אליה רבה/אורח חיים/רנד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אליה רבהTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png רנד

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
יד אפרים
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
נתיב חיים
שערי תשובה
באר הגולה
ביאור הגר"א
דגול מרבבה
ט"ז
ישועות יעקב
לבושי שרד




לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א[עריכה]

[א] שאצל האש וכו'. משמע דבצלי קדר שרי (מגן אברהם), וכן משמע ממה שכתב הלבוש במה דברים אמורים כשצולה בשפוד וכו':

ב[עריכה]

[ב] הכל שרי אפילו בקדירה (מגן אברהם). פירוש אפילו נתבשל קצת:

ג[עריכה]

[ג] הכל אסור וכו'. מיהו כשנצלה כמאכל בן דרוסאי שרי אפילו לאוסרין בריש סימן רנ"ג (ט"ז ומגן אברהם). מיהו משמע במאור דוקא בתנורים שלהם קטנים והיו חוששין שמא יתחרך אבל בתנורים שלנו אין היתר לצלי כמאכל בן דרוסאי להאוסרים בקדירה (מגן אברהם). ואפשר לסמוך בזה על המתירין:

ד[עריכה]

[ד] [לבוש] אבל בשאר בשר וכו'. מיהו עבר או שכח ושהא בתנור מכוסה אף שאין טוח בטיט מותר מאחר דיש מתירין לכתחילה והוא הדין לכל כיוצא בזה (ב"ח ואחרונים):

ה[עריכה]

[ה] דכיון שהניח וכו'. היינו לסברא קמא דבסעיף דלעיל דאילו ליש אומרים כל שאין התנור מכוסה כמו על גבי גחלים הוא ואסור אפילו בגדי (מלבושי יום טוב). כתב המרדכי לאו על גבי הגחלים ממש דהאיך יקח הבשר אלא סמוך לגחלים קאמר ועיין סימן רנ"ג ס"ק א':

ו[עריכה]

[ו] אבל כשנצלה כמאכל בן דרוסאי וכו'. פירוש לכולי עלמא מותר כיון שמונח על גבי גחלים, ועיין לעיל סימן רנ"ג ס"ק ט"ו:

ז[עריכה]

[ז] [לבוש] עבר ושכח וכו'. לשון השולחן ערוך עבר או שכח, ועיין לעיל סק"ד סימן רנ"ג:

ח[עריכה]

[ח] ליתנם סביב וכו'. הוא הדין דמותר ליתנם אצל האש כמו שכתבתי בסמוך

ט[עריכה]

[ט] [לבוש] דהא ראויין לאכילה וכו'. ולא דמי לבצל וביצה דלעיל דביצה אין דרך לגומעה ובצל אף שאוכלין אותו חי לפעמים אין טוב לאוכלין חי כמו תפוחים (הרא"ש פרק במה טומנים). והוא הדין לכל דבר שאין טוב לאוכלו חי דאסור. וזה לשון מגן אברהם וכן כתב באגודה דתפוחים חיין לצלן אסור, עד כאן. ותימא שלא כתב האגודה שם אלא דאם הוציאן מן הקכלין אחר חשיכה ועדיין לא נצלו אסור להחזירן אבל ליתנן אצל אש או לתוך קכלין סמוך לחשיכה כתב להדיא שם דמותר, ואולי יש טעות סופר בדברי מגן אברהם וכיוון למה שכתב בהג"ה אגודה תפוחים, על כרחך אין נאכלין וצריך לצלותן מבעוד יום:

י[עריכה]

[י] [לבוש] ומיהו אם הם בקדירה וכו'. לשון השולחן ערוך ומיהו צריך ליזהר וכו', ונראה דקשיא ללבוש מאי ענין כיסוי קדירה למאי שסביב הקדירה לכן כתב מיהו אם הם בקדירה, ותימא דבהרא"ש שם כתב להדיא אם הוא סביב להקדירה צריך ליזהר וכן כתב רבינו ירוחם נתיב י"ב. ולעניות דעתי לא קשה מידי דזה לשון תוס' [שבת] דף מ"ח אם הטמין תפוחים עם הקדירה אסור להחזיר כרים וכסתות או להוסיף על אותן כרים, עד כאן, ואם כן ודאי הכרים וכסתות נמי מכסין הפירות שסביב הקדירה והיינו דכתבו הטור בסימן רנ"ז בדיני הטמנה ודו"ק:

יא[עריכה]

[יא] מפני שממהר וכו'. וכל שכן שאסור להניחם בשבת סמוך לתנור אפילו קודם שהוסק ועיין סוף סימן רנ"ג וסימן שי"ח סעיף י"ד מזה:

יב[עריכה]

[יב] המדובקים בתנור וכו'. אבל דעת מלבושי יום טוב וכל אחרונים דאיזה צד שהקרים בין שכנגד אש בין המדובק בתנור מותר:

יג[עריכה]

[יג] [לבוש] כל שכן כבר וכו'. במלבושי יום טוב כתב דסברא נמי להיפך כיון שהתנור חם ממהר אותו הצד לקרום מהצד של חלל התנור, ועוד כתב אם לא הספיק לתת הפת בתנור מערב שבת עם חשיכה יש לסמוך על שערי דורא דטוב הדבר למכרו לכותי בדבר מועט והכותי אופה בשבת, ועיין בבית יוסף יו"ד סימן קי"ב:

יד[עריכה]

[יד] [לבוש] כיון שלא עביד וכו'. כן כתב הר"ן ותמה הנחלת צבי ממה שכתבו תוס' פרק כל כתבי דרדית הפת אסור מדרבנן אם כן מאי לי בעביד איסורא, עד כאן. ולעניות דעתי לא קשה מידי דהא כתב הר"ן ריש שבת דלא שבות גמור הוא אלא לעובדין בחול בעלמא דמי ובמקום דלא עביד איסור והוא לצורך היום לא חיישינן לעובדא דחול בעלמא, ובזה מיושב קושית קיקיון דיונה בשבת דף ד' אמאי לא העמידו דבריהם במקום כרת כמו בערל והזאה דלא קשה מידי דזה לאו שבות גמור הוא. ומכל מקום נראה לי להחמיר דהא הרמב"ן אסרו כן משמע במגיד פרק ה' וכן מוכח מדברי הרב משה כהן שהביא כסף משנה פרק ג' שפירש ש"ס ריש פרק כל כתבי דנעשה בהיתר ואפילו הכי בעיא דוקא בסכין ולא במרדה וכן מוכח לי בכלבו שאביא בסמוך:

טו[עריכה]

[טו] [לבוש] ואפאו שלא לצורך וכו'. מלבושי יום טוב השיג וזה לשונו מאי איכפת לן באפאו לצורך או שלא לצורך אלא כל שיש לו שלושה סעודות הרי שלא לצורך היא, ועוד שאם אפאו לצורך מוצאי שבת יתבאר בסמוך דאין איסור לתתן סמוך לחשיכה, עד כאן. והנה קושיא שניה לא קשה מידי דהא אף דמותר לתתן מכל מקום אסור לרדותו בשבת עצמו, וקושיא ראשונה מצאתי ראיה ללבוש בכלבו שם זה לשונו לאו דוקא שכח דאפילו לכתחילה מותר להדביק פת בתנור מבעוד יום על דעת לרדות ממנו שלושה סעודות משחשיכה כגון שאין לו זולתו והאי דנקט שכח משום דשוכח מותר לרדות שיעור שלושה סעודות אפילו יש לו משום הצלה ומשום עונג שבת, עד כאן, הרי להדיא דאף שיש לו נקרא צורך היום משום דיכול לומר באלו אני רוצה. ובזה מיושב דברי ר' משה כהן הנזכר לעיל שפרש ש"ס ריש פרק כל כתבי בנעשה בהיתר אם כן למה נקט שכח הא אפילו לכתחילה מותר אלא דקיימא לן דמותר אפילו יש לו, ועוד הא למגיד פרק ה' מותר לרדות בסכין כל מה שירצה אפילו יותר משלושה סעודות כיון שנעשה בהיתר:

טז[עריכה]

[טז] למעלה ולמטה וכו'. לעיל ס"ק י"ב נתבאר דבצד אחד סגי, גם צריך עיון דמציין סמ"ק וכן כתב בית יוסף ובסמ"ק גופיה ליתא אלא התחתון:

יז[עריכה]

[יז] [לבוש] התירו לו וכו'. אבל לא לאחר דאין אומרים לאדם עשה חטא קל כדי שלא יעשה חבירך איסור חמור ש"ס, ולכאורה נראה בתנורים שלנו שאין איסור רידוי מותר גם לאחר, אך מצאתי בראב"ן סימן שמ"ו דפירש האיסור משום דבצק הוא ואינו ראוי לטלטל משום מוקצה אם כן ודאי דהוא הדין בתנורים שלנו אסור לאחר. בזה מתורץ קושית תוס' שבת דף ג' ד"ה התירו לו וכו' וצריך עיון:

יח[עריכה]

[יח] [לבוש] אפילו יותר וכו'. מיירי בהדביק בהיתר, ונראה לי דוקא כשרוצה לאכול ממנו בשבת אבל אסור לרדות לצורך חול דהא אסור להביא יין בשבת לצורך מוצאי שבת (מגן אברהם). ולעניות דעתי הכא מותר משום הצלה וראיה מדפריך הש"ס שבת דף קי"ז מכדי בהיתרא קטרח ניצל טפי, מיהו כשנתנו באיסור אין להקל אף בפסידא דהא אסור לאוכלין בשבת כדלעיל סעיף ג' בשאר תבשילין ואפילו אופה למוצאי שבת דחיישינן שימלך לאוכלן בשבת ויחתה י"ט. ומכל מקום לא יוציאו ברחת וכו'. אבל באגודה פרק כל כתבי מבואר דמותר ולא דמי לדלעיל דאסור לרדות בשבת, ואם כן אסור בטילטול, ואם אין לו מה יאכל התירו שלושה סעודות כדלעיל. כתב מגן אברהם דאם אין לו אפילו פת התירו שאר תבשילין כיון דאסור להתענות בשבת, ואם יש לו פת אחד מזון שלושה סעודות אסור להציל אף על גב דצריך לכל סעודה ככר שלם מכל מקום אינה חובה כל כך ועיין לעיל סימן של"ד:

יט[עריכה]

[יט] ומכל מקום לא יוציאו ברחת וכו'. אבל באגודה פרק כל כתבי מבואר דמותר ולא דמי לדלעיל דאסור לרדות בשבת, ואם כן אסור בטילטול, ואם אין לו מה יאכל התירו שלושה סעודות כדלעיל. כתב מגן אברהם דאם אין לו אפילו פת התירו שאר תבשילין כיון דאסור להתענות בשבת, ואם יש לו פת אחד מזון שלושה סעודות אסור להציל אף על גב דצריך לכל סעודה ככר שלם מכל מקום אינה חובה כל כך ועיין לעיל סימן של"ד:

כ[עריכה]

[כ] אף על פי שלא נתבשלו וכו'. וכן הדין בפת ופשטיד"א ועוגות סעיף ו' אפילו נתנן חי סמוך לחשיכה אסור דממהר להתבשל ובכירה גרופה וקטומה הכל שרי:

כא[עריכה]

[כא] [לבוש] דלא נפקא מינה וכו'. ולי נראה דטובא נפקא מינה דלפירוש קמא אפילו בשוגג אסור וטעמו כתב בית יוסף דמשרבו משהין במזיד וכו' ואם כן לפירוש ב' דלא רבו העושין כן מערב שבת למוצאי שבת אין לאוסרו בשוגג (מלבושי יום טוב). ולא נהירא דמשמע להדיא בבית יוסף דאף לפירוש ב' אסור בשוגג דהא דייק מדקתני ברייתא סתמא ואם עשתה וכו', גם מי הגיד לו דלא רבו העושים כן מערב שבת למוצאי שבת. גם תימא עליו דברור ופשוט מה שכתב הטור ולבוש לא יספיק כל הלילה רצה לומר דצריך ליה לאכול למחרת השבת וכיון דלא יספיק כל הלילה יחתה למחרת ולא פירש כלל שיצטרך על מוצאי שבת דאם כן הוה ליה למימר לא יספיק כל הלילה ויום כמו שכתב המגיד פרק ג', וכן מבואר בהרא"ש דאין החשש אלא שיצטרך לאכול ביום. אך יש לומר דנפקא מינה דין דסעיף שאחר זה במים לצורך מוצאי שבת, אלא דמזה אין קושיא דאם אומרים נפקא מינה בדין אחר יותר טוב ללבוש לומר דנפקא מינה בשאר דברים אף במזיד, גם כבר כתבתי דגם במה שצריך למוצאי שבת דינו דאסור בשוגג כדמשמע בלבוש בסעיף דלקמן וכמו שיתבאר עוד:

כב[עריכה]

[כב] [לבוש] אפילו לצורך מוצאי שבת וכו'. פירוש אם צריך לשבת פשיטא דאסור מפני שאין צריך בישול רב כדלעיל, אך קשה למה לי טעם דשמא יתקרר כמו שכתב בית יוסף תיפק ליה שימלוך לאכול בשבת. ויש לומר דקא משמע לן דחיישינן לזה ונפקא מינה בדבר שאין מספיק יום ולילה להתבשל ודו"ק. וכתב מגן אברהם אף על גב דמים ראוים לשתות חיין מכל מקום אינן טובים כל כך כפירות כמו שכתב סעיף ד' או יש לומר דהכי מיירי דקבעי להדחה ואז צריכה להיות חמין, ולפי זה אסור ליתן מים לתוך הקדירות שבתנורים אף על גב דמתכוין שלא יבקע הקדירה מכל מקום הא קבעי לה להדחה וחיישינן שמא יחתה לכך צריך ליתן מבעוד יום, עד כאן. ולעניות דעתי משמע להדיא ברמב"ם פרק ג' דהתנה דצריך לאכילה, ואם כן להדחה לא חיישינן שיחתה, וכן מהרא"ש ומגיד ורבינו ירוחם שאביא בסוף סימן זה משמע הכי, לכן נראה לי דאם לא נתן מבעוד יום דמותר ליתן עם חשיכה לקדירות בתנורים ושגם יש פסידא:

כג[עריכה]

[כג] [לבוש] דשמא יתקרר וכו'. קשה ליתן מבעוד יום נמי אסור מהאי טעמא ותירץ הדרישה דכיון שצריך ליתן דוקא מבעוד יום יש היכר ומדכיר דכיר שלא יחתה בשבת:

כד[עריכה]

[כד] [לבוש] כדי שיתחמם וכו'. ללוש בהם מיד במוצאי שבת (הרא"ש והרבינו ירוחם). במגיד פרק ג' דלכך נקט הש"ס נחתום ובלבוש כתבו בסתם בני אדם נראה דסבירא ליה דש"ס אורחא דמילתא נקט והוא הדין אדם אחר שדעתו ללוש או משום לפירוש קמא דלעיל האיסור בכל אדם:

מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.