דגול מרבבה/אורח חיים/רמד
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
מחבר ונלע"ד דאיסור זה הוא כשהאבנים והקורות הם של ישראל ונתנם לאומן גוי לסתתם ולתקנם אבל אם הגוי מסתת אבנים שלו ומתקן קורו' שלו שהישראל עשה עמו קיבולת על הכל והברירה עוד ביד הגוי לסתת אחרים ולהחזיק אבנים אלו לעצמו אפי' עושה האומן לצורך ישראל אם אינו בביתו של ישראל אפי' מפורסם שעשה זה לצורך ישראל אפ"ה מותר שזה עויין לא נקרא מלאכת ישראל והתוס' למדו איסור דסיתות אבנים מדלא משכחת מחובר בבית של גוי רק בזה וא"כ די לנו להחמיר אם אבני' הם של ישראל:
רמ"א הב"י לא ברירא ליה מלתא וכ' בל' אפשר שהרמב"ם יודה בזה שאסור ומדברי המרדכי שהביא הב"י המושכר לשנה וכו' משמע שמושכר סתם לכל המלאכות ועוד דאי הוה מושכ' למלאכה מיוחדת א"כ איך התיר להניחו לכבות דליקה הרי אין זה מוטל על הנכרי ואדעתא דישראל קעביד ודוחק לומר שכוונת המרדכי שהיה מושכר לשנה לכבות דליקה אלא שהמרדכי לא התיר בזה אלא בדליקה משום הפסד סמוך לומר שזה מקרי קצץ ועכ"פ דברי רמ"א שכת' לכ"ע אסור לאו דוקא וזה כוונת המג"א בס"ס ר"ז:
ואף דגבי תנור ומרחץ אסור אפי' בקבולת היינו משום חשד אבל מכס זה שכר ישראל מהמלך ותיכף משכיר שבתות לגוי בקבולת ומעולם לא נקרא שם ישראל עליו בשבת אבל כשמשכיר לגוי לשבתות דהוה שכר שבת וזה ע"פ דין אסור לא משום חשד שפיר הקשה המ"א מ"ש מתנור ומרחץ דג"כ איכא פסידא ואכתי צ"ע מאי קושי' דלמא כאן מותר משום דהוי כמציל מידם וכי משמעות המג"א בעצמו לעיל בסקי"ז:
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |