אליה רבה/אורח חיים/ר

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אליה רבהTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png ר

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
שערי תשובה
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז
לבושי שרד



מראי מקומות


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א[עריכה]

[א] [לבוש] ורוצים לברך וכו'. לשון הראב"ן סימן קפ"ג שלושה שאכלו וביקש אחד מהם לצאת אחד מפסיק סעודה אם השנים כבר גמרו ויזמנו בשביל אותו הצריך לצאת, עד כאן. נראה לי דמה שכתב וביקש אחד מהן רצה לומר אחד משנים שגמרו ביקש לצאת, אף שאין השני רוצה לצאת, מכל מקום כיון דגמר צריך השלישי שלא גמר להפסיק, דלא כמשמע מלבוש:

ב[עריכה]

[ב] ועונה עמהם וכו'. וגם האוכל יחידי ואינו מברך עמהם עונה ברוך שאכלנו משלו, דרשות מהר"ש. כתב בספר חסידים סימן תת"ק אדם אחד שהיה אוכל על שולחן שאכלו שלושה, אמרו לו אכול עמנו ותשמע ברכת המזון אמר להן אתם מדברים דברים בטלים ואני אוכל במהירות ומיד אני עוסק בתורה:

ג[עריכה]

[ג] אינו רשאי וכו'. ורב האי כתב דרשאי לצאת קודם שיגמרו סעודתן, וכן פסק הב"ח, וכתב דהכי נהגו עלמא, והט"ז כתב דמאן דעביד הכי עובר מצות חכמים, ומגן אברהם כתב כדברי הב"ח וכתב וכן משמע מפירוש רש"י גבי פרח זימון שכתב והפורשים אין צריכין וכו', עד כאן. ולעניות דעתי לאו ראיה דיש לומר דמיירי כשדבר נחוץ ואי אפשר להתעכב, וכן פירש בית יוסף דברי רב האי, ואף שתמה הב"ח דאם מפני הפסד ממון אין לו רשות לעבור על דברי חכמים, ואם איכא ספק סכנה מאי קא משמע לן פשיטא, מכל מקום בפירוש רש"י לא קשה זה דקא משמע לן דפרח זימון מינייהו. גם עיקר תמיהת הב"ח על רב האי יש לומר דקא משמע לן דאין הנשים מפסיקין גם שיברך הוא בלא זימון ולא אמרינן שלא יברך אלא יחזור ויבוא, ועוד דלעיל סימן ק"ח סעיף ח' דבהפסד ממונו הוי אונס ובפרט הכא דאמרינן דכיון שלא גמרו הסעודה לא חל עלייהו חיוב זימון, ומכל מקום כשאין הדבר נחוץ צריך להמתין. והט"ז כתב דרב האי מיירי דהתחיל אחד קודם לאכול כמו שכתבו תוס', ועיין לעיל סימן קצ"ג ס"ק ט'. מיהו בראב"ן שם משמע לי כדברי הב"ח דאף הולך לרצונו מותר כיון דלא גמרו סעודותייהו, מכל מקום אין להקל אלא בדבר נחוץ כדברי בית יוסף, ואף דבכלבו משמע שגם זה אסור מכל מקום כדאי הפוסקים המקילין להקל בזה:

ד[עריכה]

[ד] [לבוש] שהרי לא הסיח וכו'. ואם לא היה דעתו לחזור ולאכול וחוזר ואוכל צריך ברכה תחילה:

ה[עריכה]

[ה] והיה דעתו לאכול וכו'. דוקא פת אבל אם לא היה דעתו לאכול פת רק פירות ופרפרות או בשר ודגים אין צריך לחזור אלא למקום שפסק, כן כתבו דרכי משה וב"ח והוא בתניא ושבלי הלקט ואגור, ולעולת תמיד אישתמיט כל זה. וצריך לברך עליהם ברכה אחרונה כיון דלא אמר הזן, וכתב התניא כשמתחיל ממקום שפסק לא יסיח עד שיגמור סעודתו אבל אם שח בנתיים חוזר ומתחיל מתחילת הזן, עד כאן, ודלא כמגן אברהם עיין שם. ובכל זה כן הדין בשנים שהפסיקו לפנים משורת הדין, וכן מבואר בבעל הלכות גדולות ובפוסקים דאין חילוק:

ו[עריכה]

[ו] [לבוש] כן שלושה מפסיקין וכו'. כן כתבו הט"ז ומגן אברהם בשם הטור, והט"ז תמה עליו דלא אמרו חיוב שלא לחלק אלא בשלושה אבל בעשרה לענין הזכרת השם לא אמרו בזה חייבים לזמן אלא דאינו רשאי לחלק דהיינו כל זמן שהם יושבים יחד בשעה גמר סעודה, אבל לא אם ירצו לגמור סעודתם קודם חבריהם וראיה מדף נ' דברכות פרק שביעי משום דשמע ריש גלותא ואקפיד ואי הוי איסור גמור לחלק ודאי לא מהני מאי דאיקפד עד כאן דבריו בקצרה. ותימא דבאמת יש לפרש דברי הטור דאין צריכין להפסיק אלא דמיירי כשמתרצין להפסיק כמו שנים שמפסיקין לאחד וקאמר דאין צריכין להפסיק אלא עד נברך אלהינו. ואחר כך רשאין לאכול ולזמן עוד עיין שם ודו"ק. ומכל מקום נראה לי עיקר שצריכין להפסיק ולדחות כל ראיות הט"ז דהא מתניתין קאמר דף נ' שלושה שאכלו כאחד אין רשאין לחלקו ששה נחלקין עד עשרה ועשרה אין נחלקין עד עשרים הרי דבלשון אחד נאמרו. ועוד דבש"ס פריך עלה מאי קא משמע לן, תנינא חדא זימנא שלושה שאכלו כאחד חייבים לזמן הרי דלשון אינו רשאי לחלק הוא הפירוש דמחייב בזימון, ואדרבה חמיר יותר כדמשני שם דאפילו כל אחד אוכל מככרו וכו', וכן מבואר מפירוש רש"י ורבינו יונה שפירש אין נחלקין דמחייב להו בזימון ועוד דכשם שאמרו מצוה לחזור אחר שלושה כך אמרו מצוה לחזור אחר עשרה כדלעיל סימן קצ"ג. ומה שהביא ראיה מדף נ' לא דק דהא כתב בחידושי רשב"א טעמא דאי שמע ריש גלותא היה מונעם עד שיברך הוא עמהם ולא הוי שמיעי דאשווי כולי עלמא. ואי נמי לא היה מונעם כיון דאיקפיד הוי זילותא דריש גלותא וגדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה והוא דרבנן הוא, עד כאן. וכל הנך טעמא שייכי נמי בזימון שלושה אלא דבשלושה לא שכיח שישמע ריש גלותא ודו"ק. וגדול מזו נראה לי דאפילו ארבע צריכין להפסיק, נגד ששה דהאיכא רובא, והא דבעינן בסימן קצ"ג רובא דמינכר היינו שיהיה מאוכלי פת אבל הכא הרי כולם אוכלים פת ואף דבטור לא נזכר אלא שלושה היינו דקאי אדינא שצריכין לחזור ולזמן, אבל באמת אפילו ארבע מפסיקין כנזכר לעיל:

ז[עריכה]

[ז] [לבוש] עד שאמר המברך וכו'. לכאורה נראה שגם הם צריכין לענות ברוך אלהינו, וכן אפשר לפרש דברי הטור וכן משמע במגן אברהם, וכן הגיה בפרישה דברי הטור דבמקום נברך צריך לומר ברוך ואם כן תימא על הלבוש. ואולי כוונתו דאין צריכין להמתין עד שיאמר המברך שאכלנו משלו אלא מיד שיאמר נברך אלהינו יענו ברוך אלהינו. ונראה לי דדוקא כשהם שלושה שיכולין לזמן אחר כך אבל באחד או שנים יזמין עמהם כי לא יכולין לזמן אחר כך וכן משמע לשון הטור:

ח[עריכה]

[ח] [לבוש] יזמנו וכו'. נראה אף שלא היו דעתם לאכול ולא אכלו כיון שלא אמרו אלא ברוך אלהינו:

ט[עריכה]

[ט] [לבוש] שנים ושלוש פעמים וכו'. פירוש כשבאים שנים אחרים ואכלו עמו ואפילו כמה פעמים, אבל אם שנים הפסיקו ובא אחד אצלם נראה דאינם מצטרפין. כתב מגן אברהם אם היו חמישה בחברותא אחת והפסיקו אחד לשנים שוב לא יוכל לזמן עם השנים הנשארים דפרח זימון כולהו, ועיין סימן קצ"ד בהגהה, אבל אם היו שבע או שמונה והפסיק לשנים יכול אחר כך להפסיק פעם שני, עד כאן. והוא הדין אם היו ששה דהא נשארו תלתא זולתו:

מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.