבשל כמב"ד כמ"ש רמ"א. מחה"ש:

לט

לט) שם בהגה. ופשטיד"א פלאדי"ן צריך שיקרום פניו למעלה ולמטה וכו'. והא דבפת סגי מצד אחד והפשטיד"א משני צדדין משום דפשטיד"א חלק העליון מן הפשטיד"א וחלק התחתון אינו גוש אחד דהרי המולייתא שבתוכה מפריד ביניהם והוי כשני עוגות וכל אחד צריך קרימת פנים וז"ש רמ"א למעלה ולמטה קאי אחלק העליון שלמעלה מן המולייתא והחלק התחתון שתחת המולייתא וזה פשוט. דג"מ. וכ"כ בס' חמד משה או' י"ג:

מ

מ) שם בהגה. ויתבשל מה שכתובה כמב"ד. הרב אזיל לשטתו לעיל סי' רנ"ג סעי' א' דנוהגין כסברה אחרונה אמנם לסברא ראשונה בעינן דוקא מצטמק ורע לו. עו"ש או' ב' וכ"כ התו"ש או' כ"ב. וכתב דהכי ק"ל ור"ל כסברה אחרונה. ועיין בדברינו לשם או' ל"א:

מא

מא) שם. אם במזיד אסור עד מ"ש בכדי שיעשו. בין לו לאחרים. ר"ז או ו' ועיין סי' רנ"ג או' כ' ולא דמי למבשל בשבת ברס"י שי"ח דק"ל דאסור לו לעולם דשאני התם דהוא איסור דאורייתא. לבוש. תו"ש או' כ"ג:

מב

מב) שם. ואם בשוגג וכו'. ואע"ג דבעססיות ותרמוסין משמע דאפי' בשוגג אסורין עד מ"ש הכא משום כבוד שבת לא קנסו לגבי ג' סעודות בשוגג. ב"י. וא"כ משמע דאפי' בתנורין שלנו (ר"ל בפורנ"י שאין בהם דין רדייה) אסור יותר מג' סעודות. ובב"ח משמע דבתנורים שלנו שרי יותר מג' סעודות ול"נ להחמיר. מ"א ס"ק י"ז. וכ"כ התו"ש או' כ"ד. ואפי' טלטול בעלמא אסור לצורך חול ואף שרוצה לאכול מהם בשבת מ"מ גזרינן כיון דדי לו בג' סעודות ואין בו כ"כ צורך שבת. תו"ש שם:

מג

מג) שם. אם אין לו מה יאכל וכו'. ואם יש לו חתיכת פת גדולה מספקת לג' סעודות אסור לו לאכול בשבת מפת זו שנאפית באיסור כדי לברך על לחם משנה שלמים כיון שעיקר מצות ג' סעודות בשבת יכול לקיים בלא פת זו. ר"ז או' ח':

מד

מד) שם. מותר לו לרדות ממנו מזון ג' סעודות וכו'. וכן מותר לומר לעכו"ם לאפות סמוך לחשיכה אפי' בפחות מקרימת פנים דאע"ג דלישראל אסור במזיד כיון דאינו אלא שבות גזירה שמא יחתה בגחלים לעכו"ם שרי דהוי שבות דשבות ובמקום מצוה לא גזרו רבנן ומותר לומר לו לרדות נמי כדרכו מה"ט וה"ד לצורך מזון ג' סעודות אבל ביותר מג' סעודות אסור. וכן אם מביא לו הישראל מבע"י הפת לעכו"ם והעכו"ם מתעצל או מתכוין להכעיס ואינו נותנו בתנור עד שחשיכה נראה ודאי דמותר כיון דאין הישראל אומר לו כלום ועכו"ם אדעתא דנפשיה עביד כיון דקצץ לו דמים ומיהו אם הישראל עצמו מוליכו מהתנור לביתו אסור משום מוציא מרה"י לכרמלית אם לא ע"י נער עכו"ם כמנהג. בית יהודה סי' כ"ח. ברכ"י או' ד' שע"ת:

מה

מה) וכתב עו"ש הב"י דאע"ג דאסור לומר לעכו"ם סמוך לחשיכה לאפות יותר מג' סעודות מ"מ אם עבר ואמר לו לא מחמרינן כ"כ לאסור הפת אף בדיעבד כיון דהוא שבות דשבות יעו"ש. וכ"כ הער"ה או' ז':

מו

מו) שם. וצורך שבת הוא וכו'. היינו נמי מזון ג' סעודות אבל יותר מג' סעודות אסור אפי' בשינוי והה"מ מקיל בהדביק בהיתר לרדות בשינוי אפי' יותר מג' סעודות והיינו דאם רוצה לאכול מהן בשבת. תו"ש או' כ"ה:

מז

מז) שם. אפי' בשינוי. משום דרדיה שבות היא. מ"א ס"ק ח"י. תו"ש או' כ"ו:

מח

מח) שם בהגה. אבל אם הוא טוח בטיט וכו'. דאז לא שייך למגזר שמא יחתה דטורח לסתור הטיחה של פי התנור. תו"ש או' כ"ז. מיהו להרב ב"י אסור כמ"ש סעי' א' דהכא לא שייך שיתקשה. מ"א ס"ק י"ט. תו"ש שם. מיהו בס' אמד משה או' י"ד כתב דאין זה מוכרח ואפשר דגם הרב ב"י מודה בפת יעו"ש:

מט

מט) שם בהגה. רק למו"ש וכו'. פי' שיש לו מזון ג' סעודות וא"כ אסור לרדותו בשבת רק למ"ש ולכן שרי. וא"כ בתנורים שלנו אסור אעפ"י שהוא אופה למו"ש כי היכי דאסרינן בכל התבשילין ולא מחלקין בין רוצים לשבת או למו"ש דגזרינן שמא ימלך לאוכלה בשבת ויחתה היה בפת. מ"א סק"כ. תו"ש או' כ"ח. ר"ז או' י"א:

נ

נ) שם בהגה. דיש לו זמן לאפותו מותר וכו'. פי' אפי' לא נתנו כדי שיקרמו פניה מבע"י. עו"ש או' ב':

נא

נא) שם בהגה. דיש לו זמן לאפותו וכו'. ול"נ דודאי לכתחלה אסור ליתן לצורך מו"ש. א"ז. פת"ע או, כ"ג:

נב

בנ) [סעיף ו'] ואם נתנו בשבת אפי' במזיד וכו'. דהוה אמינא דבמזיד אהור דהלעיטהו לרשע וימות קמ"ל דשרי כדי שלא לבא לידי איסור סקילה. תו"ש או' כ"ט. אבל המ"מ פ"ט כתב דשוגג הוי רבותא טפי דהא כיון שנזכר א"כ ליכא חיוב חטאת דבעינן שיהא תחלתן וסופן שגגה ואפ"ה שרי לרדות קודם שיבא לידי איסור חטאת. יעו"ש. מ"א ס"ק כ"א. תו"ש שם:

נג

גנ) שם. מותר לו לרדות וכו'. משמע אפי' כדרכו. ומ"מ אם אפשר לעשות בשינוי יעשה. מ"מ פ"ה. מ"א שם. ר"ז או' י"ב. והיינו אם לא יצטרך עי"ז להשהות כדי קרימת פנים ויתחייב. מ"ב או' מ"א:

נד

דנ) שם. מותר לו לרדות וכו'. ודוקא לו התירו לרדות במרדה ולעבור איסור דרבנן שלא יבא לידי איסור חמור אבל אחרים אסורים דאין אומרים לו לאדם שיעשה איסור קל כדי שלא יעשה חבירו איסור חמור כיון שאין נעשה על ידו וגם חבירו היה פושע כגון הכא שהדביק פת במזיד בשבת ב"ח. מ"א שם. ר"ז שם. ואפי' שוגג דלא פשע מקרי פשיעה דהיה לו להזהר. א"א או' כ"א. ועיין לקמן סי' ש"ו סעי' י"ד ובדברינו לשם בס"ד:

נה

הנ) וכתב א"ר או' י"ז דלכאורה נראה בתנורים שלנו שאין איסור רידוי מותר גם לאחר אך מצאתי בראב"ן סי' שמ"ו דפי' האיסור משום דבצק הוא ואינו ראוי לטלטל משום מקצה וא"כ ודאי דה"ה בתנורים שלנו אסור לאחר יעו"ש. והביאו התו"ש או' כ"ט וכתב ולפ"ז אף שהתירו לרדות צריכים להזהירו שיהא דעתו להאכילם לכלבים לתקן איסור מוקצה אבל מסתימת לשון הש"ס והפו' לא משמע הכי יעו"ש. וכ"ז לענין אפייה אבל לענין בישול פשוט הוא דאם אחד שכח או עבר והניח קדירה סמוך להאש צריך גם אחר לסלקו כדי שלא יבוא חבירו לידי איסור דבסילוק הקדירה אין כאן איסור כלל וממילא יש כאן מצוה לאפרושי מאיסורא. מ"ב או' מ':

נו

ונ) שם. קודם שיאפה וכו'. כתב התו"ש או' צ' דלפי מה שנתבאר לעיל דלדעת הטור מקרי אפייה קודם קרימת פנים דהיינו בשליש בישול א"כ לפ"ז יש לומר דאם נתנו בשבת סמוך למו"ש באופן שיוכל להגיע קודם חשיכה עד שליש אפי' אין שהות שיקרמו פניה בשבת ג"כ מותר לרדות בשבת שלא לבא לידי איסור סקילה ואף דק"ל כהרמב"ם דשיעורא כמב"ד הוא עד חצי בישולו כמ"ש סעי ב' היינו חומרא דשבת אבל הכא מסתברא למימר אפכא דדילמא ק"ל כהטור וראוי להתיר לו להצילו מאיסור סקילה יעו"ש:

נז

זנ) שם. איסור סקילה. נראה דאם הדביק פת בתנור בזמן תוספת שבת ועדיין יש שהות שיאפה קודם בה"ש בכה"ג לא התירו לרדות כיון שאין בו אלא עשה לחוד כמ"ש סי' רס"א. תו"ש או' ל"א יעו"ש. והא"א או' כ"א כתב דדוקא אם הדביק בשבת הא בה"ש דלית סקילה וחטאת אין מתירין לרדותה אם יתבשל בה"ש ממש כולו כמב"ד יעו"ש:

נח

חנ) [סעיף ז'] בתנורים שלנו וכו'. ומיירי שנתן הפת לתנור מבע"י וקדש עליו היום. ב"י משום רי"ו. ור"ל שנתן הפת לתנור בבע"י בכדי שיקרמו פניו קודם בה"ש וכמ"ש סעי' ה' יעו"ש. וכ"כ מ"א ס"ק כ"ג א"ר או' י"ח. תו"ש או' ל"ב. א"א או' כ"ג:

נט

נט) שם. מותר להוציא יותר מג' סעודות וכו'. דלא גרע מחררה שטמנה בגחלים דשרי. ב"י בשם רי"ו מ"א שם. ומשמע דחררה אעפ"י שאינה לצורך שבת אפ"ה נוטל מע"ג גחלים בשבת כדי לאכול הימנה בשבת. א"א שם.

ס

ס) שם. מותר להוציא יותר מג' סעודות וכו'. ונראה דוקא כשרוצה לאכול ממנו בשבת אבל אסור לרדות לצורך חול דאפי' טלטול בעלמא אסור כמ"ש בהגמ"נ ה' פסח דאסור להביא יין בשבת לצורך מו"ש. מ"א שם. אבל הא"ר שם דחה דבריו וכתב דהכא שרי משום פסידא שלא יפסד הלחם בשהייתו עד מו"ש כמו בדליקה בסי' של"ד דאינו אסור אלא משום שמה יכבה יעו"ש. והדין עמו בזה מיהו במקום שאין פסידה הדין עם המ"א דלא גרע מטלטול בעלמא דאסור לצורך חול. תו"ש שם:

סא

סא) ונראה דדוקא בפת התירו מזון ג' סעודות דחייב בשבת לאכול פת אבל שאר תבשילין אם נתן באיסור אפי' בשוגג אסור עד מו"ש כמ"ש רס"י רנ"ג ומיהו אם אין לו כלל מה יאכל שרי כיון דאסור להתענות בשבת כמ"ש סי' רפ"ח. ואם יש לו פת אחת מזון ג' סעודות אסור להציל ואע"ג דצריך לכל סעודה ככר שלם ולחה משנה מ"מ אינה חובה כ"כ. מ"א שם. א"ר שם. תו"ש שם. ועיין סי' של"ד סעי' א':

סב

סב) שם. ומ"מ לא יוציא ברחת וכו'. ואפי' לצורך ג' סעודות אסור. ב"י. עו"ש או' ד' ונראה דע"י עכו"ם שרי:

סג

סג) [סעיף ח'] לא ימלא אדם קדירה עססיות ותורמסין וכו'. ואע"ג דבפ' אין צדין איתא דתורמסין צריכין לבשלו ז' פעמים עד שראוי לאכול בקינוח סעודה כתב הב"ח דהכא מיירי שמבשל אותו בפעם הז' ולכך א"צ בישול רב. תו"ש או' ל"ג. מיהו עכשיו המנהג לשרות אותו במים עד שיתמתק ואין שולקין אותו רק פעם א' ואפשר שזה ג"כ טעם הרמב"ם שהוא דין המובא כאן בש"ע דמיירי כגון שכבר שרו אותם במים וא"כ די להם בבישול פעם אחת:

סד

סד) שם. ויתן לתוך התנור. אפי' גרוף וקטום כמ"ש סי' רנ"ג ומיהו בטוח פיו בטיט שרי לרמ"א כמ"ש סעי' ה' מ"א ס"ק כ"ד. תו"ש או' ל"ד. והיינו אפי' אינו גרוף משום דאית ליה היכירא. מחה"ש:

סה

סה) שם הגה. כשאינן גרופין וכו'. ומיהו בכופח אם הוסק בעצים לא מהני גריפה ואם הוסק בקש לא בעינן גריפה ורמ"א קאי אכירה לחוד ונקט לשון רבים דקאי אכירות דעלמא. מ"א ס"ק כ"ה. תו"ש או' ל"ה:

סו

סו) שם בהגה. כשאינן גרופין וכו'. וה"ה בתנור דידן דדינם ככירה שרי בגרוף וקטום. כ"כ האחרונים. ועיין לעיל סי' רנ"ג או' ח"י:

סז

סז) שם. אפי' בשוגג אסורין וכו'. דקנסו שוגג אטו מזיד. ב"י. תו"ש או' ל"ו:

סח

סח) שם. אפי' בשוגג אסורין וכו'. היינו אם לא נתבשלו כמב"ד מבע"י. ר"ז או' י"ג. והיינו לפי סברה שנייה שבסי רנ"ג סעי' א' אבל לסברה ראשונה עד שיתבשל כל צרכו ומצטמק ורע לו ומיהו כבר כתבנו שם דהמנהג כסברה שנייה יעו"ש:

סט

סט) כתב בפמ"א ח"א סס"י פ"ד שיש שנותנים הסיר של ט"ע סמוך לחשיכה על כלי הברזל ונותנין תחתיו משקה חריף שקורין שפירטו"ס ונותנין בו פתילה ודולק כל הלילה עד למחרתו וביום השבת לוקחים ע"י עכו"ם הקדירה מעל האש וזה איסור גמור הוא ככירה וכופח שאינו גרוף וקטום ודמי להא דלא ימלא וכו' ואין לומר דלא שייך חיתוי שאין כאן גחלים אלא משקה הדולק דהא חזינן דכשממרסין בתוך המשקה הלהב עולה יותר ויש לחוש לחיתוי לכן חייבין חכמי הדור למחות בידם יעו"ש. והביאו שע"ת. ועיין לעיל סי' רנ"ג או' י"א:

ע

ע) [סעיף ט'] לא ימלא חבית של מים וכו'. אע"ג דמים ראוין לשתות חיים מ"מ אינם טובים כ"כ כפירות כמ"ש סעי' ד' או י"ל דהכא מיירי דקא בעי ליה להדחה ואז צריכין להיות חמין ולפ"ז אסור ליתן מים לתוך הקדירות שבתנורים ואע"ג דמתכוין שלא יבקע הקדירה מ"מ הא קבעי ליה להדחה וחיישינן שמא יחתה לכן צריך ליתנן מבע"י. מ"א ס"ק כ"ו. תו"ש או' ל"ז. אבל הא"ר או' כ"ב כתב דמשמע להדיא ברמב"ם פ"ג דצריך לאכילה וא"כ להדחה לא חיישינן שיחתה וכ"מ מהרא"ש ומגיד ור"י ולכן נראה דאם לא נתן מבע"י דמותר ליתן עם חשיכה לקדירות שבתנורים ושגם יש פסידא יעו"ש. ועיין לעיל סי' רנ"ג או' צ':

עא

עא) שם. ואם עשה כן אסורין וכו'. היינו אפי' בשוגג כמ"ש בסעי' הקודם. והיינו אם לא נתבשל מבע"י כמב"ד כמ"ש או' ס"ח יעו"ש:

עב

עב) יש נוהגין להטמין קיתון של מים בתנור כשטומנין החמין כדי לשתות מהם למחר בזמן הקור והרב ב"ד סי' ק"א כתב דשרי והקשה על הלבוש יעו"ש. ברכ"י או ו':

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---