ישועות יעקב/אורח חיים/רנד

ישועות יעקב ‏ אורח חיים רנד

א

(א) המדובקים. עי' בט"ז והנה רבינו בפי' המשנה כ' כשיטו' התו' ול"נ שאין העניני' דומים דבחנו' של מתכת שחומו רב במחמת המתכת ופשיטא דהיינו צד התנור שהפת יושב עליו וצד שכנגד האש שוה מתכת לחרס וכן תנור שמסיקין בו בכל יום וצד התחתון מחזיק חום ואמנם בסתם תנורים של חרס וכשאין מסיקין בו בכל יום צד שכנגד האש מתחמם קודם וזה ברור דלדרבנן העיקרכ תלוי במעלה ולר"א לפי המסקנא עיק' תלוי בצד התחתון ועתה שיטת רש"י נכונה דידוע דלחה"ס היה נאפה בתנור של מקדש שהיה של מתכת ואופין בו בכל יום ושפיר קאמר הירושלמי דאף דר"א ס"ל דעיקר תלוי בתחתון מודה בלחה"פ דבעינן שיקרם פניו של מעל' ואף דשם צד התחתון נאפ' תחיל' ועיין ש"ס דפסחים ל"ו ובז' א"ש הא דדקדקו הפסוקי' דהלכ' כר,א מדבעי הש"ס אליבא דידי' ולכאורה אין זה מוכרח דהרי נ"מ גם לרבנן דכמו דס"ל לר"א ס"ל לרבנן להיפך ובזה א"ש דבין כך ובין כך לרבנן בעינן שיקרמ' שני הצדדי' והא דכתב הרמב"ם צד שכנגד האש אחררה קאי כמ"ש הרב"י ויתכן יותר לגרוס בדבריו וצד שכנגד האיש והי' בדעת הרואה דהוא וא"ו המחלקת וכתב אז ודו"ק כי קצרתי ויבואר בחידושי מסכת שבת באריכות:

ב

(ב) בתנור עיין בתוספת הביאו לשון הירושלמימ דלענין לחם הפנים אינו קדוש עד שנקרמו כל פניו הנה קשה לי דאם כן משכחת לה שיגמור אפייתו בשבת מה"ת ולא יפסיול בלינה כגון שקרמו פניו מע"ש והיינו פנים המדובקין בתנור דאז כבר חשוב קרמו פניו לענין שבת ומה"ת בנתבשל כמאב"ד אין בו בישול עוד אח"ז הוציאו מן התנור ויוכל לאפות עד גמר קרימת פנים לענין לחה"פ ולא מיפסל בלינה דהרי אין התנור מקדש עד שירמו פניו ויהיה ראוי להיות נקי לחה"פ ואמנם בלחה"פ דנאפה בדפו' א"א שיקרמו פניו שלמטה עדס שלא יקרום שלמעלה וכ"כ בס' אבן העוזר כאן (ואמנם ע"ש להעמיס כן בלשון הירושלמי אין דבריו נכונים דמשמע דלענין לחה"פ אינו נקרא לחם ולענין שבת קרוי לחם וא"כ לא משכחת לה הך דינא שיקרום התחתון שלה קרודם העליון ובזה א"ש מה שהקשו התוס' בתמסכת מנחות דף ל"ה ואפייתן בפנים אלמא תנור מקדש והדר תני ואינן דוחות את השב' א"כ מיפסל בלינה ולכאורה משכחת לה בכה"ג שנקרם התחתון ולענין שבת קרוי קרמת פנים ולענין לחם אינו קרוי קרימת פנים וצ"ל דהקושי' מלחם הפנים דנעשה בדפוס ובזה ישבתי על נכון ומה שתמהו על דברי רש"י שפירש שם מה מבפנים במקום זריזים דפירש כהנים זריזים ואפו אותו שלא יחמיץ וקשה תינח לחם הפנים אבל שתי הלחם מה לן מקום זריזים הרי חמץ תאפינה כתיב בהו ובזה א"ש דעיקר הקושיא מלחם הפנים דנעשה בדפוס ודו"ק היטב כי קצרתי:

ג

(ג) ואם נתנו בשבתאפילו במזיד עיין במגן אברהם ומלשון השולחן ערוך משמע דדוקא שלא יבא לידי איסור סקילה התירו חז"ל אבל היכא דליכא חיוב סקילה לא התירו וכמו דדייק רב ביבי התיר' לרדותה שלא יבוא לידי איסור סקילה והנה בתחלה קאמר הש"ס שבת ד"ג התירו לרדותה שלא יבוא לידי חיוב חטאת וקאמר הש"ס איך משכחת חיוב חטאת הא קיי"ל כל חייבי חטאת אינן חיייבם עד שתהא סופן שגגה והקשה הרשב"א דילמא איירי שאחרים רואים אותו והא לא בא לשאול לב"ד אם יתירו לו האחרים ותי' הרשב"א שכיון שמתירין לו מודיעין לו ושוב ליכא חיוב חטאת ולמה יתירו לו מבוא' מזה דהיכי דליכא חיוב חטאת אין מתירין לו וה"ה למסקנא בעינן חיוב סקילה ובזה ישבתי מה דקשה לי אי נימא דשגגת כרת וקרבן שמי' שגגה וכן הלכה א"כ מה הקשה הש"ס התצירו למאן אי נימא לדידיה הא כל חייבי חטאת אין חייבין עד שתהא סופן שגגה ה אמשכחת לה דאידכר שיש איסור לאו בדבר ומ"מ חשוב שגגה ובזה אתי שפיר דכיון דבשביל שלא יעבור על איסור לאו אין מתירין לו וא"כ כשמתירין ע"כ שאומרין לו שיש איסור כרת וקרבן בדבר וא"כ שוב ליכא חיוב קרבן ולמה יתירו לו וזה ברור מאד ומעתה נראה לי דהיכי דליכא איסור סקילה ולא חייב קרבן אין מתירין לו ונ"מ לענין תוספת שבת או בה"ש דהעמידו חז"ל דבריהם אף לדעת האומרים תוספת שבת דבר תורה ודו"ק בזה כי קצרתי:

ד

(ד) במזיד עי' בס' מגן אברהם הביא בשם ס' קד"י שהקשה אמאי לא נימא כמו גבי ערל הזאעה דהעמידו חז"ל דבריהם אף במקום כרת והרב מ"א דחה דבריו דלמה ידעה דבר זה להך דערל ואנן מצינו בכמה דברים דלא העמידו חז"ל דבריהם ולי נראה דעדיין קשה דהרי התוס' הקשו שם מה קמבעי' ליה אי התירו או לא התירו הרי לא ישמע לדברינו כדי שלא יבוא לידי חיוב סקילה ותירצו דאי ימנע מחמ' שלא התירו לו חכמים באמת אינו מחוייב סקילה ולפ"ז קשה לכאורה להיפך למה יתירו לו חכמים הרי אם אל יתירו לו וימנע מחמת דברי חז"ל לא יתחייב סקילה וצ"ל כמ"ש התוס' דזהו גופא מספקא להש"ס אי כשימנע מכח דברי חכמים פטור מסקילה ולכך התירו משום חיוב סקילה ומעתה שפיר הקשה הרב כיון דחזינן שם דאינו מחוייב כרת כשנמנע מחמת מאמר חז"ל דא"כ איך יעמידו חז"ל דבריהם הא לא ישמע לנו וא"כ ה"ה כאן אם יהיה נמנע מכח דברי חז"ל ליכא חיוב סקילה ולשון זה משמע דדוקא משום סקילה התירו ודו"ק כי זה ברור:

ה

(ה) מותר לו לרדות. עיין בס' מ"א הביא בשם ספר קד"י שהקשה אמאי לא העמידו דבריהם במקום כרת כמו ערל הזאה איזמל בספר מג"א תמה עליו דהא מצינו דברים שלא העמידו חז"ל דבריהם וכמבואר בש"ס דפסחים דף צ"ב ודילמא הך דרב ביבי דומה להכי דברים שלא העמידו חז"ל דבריהם במקום כרת ולע"ד דברי הרב בעל קד"י נכונים דבאמת טעמא בעי' מדוע העמידו חז"ל דבריהם בהני תלת ולא העמידו חז"ל בהני תלת אחריני ונראה ביאור הדבר ע"ד זה דהך דהעמידו חז"ל לעשות מילתא דרבנן כדאורייתא והיינו הך גזירה דשמא יעבירנ ארבע אמות ברה"ר אם באמת יעבור ד' אמות ברה"ר יש בזה חיוב מיתה וכשהעמידו חז"ל דבריהם לעשותו כשל תורה הוי כאלו יש בו חיוב מיתה ג"כ ולא אתי עשה שיש בו כרת ודחי וכמו כן ערל דהחשש הוא שיאמר כשיגע בטומאת לשנה הבאה דא"צ הזאה כמו שבעת א"צ הזאה ולא ידע דאישתקד עכו"ם היה ולא מקבל א"כ יבוא לכלל עשיות פסח בטומאה דיש בו כרת ולכך העמידו חז"ל דבריה אבל אונן שאוכל בקדשים וטמא שנכנס במחנה לויה אין בו כרת ומעת כשגזרו על אנינות לילה על מצורע שחל שמיני בע"פ אף אם נחשוב כשל תורה אין בו כרת איך יעמידו חכמים דבריהם נגד עשה שיש בו כרת וזה מדוקדק מאד בלשון הש"ס מוטב שיבוא עשה שיש בו כרת וידחה עשה שאין בו כרת ואר"י דבר תורה אפי' עשה איןבו עייש"ת בש"ס והדבר תמוה למה נקט עשה שאין בו כרת ובזה א"ש דכוונת הש"ס דאף אי יעמידו דבריהם כשל תורה יהי' עש' שאין בו כרת ולא תיקשי הך דבית הפרס ואמנם המעיין בתו' דבית הפרס באמת מותר לכהן לילך אף ללמוד תורה או לערב ע"ת אלא הא דקאמר חז"ל בודקין לעושי פסח היינו דבעושי פסח מהראוי שחז"ל יחמירו שלא יבוא לכלל פסח בטומאה לכך היה להם לחז"ל להחמיר בזה ועש"ה וא"כ א"ש הא דהמידו חז"ל דבריהם ומעתה א"ש קושית בעל קד"י ודו"ק היטב:

ו

(ו) לא ימלא אדם קדרה עססיו' ותורמוסין לפי שאלו צריכין בישול קל זהו דעת רבינו בטעם הענין דלכך חיישינן לזה אף שלא נתבשל עדיין אמנם הרב המגיד הביא בשם הפסוקים דאדרבה עססיות ותרמוסין צריכין בישול הרבה וכאן איירי שמעמיד קדירה עססיות ותרמוסין לצורך מ"ש ומ"מ חיישינן שמא יחתת בגחלים לצורך הלילה שאם לא יחתה אף למ"ש לא יהיה נגמר עכת"ד וכפי הנראה שכן הוא דעת רש"י ז"ל ולכך נקט הש"ס שבת י"ח גבי מים לא ימלא נחתום חביותש ל מים דדווקא נחתום שצריך מ"ם הרבה למ"ש ללוש בהן וכיון שמעמיד חביות של מים חיישינן אף דעיקר כוונתו לצורך הלילה אם לא יחתה בגחלים לא יהא נגמר במ"ש בתחילת הלילה ונראה לי להביא ראיה לדעת הי"א שהביא המ"מ והוא ג"כ שיטת רש"י דבש"ס שם דף ל"ח בעי' הוא בשכח קדרה ע"ג כירה ובישלה בשבת מהו אמר לי' המבשל בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל ול"ש מאי ול"ש רבה ור"י דאמרי להיתרא מבשל דעביד מעש' במזיד לא יאכל והכא דלא עביד מעשה במזיד נמי יאכל עייש"ה והקשו התוס' דלהך לישנא קשה מהך ברייתא דמבואר להדיא דעד מוצאי שבת אסורים בכדי שיעש' ולא תירצו כלום ונ"ל לישב דבש"ס דביצ' די"ז גבי מי שלא הניח עירובי תבשילין ועבר ואפה מהו מסיק הש"ס דמותר ואקשינן מהך דמעשר בשבת במזיד לא יאכל ומוקי הש"ס דאית לי' פירי אחריני דאין בזה שוב צורך יו"ט ולכך אסור ואח"ז מקשינן מהא דמבשל בשבת במזיד לא יאכל ומשני הש"ס איסורא דשב' שאני וכתבו הפוסקים דהא דלא משני באית לי' תבשיל אחר דסתם אין לו תבשיל חם בשבת ודוחק הוא לאוקמי באית ליה תבשיל אחר וע"כ הוכרח הש"ס לומר איסור שבת שאני ופירש"י כיון דקעביד בשבת מעש' שיש בו חיוב חטאת לכך אף בדיעבד אסור ובזה נלענ"ד דהא דאמר הש/"ס דדוקא מבשל דקעביד מעשה היינו דבזה שייך חומרא דשבת אבל עכ"פ עבר על איסור דרבנן דמניחו על גבי כירה בשבת ולא גרע מן מעשר בשבת ועכ"פ היכי דליכא צורך שבת אף בדיעבד אסור וכבר כתבתי דבשבת מסתמא דמילתא אין לו תבשיל אחר חם לכך ס"ל לרבה ור"י להתירא אמנם דלא תמלא אשה קדרה עססיות ותרמ סין דלשיטת י"א אייירי שמעמיד הקדרה לצורך מ"ש וכיון דבלא"ה א"א ליהנות מקדרה זו בשבת גרע מאית ליה פירי אחריני דשם עכ"פ נהנה גם ממפירות אלו אבל בזה דא"א להנות בשבת כנ"ל פשיטא דלא גרע מן מעשר וטבילת כלים בשבת דאסור משום דקעבר במזיד על איסור וא"כ כיון דליכא צורך שבת וע"כ אסור אף בדיעבד ויש ראי' לשיטת הה"מ ודו"ק היטב כי בזה יתישבו הרבה קושיות:

ז

(ז) אסורים למ"ש בכדי שיעשה לעיל סימן רנ"ג הבאתי בשם מוהר"מ לובלין שהקשה אי נימא דעיקר הטעם דאסור כדי שלא יהנה ממלאכת שבת א"כ כאן דלא קעביד איסורא שיהיה נהנה ממנו למה יאסור וזה הוא כוונת מהר"מ לובלין ולא נעלם ממנו שיש אסור דרבנן בזה אלא דאינו נהנה ממנו ולא שייך לאסור בזה והאמת דלפי דעת האוסרין בכדי שהביא דורון לישראל אף ביו"ט שני אע"פ שאחד מהםן בוודאי חול מ"מ גזרינן שמא יאמר לנכרי לעשותו א"כ ה"ה בזה גזרינן דאם נתיר בדיעבד קודם לכן שמא יעשה כן מכאן ולהבא אבל אם הטעם כדי שלא יהנה קשה הא באמת לא קעביד איסורא אף שאסור לכתחלה מ"מ בדיעבד לא היה לנו אסור ומה שתי' הרב דחיישינן שמא כבר חיתה בגחלים כיוןל דהדבר שכיח דהרי מה"ט אסור לכתחילה דחיישינן שמא יחתה הרי דשכיח הוא שיחתה וכבר הקשיתי לעיל דהרי עכ"פ מידי ספיקא לא נפיק וספיקא דרבנן לקולא. דהרי התבשיל לא נאסר מן התורה כלל אף במבשל בשבת ממש ואמנם בש"ס דשבת דף י"ח מוקי להך ברייתא כב"ש דאית ליה שביתת כלים וכאן הכלי קעביד איסורא וכלם תמהו דהרי כאן קאמר הש"ס הטעם משום שמא יחתה בגחלים וגם למה יאסור משום שביתת כלים הא הש"ס קאמר להדיא דגיגית נר וקדרה אפקורי מפקר להו ונראה לי דבאמת משום שמא יחתה בגחלים לא היה לנו לאסור בכ"ש כדי שלא יהנה ממלאכת שבת דהרי אין כאן מלאכת שבת ומשום שמא כבר חיתה בגחלים חשוב ספיקא במידי דרבנן ואמנם כיון דבאמת שייך בזה איסור שביתת כלים אלא דאנן מקילין מטעם דקדרה מפקר להו והיינו דחז"ל עשו הדבר כהפקר כמ"ש הרשב"א הבאתי לעיל סי' רמ"ו אבל אם באנו להקל מחמ' שהוא איסור דרבנםן א"כ חז"ל העמידו דבריהם ולא עשו אותו כהפקר גם הוא עצמו כיון דחזינן דעבר על גזירות חז"ל חיישינן שמא לא הפקיר והארכתי בזה בחידושי למ' סשסת בפלפול עצום ואכ"מ להאריך:

< הקודם · מעבר לתחילת הדף