כף החיים/אורח חיים/ר

כף החיים ‏ אורח חיים ר

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] ג' שאכלו כאחד אחד מפסיק וכו'. ואם לא הפסיק הוא אינו יוצא ידי זימון. מ"א סק"א. ר"ז אות א':

ב

ב) שם. ועונה עמהם וכו'. וגם האוכל יחידי ואינו מברך עמהם עונה ברוך שאכלנו משלו. דרשות מהר"ש. א"ר אות ב':

ג

ג) מעשה באדם אחד שהיה אוכל בבית אחד שהיו ג' אוכלין על שלחן אחד אמרו לו אכול עמנו ותשמע בהמ"ז בזימון אמר להם אתם מאריכין על השלחן ומדברים דברים בטילים ואני אוכל במהירות ומיד אני עוסק בתורה. ס"ח סי' תתקמ"ח. א"ר שם. כף החיים להרח"ף סי' כ"ה אות ח"י:

ד

ד) שם. ועונה עמהם וכו'. ואם אכלו ג' כאחד ואחד הפסיק לשנים ויצאו השנים לשוק ובאו שנים אחרים ונצטרפו בסעודה עם האחד יכול לחזור ולהפסיק לשנים אלו ולא דוקא פעם ב' אלא אפילו פעם ג' או יותר יכול לחזור ולהפסיק כדי לזמן עליו. ב"ח. שכנה"ג בהגה"ט אות ב'. עו"ת אות א'. מ"א סק"ג. א"ר אות ט'. ר"ז אות ב'. בי"מ אות ד'. אבל אם שנים הפסיקו לאחד ואח"כ בא אחד אצלם אינם מצטרפין. א"ר שם. ר"ז שם. וכ"כ לעיל סי' קצ"ג אות כ"ה יעו"ש:

ה

ה) ואם היו ה' בחבורה אחת והפסיק א' לשנים שוב לא יוכל לזמן עם השניה הנשארים דפרח זימון מכלהו. מ"א שם. א"ר שם. בי"מ אות ה'. מיהו אם השנים הנשארים לא ענו זימון ואח"כ בא אחד מן השוק ונצטרף עמהם יכולין לזמן כמ"ש לעיל סי' קצ"ד אות ט' יעו"ש:

ו

ו) ואם היו ז' או ח' והפסיק א' לשנים יכול אח"כ להפסיק פעם שנית. מ"א שם. א"ר שם ר"ז שם. בי"מ שם. וה"ה אם היו ששה דהא נשארו תלתא זולתו. א"ר שם:

ז

ז) שם. אבל שנים אין חייבין להפסיק וכו'. אם לא שירצו לעשות לו לפנים משורת הדין. ואפילו האב לבנו יכול להפסיק לעשות לו לפנים משורת הדין כמ"ש בברכות מ"ה ע"ב דרב פפא אפסיק ליה לאבא מר בריה איהו וחד יעו"ש. ודוקא שנתרצו השנים אבל אם א' נתרצה ואחד לא אין השלישי חייב להפסיק. ברכ"י סוף אות ה':

ח

ח) שם. אבל שנים אין חייבים וכו'. ואם השנים הללו בניו או תלמידיו של הג' חייבים להפסיק לכבוד רבם או אביהם. ברכ"י או ב'. זכ"ל אות ז'. שע"ת בי"מ אות ג'. חס"ל אות י"ד:

ט

ט) שם. אף הוא אינו רשאי וכו'. כ"כ הרשב"א ז"ל אבל בשם רב האי גאון כתב דאם בקש אחד מהם לצאת אין השנים מפסיקין סעודתן ומזמנין עמו אלא הוא מברך לעצמו בלא זימון ויוצא והם גומרין סעודתן ע"כ. והביאו ב"י וכתב שהגאון לא איירי אלא כשדבר נחוץ לו לצאת וא"א לו להתעכב אבל היכא דאפשר לו להתעכב גם לדברי הגאון אינו רשאי לברך ולצאת לשוק עד שיגמרו השנים ויזמן עמהם עכ"ל מיהו הב"ח כתב לדעת הגאון דאם האחד ביקש לצאת לשוק באמצע הסעודה לא חל עדיין עליהם חובת זימון כלל וע"כ רשאי לברך לעצמו בלא זימון ויוצא והם גומרין סעודתן וכתב והכי נקטינן והכי נהוג עלמא יעו"ש וכ"כ המ"א סק"ב. אבל הט"ז סק"א כתב דמיירי שהאחד התחיל בכזית תחילה אבל בלאו הכי פשיטה שאין רשות לאחד מהם לצאת ולבטל הזימון ומאן דעביד הכי עובר על מצות חכמים יעו"ש. וכתב עליו המש"ז אות א' דבנחוץ משום הפסד ממונו מודה לב"י דרשאי אף אם התחלו ביחד וכ"כ קיצור הש"ע סי' מ"ה אות ט"ו. וכ"כ א"ר אות ג' דאין להקל אלא בדבר נחוץ כדברי ב"י יעו"ש. וכן המאמ"ר אות ד' הרבה להשיג על דברי הב"ח והסכים לדברי מר"ן ז"ל יעו"ש. וכן דעת הנה"ש אות א'. ועיין לעיל סי' קצ"ג אות כ"ב ודוק:

י

י) [סעיף ב'] א"צ להפסיק אלא עד שיאמר ברוך וכו'. הגה. וי"א שצריך להפסיק עד שיאמר הזן וכו'. במס' ברכות דמ"ו ע"א אפליגו בזה אמוראי דאמרינן התם עד היכן ברכת הזימון. רב נחמן אמר עד נברך. ורב ששת אמר עד הזן. וכתבו שם התו' והרא"ש דקאי אדלעיל דקאמר ג' שאכלו אחד מפסיק לשנים כלומר שמפסיק לברך ברכת זימון ואח"כ יחזור ויאכל וקאמר עד היכן ברכת זימון רב נחמן אמר עד נברך ואח"כ יתחיל לאכול. רב ששת אמר עד הזן והזן בכלל משום דנברך אינה ברכה הלכך מסתבר שיפסיק אכילתו בשביל ברכה אחד כדי שיהא ניכר שמזמנין עליו ולאו משום דחשוב ברכת הזן ברכת הזימון דהא כל יחיד נמי אומר הזן אלא לענין זה שיפסיק עד שיברכו ברכת אחת ועי"ש מה שדחו פרש"י שפירש בענין אחר וכתבו דק"ל כרב ששת יעו"ש. וכ"פ הטור. וכ"כ מור"ם ז"ל בד"מ אות א' וכך הם דבריו כאן בש"ע. אבל מרן ז"ל בב"י כתב דהרי"ף פסק כרב נחמן וכן נראה דעת הרמב"ם וכיון ששניהם מסכימים לדעת אחת הכי נקטינן יעו"ש. וכך הם דבריו כאן בש"ע ומ"מ נראה דגם להנוהגין להחמיר כדברי מור"ם ז"ל להמתין עד סיום ברכת הזן יש לכוין שאינו יוצא בברכת הזן שאומר המברך כדי לצאת כל הדעות שאף אם לא היה בדעתו לאכול עוד ולא אכל יוכל לברך אח"כ כל הד' ברכות לכ"ע. ועיין לקמן אות י"ג ואות י"ד ומ"ש לעיל סימן קפ"ג אות ל"ח ודו"ק:

יא

יא) שם בהגה. וי"א שצריך להפסיק עד שיאמר הזן וכו'. כתב הטור ואם הם עשרה ומפסיקין ג' לז' א"צ להפסיק אלא עד שאמרו ברוך אלהינו ואם חזרו הג' ואכלו יכילין לזמן יחד ע"כ. וכ"כ הלבוש. מ"א סק"ג. א"ר אות ו' וכתב דכן עיקר דג' צריכין להפסיק לז' והשיג על הט"ז שתמה על הטור יעו"ש. וכן הסכים הברכ"י אות ג' יעו"ש בי"מ אות ו' וכתב שם המ"א דאלו הג' יכולין להצטרף לז' אחרים לומר אלהינו דלא שייך לומר פרח זימון באמירת אלהינו דאכל בי עשרה שכינתא שריא. ואפילו יש ה' שהפסיקו מצטרפין עם ה' אחרים לברכת אלהינו עכ"ל והביאו הבי"מ שם:

יב

יב) וכתב שם הא"ר דאפילו ד' צריכין להפסיק נגד ששה דהא איכא רובא יעו"ש. וכ"כ הברכ"י אות ד' יעו"ש. שע"ת אות ב' בי"מ אות ז' קיצור ש"ע סימן מ"ה אות י"ז. ואם העשרה שאכלו על שלחן אחד חמשה מהם גמרו שעודתם ובעו ברוכי וה' לא גמרו וא' מן החמשה שלא גערו נתרצה להפסיק אי מקרי רובא לומר שצריכין הד' להפסיק כתב הברכ"י אות ה' דכיון דלאו מדינא רק שזה נתרצה מדעתו לא מיקרי רובא ואין הד' חייבין להפסיק כיון דבאמת חמשה לא גמרו סעודתייהו יעו"ש. והביאו השע"ת שם. בי"מ אות ח':

יג

יג) שם בהגה. ואם היה דעתו לחזור ולאכול פת וכו'. ואם לא היה דעתו לאכול פת רק פרפרת א"צ לחזור אלא למקום שפסק. ד"מ אות ב' בשם האגור וכ"כ הב"ח. מ"א סק"ג. א"ר אות ה' ר"ז אות ג' ואם אכל פרפרת צריך לברך עליהם ברכה אחרונה כיון דלא אמר הזן. מ"א שם. א"ר שם. ור"ל שאחר בהמ"ז יברך מעין ג' שהיא ברכה אחרונה על הפרפרת אם היא מה' המינין כי לא נפטרה בבהמ"ז הואיל ולא בירך בה ברכת הזן. ר"ז שם ימ"מ יזהר לכתחלה שלא ישיח בנתיים. מ"א שם. א"ר שם. ר"ז שם. ולענין ברכה ראשונה על הפרפרת כ' הא"א אות ג' דצ"ע אם צריך לברך יעו"ש ומיהו כבר כתבנו לעיל אות יו"ד דנכון לכוין שלא לצאת י"ח בברכת הזן שאומר המברך כדי שיברך הוא כל הד' ברכות יחד וגם כדי לצאת מספק שלא יצטרך לברך על הפרפרת לא ברכה א' ולא ברכה אחרונה אם אכל קודם בהמ"ז:

יד

יד) שם בהגה. מברך מתחלת הזן. משום דבתחלה לא נתכוין לפטור בברכה זו. מ"א סק"ד. וא"כ משמע מזה דאע"ג דשמע ברכת הזן מן המברך כיון דלא נתכוין לצאת יכול לחזור ולברך אותה לכ"ע וזהו כמ"ש לעיל סוף אות יו"ד יעו"ש:

טו

טו) שם בלא ברכה וכו'. ולאפוקי מרב האי והראב"ד שכתבו שאחד המפסיק לשנים צריך לחזור ליטול ידיו ולברך המוציא דלא ק"ל הכי משום סב"ל כמ"ש בב"י יעו"ש. ומ"מ נ"מ לדידן דלכתחלה יש ליזהר ולברך כולם ביחד כדי לצאת אליבא דכ"ע:

טז

טז) שם בלא ברכה וכו'. ואם לא היה בדעתו לחזור ולאכול וחוזר ואוכל צריך ברכה בתחלה. מ"א סק"ה. א"ר אות ד' וצריך ליטול ידיו ג"כ אלא שלא יברך על הנטילה כמ"ש לעיל סימן קע"ט אות ד' יעו"ש וכ"כ הר"ז אות ג' ולא דמי למ"ש לעיל סימן קע"ט אות ז' דאין ללרך על האכילה אפילו הסיח דעתו דהכא עדיף כיון שענה ג"כ ברכת הזימון:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---