כף החיים/אורח חיים/רמד

כף החיים ‏ אורח חיים רמד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] וקוצב דמים וכו'. פי' שקוצב לו סך ידוע עבור המלאכה והעכו"ם אימתי שירצה יעשה וכיון דאין קפידא לישראל באיזה זמן שיעשה לכן מותר לעשות אפי' בשבת כיון שאין הישראל נהנה במלאכת השבת ועכו"ם אדעתא דנפשיה עביד:

ב

ב) שם. וקוצב דמים וכו'. וה"ה אם התנה עמו כו"כ לק' מהמלאכה שעושה ששכרו ישנו בעולה ויורד לפי פעולתו המעט הוא אם רב גם זה מיקרי קצב ושרי. שמן המשחה דף ח"י פתה"ד או' א':

ג

ג) שם. בר"א בצנעה שאין מכירין הכל וכו'. לאו דוקא הכל אלא ה"ה אם מקצת יודעים אסור שהרי אפי' לבני ביתו מסיק הגה דיש לחוש ולא כתב בלשין פלוגתא. עו"ש או' א' מיהו המ"א סק"ב כתב אע"ג שקצת יודעים שהיא מלאכת ישראל שרי ובהגה מיירי במלאכת מחובר ותוך התחום ושם חיישינן אפי' לאורחים ולבני ביתו ודלא כעו"ש יעו"ש. אבל המאמ"ר או' א' כתב דניראין דברי העו"ש עיקר דאין הפרש בין תלוש למחובר יעו"ש. כ"כ המט"י או' ב' דהדבר פשוט כיון דתליא מילתא בצינעא ופרהסיא אין חילוק בין מלאכה בתלוש למחובר דהרי מחובר חוץ לתחום מותר דהוי צינעא ומטלטלין בביתו של ישראל אסור דהוי פרהסיא דכל מה שיעשה בבית ישראל אפי' יעשה במקום צנוע בבית מיקרי פרהסיא דשכיחי טובא נכנסין ויוצאין וגם איכא חשדא דשכנים ואפי' דבני בית וכמ"ש בהגה יעו"ש. אמנם מ"ש שם המט"י דבבית העכו"ם אפי' בגדים הידועים למלבושי ישראל שרי ואפי' בחנות יעו"ש הרו"ח או' א' כתב שהנותנים בגדים לצמרים לתופרם שיש היכר בין מלבושי ישראל לעכו"ם אפ' בקבלנות אסור יעו"ש. וע"כ נראה דיש להחמיר כדברי העו"ש והרו"ח ובעינן דוקא שתהיה המלאכה בבית העכו"ם ואינה מפורסמת של ישראל. מיהו אם דרך העכו"ם לעשות מכיסו בגדי ישראל ולמכור מותר ליתן לו לתפור ג"כ בקבולת או לקנות ממנו שיעשה לו בגד כמדתו והעכו"ם יעשה בכל זמן שירצה ואפי' בשבת ואפי' בחנות משום שהרואה אומר דבשלו מתעסק כדי למכור. ועיין לקמן סי' רנ"ב סעי' ג':

ג) ודוקא בכלים המטלטלים שייך בהו חילוק זה להתיר בקבלנות בבית הגוי כשאינו מפורסם שהוא של ישראל אבל בבונה בנין בבית ישראל או בחנות של ישראל אפי' שיהיה ברחוב העכו"ם ואינה ניכרת לישראל הדרים בעיר עכ"ז לא שייך להתיר בבית החנות מה"ט שאינו מפורסם שהוא של ישראל כי כיון שהוא בתוך המדינה או בתוך התחום א"א שלא יהיה ידיעה לאיזה אחד מישראל וחברך חברא אית ליה ובכל אופן אסור וזה ברור. רו"ח שם. ועיין מ"א סק"ד.

ד

ד) שם. בד"א בצנעה וכו'. האי צנעה היינו דלא חזו ליה ישראל לאותו גוי בעידנא דעביד במלאכת ישראל אבל מאי דחזו ליה עכו"ם דעייל בבית עכו"ם בשבת לא חשיב פרהסיה הרב מהר"ד הלוי בס' שמן השמחה דטו"ב ע"ב והסכים עמו המחבר שם ד"ך ע"א. פתה"ד או' ד':

ה

ה) שם. שהרואה את העכו"ם וכו'. משמע דאם היו יודעים שפסק כגון במקום שנהגו לבנות בקבלנות יהיה מותר וליתא שהרי כתב בב"י אבל כה"ג שהבעלים נוטלין כל הפירות מיחזי להו לאינשי כשכיר יום יע"וש מט"י או' ג' ועיין לעיל סי' רמ"ג או' ו':

ו

ו) שם. ואומר שפלוני וכו'. כלומר ששכרו לימים וזה אסור מדינא. מ"א סק"ג:

ז

ז) שם. או לקצור שדהו וכו'. ואע"ג דדרך שדה לאריסות וא"כ יסברו שלקחה באריסות כמ"ש סי' רמ"ג י"ל דשאני התם כשיחקרו יוודע להם האמת שקיבלו באריסות אבל הכא שיראו בעת הקציר שאין העכו"ם נוטל בריוח ידעו דלא אריס הוא ויחשידוהו ששכיר יום הוא. מ"א סק"ה. א"ר או' ד' תו"ש או' ד':

ח

ח) שם. במדינה. היינו בתוך העיר שקרוי מדינה לפעמים, תו"ש או' ה':

ט

ט) שם. מפני הרואים וכו'. ואפי' אם יעשו הכרזה שיעבירו קול במחנה העברים שבנין פלוני הוא בקבלנות ג"כ איכא חשדא ואסור. פתה"ד או' ב' ויעוש"ב:

י

י) חצר של ישראל בארץ הקדושה ת"ו שהיה חרב ושמם וע"י פיזור ממון לאלי הארץ ניתן רשות לבנותו מותר להניח לפועלים לעשות מלאכה אפי' בשבת בכל גוונא ואפי' בפרהסיה דחיישינן שמא יחזרו בהם וישאר חרב ומשום ישוב א"י מוסכם מכל הפו' ז"ל להתיר דעיקר איסור מלאכה אינו אלא משום אמירה לגוי והותר משום ישוב א"י וכן עשו מעשה רב בעה"ק ירושת"ו. הרב מים שאל ז"ל ד"א ע"א. פתה"ד או' ג'

יא

יא) בתי החזקות שלנו בבתי הגוים והיהודי מקדים לו מעות בשכירות ושוכר פועלים לבנות הלק"ט ח"א סי' רצ"ה הורה פנים להתר ואח"כ כתב שראה בירושלם לכל הרבנים שהיו מחמירים ומונעים לבעל החזקה לעשות כן. י"א בהגה"ט מט"י או' ד' שע"ת או' ט':

יב

יב) גוי שהוא סרסור למכירת פוליסא מפלוריני"ס אי שרי לישראל לצוות לו קודם שבת שיקנה לו בשבת סך מה מפלוריניס שנוטל הגוי סרסרו כו"כ לק' מהסכום שיקנה מי נימא אדעתא נפשיה עביד. ואיכא בהא איסור כתיבה בשבת דהמנהג לאחר שיגמרו לתת הפוליסא בשער שקצבו ביניהם נוטלים מיד הסרסור כת"י כנקרא נוט"ה ולפעמים כותב בה שם הקונה. וגם המוכר כותב פוליסא ביום השבת ע"ש ישראל הקונה. ואת"ל דלצוות להדיא שיקנה בשבת אסור מהו הדין אם מותר לומר לו סתם בע"ש לקנות לו סך כו"כ פלוריני"ס. עיין להרב מהר"ד הלוי בס' שמן המשחה דף טו"ב דהגם שנתן כמה טעמים להתיר מ"מ לענין מעשה נטה דטתו להחמיר והרב המחבר שם בתשו' שאחריה החליט לאסור מכמה טעמים יעו"ש. פתה"ד או' ח':

יג

יג) שם. מפני הרואים וכו'. מותר לישראל להניח לעבדו ולשפחתו (היינו כגון שהם שכורים אצלו לחדש או לשנה) לעשות מלאכה שאינה שייכא לישראל בביתו של ישראל ולא עבר על למען ינוח עבדך ואמתך כ"א בעבד כנעני שישנו במצוות סה"ת. אמנם רבי שמחה כתב לאסור לעשות בבית ישראל הגמ"י פ"ו מה"ש יעו"ש. והביאו הט"ז סק"א. וכתב דהטעם מפני הרואים שלא יאמרו מלאכה של ישמאל הוא עושה וכ"פ החס"ל או' ג' קיצור ש"ע סי' ע"ג או' ח' ואף אם יעשו מלאכה הניכרת שהיא שלהם כגון לתקן מלבושיהם וכדומה יש לאסור מפני הרואים שיאמרו שישראל צוה להם לעשות בשבת כדי שיהיו פנויים במו"ש לעשות במלאכתו. ועיין לקמן רס"י ד"ש:

יד

יד) בית שהוא עומד ליפול מותר לשכור עכו"ם בע"ש בקבולת שיסמוך המפולת ע"י קורות אך לא ישכור בפי' אלא יאמר כל המתקן אינו מפסיד. וכן בחבית שנסדקה יוכל לעשות כן. שבו"י ח"ג יעו"ש. שע"ת או' ג':

טו

טו) שם בהגה. יש לחוש לאורחים או לבני ביתו וכו'. ולא דמי למ"ש סס"י רמ"ג דליכא חששא משום אנשי ביתו דהתם יודעים שהעכו"ם נוטל הריוח מן המרחץ אבל הכא יחשדוהו ששכר העכו"ם לימים ואומר ששכרו בקבלנות. מ"א סק"ז. א"ר או' ה' תו"ש או' ו' וכתב ודלא כהט"ז שנתקשה בזה בסס"י רמ"ג יעו"ש:

טז

טז) שם בהגה. או לבני ביתו וכו'. וה"ה למלאכת תלוש בביתו של ישראל יש לחוש שיחשדוהו בני ביתו. והא לא פליג עם מהר"י אבוהב שהביא ב"י סי' רמ"ג. דברי יוסף סי' ט' בפ"י או' ב' ועיין לעיל או' ג':

יז

טוב) שם. ואם היתה המלאכה חוץ לתחום וכו'. דתו אין חשש רואים דליכא אינשי דנפקי להתם בשבת. וע"י עירוב אינו שכיח כ"כ כי אין מערבין אלא לדבר מצוה. וגם אין לחוש לאורחים הבאים לשם כי אין דרך אורחים לשבות אצל יהודים. תו"ש או' ז':

יח

חי) שם. חוץ לתחום וכו'. ומשמע מסתימת לשון הש"ס והפו' דחוץ לתחום שרי מיד ואפי' בסמוך ונראה לסוף התחום וליכא למיחש לאנשים שיצאו עד סוף התחום ויראו משם את העכו"ם שעושה מלאכת ישראל דזה לא שכיח. תו"ש שם:

יט

יט) כתב מ"א סק"ח דבעירו נוהגין היתר לשכר עכו"ם בקבלנות ליקח הזבל מן הרחוב והעכו"ם עושים המלאכה בשבת ואע"ג דמלאכה דאו' כדאמרינן בשבת דע"ג ע"ב היתה לו גבשושית ונטלה חייב משום בונה דמתקן הרחוב וצ"ל דגדול אחד הורה להם כך משום דבשל רבים ליכא חשדא כמ"ש ביו"ד סי' קמ"א ס"ד אבל בשכיר יום פשיטא דאסור. וא"כ היה נראה להתיר לבנות בהכ"נ בשבת בקבלנות ומ"מ ראיתי שהגדולים לא רצו להתיר כי בזה"ז אין העכו"ם מניחין לשום אדם לעשות מלאכה בפרהסיא ביום חגם ואם נניח אנחנו לעשות איכא חילול ה' אבל תיקון הרחוב אין נקרא ע"ש הישראל כ"כ ומ"מ במקום שאין נוהגים היתר ברחוב אין להקל עכ"ל והביאו א"ר או' ה' וכתב דהטעם משם חלול ה' הוא דחוק ויותר נראה שלא רצו להתירו משום דיש לחלק דדוקא לענין ע"ז לא חשידי רבים משא"כ באיסור דרבנן כזה יעו"ש. וכ"כ התו"ש או' ז' דראייתי מע"ז יש לדחות דשאני ע"ז דחמירא טפי יעו"ש. וכ"כ המט"י או' ד' אלא שבפינוי הזבל כתב להתיר משום דאינו אלא מוקצה בעלמא ואי משום נטילת גבשושית כתב דאין בו חיוב יעו"ש הטעם אבל הר"ז או' ח' כתב כדברי המ"א דבמקום שאין מנהג אין להקל. וכ"נ דעת ח"א כלל ג' או' ח' מיהו בחו"ה יש להקל לצורך רבים אף במקום שאין מנהג שד"ח באס"ד מע' חו"ה או' ג' יעו"ש. ועיין לקמן או' כ"ב:

כ

ך) ואם ח"ו יש חשש שיתבטל הבה"כ מלבנות שרי בקבלנות באה"ט סק"ה. תו"ש שם. וכ"כ הר"ז או' ח' וכ"כ בשו"ת שו"מ מה"ק ח"ג סי' קכ"ד. ועיין א"א סי' רע"ו או' ח' שמצדד להקל אף בשכירות יעו"ש:

כא

כא) קהל שבונים בהכ"נ בקבלנות ע"י עכו"ם והעכו"ם רוצה לבנות בשבת ואם לא יניחוהו אפשר שיתבטל הבנין ועכ"פ הפסד יותר משני מאות ר"ט שיצטרכו לשלם לו בחנם בכדי להכשיר נזקו משכירות פועליו כתב בשו"ת תפארת צבי סי' יו"ד שאף שאין זה ברור שיתבטל אם יפסידו מ"מ יש לחוש שלא יתנו נדבה יותר וא"כ ממילא יתבטל וגם יש צד היתר שקנו קרקע מעכו"ם ועדיין לא נקרא שם ישראל עליו לכן יש היתר שימכרו הכל הקרקע והצריך לבנין לעכו"ם עד שיגמרו הכתלים רק אחר שיגמרו הכתלים והגג אז יחזרו ויקנו ולא יעשו מאז ואילך בשבת משום דהכתלים והגג אין היכר שהן לבהכ"נ אבל בבנין התקרה ושאר ענינים שניכר שאין עושין בו בבנין הדיוט רק לבנין בהכ"נ אין להתיר ע"י הערמת המכירה כיון שהוא ניכר לכל ולכן אחר גמר הכתלים והגג לא יעשו בשבת יעו"ש. והביאו השע"ת או' ה':

כב

כב) אחד שהיה דחוק לבנות הגג בחו"ה סוכות שאח"כ יקחו הפועלים למבצר ולא ישיג בעלי מלאכה ויצטרך לישב בלי מחסה מזרם וממטר בימות הגשמים כתב הנוב"י ח"א סי' י"ב שיש לצדד להתיר בקבלנות אף בשבת ויו"ט כיון שבק"ק פראג רוב בנינים שבונים היהודים הוא בקבלנות ובפרט כסוי הגגים ולכן אין בזה חשדא מבני העיר רק מאורחים ואינהו לא ידעו כלל אם הוא מלאכת ישראל משום דהבית הנז' הוא עומד על המצר בין רחוב היהודים והנכרים וכל סביבותיו בתי נכרים ואע"פ כן לא התיר כ"א בחו"ה בצירוף שהוא שעת הדחק כמבואר וגם כתב שלא יעמד שם משגיח יהודי על הבעלי מלאכה ואם א"א בלא זה יקח עני שאין לו מה יאכל במועד יעו"ש. והביאו שע"ת או' ג':

כג

כג) שם. וגם אין עיר אחרת וכו'. היינו של יהודים דעיקר חששא אינו אלא מפני יהודים הרואים. תו"ש או' ח' וכ"כ הר"ז או' ג' ונראה דלא דוקא עיר אחרת אלא היה אם דרים שם יחידים ישראלים בתוך התחום שעושין המלאכה אסור לעשות בשבת:

כד

כד) סעי' ב' לפסול האבנים וכו' היינו אפי' בקצץ עם העכו"ם ועכו"ם אדעתא דנפשיה עביד אסור משום דכל שהוא לצורך מחובר חשיב פרהסיא ובפרהסיא לא מהני קצץ כמ"ש בסעי' הקודם:

כה

כה) שם. בביתו של עכו"ם אסור וכו'. כ"כ התו' והרא"ש ושאר פו' ע"פ הירושלמי וכתב מרן ז"ל בב"י דמשמע מדבריהם דמדינא אסור ולא משום חומרא בעלמא ודלא כמשמעות רי"ו שכתב יש מהגדולים שהחמירו על עצמם וכו' יעו"ש מיהו הב"ח כתב דאינו אלא חומרא בעלמא וע"כ כתב דאם בנו עכו"ם ביתו בקבלנות וכ"ש סיתות אבנים בביתו של עכו"ם יש להתיר לדור בו וכן לשקע הקורות בבנין יעו"ש אמנם המאמ"ר או' ד' השיג על הב"ח והסכים כדברי מרן ז"ל דמדינא אסור יעו"ש. וכן הסכים המט"י או' ה' יעו"ש. ועיין לקמן או' ל"א ואו' ל"ג:

כו

כו) שם. לא ישקעם בבנין. אלא יש למוכרם ולקנות אחרים. ועיין לקמן או' ל"ה:

כז

כז) שם. אפי' בביתו של עכו"ם וכו'. נראה דאיסור זה הוא כשהאבנים והקורות הם של ישראל ונתנם לאומן גוי לסתתם ולתקנם אבל אם הגוי מסתת אבנים שלו ומתקן קורות שלו והישראל עשה עמו קיבולת על הכל והברירה עוד ביד גוי לסתת אבנים אחרים ולהחזיר אבנים אלו לעצמו אפי' עושה האומן לצורך ישראל אם אינו בביתו של ישראל אפי' מפורסם שעושה זה לצורך ישראל אפ"ה מותר שזה עדיין לא נקרא מלאכת ישראל. כ"כ הדג"מ והביאו שע"ת. וכבר קדמו הרדב"ז ח"ה סי' שני אלפים נ"ו אלא שסיום שם דאם היה העכו"ם מסתת אותם בשבת סמוך לבנין אין נכון הדבר משום מראית העין שלא יאמרו שכירו הוא יעו"ש. ונראה דה"ה אם הבחירה ביד הישראל להחליף מה שלא ייטב בעיניו מותר כיון שעדיין לא נקראת המלאכת ע"ש ישראל. וה"ד שלא משך הישראל אלא רק עשה עמו קבולת על כו"ך אבנים או קורות והעכו"ם מתי שירצה יעשה ואז אם עשה בשבת מותר דאדעתא דנפשיה עביד. אבל בדבר שא"א להחליף כגון שכותב עליהם שם ישראל או שעושה בהם ציורים וכיורים שאין עושים אותם אלא לישראל צריך להתנות עמו שלא יעשה בשבת. ומיהו אם דרך העכ"ם לעשות ג"כ מאלו מכיסו ולמכור מותר וא"צ להתנות כמ"ש לעיל או' ג' יעו"ש:

כח

כח) שם הגה. וי"א דאם אינו מפורסם וכו'. וטעם מחלוקתם דלסברה א' כל שהוא לצורך מחובר מן הסתם חשיב מפורסם ולסברת י"א אינו אסור אלא א"כ ניכר ומפורסם שהוא של ישראל אבל אם אינו מפורסם שרי. וכתב א"ר או' ו' דמלבוש משמע דאף להיש מתירין לא נאמרו אלה דמותר לשקען בבנין אבל להניחו לסתת אסור אפי' בלא נתפרסם. ומרמ"א משמע דמותר אפי' לסתת יעו"ש מיהו הר"ז בק"א או' ד' כתב דגם הרמ"א לא הביא הכלבו אלא לסמוך עליו בדיעבד במקום הפסד מרובה ושעת הדחק יעו"ש:

כט

כט) שם בהגה וי"א דאם אינו מפורסם וכו' ומשמע דהאי י"א אינו חולק אלא על סיתות אבנים וכיוצא אבל במחובר לא משום דמסתמא הוא ידוע. מאמ"ר או' ה' ועי"ש מה שתמה על העו"ש שלא פי' כן וגם על הא"ר כתב דאין דבריו מוכרחים יעו"ש. וכ"מ בתו"ש או' יוד דגם להי"א לא שרי אלא לצורך מחובר אבל מחובר ממש לא יעו"ש. ומיהו עיין בא"א או' י"ג דמצדד בזה יעו"ש:

ל

ל) אותן בני אדם המקילין שהגוי מוליך העפר מלפני הבנין ופסולת האבנים ואומרים שהוא בקבלנות וכיון שכן בשלו הוא עושה ראוי לגעור בהן ולמנוע אותם שלא יוליכו עפר או פסולת מלפני הבתים בשבת שהרואה אומר שכיר הוא וישראל אמר לו להוליך בשבת. ואם הבית של גוי וישראל דר בה מותר שהמלאכה של גוי ולא של ישראל ואם הדבר מוטל על הדר בבית אסור. הרדב"ז ח"ה שני אלפים נ"ו. פתה"ד או' ז' ומיהו עיין בס' נדיב לב ח"א סי' י"ב שכתב דאם שכר עכו"ם בקבלנות שיפנה העפר כלו בדבר קצוב ובא העכו"ם לפנות בשבת דא"צ למחות בידו אעפ"י שהכל יודעים שזה העפר של ישראל משום דהכל יודעים שאין דרכם לפנות עפר כזה בשכירות אלא בקבלנות יעו"ש. והביאו בן א"ח פ' תרומה או' ג' ועיין לעיל או' י"ט:

לא

לא) [סעיף ג'] אם בנו עכו"ם וכו'. והא דכתב בסעי' ב' דלפסול האבנים אפי' בדיעבד לא ישקעם בבנין היינו משום דזה מיקרי לכתחלה לשקעם בבנין אבל אחר שכבר בנה שוב אין בו אלא חומרא בעלמא. תו"ש או' י"א. וכ"כ המט"י או' ו':

לב

לב) שם. אם בנו עכו"ם וכו'. אפי' חוץ לתחום אם נטלו מישראל לצורך בנין אבל היכא דנבנה בהיתר (ר"ל בקבולת וחוץ לתחום ולא נטלו מישראל לצורך בנין) אפי' אדם חשוב מותר ליכנס בו דק"ל כלישנא בתרא. וכן דעת הראב"ד והביאו רי"ו חי"ב. עו"ת א"ו ג' וכ"כ המט"י שם דאם נבנה בהיתר כגון בשבת חוץ לתחום ליכא חומרא כלל ואפי' לאדם חשוב יעו"ש. וכ"כ המאמ"ר סי' תקמ"ג ועי"ש שהשיג על הב"ח במ"ש שם על מרן ב"י יעו"ש:

לג

לג) שם. נכון להחמיר וכו'. והב"ח כתב דבקבלנות יש לסמוך על ר"ת ומותר בדיעבד וה"ה כשתקן האבנים דמותר לשקעם בבנין יעו"ש. וכ"פ הט"ז סק"ד. מ"א סק"י. תו"ש או' י"א ר"ז או' ז' ח"א כלל ג' או' ז אבל הא"ר או' ח' כתב דגם הב"ח מודה לש"ע דנכון להחמיר אלא דמדינא קאמר דמותר יעו"ש:

לד

לד) ואם היה הבנין בשכיר יום משמע מב"ח דמדינא אסור ליכנס בו. וכ"מ במ"א ס"ק י"א. וכ"כ ח"א שם דאם היו שכירי יום דזה אסור מדינא אסור להשתמש באותו בית לו לעולם ולאחרים בכדי שיעשו מדינא ונכון להחמיר לעולם אפי' לאחרים אלא שימכור לנכרים עכ"ל. אבל מדברי הט"ז סק"ד משמע דאף אם היה הבנין בשכיר יום מדינא מותר ליכנס בו אלא שנכון להחמיר יעו"ש. וכ"נ דעת הא"ר או' ח' יעו"ש. וכ"כ המט"י או' ו' דמסתמיות דברי הש"ע משמע דבכל איסור מיירי בין באיסור דקבלנות דתוך התחום דאינו אסור מדינא אלא מפני מראית העין בין איסור דאסור מדינא כגון שכירות פועלים שכיר יום בכל ענין אין לאסור מן הדין שלא יכנסו בו דאיסורא דעבוד עבוד ואין המניעה אלא מצד חומרא לבד יעו"ש. וכ"מ מדברי המאמ"ר סי' תקע"ג יעו"ש. וכ"כ הר"ז או' ז':

לה

לה) שם. שלא יכנסו בו. אפי' אחרים. כ"מ בגמרא. מ"א ס"ק י"א. א"ר שם. מט"י או' ז' ומ"מ מותר ליהנות ממנו למכרו לכותים דלא כמשמע קצת מלבוש. א"ר שם. ומיהו בשו"ת שו"מ מהד"ב ח"ב סי' י"ב הוכיח לומר דמותר אפי' לישראל לקנות ממנו דלא קנסו במכירה וה"ה בנו של הבונה מותר לדור בו שלא קנסו בנו בזה יעו"ש:

לו

לו) ואם התרו בו שלא יבנה בשבת ולא רצה לשמוע אזי אסור לאותו ישראל לדור בו ואחרים מותרים. ש"ות אמרי אש סי' י"ד:

לז

לז) מעשה באחד שהשכיר נכרי לבנות ביתו בקבלנות והיה הנכרי בונה בשבת ויו"ט והיו מתרעמים עליו ולא חשש בו כי אמר הנכרי קבל בקבלנות. ובשלו עושה ולא היו ימים מועטים שלא נשאר הקרקע לא לו ולא לזרעו. ס"ח סי' שמ"ח:

לח

לח) ומעשה בעשיר אחד ירא ה' שבנה בתים ופיזר ממון הרבה כדי שלא להניח לגוי לבנות בשבת ויהי היום שהיתה שרפה גדולה בעיר ר"ל ובהגיע האש סמוך לביתו ויהפוך ה' רוח וניצול ביתו זהו שכרו בעוה"ז ובעוה"ב עאכ"ו. חס"ל או' ב':

לט

טל) שם הגה. מיהו אם התנה וכו'. ואם עשאה לטובת ישראל אפי' מעצמו אסור. מ"א ס"ק י"ב. תו"ש או' י"ב. ר"ז או' ז' מיהו הא"ר או' ט' כתב דאין חילוק בין עשאה כותי לטובתו למהר להשלים למלאכתו או לטובת ישראל ורמ"א שכתב הכא למהר להשלים מלאכתו אורחא דמילתא נקט. וכתב דראיית המ"א יש לדחות יעו"ש. וכ"כ המט"י או' ח' ומ"ש שם המ"א דבקצץ בקבלנות שרי בדיעבד כמש"ל היינו לפי מ"ש בסק"י בשם הב"ח והבאנו דבריו לעיל או' ל"ג אבל לדעת הש"ע אף בקבולת נכון להחמיר ואפשר דבכה"ג דהתנה אף לדעת הש"ע מותר ובפרט לדעת הא"ר והמט"י דפליגי על המ"א ומתירין בכ"ג בהתנה:

מ

מ) שם בהגה. אין לחוש. ובכה"ג אפי' חומרא ליכא דמאי הו"ל לישראל למיעבד טפי מהתנאי. מט"י שם. ומשמע דא"צ ליתן מעות לכותים כדי שיפסקו כיון שכבר התנה. וכ"כ א"ר שם. ומ"מ אם רוצה לעשות חסידות וליתן מעות אף בכה"ג שהתנה כדי שיפסקו תע"ב וכמש"ל או' ל"ח:

מא

מא) [סעיף ד'] כגון ספינה וכו'. דרגילות לעשותה בפרהסיא. מ"א ס"ק י"ג. א"ר או' יו"ד. ועיין לקמן סי' רנ"ב סעי' ג':

מב

מב) [סעיף ה'] אם שכר עכו"ם לשנה וכו'. זהו דעת הרמב"ם ונראה כוונתו כדרך השרים שיש להם סופר מיוחד או חייט מיוחד שבכל עת שצריך השר לכתוב מחויב לו לכתוב ובעת שא"צ יושב בטל ולכן מותר לכתוב או לארוג בשבת שהוא עושה בכל עת שירצה שהרי הישראל אינו אומר לו לעשות בשבת ואם רצה עושה למחר ואין הישראל מרויח במה שעושה בשבת. מ"א ס"ק י"ד. אבל אם מקפיד עליו שלא ישב איזה יום בטל ודאי אסור לכ"ע. ט"ז סק"ה. א"ר או' י"ב. תו"ש או' י"ד. מט"י או' יו"ד. ר"ז או' יו"ד. לפיכך צריך הוא לומר לו שלא יעשה בשבת ואם אעפ"כ הוא עושה א"צ למחות בידו שלדעת עצמו הוא עושה. ר"ז שם:

מג

מג) וכתב שם הט"ז דאם שכרו לגמור ספר או בגד קוך אותו זמן הוי כמקפיד אבל הא"ר שם כתב דהרמב"ם מתיר גם בזה דאף שעליו לגמור מ"מ אפשר שיעשה בחול. וכ"כ המט"י שם. ומשמע דאם א"א לגמור בחול לכ"ע אסור דהוה כאומר לו עשה בשבת. וכ"כ הת"ש שם מש"ז או' ה' ואם התנה עמו שיגמור הספר תוך הזמן ואם לאו ינכה לו משכרו אפשר דמותר גם לס' הראב"ד דהא לא משתרשא ליה. מט"י שם:

מד

מד) שם. שיכתוב לו. ועיין בתשו' נוב"י מה"ת סי' ל"ג שנשאל מגביר א' היושב באמ"ט אם יוכל לעשות חותם לדפוס בו חתימתו ממש כמו שחותם בכתב ידו בכדי שבכל שבת כשהוא יושב עם השרים לצוות לעכו"ם שיקבע דפוס החותם בכתבים שצריך הוא לחתום והשיב לו דאסור יעו"ש. והביאו שע"ת או' ז' ועיין עוד מזה בדברינו לקמן סי' ש"ו על סעי' י"א בהגה יעו"ש:

מה

מה) שם. והוא שלא יחשוב עמו יום יום. ואפי' אינו מחשב עמו אלא על ימות החול מ"מ כיון דקפיד על מספר הימים מיחזי דהוא נהנה מיום שבת כיון דנחית לדקדק כל כך. מט"י שם:

מו

מו) שם. ויש מי שאוסר וכו'. הוא הראב"ד משום דס"ל דהישראל מרויח במה שעושה בשבת דשמא יצטרך גם למחר לכתוב ולא יוכל לעשות שניהם כאחד. מ"א ס"ק ט"ו וכתב הא"ר או' י"ב דמדברי המרדכי וסיעתו נראה שמסכימים לדברי הרמב"ם וכ"נ דעת הש"ע מדכתב סברא ראשונה בסתם יעו"ש. וכ"כ הר"ז בק"א או ו' ועיין בדברינו לעיל סי' י"ג אד ז':

מז

מז) שם בהגה. אבל כששכרו לכל המלאכות וכו'. דקרוב הדבר לודאי שיצטרך למחר מלאכה אחרת וא"כ מרויח הישראל במלאכת העכו"ם בשבת. מ"א ס"ק ט"ז:

מח

מח) וה"ה אם שכרו לארוג לו תמיד או לכתוב לו תמיד דזה פשיטא דאסור לו לכתוב בשבת. מ"א שם. י"א בהגב"י:

מט

מט) ועכו"ם המושכר לשנה לכבות דליקא יש להתיר דבדליקה התירו. מש"ז או' ה':

נ

נ) [סעיף ו'] יהודי הקונה מכס וכו'. ישראל שקנה המלח מאת השר מותר לו להשכיר פועלים נכרים בקבולת לבשל אותו המלח בדבר הידוע שאם יעשה לו כו"ך מלח יתן לו כך וכך. רש"ל בתשו' סי' ק' כנה"ג בהגב"י. עו"ת או' ה' מ"א ס"ק י"ז תו"ש או' ט"ז ובלבד שלא יביאו עצים מרשות הישראל בשבת שכל קבלנות אינה מותרת אא"כ מסר לו מע"ש כל מה שרולה למסור לו לצורך המלאכה. ר"ז או' כ':

נא

נא) מי שיש לו אוצר של חומץ ואינו יכול לסוגרו בשבת מפני השר שמכריחו. בע"ש אחר חצות יאמר לעכו"ם כל אשר תמכור מסך כדים אלו אשר אני לותן לך בסך פלוני מהיום אני נותן לך שכר פלוני אם תרצה מכור אותם מהיום ואם ביום א, יותיר מסך הכדים הנז' ימכרם העכו"ם ביום א' ויטול שכרו משלם. ח"ר שלמה סאלאמי בתשו' הובאה בשו"ת שערי ישועה כ"י א"ח שער ד' סי' ו' אבל הרב מהר"י זיין שם סי' יו"ד חלק עליו וכתב דאין לו תקנה אא"כ ירויח לו זמן או קודם שבת או אחר שבת שיוכל העכו"ם למוכרם באותו זמן וכיון שהרויח לו זמן מותר הישראל ליקח ממנו מה שנשאר בידו אחר השבת. ברכ"י או' ה' והביאו שע"ת לקמן סי' רמ"ה או' ה':

נב

נב) מלאכת השיחאנה והוא מלאכת הזכוכית ומוכרחים לעשות מלאכה בשבת ע"י גוים מותר כיון שהוא בקבולת. נחלת יהושע סי' י"ג. וכ"פ בס' דת ודין סי' ו' והב"ד י"א בהגב"י. א"א שבגליון הש"ע סי' רמ"ג. אמנם בתשו' פמ"א ח"א סי' ל"ח נשאל על אודות עיר אחת שמחזיקים הישראל אורכדי ששוכרים מן השר המקום לחפור בהרים ולהוציא העפר שעושים הברזל ממנו ושורפים וצורפים העפר באור יום ולילה לא ישבותו וכן עושים זכוכיות איך יתנהגו בשבת. וכתב בסוף התשו' וז"ל חזרנו על כל הצדדין ולא מצאנו היתר ברור אלא בענין זה לענין חפירת הקרקע כיון שלפעמים הפועלים בטלים יש היתר שישכור פועלים בקבלנות דהיינו מעשרה עגלות עפר אתן לכם כו"כ ואין הישר מרויח במה שהעכו"ם עושה בשבת שהיה יכול להשלים המלאכה בלילה ובדידיה קטרח אבל בהתכת העפר ששורפין וצורפין יום ולילה אש לא תכבה אין היתר אא"כ שימכור לעכו"ם קודם שבת כל החתיכות הגדולות של ברזל והעכו"ם יעשה לנפשו החתיכות הקטנות בשבת ובדידיה קטרח ואין כאן משום מראית העין דהורמנא בעלמא מכר לו מה שיש לו רשות מן השר ורשות ביד ישראל ליקח אח"כ בפרעון חובו אותן חתיכות הקטנות שראויין למכור בשוק. וכן בהיתוך זכוכית בהו"ט ימכור קודם שבת כל מה שיש בהו"ט ועכו"ם בדידיה קטרח וישראל יקבל בדמי המכר הזכוכית שהעכו"ם עושה דעכו"ם בדידיה קטרח עכ"ל. והביאו המט"י או' ד' ושע"ת או' ט' וכתב שם המט"י דלדידי מסתברא דגם היתירים האלו אינם ברורים להתיר כיון דאלו המלאכות דרכן ליעשות בפרהסייא וקלא אית להו דלזכות ישראל הם נעשים לפי שהכל יודעים הקונה מן שר העיר מי הוא ואי זה הוא וע"ש ישראל נקראין לכך אין להניחם בשום צד לעשות בשבת ואשרי איש ירא את ה' לעשות גדר וסייג ומשמרת למשמרת לשבת הקדוש עכ"ד. וכן הרו"ח או' ב' כתב לאסור בעשיית הזכוכית ביום השבת ע"י עכו"ם בשום אופן ואפי' בשותפות עם העכו"ם מפני שהמלאכה נקראת ע"ש ישראל והביא מעשה נורא ע"ז שאחד היה לו תנור של עשיית הזכוכית מאבות אבותיו והיו מרויחין ריוח גדול ואח"כ נאבד כל הריוח ההוא וגם התנור בא לו שריפה ליל ש"ק ר"ל ואמר לו הרב הנז' כי זה הוא משום חילול שבת שהיו עושין מלאכה בתנור וע"כ נתן לו עצה שיפנה למלאכה אחרת יעו"ש. ועיין עוד לקמן סי' רמ"ו או' ע"ה:

נג

גנ) המסבאנ"ס שעושין בצידון דהיינו מקום שעושין הבורית והוא דבר מפורסם שהוא מלאכת ישראל כתב מהריט"ץ סי' ס"ו דכיון שהוא מטלטלין והוא בביתו של גוי ובקבולת מותר יעו"ש. והביאו י"א כהגב"י ואע"ג דהשיג על ראיותיו מ"מ השכים עמו לדינא יעו"ש. אבל המט"י או' יו"ד דחה ראיותיו והסכים לאסור אפי' בביתו של עכו"ם אם זאת המסבאנ"ס דרכה להיות בפרסום וידועה שהיא של ישראל כדין קרקע וכדין ספינה יעו"ש. וכן הזר"א סי' ל"א פליג אמהריט"ץ והביאו הפתה"ד או' ח' יעו"ש:

נד

דנ) הלוקחים הגארקי"ס מאת מורשה המלך בעד סך קצוב לשנה ומנהג בין היהודים בעלי הגארקי"ס שכל אחד יש לי גוי מושכר אצלו בדבר ידוע לשנה או לחודש כדי שיקבל עליו לעשות כל מלאכה הצריכה להם מיתר לעשות בשבת ויו"ט. מהר"י די בוטון ז"ל הב"ד בס' בית שלמה דק"ס ע"א. י"א בהגה"י. מט"י או' ד':

נה

הנ) מי שקונה הגביל"ה מותר ליקח גביל"ה משחיטת יו"ט ולא מיחזי כנוטל שכר שבת. משנה למלך פ"ו מה"ש דין י"ז. והביאו המט"י שם. וכתב הטעם משום דלא מיקרי שכר שבת אלא כגון הך דשוכר את הפועל לשמור את הפרה שנתבאר סי' ש"ו דאם היה שכיר יום אסור דעיקר השכר הוא על מאי דנחית הפועל לשמור בשבת ובשביל השמירה לחודה הוא נוטל שכר משא"כ ביו"ט כי ישחט שור וכבש ועז אינו אלא בשביל שמחת יו"ט לאכול בסעודה ושכר הגבי"לה קאתי ממילא וכו' ועוד דהגאביל"ה הוא בהבלעה שהוא מחשב כמה בהמות נשחטו בחודש או בשבת ובכללם יו"ט וכל מידי דהוי בהבלעה אין בו משום שכר שבת יעו"ש:

נו

ונ) מי שיש לו בנין פילאטוי"ו דהיינו חבור כלים וגלגלים שהאומנים טווין ושוזרין. בו המשי והבית קנין כספו של ישראל אם מותר להניח גוים שכירי ישראל לעשות בו מלאכה בשבת. עיין בדב"ש סי' קל"ב שכתב דאליבא דכ"ע כגון זה אסור גמור הוא. וסיים וז"ל דהתיקון היותר מועיל בזה להשכיר לגוים לכ"כ שנים הבית עם כל הבנין וכל תשמישי הפילאטוי"ו ההוא ושיתנו לו בשכירותו כ"כ ליטרין של משי לשנה והסכום הנז' יהיה כפי אומד הדעת מה שאפשר להעשות ולגמור כימים שאינם אסורים לנו ולהם. ובכך יוכלו להתנות עם הסוחרים ע"מ שלא יתעסקו בשבתות ויו"ט בעבודת המשי של ישראל המשכיר ולא ראוי להקפיד אם המשכיר ירויח קצת בהבלעה כשער הזול של תיקון המשי שלו בשביל הימים שישאיר לשוכרים הגוים ריוח בין הדבקים להתעסק בם לאחרים אם ירצו ולהתנאות מהם ובלבד שלא יהיה הבנין ההוא באותה העיר בדבר ששם ישראל בעליו קרוי עליו ואין דרך רוב אנשי אותו מקום להשכירו שאז כפי הרמב"ם והפו' ז"ל יהיה נדון כדין איסור השכרת התנור והמרחץ עכ"ל. והביאו המט"י או' ב' שע"ת או' ט':

נז

זנ) מה שנוהגין לצוד דגים בסירות דוגה קרוב לחוף הים במקום רואים וכל כעל מצודה פורש מצודתו כל איש יומו ויש יהודים שיש להם מצודות ושוכרים עכו"ם לפרוש אותם ולפעמים תבוא משמרתו לפרוש מצודתו ביום השבת והמנהג במצודות ההם שהמנהיג הדוגית ההיא הפורש המצודה נוטל רביע ממה שתעלה המצודה והוא מטפל בדוגית להכניס בים ובמצודה לפורסה ולשוטחה כדי לנגבה. אבל אין הוצאה אחרת מוטלת עליו כ"א על בעל המצודה וגם אין לו קביעות כי הרשות ביד בעל המצודה לסלקו בכל עת שירצה וגם הרשות בידו להסתלק. כתב בתש"ו הרשב"ץ ח"ב סי' נ"ד זה היתר גמור הוא דע"כ לא אסרו במרחץ משום טעמא דנקראת ע"ש ישראל אלא לפי שהם קרקעות ושם בעליהן עליהן אבל בספינה המטלטלת ליכא למימר שנקראת על שמו וכ"ש במצודה ומשום שביתת כלים ליכא דק"ל כב"ה. ואי משום דקמתנהי ממלאכת שבת הא ק"ל כב"ה דפורסין מצודות עם השמש אעפ"י שניצודין בשבת. ואי משום שהעכו"ם פורס אותה בשבת וק"ל אמירה לעכו"ם שבות אפי' א"ל קודם. שבת הא נמי ליתא כיון שקצץ עמו דמים כדק"ל דנותנין עורות וכו' וכלים וכו' אעפ"י שעושה מלאכתו בשבת ואעפ"י שמכבסן בנהר במקום רואים דלא פליג רבנן שכל שאינו עושה בביתו של ישראל מיקרי בצנעא ואפי' בקבלנות ומשום דלא ליתחזי כשכר שבת וכו' טוב לעשותו ע"י הבלעה וכו' יעו"ש. והביאו המט"י או' ד' ועיין לעיל סי' רמ"ג או' טו"ב ואו' ח"י ולקמן או' ע':

נח

חנ) ישראל שיש לו פאברי"ק של קארטו"ן וכל כלי המלאכה השייך. לזה הוא של ישראל וגם הבית ששם עושים המלאכה של ישראל אלא שאין הישראל דר שם וגם הוא ברחוב הכותים והפועלים כותים ואינם שכירי יום רק מקבלים המלאכה בקבלנות. כתב בתשו' נוב"י מה"ת סי' ל"ח כיון שמפורסם הדבר לכל שדרך הפאברי"ק תמיד הוא בקבולת ועומד ברחוב הכותים וליכא חשש אורחים מותר לכותים לעשות בו מלאכה בשבת ובפרט שהביטול בעסק זה הוא הפסד רב כי הבעלי מלאכות לא ירצו לבטל מלאכתם ויצטרך הישראל לשלם להם שכרם בחנם ואמנם יזהר הישראל שלא לבא שם בשבת יעו"ש. והביאו שע"ת או' ט':

נט

נט) מי שיש לו חנות שמתעסק במלאכת הספרות ודרך ליקח לו מסייע ולוקח בעל החנות החצי שעה שמשתכר זה מותר דהוי כאריסות. ואפי' אם אח"כ התנו שזה יתן כ"כ שכר לבעל החנות והמותר הכל לעצמו מותר ואעפ"י שהחנות עד היום בחזקת ישראל הוא והוא מתעסק בה בחול מ"מ ליכא חשדא כיון שדרך ליתן החצי ובנותן החצי גופא שרי וא"כ פשיטא דגם זה שרי. בני דוד ה' שבת יעו"ש. שע"ת שם:

ס

ס) שם. אם הוא בקבולת וכו'. אבל בשכירות אסור. ב"י בשם המרדכי. ר"ז או' י"ב:

סא

סא) שם. אם הוא בקבולת וכו'. ואע"ג דאסור לקבוע לו מלאכתו בשבת מ"מ הכי שרד משום פסידא דאי לא שרית ליה אתי לידי איסורא דאורייתא שיבוא לקבל המכס מעצמו ויכתוב כדאיתא סי' רס"ו ומה"ט שרינן הכא אע"ג דהוי פרהסיא. ב"י. והביאו מ"א ס"ק י"ז וכתב וא"כ משמע דבמכס שאין כותבין כגון אותם שלוקחין ממיני מאכל אסור. ומ"מ נראה דשרי משום פסידא שלא יפסיד ואע"ג די"א דאסור שבות דשבות במקום פסידא וכמ"ש סי' ש"ז ס"ה וסי"ט מ"מ הכא שרי דהוי כמציל מידם כלומר שלא ישתקע המעות ביד עכו"ם עכ"ד. א"ר או' יו"ד. תו"ש או' כ"ח. מיהו בעצמו אסור לקבל המכס אף שלא הובא מחוץ לתחום ואין בו חשש צידה ומחובר משום ממצוא חפצך כמ"ש סי' ש"ו. מ"א סק"ך י"א בהגב"י א"ר שם. ר"ז או' י"ב:

סב

סב) שם. דהיינו שאומר לו וכו'. ואפי' לא אמר לכותי מבעוד יום לקבל המכס יכול לומר גם משחשכה כדלקמן גבי כיס סי' רס"ו. מיהו למעשה צ"ע. עו"ש או' ה' ומדברי מהריק"ש נראה דס"ל דאם עבר ולא א"ל מע"ש שיקבל המכס שמותר לומר אף משתחשך יעו"ש י"א בהגב"י:

סג

סג) שם. דהיינו שאומר לו וכו'. ולפי מ"ש רמ"א בסי' רמ"ה סס"א דכה"ג מיקרי שכר שבת א"כ צריך להתחיל כאן קצת מבע"י כדי שיהיה קצת בהבלעה וכ"מ מדברי המ"א ס"ק י"ח יעו"ש. מיהו אפשר דמשום פסידא שרי בכל גווני. תו"ש או' ט"ז:

סד

סד) שם. דהיינו שאומר לו וכו'. ונראה דאין ההיתר אלא במי שכבר קנה המכס וצריך לעשות תקלה שלא יפסיד ממונו א"נ במי שחייב לו השר מעות וקונה המכס כדי להציל החוב מידו אבל לקנות מכס להדיא לא שרינן ליה אשים הרוחה ומיהו אפשר דבשעת קנייה שרי דהא לא עביד איסורא ולכי מטי שבת כיון דכבר קנוי הוא שרי להשכיר לגוי בקבולת לקבל לו המכס משום פסידא. ב"י:

סה

סה) שם בהגה. וישראל הממונה על המטבע וכו'. הא שכתב מור"ם ז"ל דין זה בסתם דדינו כדין הממונה על המכס דמשמע דתרי גווני דהיתרא דמכס ה"נ במטבע ליתא דלא שמעינן שריותא במטבע אלא באופן שיהיה כל הריוח לעכו"ם ולא קאי מור"ם ז"ל אלא אדסמיך ליה שנזכר בדבריו ולא אשריותא דנזכרה בש"ע. ומאי דמשמע מדברי המ"א ס"ק י"ח דשריותא דמכס דבש"ע בקבולת הה"נ במטבע ליתא לדעת מרן ב"י ואנו אין לנו אלא דעת מרן ז"ל. מט"י או' י"א יעו"ש:

סו

סו) שם בהגה. דינו כדין הממונה וכו'. ומותר ליתן כסף לעכו"ם לתקן לו מעות כיון שאין כאן שמיעת קול שהוא של ישראל ואין לחוש כיון שהעכו"ם עביד בשכרו. הג"מ. מ"א ס"ק י"ט. א"א או' י"ט. ר"ז או' י"ט. וה"ד שנתן הכסף קודם שבת. א"א שם. וכ"כ לעיל או' נ' יעו"ש:

סז

סז) שם בהגה. ויזהר שלא ישב וכו'. לא מבעיא כשהמכס הוא לישראל אלא אפי' השכירו לעכו"ם לשבתות ואין לו עסק בכך אפ"ה אסור שלא יאמרו לצרכו הוא עושה. מ"א סק"כ. י"א בהגב"י:

סח

סח) שם בהגה. שלא ישב וכו'. פי' אותו ישראל שהשכיר לו או שלוחו. ויליף לה במרדכי ממה דאיתא ס"פ בכל מערבין לא יהלך אדם בתוך שדהו לידע מה היא צריכה וכו' ט"ז סק"ז. א"ר או' ט"ו. אבל הי"א שם כתב דאם הוא שלוחו מותר דהא הכא הטעם הוא שאם ישב אצל הגוי יאמרו שהוא שכירו ואז ודאי אסור אבל אם הוא שלוחו שאינם יודעים שזה המכס הוא של ישראל זה אז ודאי מותר עכ"ד:

סט

סט) שם. לא ישב וכו'. היינו כדי לידע מהו ההתעסקות שעושה הכותי וכדי לקבל ממנו חשבון ע"ז למחר אבל אם אינו יושב שם אלא כדי לשמור את הכותי שלא יגנוב אלא יניח לתיבת המכס מה שיקבל מותר. ובזה ניחא מה שנהגו מחזיקי רחיים מהשר להושיב שם ישראל אפי' בשבת רק יזהרו שלא ידברו כלום בהעסק. ט"ז שם. תו"ש או' י"ט. ר"ז או' י"ז ח"א כלל ג' או' י"ז. וכ"כ המש"ז או' ז' דהעולם נוהגין היתר כט"ז יעו"ש. אבל הא"ר או' ט"ו כתב דמדברי הלבוש נראה דגם ביושב שלא יגנוב אסור יעו"ש. וכן הי"א שם והמט"י או' י"ב והנה"ש או' ה' השיגו על הט"ז והסכימו לאסור אפי' ביושב לשמור שלא יגנוב יעו"ש. ולכן כתב שם המט"י דאין להקל באלו שנהגו להושיב ישראל לגבי רחיים ועוד דא"א להם ליזהר שלא ידברו כלום מהעסק וכל היושב שם פרצה קוראה לגנב ומדבר דיבור של חול דלא ניתנה תורה למה"ש עכ"ד:

ע

ע) שם. כשעוסק במלאכתו וכו'. פורשי מכמורת של דגים שהמצודה פרוסה מע"ש ומתמלאת בשבת ואם תעמוד כך עד בוקרו של יום ראשון יגנבו הרבה וגם יש פסידא אם לא יריקו שאם יריקו יפלו שמה אחרים יש להתיר אך שלא לאמר בפירוש להעוסקים במלאכה ביום שבת ולצוות להם שיריקו המצודה רק לאמר מדוע לא עשית כן בשבת שעברה או כל המריק לא יפסיד שכרו כיון שיש כאן פסידא שקשה להפקיד שומרים כל היום וכל הלילה לפי שהוא רחוק משפת הנהר והיזקו מצוי. וגם מותר שישב ישראל ויראה בשעת הורקת המצודה שלא יגנוב וכמ"ש במשבצות שנהגו כהט"ז אך להרחיק מן הכיעור וכדומה טוב שיעמוד מרחוק ויראה את מעשיו. שו"ת בית אפרים סי' כ' יעו"ש. והביאו שע"ת או' י"א. ועיין לעיל או' נ"ז:

עא

עא) גבינות לחות שמביאים במצרים ביום ראשון על השוק למכור והוא ידוע ומפורסם שמלאכת ישראל הוא ע"י שכירות אף שעושה בקבולת אסור משום חשדא. אך כיון שהדבר צורך לרבים יעשה ישראל תנאי עם העכו"ם בעל החלב שלא יקנה ממנו אא"כ יעשנו גבינות וא"כ יד ישראל לא אגידא במלאכה וכיון שהוא דרך מקח וממכר אין אנו אחראין לטועים שיסברו שהוא דרך שכירות. גו"ר כלל ג' סי' כ"א יעו"ש. שע"ת שם:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---